מי מפחד מהמפלצת???

(משל שמדבר על הפחד שמאפיין כל כך רבים מאיתנו... מומלץ לקרוא ולהפנים!)

היֹּה הייתה פעם מפלצת איומה, גדולה, נוראה ומזרה אימים.

מפלצת מרושעת, ערמומית, מניפולטיבית.

יש שיגידו, כמובן, שזו "האנשה" ואין לייחס למפלצת תכונות כאלו.

אז ... שיגידו... 

היא נהגה להזין את עצמה מאנרגיה מיוחדת במינה, שהייתה

גורמת לה לגדול ולצמוח בקצב מהיר ביותר.

אנרגיה זו הייתה משאב יקר ובלתי זמין בכוכב עליו נוצרה,

ולכן יום אחד התעופפה ונחתה לה בכדור הארץ.

יש כמובן שישאלו, ובצדק, אם המשאב היה בלתי זמין איך בכלל התקיימה עליו?

אבל זו שאלה הגיונית מידי שאין מקומה בדיווחים על מפלצות נוראיות.

מרחוק היא הריחה את הניחוח המזין ומשובב הנפש..... אחח...

ריח הפחד... פחד מזן מיוחד!

תרכובת מיוחדת עם ארומה מסממת ממש.

יש כל מיני ריחות של פחד: ריח חזק ומצחין של ביצה וגופרית, ריח מתקתק וארסי, ריח

ארומתי מעקצץ, ועוד... סוגי הריחות האחרים ידועים אך ורק למפלצות מורשות

ואין לכם אפשרות לנחש אותם... (אבל תנסו...)

ספקי הסם יקר הערך שלה היו יצורים דו רגליים רעשנים במיוחד שהפטפטת במוחם שעבדה ללא הרף, שידרה את אדוות הסם הנחוץ למפלצת כל כך:

מה יגידו... מה יגידו אם...

העוצמות של האנרגיה היו משכרות ממש והמפלצת התבסמה

מהריח הענוג וינקה בשקיקה, מקש שקוף ובלתי נראה את הנקטר המשובח.

לא היה לזה סוף... כרסה של המפלצת הלכה וגדלה,

הלכה והתמלאה.

המפלצת התמכרה. אין מה לומר.

ומתוך תאווה זו חשבה למצוא גם אפיקי סם חדשים.

היא סקרה את ההיצע על הכדור וראתה כי קיימים בו גם יצורים

ארבע רגליים מסוגים וממינים שונים,שהסתובבו בים באוויר וביבשה.

אך כמה מאכזב ובלתי מספק! הם היו נטולי כל אנרגיה שיכולה להזין אותה.

הם התעלמו ממנה ומצרכיה הגופניים, הנפשיים והמנטאליים

באדישות רבה.

זה לא שלא ניסתה.

אפשר למנות כל מיני תכונות שליליות שלה, אך עצלות לא הייתה אחת מהן.

מפלצות הפחד הן חרוצות בלתי נלאות ועובדות 25 שעות ביממה.

היא ניסתה לשדר לחתול שישב על פח זבל ונמנם בשמש את הפחד הדרוש לה.

"ז'ה לא יאה. ז'ה לא מכובד לשבת על פחד ז'בל.

מה יגידו אם יראו אותך עושה ז'את? ואתה גם בטלן"

אך החתול לקק את שפמו ולא התייחס כלל אל התשדורת.

"חוצפה! ז'ה ממש מעליב שלא מתייחסים אלי!" חשבה המפלצת.

למפלצות מסוימות יש ז'רגונים משלהן ומאפייני ביטוי ולזו היה משהו עם האות ז.

היא ניסתה לשדל ציפור שניקרה תולעת בהנאה:

"ז'ה איום ונורא שאת מרשה לעצמך לז'לול כמו חז'יר!

את תהיי שמנה כמו פרה ואף אחד לא ירצה אותך!"

איום זה עבד על כל כך הרבה יצורים דו-רגליים שבינתיים קלטה שקוראים לעצמם "בני אדם",שהייתה הפעם בטוחה בהצלחתה עם הציפור.

אבל הציפור, שאכלה האמת כמו ציפור, והיה לה מוח של ציפור,

סירבה להתייחס.

היא הייתה שקועה בביתור התולעת השמנמנה, העסיסית ועטירת החלבונים, פרוטאינים וקלוריות.

אגב, גם לפרה לא היה איכפת שהיא "שמנה כמו פרה", כי פרות הן פרות.

מה גם שפרה יפה היא פרה שמנה ומלאת חלב.

ולחזיר לא היה איכפת שהוא אוכל כמו חזיר, כי מה, הוא יאכל כמו ציפור? נו באמת....

המפלצת התאכזבה אך לא אמרה נואש.

היא נטפלה לצב אחד וניסתה לייעץ לו ש...

"הבית שלך כבר ישן. ויש עליו סדקים. ולשכן שלך יש בית יותר יפה

ויותר גדול. אתה כל כך מסכן.

אתה צריך לעז'וב את הבית שלך ולקנות חדש! קח משכנתא!"

הצב זלל מהעשב שלפניו ולא שמע כלל וכלל את דבריה.

היא ניסתה "לנגן" לו על המצפון, על הכבוד, על האגו במיני טריקים מופלאים שלמדה לא מזמן, אך הצב היה משוריין וחסין.

הסיבה היא שלא היו לו: מצפון, כבוד ואגו, אבל זאת המפלצת לא ידעה.

המפלצת התייאשה מהחיות, כך למדה שקוראים להן.

היא חזרה אל בני האדם. היא שתלה בהם את הפחד האיום:

"מה יגידו" שגרם להם להתנהגות הרצויה לה.

ולאספקת הסם המשובח שלה.

הם התכחשו לאמת שלהם.

הם התכחשו לצרכים האמיתיים של עצמם.

הם זנחו הכול לטובת הקרבת הכול למפלצת הכול יכולה.

הם העמידו פסל גדול שלה בכל קרנות הרחוב והעלו לה

קורבנות וזבחים בכל שעה משעות היממה.

הם השתעבדו לה והיו לה עבדים, מבלי שידעו זאת. זה היה טריק "מפלצתי" שכזה.

יום אחד, קם ילד קטן.

כן כן, זה אותו הילד שצעק "המלך הוא עירום"

ויש לו תפקיד בכל האגדות להיות דובר האמת.

יש לציין כי הוא קם כי קודם ישב. גם יש דברים שאתה צריך לצעוק בעמידה ולא בישיבה.

"אני לא מפחד מהמפלצת!" צרח.

"נמאס לי שכולם מקריבים לה קורבנות כל הזמן.

נמאס לי שאני צריך לחשוב,לפני כל מה שאני עושה...

אני עושה מה שבא לי!

אני לא מפחד ממה יגידו!"

המפלצת הזדעזעה...

גופה הענקי רטט והטיל ריבבות קמצוצי ריח זיעה מהבילים

ומצחינים.

(ז'יעת מפלצות זה ריח מחניק שלא תשערו! ההערה ממוסגרת

כדי שלא לפגוע ברגשותיהן העדינים של המפלצות.)

זה גרם לה להצטמק מעט.

זה עורר בה חוסר נוחות גדול ואפילו....? סוג של חרדת נטישה.

היו עוד כמה ילדים אמיצים

(או טיפשים, או מרושעים, או כל הגדרה אחרת,

תלוי בעיני המתבונן)

שחשבו כך והצטרפו אל הילד הראשון.

הם ניסו לספר זאת למבוגרים, אבל מה שקורה זה

שמבוגרים לא מאמינים כל כך לילדים,

כי הם חושבים שגיל הוא קנה מידה לחכמה.

"ומה ילדים כבר יודעים"?

הינה אמונה רווחת בקרבם.

הם כל כך התמכרו להקרבת קורבנות

למפלצת מהיגידואם

(כן, זה היה השם האמיתי שלה)

שהיו עיוורים לאמת של הילדים.

שידעו.

שזה בכלל לא חשוב ולא משנה מה יגידו, אלא חשוב מה אני אגיד.

מה אני אעשה.

מהי האמת שלי.

המפלצת התנדנדה בין תקווה לייאוש. מעלה מטה, מעלה מטה....

וזו לא הנדנדה שהייתם מאחלים לעצמכם, למרות שהיא

לכאורה מתקן משחק.

מה גם שהיא חטפה סחרחורת וכמעט הקיאה.

וזה דבר מסוכן למפלצות פחד. להקיא.

המפלצת החליטה לגייס לעזרתה את אמצעי התקשורת,

המדיה על כל גווניה, כשותף משני שיכול לעזור בזריית הפחדים, המוסכמות החברתיות, תסביך המראה, המעמד, המקובלות.

אבל זה נעשה בסתר על ידי שליטה מוחית בלתי מודעת...

מסתבר שהיה זה רעיון עיסקי יוצא מגדר הרגיל,

כי אנשים האמינו לכל מה שראו ושמעו ברדיו,

בטלויזיה, בעיתונים, באינטרנט!

הם פשוט בלעו כל מילה כאמת. יותר נכון, כאמת שלהם.

המפלצת כל כך התפרסמה, שזכתה לכך שכל מיני אנשים

ייקראו על שמה. בייחוד מורות למיניהן שהטילו חיתתן על ילדים

נואשים וכנועים. אבל לא רק המורות. גם כל מיני מעבידים

למיניהם זכו להיקרא על שמה...

המפלצת ערכה סקר וספרה את כול הקולות.

אלו שהיו בעדה ואלו שהיו נגדה.

בסופו של דבר נרגעה, כי הבינה שהפחד של מה יגידו

תמיד יתקיים כל עוד...

אנשים יתנו את הכוח ל"אחרים" לקבוע את סדר העדיפויות שלהם

בחיים.

כי אנשים תמיד יפחדו להיות באמת שלהם

ולבטא אותה ללא כחל וסרק.

כי תמיד יהיו אנשים שצו האופנה (זה לא הצב הקודם מהסיפור)

יקבע להם מה לעשות, מה לחשוב, מה ללמוד, איך להיראות, איך להתנהג. מה מותר ומה אסור.

והמפלצת הייתה מאושרת.

המפלצת החליטה שהגיע הזמן לשכפל את עצמה ולהיות זוג,

שיפרה וירבה וישרוץ וימלא את הארץ המלאה כל טוב.

הארץ המובטחת למפלצות הפחד.

יש לציין שהמפלצת הושפעה גם היא מספקי הסם שלה,

שחשבו שבלי זוגיות אין להם מעמד, שמחה, אושר, מניע וגושפנקא חברתית.

סוף טוב

השאלה למי

(c)כל הזכויות שמורות לאילנה בהט.