מבעד עיניים שעצמו גוף בלילה חשוך במיוחד נזכרת איך פעם ידעתי ללכת לאבוד בגוף זר. זר הופֶך מוּכָּר הווה בגוף עָבָר פורע את כּל שֶהָיה סדור בִּי כְּמִשְנָה. סותר את המיטה שכתבתי כשולחן עֲרוּך ומְשָכְתֵב מיטַּת סְדוֹם למיתת אהבה. __________________________________________________ חודשים ארוכים שאני מתערבבת בתוך עצמי. מסדרת, מגירות מגירות של הנפש. מחפשת במצפן של החיים לאן להפנות אצבע מאשימה, ומוצאת, פעם אחר פעם, שההחלטות, בסופו של דבר ובתחילתו גם, מובילות, תמיד, אבל תמיד, אל עצמי. חודשים ארוכים שאני חולקת מיטה גדולה מידי עם חושך מוחלט. עם ערמת מחשבות לא מקופלת ועם החלטות עבר שדורשות כביסה בטמפרטורה של 90 מעלות, לפחות. יותר מידי זמן עבר יש לי בהווה. יותר מידי זמן עבר, מאז נגע הווה חדש בחיי. יותר מידי זמן עבר בכלל, מאז נתתי למישהו לגעת. "את לא תתני לאף אחד לגעת בך באמת" אמרה לי ת. האמירה הזו שלה הפתיעה אותי. הפתיעה וכאבה. "ואת אומרת את זה כי?" שאלתי "כי ככה את" היא השיבה. מוחלטת. ככה היא ת. מוחלטת. יפה ומוחלטת. שתקתי. רציתי מאוד להתנגד לאמירה ההיא שלה, אבל לא הייתי בטוחה שאני יכולה. דומה שעבר נצח מאז ידעתי לעצום עיניים ולהתמכר למגע של זר, שיהפוך מוכר וילמד לאהוב אותי. ילמד לגעת בגוף ואז בנפש. ידע להפשיט ביד בטוחה את כל כולי, מבגדים ומילים ויותירני ערומה לגמרי. יפרק ואז ירכיב. ידע לקחת על מנת לתת. לתת על מנת לקבל, לקבל את כל כולי שנותנת. שאוהבת. דומה שעבר נצח מאז, ואולי, אולי באמת עבר נצח מאז. "את לא תתני לאף אחד לגעת בך..." אמרה לי ת. והמשיכה להדהד בי גם הרבה אחרי שהלכה. מה השתנה בי מאז הנצח ההוא? האם הגוף לא רוצה לנעום עוד? והנפש? לא תרצה עוד לרגוע? והלב? לא ירצה לאהוב? מה השתנה בי? שאלתי בערגה אוהבת את הראש ואת הגוף, לילה אחר לילה, מלטפת, מערסלת, את מה שהפך כבר מזמן מחוסר תחושה. מרגישה כמו מנסה, לשווא להעיר, חלק בי, שמסרב להתעורר, רק כדי לא להיפגע שוב. מה השתנה בי? לא מצאתי תשובות בלילה ההוא. גם לא באלה שבאו אחריו. המיטה נותרה גדולה וסדורה. מזל שהחושך, מקפיד לעטוף כל פינה ביסודיות, כדי שלא אראה את הכביסה שלא הספקתי לקפל. דואג שלפחות אפשר יהיה לישון כאן. ואם במקרה מישהו נתקל בטרובדור ענק, כאלה, כמו שעשו פעם, עם חיבוק שאפשר לצנוח לתוכו, עיניים שיודעות להסתכל פנימה, טרובדור שלא מפחד ממילים, מערמות של כביסה מכתמים שלא יורדים ומנשים מבולבלות כמוני, שישלח אותו אלי. בבקשה. ___________________________________________________ ביָם של מילים היא כתבה אל האיש שלא הכירה את כל כולה לחוף מבטחים כי מתוך כל כך הרבה מילים האמינה שמילה אחת תצליח לפלס את הדרך לאיש אחד שלא יצטרך אף מילה אף מילה כדי להבין את המילה היחידה שלא כתבה לאיש מעולם ... |