נימוסים והליכות הם הסימפטום הדיאלקטי של המחלה החברתית. התנהגות רעה במיוחד מתבטאת בנימוס רב בחברה הפאשיסטית. מעבר לכך, בלתי מנומס להיות מנומס לעצמך, להקל על עצמך ולמתן את התגובות הרגשיות הנזעמות. החברה הבלתי מוסרית יוצרת פרדוקסים במבנה הקיום – הבלתי מנומס הוא היאה, המנומס בחברה דכאנית הוא המכוער והברברי. להקל על עצמך היום בהתנהגות יאותה אל הבריות על מנת לחסוך מהם השמצות מכאיבות, פירוש הדבר להכאיב לדורות הבאים. התמיכה במתינות הרגשית שוות ערך היא להטמעות באנוכיות היחיד, שקיעה אינטנסיבית בנוחות שהנימוס מספק. במובן מסוים, הנימוס מקביל לקדמה הטכנית, במתן הקלות מסוימות לחיי האדם. כשם שהקדמה באה לעולם באצטלה של מימושו של האושר, אך למעשה באה לכלל מימוש בדריסת רגל חריפה כלפי האדם העובד; כך גם הנימוס בא לעולם כמחלה ממארת המציגה את עצמה כבריאות שלמה. הבריאות השלמה היא בריאותה האורגנית של החברה הבלתי מוסרית, המתפוררת מבפנים. מחלתה היא היצג השווא של הנוחיות הכמו-נימוסית. הנימוס מבטיח אושר בחברה אוטופית, בה ההתחשבות ברגשות האחר איננה אך ורק אחת מהופעות הניצול והשימוש הציני בו. בקיומו העכשווי, הנימוס ממשיך להפר בברוטאליות קשה את הבטחת האושר הזאת, כל נימוס כיום הוא "נימוס עסקי". |