אני משוכנע שהבוקר ראיתי אותו מעמיס מכונת כביסה שהייתה מוטלת בפינת הרחוב...והאיש, עם השיער המאפיר?! אותו אני מכיר.הוא הזגג השכונתי. כבר 30 שנה עם אותו שלט:נשברה לכם השמשה באמבטיה? נשבר לכם הלב? שמעון בוסקילה מתקן הכל.גם את הכאב. 

סמטה צרה.קירות מקולפים.דלתות ברזל חלודות וגבוהות המחזקות את גוון חשכת הלילה בסמטה.ויריעות ברזנט בשלל צבעים הפרוסות לרוחב הסמטה ומשמשות כמגן בימי החמה ומצינת הליל.יריעות המסרבות לתת לריח צחנת הרחוב להתפוגג. 

סמטת הסבלים.כך קראנו לה בשכונה.היית רוצה עזרה בסחיבה, והם תמורת: כוסית ערק,חפיסת סיגריות,קפה עם פעמיים כפית גדושה של  חיוך  היו מגיעים לעזרה. שעות שהיו יושבים על שרברבים סביב שולחן עץ בגובה ילדותם.ומשוחחים. וכל עובר ואו עוברת אורח היו זוכים לקריאת עידוד ובקשה לבוא ולהסב לשולחן בסמטת הסובלים.כך כונתה הסמטה בפיהם. 

וכששיירת כוכבי שמיים הייתה מגיעה לעת ערב, מתרוקנת הייתה הסמטה.מלבדם.נצמדים היו לחנותו המוארת של בוסקילה.קירות ללא טיח,עטופים בשטיחים, בית מזוזה בגודל ירח, ושלט בכתב יד עליו הייתה רשומה המילה: ד"ר שקשוקה. 

שקשוקה לא נמכרה בסמטה.אך בכל ערב, סביב אותו שולחן, היו הסבלים,קשיי היום, יושבים וסועדים את ליבם בשירים.שירי ילדות ממחוזות רחוקים.תמהיל זה של :שירי אום כול תום ושירים נוספים נקרא בפי כל באי המקום: השקשוקה. וכל המסובים סביב ליוו איש איש בתורו בקול קריאת עידוד בטרם החלו לשיר בקריאה:"יאללה ד"ר שקשוקה..". 

הם,סבלי היום וזמרי הליל,לא הפסיקו לשיר בכל ערב.עד אחר חצות היו יושבים ושרים.בשירתם השכיחו את יגונם. והמתבונן, אף ללא הבנת המילים יכול היה לחוש את הגעגוע, הכאב והאהבה לרגעי קסם שחוו הם במחוזות אחרים.מבטם הסגיר שאלו רגעים שלא יחזרו. מתבונן חד עין יכול היה לראות בבוסקילה שעמד עם המיקרופון המרופט את בוסקילה כמו לפני 60 שנה. 

פלורה.אף אחד לא ידע את שמה.אבל כולם קראו לה פלורה.היא,בשיער דליל קצוץ וצבוע בגוון בהיר, הייתה מלווה את השירים בנענועי גוף איטיים.שיערה הצבוע יכול היה להסוות את מהמורות  חייה. אך גופה הכבד ותנועות גוף עצובות בזמן שירת השקשוקה לא יכלו שלא להסגיר את כאבה.אך פלורה כמו שפלורה ידעה להיות, מצרפת הייתה לריקודיה את ביתו הצעירה והנאה של בוסקילה.פלורה ידעה שביתו של בוסקילה יודעת הייתה את רזי הריקוד.ושליטתה בקימורי הגוף תוך כדי תנועה החמיאו לה רבות ובכך הסיטה את תשומת לב הנוכחים מריקוד הכאב של פלורה. 

סמטת סבלים של בוקר.שירי שקשוקה של ערב.ופלורה אחת. כל אלו היו המקום היחיד בו יכולת לחוש ברגע נתון את אותו המקום כמו לפני 60 שנה.