בוא, היא אמרה לו, בוא.

בוא, היא אמרה לו, בוא.

עיניה ליטוף ורכות, מעמקי ההכלה.

עיניה אהבה שלא ידע מעולם.

אערסל אותך בזרועותיי כמו תינוק, אלחש באוזניך מילות אהבה.

אניק אותך בסם החיים, אליקסיר האל מוות.

בוא.

נוח על כתפיי, הרפה, עד שתשאב כוחותיך מבאר החיים.

עד שתיזכר במי שאתה באמת.

עד שתפקח עיניך ותכיר אותי.

וידלק בהן האור.

ותחייך.

רק עד אז.

כי כשתיזכר,

כשגאוות האבות  תתעורר בך שוב ותתעצם,

כשרוחך החיה, האיתנה, החופשית,

תשתחרר מכבלי אומללותה עצמה,

כשישוב אליך האומץ ויזקוף גבך,

כשמילות אהבה יפסיקו להיות מילות האיום,

אז אלך אני אחריך.

וכשזה יקרה לא נדע עוד פחד.

בוא.