חלומות סובלניים
\"כמה סוכר שלא תשימי בקפה הארור הזה, הוא לא ימתק לך\". כך התחיל הקול בראשי את הבוקר שלנו יחד. \"תבחשי חזק ככל שתוכלי יקירה. שפכי את כל צנצנת הסוכר לתוך הכוס הכחולה שלך ועדיין. לא ימתק לך\". מביטה סביב, לראות אם מישהו מלבדי שומע את הקול הארור הזה, כאילו שאני לא יודעת את התשובה...
\"לא ימתק לך\" אמר הקול. ואני האמנתי. עדיף כבר בלי סוכר, לפחות לא תתאכזבי, דיברתי לעצמי, בלי קול.
תמצאי את אושרך בדברים אחרים היום ילדה. תשתי תה.
פוסטים פופולאריים
-
ערמת מחשבות לא מקופלת.
11/7/08 | 3664 צפיות
-
שאריות של החיים
11/8/11 | 2334 צפיות
-
אחד מהבטן
2/11/09 | 1062 צפיות
-
מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
24/10/12 | 2036 צפיות
-
אחת על אחד. אלוהים ואני. שיחה בלי כפפות.
20/6/08 | 3434 צפיות
-
הפקרות מקודשת
14/3/08 | 2344 צפיות
פוסטים אחרונים
- מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע 24/10/12
- אישה חרסינה 8/2/12
- אומרים שתכף... 24/12/11
- או שזה הזמן למות 21/12/11
- מאוחר מידי 29/9/11
- שאריות של החיים 11/8/11
ערמת מחשבות לא מקופלת.
מבעד עיניים שעצמו גוף בלילה חשוך במיוחד נזכרת איך פעם ידעתי ללכת לאבוד בגוף זר. זר הופֶך מוּכָּר הווה בגוף עָבָר פורע את כּל שֶהָיה סדור בִּי כְּמִשְנָה. סותר את המיטה שכתבתי כשולחן עֲרוּך ומְשָכְתֵב מיטַּת סְדוֹם למיתת אהבה. __________________________________________________ חודשים ארוכים שאני מתערבבת בתוך עצמי. מסדרת, מגירות מגירות של הנפש. מחפשת במצפן של החיים לאן להפנות אצבע מאשימה, ומוצאת, פעם אחר פעם, שההחלטות, בסופו של דבר ובתחילתו גם, מובילות, תמיד, אבל תמיד, אל עצמי. חודשים ארוכים שאני חולקת מיטה גדולה מידי עם חושך מוחלט. עם ערמת מחשבות לא מקופלת ועם החלטות עבר שדורשות כביסה בטמפרטורה של 90 מעלות, לפחות. יותר מידי זמן עבר יש לי בהווה. יותר מידי זמן עבר, מאז נגע הווה חדש בחיי. יותר מידי זמן עבר בכלל, מאז נתתי למישהו לגעת. "את לא תתני לאף אחד לגעת בך באמת" אמרה לי ת. האמירה הזו שלה הפתיעה אותי. הפתיעה וכאבה. "ואת אומרת את זה כי?" שאלתי "כי ככה את" היא השיבה. מוחלטת. ככה היא ת. מוחלטת. יפה ומוחלטת. שתקתי. רציתי מאוד להתנגד לאמירה ההיא שלה, אבל לא הייתי בטוחה שאני יכולה. דומה שעבר נצח מאז ידעתי לעצום עיניים ולהתמכר למגע של זר, שיהפוך מוכר וילמד לאהוב אותי. ילמד לגעת בגוף ואז בנפש. ידע להפשיט ביד בטוחה את כל כולי, מבגדים ומילים ויותירני ערומה לגמרי. יפרק ואז ירכיב. ידע לקחת על מנת לתת. לתת על מנת לקבל, לקבל את כל כולי שנותנת. שאוהבת. דומה שעבר נצח מאז, ואולי, אולי באמת עבר נצח מאז. "את לא תתני לאף אחד לגעת בך..." אמרה לי ת. והמשיכה להדהד בי גם הרבה אחרי שהלכה. מה השתנה בי מאז הנצח ההוא? האם הגוף לא רוצה לנעום עוד? והנפש? לא תרצה עוד לרגוע? והלב? לא ירצה לאהוב? מה השתנה בי? שאלתי בערגה אוהבת את הראש ואת הגוף, לילה אחר לילה, מלטפת, מערסלת, את מה שהפך כבר מזמן מחוסר תחושה. מרגישה כמו מנסה, לשווא להעיר, חלק בי, שמסרב להתעורר, רק כדי לא להיפגע שוב. מה השתנה בי? לא מצאתי תשובות בלילה ההוא. גם לא באלה שבאו אחריו. המיטה נותרה גדולה וסדורה. מזל שהחושך, מקפיד לעטוף כל פינה ביסודיות, כדי שלא אראה את הכביסה שלא הספקתי לקפל. דואג שלפחות אפשר יהיה לישון כאן. ואם במקרה מישהו נתקל בטרובדור ענק, כאלה, כמו שעשו פעם, עם חיבוק שאפשר לצנוח לתוכו, עיניים שיודעות להסתכל פנימה, טרובדור שלא מפחד ממילים, מערמות של כביסה מכתמים שלא יורדים ומנשים מבולבלות כמוני, שישלח אותו אלי. בבקשה. ___________________________________________________ ביָם של מילים היא כתבה אל האיש שלא הכירה את כל כולה לחוף מבטחים כי מתוך כל כך הרבה מילים האמינה שמילה אחת תצליח לפלס את הדרך לאיש אחד שלא יצטרך אף מילה אף מילה כדי להבין את המילה היחידה שלא כתבה לאיש מעולם ... |
תגובות אחרונות
-
עושה הנפלאות
בתגובה על שאריות של החיים
-
רו"ח עובד חקלאייעוץ וחונכות פיננסית
בתגובה על
-
נובר
בתגובה על מרוצת הזמן ומשמעות הגעגוע
-
בא מן השתיקה
בתגובה על
-
77777777
בתגובה על עכשיו ככה
-
הולמס
בתגובה על כחול.
תגובות (124)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה כיף שבאת
שבאתי אני
מה כוכב פה?
חותמת לבדידות? הספד?
שלי- תקווה לשינוי , רעננות חדשה- הזדהות.
לא מכירה אותך ממש, אז רק מנסה לענות מנקודת מבטי.
מקווה שלא חוזרת על תגובה של מישהו (כי לא קראתי הכל)
בנתיים תרשי לי
לא רק שלא מסכימה עם ת'... גם לא אוהבת את המילים הקשות הללו.
החיים הם כמו גלים, פעם גדולים, פעם קטנים, פעם הופכים אותך ופעם מנעימים לך.
לכולנו יש את הרגעים האלה שלא נותנים לאיש לחדור, זה עובר כשמגיע האדם הנכון.
זה עובר כשאנחנו משחררים אחיזה, מעזים...
כשאנחנו מפנימים שהחיים דינאמיים ומשתנים ללא הרף ומפסיקים לפחד.
צריך קצת סבלנות, אהבה עצמית, ורצון... רצון לחיים מלאים.
חיבוק ענק.
טלי
נגעת לי עמוק בתוך הלב
אין לי ספק שמי שיודעת לגעת כמוך
תמצא גם את מי שיגע בה
חיבוק גדול
יוסי
המילים שלך
בפרוזה ובשירים
נגעו בליבי
תודה על המגע
ועל האפשרות שאת מעניקה להביט בתוכך
פנימה.
מופלא
קובי
כואב לי כי כואב לך
את עוברת תהליך מורכב
של הסתכלות פנימית
של בחינה לעומק
מגרדת את הפצעים
ובסופו של דבר
אני מקווה שתהיי יותר שמחה
ותקריני החוצה
כוחות ורוגע
חיבוק גדול ממני
נ.ב לא מאמין בזכות הקוראים לשפוט
ולהציע "הצעות לשיפור"
שלום דינורה
כביסתך בשמש פרחה
ואלי טפטפו הטיפות
לא של מים היו
כי דמעות מלוחות
לחלחו את שלי
בקומה תחתונה
ואספתי, לבשתי
ועכשיו גם אני
מלוחלח ומלוח
מחשבותייך פורחות גם אצלי
חיבוק
יש טרובאדורים בנמצא
אחד מהם יגיע אלייך פעם :)
"אף מילה
כדי להבין
את המילה
היחידה
שלא כתבה
לאיש
מעולם"
כמה כנות ואמת ביכולת להעביר רחשי לב כואבים מחפשים
הדעת נמצאת בנו ,
גם הבחירות,
כותבת נפלא
להתענג על המילה הכתובה
לצד כאב הבדידות
תודה.
z
*
אולי תנסי לחזור ולחשוב בתוך הגוף, לתת לו לתחום את המציאות, את החלומות והמאוויים.
מחשבה חופשית מידי, משחררת אבל גם מנתקת.
כוכב.
כי אהבתי את ערמת המחשבות הלא מקופלות.
נוגעת מרגשת כתיבתך
מתחברת אליה
בזרימה
ברכות
בדימוייה
כיכבתי לכתיבה
שלך
אפרת
טל, הגעתי מאוחר ואין לי מושג אם עוד תהיה לך הזדמנות לקרוא את מה שכתבתי.
אחד מהפוסטים היותר עצובים שקראתי.
כשאני קורא אותו, וחושב על האישיות הססגונית, מצחיקה, מלאה החיים והאנרגיה שלך, העצב רק גדל.
אני אומנם מכיר אותך מעט, אבל מהמעט שאני מכיר משהו לא מסתדר לי.
את אישה מדהימה!
בהחלט מגיע לך את הכי טוב שיש!
אז איך זה שדווקא אצליך רק הכביסה נמצאת בצד השני של המיטה?
דברים לפעמים לא מסתדרים כמו שהם צריכים להסתדר.
לעיתים עיתויים שגויים מחרבים כל חלקה טובה.
אבל למרות הקושי, ולמרות השחיקה אסור להתייאש! אסור לוותר.
כי הרי בסופו של דבר זה פשוט לא הגיוני שדווקא את לא תיזכי להכי טוב שיש!
וואו כמה תגובות וכמה חכמות.
נגעת בי, גמני לא הייתי
רוצה להאמין לה (ל"ת" ....).
חיבוק - את לא צריכה להחזיר.
אהבתי, התעניינתי (כיכבתי), אחזור לקרוא שוב בשבוע הבא. תודה.
מתוקה אהובה
את תתני
אל תידאגי
אני צריך לדבר איתך.
זה נראה ככה, רק עכשיו.
ת. צודקת.
אבל זו לא חוכמה גדולה, וזה רק זמני.
את כותבת יפה כל-כך
מרגש לקרוא את הפוסט הזה שלך
את בונה גשר של רגשות
אל תוך לבבך
מסלול חד-סיטרי.
אפשר לקרוא
אבל לא להגיע.
הפוסט משובח, את הכוכבים שלי שומר לפוסטים אופטימיים.
(התנועה לאופטימיות בקפה)
לכולנו יש עבר
לכולנו יש שלדים שם
חלקם מפחידים ממש!
כרגע יש לך הווה מאוד אמיתי
הוא נוכח איתך יום-יום דקה-דקה
רק את תחליטי מה לעשות איתו
לא ההוא מהעבר
ובטח לא ההוא מהעתיד
רק את!
ואת הרי יודעת להיות כ"כ חזקה
כמה אנשים את מכירה שהיו מרימים פרויקט כמו הלופט?!
תני לעצמך "קצת" קרדיט
את באמת אישה חזקה!
יבוא היום והאחד יבוא וידליק בך את האור
האור הפנימי שבך שיאיר את עולמך
ואז כל החושך ייעלם
מאחלת לך במהרה שהאור יגע בך.
כתבת מדהים.
מא עד ת ,לעולם לאדם יש את חופש הבחירה ,
אין מה להאשים רק קצת את התחת להרים.
מתגעגע לחיבוק שלך
היי טל
את מקסימה
וכותבת נפלא
מאחלת לך ששום דבר לא ישבור אותך
שולחת חיבוק
גלי
קראתי כמה פעמים...עורר בי המון מחשבות
פוסט כל כך עצוב ומצד שני של תהליך שאת עוברת ומאמינה שתגיעי אל האושר בסופו.
יש לי המון מה לומר לך,
אבל לא כאן.
מילים מהלב שיודעת שיגעו בך גם,
אבל זה לקפה שמחכה לנו,
יום אחד
מקווה שבקרוב.*
}{
רק כשתגעי בעצמך
אחר או אחרים יגעו בך.
כל עוד את מפנה אצבעות
זה ישאר שם.
בואי לחמינדוס וחיבוק.
היי טל
הצלחת לגעת בי
אולי במקום הכי כואב
כתבת מקסים ונוגע
גם אני כבר מזמן לא נתתי למישהו
להתקרב אליי באמת וזה כנראה מהחשש להיפגע
אבל כנראה שצריך ללמוד לתת אמון שוב
וזה מאוד קשה אוי כמה שזה קשה
אין לי כוכבים אך אשוב לככב
יום טוב
טלי
אל תתרגלי אליו, לחושך הזה ללבד...
שולחת חיבוק ענק, נשיקה וכוכב.
אוהבת אותך
חזרתי לככב לך
על המילים
על התהליך שאת עוברת
על הפוסט*
אפרת
את כּל שֶהָיה
סדור בִּי
כְּמִשְנָה.
סותר את המיטה
שכתבתי
כשולחן עֲרוּך
ומְשָכְתֵב
מיטַּת סְדוֹם
למיתת אהבה.
אני אתייחס רק למילים היפות שכתבת
אהבתי ומאד
*
שלך אפרת
ואני חושבת. את תתני ללבך להיפתח כשתדעי שזה הטרובדור שלך. תני לתחושות הבטן והלב להוליך אותך,
הן לא בוגדות, הקשיבי להן, ואת תדעי מתי תפגשי את האיש הנכון עם הלב החם והחיבוק, שלא יפחד מצידו ממי שפתחה את לבה ונפשה אליו.
עוד יבואו ימים טובים....את ראויה!
שולח חיבוק
מן חיבוק כזה חזק
שיעטוף את ליבך
ויתן לך את הכוחות
למצוא את דרכך ....
העולם מלא בטרובדורים נפלאים מותק.
ורובם אפילו לא צריכים אישור מ"ת" . . .
יפה כתבת
הכתיבה שלך
היא משהו אחר ומיוחד עד מאוד
את מצליחה לרגש אותי במילים, במחשבות, בתחושות
את עושה בי סערות של רגשות ומחשבות
מרתקת.....
ועל המילים האמיתיות ששוכנות בך
אני שולחת חיבוק של כוח ואור בכדי להדליק את החלקים
שעדיין לוטים באפלה....
עוד קצת....ואת כבר תראי הכל אחרת
תהיי סבלנית כלפי עצמך, האמיני
ואל תתני לאחרים לזרוע בך זרעי דמה של יאוש ואכזבה
*
את מכירה אותי קצת...
הרווחת אותו ביושר
ו...אצלי הם לא וירטואליים.
ואת... כל כך צודקת כשאת צודקת.
ודווקא אותך, שאני מכירה ויודעת
בא לי כל-כך לחבק עכשיו.
תודה יקירה על מילים מופלאות.
ואני...
לא רוצה לבד.
בקשר לרעשנים...אני בפנים!
לא מאבדת.
מבטיחה :)))
יש לי בעיה איתך אהוב.
אתה בדרך כלל צודק.
בינתיים
אני אחבק אותך בחזרה.
כי... ככה.
אקח ממנו את הפנס.
אני חושבת שאני זקוקה לו כאן.
בעיקר בלילה.
חשוך כאן.
נורא.
מחבקת חזרה.
חזק.
תודה לך. יפה.
אכן הלכתי לאיבוד.
אני רק לא מצליחה לחזור יקירה.
לא מצליחה.
מחייכת אליך בן בן.
אתה אולי לא יודע למה.
אבל אני יודעת.
אני יודעת שאתה..
אתה תהיה יום אחד טרובדור של מישהי.
אל תשאל אותי איך
אני פשוט יודעת.
את כל ש"ברור" לך שברור לי
נעים היה לי לקרוא.
דבר לא ברור מאליו.
בטח לא בתוך יומיום החיים השוחק
דבר
לא
ברור.
לא לי.
תודה לך על המילים האלה.
גדולה.
אני אוהבת את המילים שלך.
את התגובות המושכלות האלה
את הטלטול הזה
שמכריח אותי לחזור למציאות
שלעתים אני מתעקשת לא לראות
כי ככה נוח.
גם אותך אני אוהבת.
מאוד.
תודה נטלי.
יש לך את היום ומחר
נראה לי יותר שווה מכוכבים לא?
לא מקפלת מזוודת חיי
בקושי את הכביסה ההיא
בקצה המיטה.
שבת שלום
ואהבה. הרבה ממנה.
יקירתי,
לפעמיים אני יושב וחושב לעצמי-כמה חבל שאי אפשר לעשות "Undo"
גם בחיים האמיתיים,
כמה דברים הייתי מוחק אם רק היתה לי אפשרות.
כמו כולם,אנשים עושים טעויות,קטנות וגדולות,
ואם רק היית יכולה למחוק אותן כאילו לא היו ולא נבראו אף-פעם..
היית במקום אחר עכשיו!
היית מישהי אחרת עכשיו!
אך תחשבי על זה יותק לעומק...
את מי שאת בזכות כל צעד שעשית בעבר,
בזכות כל מה שעברת, בזכות כל מי שהכרת...
ומי מבטיח שמקום אחר יהיה יותר טוב מהמקום בו את נמצאת עכשיו ?
תכתבי נשמה הכתיבה משחררת
רק הפנימי והביני, אין עולם אחר,
אין לאן לברוח, צריך להתמודד,
גם אם אין לנו כבר כוח ואין מי שיעודד.
את...
מסתכלת לאחור , נועצת מבטים,
חיה את העבר,לא את החיים,
מלינה על טעויות שכבר נשכחו,
תוהה על הזדמנויות שמזמן ברחו.
כך לא מתקדמים בחיים, נשמה
כל לילה במיטתך בסתר בחושך מוחלט
בנק של מחשבות והחלטות עבר,
מזמן כבר שכחת שההווה קיים,
חיי אותו עכשיו, את העבר זרקי לים...
העתיד מתחיל מכאן
וואו.
נשארתי בלי.
מילים.
אני שיכורה.
מודה.
תודה על מילים
שעושות חשק
לעצור לרגע
ולחשוב
שוב
על הכל
מהתחלה.
"אם את מוכנה..." כתבת.
שאלתי את עצמי, ממש אחריך
בדיוק את אותה השאלה.
לא ידעתי לענות.
מחבקת. חזרה.
אמרת חיבוק.
לקחתי. לא מחזירה.
הלב רוצה
זה רק הראש הארור הזה
שמתעקש
להפריע.
שנייה יש לי טלפון.
ת. שוב עושה שטויות
(מזמינה מקומות לשישה אנשים, אל תשאלי
)
לא היה קל להביא אותך לכאן
אבל היה שווה.
אפשר חיבוק ?
כן.
זה מהדהד.
למיין, להרתיח, לכבס לייבש לקפל...
ללטף , לחייך, לחבק לנשק, להתערסל...
לגעת, להריח, לטעום, להקשיב ולשמוע...
לעמוד, לעצור, להמשיך, לחדול, להתעורר...
מיליון ואחת אלף פעולות שניתן לעשות, וצריך לעשות. העיקר לא לקפוא בתנועה, ולהתאזר בסבלנות. צדקה ת' או לא- רק לך התשובה, וכל תשובה את יכולה גם להפוך. הטרובדור- הוא כבר יגיע.. למעשה ראיתי אותו בדרך לכאן- הכל רק עניין של זמן.
נשיקות, חיבוק ושבת שלום
דני
יש דברים שאני לא אוהבת להגיב בפומבי
אבל אני אגיד לך משהו
ת צודקת
והגיע הזמן שתתחילי לשמוע בקול של
האנשים שרוצים שתהיי מאושרת
תגידי לי אישה יפה ומקסימה שכמותך-
אני קוראת את שאת כותבת והסגנון מדהים אותי כל פעם מחדש,
איך את נראיית ראיתי יותר מפעם אחת,
את מוכשרת ,חכמה,שנונה ויפה
נראה לי ש....
חסרה לך מראה בדרך
מראה גדולה שאינה משקרת
ייתכן שאת פשוט לא רוצה להסתכל בה?
הלווווווווווווו......
התעסקות בעבר באמת חושפת הווה שלא משרת אותנו,הווה שלא ממלא אותנו.
תתרככי,תאפשרי לחדש ולשונה לבוא ,להכנס ולהפתיע.
תזמני אהבה ליקום ותתכווני ותכוונני..
הרבה אהבה ושבת רגועה..
נת נת.
אמנם קלישאה אבל הזמן מרפא והזמן יעשה את שלו. יש עוד דרך שצריך לעבור. ללמוד ולהפנים, לקבל את עצמנו ואז לשחרר, רק אז הלב ייפתח ויהיה מספיק מקום לאחר להיכנס. כל אחד והזמן שלו.
יפה מאד. ומאוד בוגר. תראי מה יומולדת יכול לעשות :-))
הרבה יותר טוב מלצעוק על אלוהים...
אוהבת אותך,
ורד.
כל כך מבינה את הרגשתך
הראש יודע הלב מרגיש
רוצים לשנות כיוון
לנסות למצוא איזון
אבל הולכים לאיבוד
בכל הבילבול
מכירה כל מילה ומילה
מחזקת ומחבקת
ומאחלת שתמצאי פיתרון ותשובה
ואם כן..תכתבי לי באיזו פינה מצאת
אלך לחפש גם כן (חיוך)
שולחת לך חיבוק ממני.
זה מה שיש לי כרגע.
אני צריך לקרוא לך זיקוקי דינורה
כוכב ממני אליך
אהבתי מאודדדדדדד
את מצליחה לבטא פה את תחושותיך במציאות שלא פשוטה עבורך בשקיפות ובהירות בצורה יוצאת דופן,
אני מניח שאת מבטאת פה אכזבות שעברת וזה טבעי, אני מניח ש ת' אותה איני מכיר כנראה הציבה מולך מראהו אתגרה אותך מולה,
נראה לי שיש לך אישיות חזקה וכאחד שיודע לקרוא בין השורות( תודה.אני יודע שאני מיוחד),את משדרת אופטימיות ,אושר,שמחה,ותקוה וכולי תקוה שכך יהיה.
אני מקוה שתשאירי את כוס התה ותחזרי לשתות קפה ממותק במידה המתאימה, כן הכל במידה המתאימה.
השאלה היא : האם את מוכנה?
תסתכלי עמוק בתוכך.
נשיקות ל-ש', ל-מ' ,ול-ח'.
הצ'יטה תמיד בכוננות
את זוכרת באתי לבד,
אבל לא הגבת
אוהבת אותך.. שבת שלום ו.. תהיי בקשר.. אני כאן.. גל
*
לשבת
טל יקרה שלי,
את ממש מכבסת את עצמך לדעת...
ואני כל כך כל כך מצליחה להבין...
גם אני שם, בתוך מכונת הכביסה הזאת,
מתערבלת עם עצמי.
טרובדור טרם מצאתי
לא בטוח שחיפשתי,
מקסימום בדין עם ריח נפלא,
של חופש אפשרי, ובכלל של לאפשר.
טל. כל המילים הן מילים.
מה שיקרה, יקרה כי את תגיעי. את תאפשרי.
אני שלך.
ממי שלי
אהובה, יפה, מקסימה אחת,
את לא תתני לאף אחד לגעת בך, אמרה ת' וצדקה.
את יודעת יקרה שלי
לא סתם נגע בך המשפט החכם הזה,
לא סתם הרגשת שאת בלופ
את בלופ של החיים שלך
(כולנו כאלה, אל תרגישי חריגה)
אני אסביר לך משהו, בזמן שאני מערסלת אותך.
יש לנו קול קטן בראש שמשגע אותנו,
מפחיד אותנו, מונע מאיתנו מה שבאמת באמת היינו רוצים לעשות,
מה שבאמת היינו רוצים להגיע אליו, לגדול אליו,
הקול הקטן הזה, המנאיק, הורס אותנו
הוא מפחיד אותנו
הוא מפחיד את מי שאנחנו.
ת-פ-ס-י-ק-י להקשיב לו.
ותתחילי לעשות את מה שבאמת את רוצה.
התוצאות הפעם יהיו שונות, לא רגילות, לא שגרתיות, תוצאות שאת רוצה שיקרו.
את מדהימה ובלתי רגילה
ותוציאי את זה כבר מעצמך, באימאמא של העוצמה.
מצטערת על הארסיות שבי לערב שבת אבל הייתי חייבת ללטף אותך
ולנשק אותך.
ככה סתם. כי אני אוהבת אותך
וכי מגיע לך כל הטוב שבעולם. אבל כל הטוב שבמובן של המילה.
באהבה
שלך
מ.
את יפה
את חכמה
את מלאת רגישות ורגש.
הוא בטוח יגיע.
כוכב יפה
אפשר לנסות
היי
אוהבת את מילותך ואת התבונה שבהן.
גם לי אמרו פעם שלא אתן לאף אחד לגעת בי באמת.
צדקו (אז).
צדקו כי באמת פחדתי , פחדתי להיפגע , ליפול ולהתרסק.
עד שנתתי , הוא נגע בי , "לקחתי סיכון..."
והתרסקתי.
התרסקתי אבל מוכנה לעשות את זה שוב ... לא מיצטערת על כך.
עומדת מאחורי הבחירה שלי, מכבדת אותה.
למדתי כי אפשר לחיות גם אחרי.
היום מוכנה ש"יגעו" בי ..... באמת.
מחבקת אותך ושולחת כח ואהבה.
*
בתוך ים הפוסטים שאנחנו קוראים בכל יום,
יש כאלה שאי אפשר להישאר אדישים אליהם.
שלך הוא אחד מהם.
חייבת לציין שלא קראתי תגובות אחרות,
ואם אני חוזרת על משהו שכבר נאמר, מתנצלת
חודשים ארוכים שאני חולקת מיטה גדולה מידי עם חושך מוחלט. עם ערמת מחשבות לא מקופלת ועם החלטות עבר שדורשות כביסה בטמפרטורה של 90 מעלות, לפחות
לפעמים טוב לעשות השריה
לפעמים טוב לכבס בהרתחה
לפעמים זקוקים לחומר הלבנה
לפעמים הציפיות שלנו מתכווצות בכביסה
ובכל מקרה..
זה בסדר לעשות כביסות, אפילו כביסות ביד... (-:
דומה שעבר נצח מאז ידעתי לעצום עיניים ולהתמכר למגע של זר, שיהפוך מוכר וילמד לאהוב אותי.
ילמד לגעת בגוף ואז בנפש. ידע להפשיט ביד בטוחה את כל כולי, מבגדים ומילים ויותירני ערומה לגמרי.
יפרק ואז ירכיב. ידע לקחת על מנת לתת. לתת על מנת לקבל, לקבל את כל כולי שנותנת. שאוהבת.
טל מקסימה....
טוטאלית ואבסולוטית...
ונראה לי שת' הזו צודקת,
ומצטערת אם אני משביתת שמחה -
מעטים הגברים שיוכלו להכיל אותך.
אולי זו הסיבה שקשה להעניק עצמך עד תום.
ואם במקרה מישהו נתקל בטרובדור ענק, כאלה, כמו שעשו פעם, עם חיבוק שאפשר לצנוח לתוכו, עיניים שיודעות להסתכל פנימה, טרובדור שלא מפחד ממילים, מערמות של כביסה מכתמים שלא יורדים
ומנשים מבולבלות כמוני, שישלח אותו אלי.
לגבי הטרובדור הענק....
לא יודעת אם מייצרים עוד את הדגם הזה.
נראה לי שיש לו ערמת עצמות משל עצמו
שהוא מסדר מחוץ למלונה... (-:
טל יקירה ואהובה,
אתחיל בתמונה,
הדבר הראשון שראיתי,
איך את נוטפת דבש,
אבל זו אסוציאציה של מי שמכיר אותך,
קצת, כמוני.
אכן עירבבת כאן.
לגבי האמירה של ת',
איני מסכים כלל.
זו אמירה תוצאתית,
לא סיבתית.
קודם כל את צריכה לגעת בך,
באמת,
השאר יסתדר.
את היחידה שתפרק ותרכיב עצמה,
כי התשובה היא תמיד בנו,
בתוכינו.
כשתבואי שלום עם עצמך,
לא תצטרכי לקרוא לו,
לטרובדור.
הוא יגיע.
מילה שלי.
שולח לך חיבוק, נשיקה ואהבה.
חודר!!!!!!
יפה כתבת!
לא מכיר את מסכת חייך, אף כי נראה כי סבל רב היה מנת חלקך.
והסבל, הוא מהות הקיום שלנו כאן בעולם, כי אדם לעמל יולד ועולם הזה עולם התלאה, כך אמרו ראשונים.
ומהות הקיום שבסבל, היא להפכו מחסר משמעות למשמעותי, מחושך לאור, כי בהעדר חושך, אור מה הוא?
כל מכה שקיבלת, כל שריטה ששרטת, בגופך, בנפשך, לא התרחשה סתם כך מאליה, בלי כוונת מכוון, כי אין אדם נוקף אצבעו מלמטה אם לא מורים לו מלמעלה וכל עשב ועשב יש לו מלאך שמכהו ואומר לו גדל.
כשאנו מקבלים מכה באופן פתאומי, או סתם כשהרופא לוקח לנו דם מהוריד, אנחנו עוצמים עיניים, כמעט באופן אינסטנקטיבי, אך זאת מסביר לנו ר' נחמן, כי סגירת העיניים, נובעת מהנשמה שיודעת, סגירת העיניים כאילו אומרת שרק כשסוגרים את העיניים מלהתבונן בעולם הזה, רק אז אפשר לקבל את הסבל ולהבינו, רק אז. רק אז ניתן להבין, כי מה שהעיניים רואות, הוא מוגבל כפי כלי הראייה. ומה שמעבר, הוא אין סוף, אין סוף יתברך.
ואת שסבלת, סגרי את עינייך, אך לא כדי להתמכר למגעו של איש זר.עצמי את עינייך והפסיקי להביט בעולם הזה, התמכרי למגעו של אב רחום שלא צריך ללמוד לאהוב אותך, כי אהבתי אותכם אמר ה' כבר מזמן. אל תבקשי לגעת בגוף ואז בנפש, ניגעי בנפשך ורק אז בגופך, התפשטי את מעצמותך, מגאוותך, היוותרי עירומה למול יוצרך. אז ירכיב הוא אותך מפירוקך, יתן לך רק בשביל לתת.
לא צריך לעבור עוד נצח, כי כבר מלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים!!!
פתע יבוא הגואל, גם שלך הפרטי.
היכוני לקראתו
באהבה לבת מלך שאת !
טלולה - שלא כמו אחרים קבלי את תשובתי בפרטי
כשראשי יהיה צלול ויגיד להגיד את המילים הנכונות
ותמסרי לת. שהיא יכולה להחשף כי כולם יודעים מי היא
בנתיים נשיבוק עד חדרה ממני אליך - אשה מיוחדת
אז ת' אמרה
כל מה שת אומרת היא צודקת?
ואת יודעת כמה פעמים אמרו לי ....ת' ו ע' ו ב'ו ל' ו ש'
אגלה לך סוד לא הקשבתי לאף אחד
ועוד סוד את פשוט נסיכה
כמה את מדהימה
כמה מאושרים האנשים שאת נותנת להם לגעת בך,
ואת נותנת,
רגע אחרי שהמוזיקה נכבית, ונוצר משהו אמיתי ורך יותר, את נותנת,
כל מי שחיבק אי פעם אותך, ואת מילותייך, יודע כמה רכות יש שם, כמה חום,
וגם אם צריך לכבס הכל לפעמים,
כשמרגיש לא נקי,
לא צריך לחכות עד שהכל יהיה מקופל,
אפשר להעזר,
כייף לקפל ביחד,
ואת נפלאה ומופלאה, בדיוק בדיוק בדיוק כמו שאת,
ויש לי דיבור עם ת', בפעם הבאה שניפגש
אוהבתותך
האם לא התכוונה ת. לומר לך שאת לא תיתני לעצמך אף פעם לגעת בעצמך....?!?!
האם אין הכל הוא את ....?
אין דבר מלבדך אהובה שלי.
אהבי את עצמך , כפי שאת
בין ערמות הכביסה הריחניות , אהבי אותך .....
במיטתך הנטמעת בין קירות חדרך החשוך ,
אהבי את מי שאת
כדי שטרובדור יוכל
לגעת קצת גם בך......
אמרי ל-ת . תשובתך
" יקירה - כשאהיה מוכנה ואגע בי - יוכל גם הוא ..."
זו את שיוצרת את עולמך
ועכשיו אולי זה זמן הכביסה
ברוך , עטפי עצמך בגלילת משי
וקבלה ........
חיבוק לך אשה קסומה.
מרה הנפש ממחוזות הרעות
הרעות אומללה מיכוון שאין
באמת נתינה.רק לקיחה
הנתינה מוגבלת באין ספור תנאים
מכאן לא תצמח אהבה.רק היאוש. שבהתיחסדות.
אוטסוגסטיה במשובות הנפש לטוב שאינו
אז נקח נפרק נקים נבנה ושוב
תעתועי רסיסים
האדם נדון מלידתו לסופו
היותו לבד.
הבו מצלתיים ורעשנים
ונשמח בחיים.
לעולם אל תאבדי תיקווה
ואל תיתני לאחרים ל"סדר" לך את החיים
ואת דרך החשיבה שלך
זה שמתאים לך ישנו צריך סבלנות עד שיגיע
חיבוק ונשיקה
שלך
חגית
ולי יש כאן מגבות לא מקופלות
אחרי כביסה של 90 מעלות בדיוק.
ושתסלח לי, אבל אני לא מסכים עם ת'
אחרי שתכבסי בעמצך, עם עצמך את עצמך
ותקפלי ואפילו תהיי מרוצה ושלמה
תוכלי, גם תוכלי
וגם בלי תכנון מוקדם ובלי חיפושים
זה פשוט יקרה.
אפילו לה זה יקרה...
ועד אז ובכלל,
שולח לך חיבוק ענק של יד, גוף ולב
חיבוק כזה... אוהב.
טל יקרה *
המסע אל האני,
לפעמים משאיר אותנו לבד,מבולבלים,
מרוחקים וככה יש יותר ויותר חיבור לנשמה.
צרכיי הגוף וצרכיי הנשמה שונים למעשה הפוכים.
לדעתי,את בשלב מדהים של הגילוי בחייך גם אם ההתנזרות היא מרצון היא תאיר לך את הנשמה לכיוון הנכון.
אני רואה את קלף הנזיר ובידו הפנס להאיר לך את הדרך להנעים את המסע.
אוהבת מאוד נשיקות
טל, לפעמים צריך ללכת לאיבוד כדי למצוא את הדרך חזרה לעצמינו ואחר כך גם אל אחרים.
מאחלת לך שתמצאי את הדרך אליך עם הרבה אהבה, נחמה וסליחה.
את כותבת נפלא!
אם אפשר היה לתת כוכב על כל פרמטר
של הטקסט שלך
למשל
אחד לכישרון
אחד לכנות
אחד לרהיטות
אחד ליחוד
אחד לקסם
הנה חמישה ממני.
טל....(זיקוקי דינורה)
הרי ברור לך שאת יפה ומוכשרת
מוקפת חברתית והחיוך שלך כובש את כולם....
אבל...העיניים אומרות את מה שבאמת מבפנים...
כנאה ש- ת' הייתה צריכה להעביר לך מסר שיהדהד ויחלחל
כדי שתעלי אותו אל קדמת הבמה...תתמודדי, תכירי ותתחילי את מסע ההתמודדות שלך
עם האני הפנימי, החומות שבנית, המחסומים שיצרת בעברך
וכנראה שבנית אותם טוב.....
אין ספק שתהליך טוב מתחיל מהכרה עצמית להבדיל מהכחשה...
לכן היי אופטימית...את מתחילה בכיוון הנכון.
תעשי, טטעמי קיפצי למים וקחי בחשבון שאת מה שאת רוצה לעצמך
את גם צריכה לאפשר לאחר...וגם לעשות לאחר...
אגב...חומות במינון הנכון מגינות עלייך וזה טבעי ובסדר גמור...
אבל בכל חומה יש שער כניסה...לא חייבים להפיל את החומה בכדי להיכנס...
מי שצריך ידע לעשות זאת בעזרתך....
שבת שלום יקירה...
הוא היה כאן ראשון ולכן אתן לו את הכבוד, אבל הוא לקח לי את המילים הראשונות שעלו לי
בראש שקראתי אותך, ממש כך, הרי לקרוא אותך זה בילתי אפשרי להתעלם ולהגיב
"פוסט יפה, את משהו משהו, את כותבת נפלא" וכו'...
זה הרבה עומק נשמה, פתחת דלת לנפשך וכולנו נכנסים שם פנימה, לא כולם נשארים,
סתם קופצים לבקר והולכים, ויש שנשאבים..ורוצים מאד ללטף את הנפש, להבריא אותה.
אז דבר ראשון שיש לי לומר לך אין דבר כזה שלא תתני לאף אחד לגעת בך
אנחנו לא יודעים מה יביא המחר, אנחנו רק יודעים מה היה בעבר ומה כרגע יש לך בהווה
כפי שציינת, הרבה פיסות עבר, למי לא? יכולה לומר לך שאני חיה הרבה מהעבר שלי,
לא כי הוא היה טוב יותר, או כי אני נשענת עליו, אני תמיד שמה אותו מולי בכדי לבדוק את צעדיי,
איך התקדמתי בחיי האישיים, המקצועיים והמשפחתיים, זה חלק בילתי נפרד מאיתנו,
אבל מניחים לו לעבר, הוא שם ואת כאן, וזה בדיוק התהליך שאת אמורה לעבור, לפרק א העבר,
להשלים איתו ולהניח לו מאחור.
את כרגע מבולבלת יכול להיות שאם הנגיעות הנכונות הבילבול ייעצר,
ומה עיניין הכביסות שגם אצלי נערמות ותיק תק מתקפלות, לא על זה קם ונופל קשר,
הנפש שלך היא זו שמושכת אליה אנשים, אם כרגע היא לא החלימה, היא כרגע
לא פנויה למשוך את האדם הנכון אלייך, הרבה עבודה עצמית, מאמינה בזה מאד יותר
ממטפלים, ואם יש קושי לבד אז נעזרים, ונכנסים הכי עמוק פנימה ומשחררים.
אם הייתי סופרת לך את מספר הימים והדק' והשעות שנשארו לך לחיות, ומכלה לך
אותם ליד שני הצהובים שלך, אני מאמינה שמשהו בך היה מיד מקבל תפנית,
קחי החלטה לקבל עזרה או לטפל בעצמך וזה לא קל, צריך הרבה אומץ ומודעות
עצמית ולהתחיל ליישר קו עם עצמינו.
כשהבילבול יישכח.....הוא יבוא, וייגע, ויישאב, וייטרוף,ויאהב, וירים, ויפנק, וירומם,
ויעטוף, ויחבוק , וישתגל, ויינק ממך כל טיפת זיעה שלך, כי את ראויה לאהבה!
כן בזה אני מאמינה, את ראויה, וכשתביני שאת ראויה, את תאפשרי את כל הפעולות
ה"נל להתבצע.
שחררי את נפשך לחופשי.
באהבה
אני
יקירה לצערי אין לי כוכבים
תמיד יש את היום המחר
להחזיר ולתקן
לאושר ולחלומות
מאהבה
אז ככה בגילך הצעיר מקפלת את מזוודת חייך ?
קומי מתוקה, התעוררי התעוררי, כי בא אורך, קומי אורי.
שהמילים הבאות בשירך יהיו קסומים לזה שראוי להם
והוא, זה שיגע בידך ואת המגע תחושי בליבך.
שבת שלום, סוף שבוע קסום, שפע אור ואהבה.
לי דווקא צועק משהו אחר מתוך הכתוב
אכן למדת שאצבע מאשימה מאפשרת לשלוש האצבעות הנוספות להצביע חזרה לכיוון שלך וזה טוב
אבל זה עובד אותו דבר גם באהבה ...
את מדברת על מישהו שיבוא ויעשה ויגרום וכדומה ואת נשארת פאסיבית וזה פה צועק לי לשמיים
כי כמו שאני רואה את זה את צריכה קודם כל למצוא את המקום שלך שיאפשר לך לאהוב ראשונה
ועל מנת לעשות את זה את צריכה קודם כל לאהוב את עצמך ! כרגע את מתעטפת בשמיכת קיפודים
שמסתירה את חומות המגן הפנימיות שלך כך שגם אם מישהו מזוכיסט ונהנה מהקוצים עדיין הוא
לא יכול לחדור את חומות המגן !
צר לי.
קורע אותי שמישהו עצוב.
בכלל, מלנכוליות אצל אחר, זה משהו שדוקר בי.
אך אם שניים (או יותר) אומרים לך: היי את שיכורה!
תפסיקי לשתות...
אני לדוגמא? בפרינציפ לא מפסיק. יעני "אני יודע מה טוב".
"אף אחד לא יגיד לי מה לעשות".
מסתבר שיודעים גם יודעים. (מדבר על חברים טובים) לא אינטרסנטים חארות.
אחרי "ההנג אובר"(במטאפורה), רואה כמה צדקו המה.
עדיין. גם היום, זה חוזר על עצמו... וחוזר על עצמו... וחוזר על עצמו...
לא מתנצח עימך. לא חושב שחכם יותר. ממש לא!
גם לא חושב שאני זה הנושא כאן.
.קראתי את לינקך בתשומי, זה הכל.
בלבול, מחשבה ושינוי
יש חוט הנמשך בין האמירה שלך על הקפה שלא ימתק לעולם לבין אובדן היכולת להיאבד בתוך חום גופו ונשמתו של גבר
כשיש בור בנשמה מחפשים לכך מענה בדברי מתיקה, בחיבוק, בהתרגשות של רגע ואהבה של לילה, אבל הבור הולך לכל מקום
על מנת לצאת מהמעגל הזה יש צורך לחשוב אחרת ואפשר לחשוב אחרת
כמאמן אישי מדהים אותי לעתים לגלות כמה עוצמות יש באנשים שלא האמינו קודם לכן שאמנם יש בהם
כשאדם חושף את הערכים העומדים בבסיסו ומגדיר את החלום שלמענו הוא רוצה לחיות, הוא יכול להגיע אל המקום בו אין צורך בתחליפים לרגע
תודה על כתיתבתך היפהפיה והנוגעת ללב
שבת שלום לך
טל
טל
פשוט מקסימה תרתי משמע
גם בכתיבה וגם במה שיש לך.
לפעמים צריך לדעת להתנתק ולא לתת "לגעת" או להתקרב
מין פסק זמן של ניקוי.
ה ת הזו....יש משהו בדבריה.
אבל לא לאורך זמן....ראבאק חיים פעם אחת.
ואם את מוכנה....יהיה כיף למי שיגע בך...בתוכך פנימה,לי אין ספק!
ואם ידע לפרק וגם להרכיב אותך...אשריהו.
מחבק אותך אישה יפה.
לחבק אותך על איך את רוקדת ת'מילים ומביעה עצמך ...כך...ממש!
ו...ת' מה שאמרה....? אם מה שאמרה..מופיע לך כמו משהו ..שיש לך להגיב לו..או עליו.. (והגבת)
אזי.. מה שאמרה?....יש בו.. משהו.... להתיחס לו.. ולקבל ממנו נקודת מבט חדשה מצידך,כדי לפתוח ערוץ חדש.
ולהגיע למה שאת כמהה לו ,וראויה לו ...מזה זמן.....אפשר אפילו מזה זמן רב .
חיבוק אמרתי?
מאמינה לת,,,,,אבל את לא אשמה,עדיין לא הגיע האחד בשבילך,,,
וכשהוא יגיע,,,,(מתי?) הכל ייפתח וישתחרר כי הלב רוצה,,כל כך רוצה,,,
את דינורה, ורק את, יכולה לטרוק אותה. ואת יכולה! מי שיכולה להביע עצמה כמו נפלא, יכולה גם ליישם את מאווייה...
עזרתי ותמיכתי... מובטחים. רק תבקשי... :-))
וחדרה אינה כה רחוקה.... האהבה חסרת קורדינטות הינה....
....ואני מסכימה עם ת.
כל הקלישאות כבר נאמרו, לא?
זה דורש לשחרר את כף ידך הקפוצה
אצבע -אחר -אצבע
לפרוש אותה
להוציא ממנה
את מה שסירבת
כל כך הרבה זמן
רק אז...
את יודעת את זה כבר
אני מסכימה עם ת.
טוב שהקשבת
אהבה שלי(:
התגובה שלך עשתה אותי עצובה.וזה בסדר. לגמרי :)
ת' כל כך צודקת, שגם אם יחלפו על פנייך מאה טרובדורים?...
גם אותם תפספסי.
יודע שחלפו כמה...
יודע/מניח שפספסת.
למה פספסת ?...
תשאלי את ת'
למה את ת' ?
כי היא אמרה לך ש...
"את לא תתני לאף אחד לגעת בך באמת"
זו גם התרשמותי. לא מתיימר...
שבת שבת.
"להתחיל לעשות."
אתה יכול לתמחר לי? אני הרבה יותר טובה בעסקים מאשר בענייני הלב...
"והלב השומר לא להפגע
יפעם
בקצב רגיל
הוא יבוא...
כמו שהטבע רגיל..."
חכמים ממני כתבו
ולפעמים, ברגע דל של רומנטיקה, אני מאמינה. שרה ומאמינה.
והסדקים האלה
בכל הקירות
והחומות
לא יתמוטטו עלי בסוף?
וכשיתמוטט הכל
מי ישמור עלי?
הא?
תסדר לי את הטריקת דלת ההיא
שלך
שקראתי שם.
תשובי.
תביאי חיבוק.
יותר טוב :)
ולפעמים,
דוקא בא לי,
שמישהו ככה, לרגע, ייקח את כל האחריות
יפרק וירכיב
יפשיט וילביש
וחוזר חלילה.
והדרך, <נאנחת עמוקות>, אמרו לי שהדרך היא המהות.
איכשהו,
נראה לי שאני מפספסת משהו.
כי אני מתה כבר להגיע.
ס'אמק.
שיהיה לך לבריאות. ואני לא מסכים איתה :-)
גם אני רציתי לא להסכים עם ת'.
לא הלך לי.
הוא יגיע, בוא יבוא, לפעמים זה לוקח זמן לעיתים יותר מידי, אבל בסוף הנכון ישנו וקיים ואוהב
והעיקר זו הדרך הזו הנפלאה המרתקת
וגם אלה שהיו בה ושאהבו בה ושהלכו
אשוב טל
רונית
ביקעת סדק בקירות הדמיון אצלי שיצר פתח לדרך שתוביל לעוד קיר ועוד סדק...
... כוכבת
לא השתנה בך דבר דינורה.
חיינו מורכבים מרצף אירועים ותהליכים שאט אט מעצבים אותנו, מפתחים אותנו, מכשירים אותנו להיות אנשים טובים יותר ומוצלחים יותר.
משהו שקרה בעברך חוסם אותך מלתת לאהבה לחדור אלייך. תשחררי את העבר, תחיי את הכאן והעכשיו, תרשי לעצמך להיפתח, תרשי לאחר להיכנס ללא חשש...
תשלחי לייקום את המילה שאת כה רוצה אך בו זמנית כה חוששת מפניה...
רוצה לאהוב אותך ולהיות נאהבת על ידך.
אין לי כוכבבבבבים יפה כתבת .
אשובבבבבב!
אל תתני לאף אחד לפרק אותך. ובטח לא להרכיב אותך.
הניואנסים שלך ברורים לך, ולך לבד.
והדרך... מה אני אגיד לך עליה שאת כבר לא יודעת גם ככה?!
המשפט של התקופה האחרונה הוא: אל תתני לאף אחד להשתין לך על הראש ולספר לך שיורד גשם.
אז זה זה.
<אין לי כוכבים. את לא צריכה כוכבים. תאירי לעצמך את הדרך>
לא מסכים עם ת' ועם אף אות אחרת.
והכוכב הוא לא לפוסט. הוא לדרך שאת כניראה עוד צריכה לעבור