לא לכל אחד יוצא לגרש שד. אני גירשתי אחד. היה זה באחד הלילות לפני שנים מספר. כאשר הטלפון צלצל בביתי השעה הייתה כבר כמעט חצות. האיש מעברו השני של הקו נשמע מיואש: "הרי אתה מומחה לכלבים", הוא אמר, "המצב בלתי אפשרי, אנא ממך, בוא, עזור לי". על פי קולו נדמה היה שהאיש בצרה צרורה. בנוסף, סיפורו הקטוע עורר בי סקרנות כה גדולה עד ששלפתי עצמי מכורסתי ומיהרתי לכתובת ברחוב הסמוך. דקות ספורות עברו וכבר התדפקתי על דלת ביתו. אמצע הלילה, משפחת יהלומי. כך הכרתי את המשפחה- בעל הבית ואשתו, בתם היחידה וכלבתם "מנטה". אחר כבוד הובלתי לחדר השינה כשכל בני המשפחה מלווים אותי במתח. במחזה כמו שראיתי שם, עד אז, לא נתקלתי. במרכז המיטה אשר בחדר רבצה כלבה אשר הזדקפה מיד כאשר נכנסנו. מ נ ט ה! עמידתה לא הותירה מקום לספק. קולות הקרב, שיניה החשופות, גופה הקפוא ומבטה האלכסוני גרמו לכולם להצטופף ליד הדלת ולשמור מרחק מהמיטה. על המיטה היו פזורים בערבוביה חפצים שונים. בובות, מחברות, כלי כתיבה, נעליים, כדור, גליל נייר, פיתות, שוקולד וחלקי עוף צלוי. כל תזוזה של אחד מהנוכחים גרמה להתחזקות מיידית של קולות הקרב ולמתח רב. תמונה זו אינה לקוחה ממערותיו של האדם הקדמון. זו הייתה התמונה בביתם של השכנים שלי. בזהירות נסוגונו לאחור והתכנסנו במטבח להתייעצות. מנטה נותרה לבדה בחדר. הסתבר שהכלבה בעייתית כבר זמן רב. התנהגותה התפתחה בהדרגה. מזה זמן נטתה להשתלט על חפצים בעלי ערך אשר נמצאו על הרצפה וניתנו לנשיאה בפה. היא נהגה לזנק לעבר חפצים אשר נשמטו מידי בעליה, לגהור ולחרחר מעליהם באיום ואז, בטקסיות אין קץ, לנטלם בפה ולשאתם ברוב משמעות אל "מצבורי רכוש" אשר פוזרו ברחבי הדירה ונשמרו בתוקפנות. למרות אי הנוחות התעלמו בני המשפחה מהתנהגות כלבתם ובחרו להניחה לנפשה. בהתייעצות משפחתית קודמת הוחלט לנקוט בטקטיקת "חוסר האכפתיות". מנטה נסחפה ונמלאה עוד ועוד ביטחון. הצלחותיה בהשתלטות על חפצים וזהירותם של בני המשפחה מסכסוכים סחררו את ראשה. איסוף החפצים הפך כפייתי. שיכורה מניצחונות העבירה הכלבה את זמנה כשהיא מתרוצצת מחפץ לחפץ כאחוזת דיבוק. כך התנהלו החיים בבית המשפחה עד שהתעורר קונפליקט המיטה, אלא ששוב לא ניתן היה עוד להתעלם מהטירוף אשר אחז בכלבה. באחד הלילות, כשבועיים קודם לכן, משהחלו ההכנות לקראת השינה טיפסה מנטה בתנועות איטיות על המיטה ואז, ללא משוא פנים, הקשיחה את גופה, נפנפה שיניה לכל עבר ושומו שמיים, הפכה את המיטה למבצרה. דווקא בשעת לילה. עוף צלוי, ממתקים ושוקולדים פיתו תחילה את הכלבה. ביומיים הראשונים התרצתה והסכימה לעסקאות אולם לא עוד. טעם השלטון ערב לחיכה. כעת, דבר לא גרם לה לזוז מעמדתה. לא צעקות, לא בכי ולא תחנונים. גם לא עסקאות. מאומה לא הועיל יותר. כך מדי לילה עד אורו של הבוקר. את המתנות זוללת אבל על עמדתה הבצורה לא מוותרת. עד כאן נדמה שמנטה מרושעת כולה, שאין לה פנים אחרות, אולם אל לנו לטעות. מנטה גם רכה וחברית, אוהבת ליטופים ופינוקים, נאמנה לביתה ובעליה ויודעת להשיב אהבה. אומנם היחסים במשפחת יהלומי אינם יחסים מקובלים אך למרות זאת הם יתכנו. זהו דגם התנהגות כלבי מובהק. הדגם התחרותי. היחסים בהתאם להוראה הכלבית כוללים בד בבד עם החברות והנאמנות, גם דחף להשתלטות ולכפיית חוקים. דגם ההתנהגות התחרותי מקובל מאוד בין כלבים אולם ביטויו כלפי בני אדם נעקר ככל הנראה, מהתנהגותם של כלבי הבית באמצעות גידול סלקטיבי. כלבים אשר התייחסו לבני אדם כפי שהתייחסה מנטה למשפחתה, הוחרמו לכל אורך ההיסטוריה. מנטה, אם כן, לא המציאה שום דבר חדש אף שנטייתה יוצאת הדופן אינה מראה יום יומי. ככל הנראה ירשה הכלבה את תכונתה המוגזמת בדמה. מה שגרם לה להגיע לידי ביטוי היה חולשתם הבולטת של היהלומים, הססנותם וותרנותם המופלגת. השעה כבר הייתה מאוחרת וכולנו רצינו ללכת לישון. מנטה נראתה החלטית ולא מוטרדת. ציפתה שכמו בכל לילה, כולם יתקפלו ויפנו לנמנם בכורסותיהם. לא בערב ההוא. על היהלומים היה לפעול, אולם שלא כדרכם הפעם היה עליהם לפעול בדרך הכלבית: להתמודד עכשיו. לא עוד ויתורים, לא עוד התחנפויות ותחנונים. יתרה מכך. הבעיה לא מסתכמת דווקא במיטה שכן הכלבה, באחד הימים, עלולה לכבוש את שולחן האוכל או כל מקום אחר אשר תחפוץ בו. ליהלומים לא הייתה ברירה. אם לא יתמודדו, יפסידו. היה עליהם בכל מחיר להפוך לבעלי הזכויות, קובעי החוקים ואוסרי האיסורים. עם זאת, אם יצליחו ויביסו את הכלבה, תעלם באחת רשעותה כאילו גורש ממנה שד. המיטה אפוא, היא זירת מאבק. היהלומים היססו. מצא חן בעיניהם שאין צורך להסתכן במגע עם שיניה של הכלבה, שכדי לנצחה אין צורך להכותה. במיוחד שבתה את לבם העובדה שהאירוע הוא חד פעמי, שהריהם לפני הוקוס פוקוס ענק. חיפשתי מתנדב. כולם הביטו על הקירות סביב, שוב השתעלו, שוב נאנחו. גברת יהלומי נתקפה בחילה פתאומית, האדון היה בחולשה כללית וטען שהוא עייף, ובתם, כה התרגשה עד שלא מצאה את משקפיה ובלעדיהן, היא טענה, אין היא רואה כלום. לבסוף, עצרו מבטי כולם ונחו על הגברת. האמת, כבר מהרגע הראשון נראתה אם המשפחה כמתאימה מכולם. מין ניחוש. המשימה הוטלה אפוא, על כתפיה. שעה ארוכה הוסבר לה שהשד אשר בכלבתה לא מושפע מפרסים ומתנות, שהוא מתפתח מפשרות. עוד ועוד תואר לפניה מה עליה לשאוף, מהו ניצחון. כולם טפחו על כתפיה בעידוד. לאחר שהגברת צוידה באביזרים שונים, בהוראות והסברים, הסתתרו כולם מאחורי גבה הצנום. המתח היה עצום. ואז החל הקרב. יהלומי נכנסה לחדר, התייצבה לצד הפתח, הביטה ישר בעיניה של מנטה ובקול רועד קראה: "צאי מיד מהחדר". מנטה, כצפוי, נעצה בה את מבטה המפחיד. עיניה, יוהרה של מלכות שפעה מהן. שפתיה רטטו וזנבה, כאילו נקשר לתקרה. הפעם לא נסוגה האם לאחור. היא גם לא שלפה שניצל כפי שניסתה אתמול. בדיוק כפי שהוסבר לה, ספרה בלבה עד שלוש... ואז התקיפה. צרור המחברות אשר הושלך פתאום על מנטה הדהים אותה. עוד לפני שהספיקה הכלבה לקלוט כראוי את רוח הדברים טלטלה יהלומי את המיטה בכוח, חטפה את הכריות, חבטה אותן בקיר ואז, "טראח" גם אותן השליכה היישר על הכלבה המופתעת. לכך לא ציפתה מנטה. אוזניה שינו תנוחתן ממצב למצב במהירות רבה. דרכם של כלבים להלחם היא ללמוד, תוך כדי קרב, את תנועות יריבם ואת שיטת מלחמתו. יהלומי לא אפשרה לכלבה ללמוד מאומה. מיד לאחר הכריות אחזה בסדין אשר היה פרוש על המיטה, הרימה אותו, מתחה ידיה למעלה והופ... משכה אותו בכוח לאחור. מנטה התעופפה באוויר ונחתה על גבה כמתאגרף שהוכה בסנטרו. רכושה הרב, כל כיבושיה וכל עסקאותיה עם היהלומים, כל מטמונה השמור ריחף בחלל החדר והתפזר ללא השגחה. עוד לפני שהתאוששה הכלבה מרצף האירועים המסחרר, נטלה הגברת את מדריך הטלפונים, את הגרסה התל אביבית, ו..."בום", גם אותו השליכה על הכלבה ההמומה. עבור מנטה זה היה הגבול. אין לתאר במילים את ההלם שאחז בה. על סדרה כזו היא לא חלמה. ניכר היה שמדריך הטלפונים שבר את רוחה. היא אספה זנבה, הרכינה ראשה, ירדה מהמיטה ונדחקה אל פינת החדר. תדמיתה קרסה והתמוטטה. עיניה, בעת ההיא אף רסיס של מלכות לא ניבט מהן. הן בלטו מחוריהן ונדמה היה שהן עומדות לעוף היישר על הגברת. בעת ההיא יהלומי הייתה כבר בטירוף. שיערה התנפנף בפראות לצדי ראשה, לרגע נדמה היה שאיבדה את כל מעצוריה. היא נטלה שמיכה, פרשה אותה לגובה, כמכינה את התקפתה הסופית, נפנפה בה, זעקה בקול גדול ואז... זינקה לעבר הכלבה המפוחדת, משאירה לה, בהתאם להוראות, פתח מילוט נוח אל מחוץ לחדר. עוד לפני שחצתה הגברת את המרחק ביניהן הגיבה הכלבה כמצופה ונמלטה. יהלומי עוד הספיקה להפיל כסא זריז מאחורי זנבה של מנטה ולהפיק יבבת בהלה נוספת. כולם ראו כיצד נראתה מנטה כשהיא מבוהלת עת השאירה את כל כבודה בחדר וברחה. קומתה שפופה, אוזניה משוכות לאחור, גבה מקומר, ישבנה מכונס לפנים, וזנבה עמוק בין רגליה. הטקס הסתיים. מנטה הובסה ואיבדה את כל זכויותיה. דגלה הושמד. סיוט ממושך הסתיים כך. ברגע אחד. האדון יהלומי התאמץ להיראות רציני אך לא הצליח לעצור את צחוקו. הוא צחק וצחק עד שנדמה היה שאשתו תשליך גם עליו משהו. הבת, ללא משקפיים, לא ידעה אם לצחוק או לבכות. הגברת, שערה פרוע, שפתיה קפוצות, התנשפה עוד ועוד ולא נרגעה. אני? חשתי סיפוק עצום על שהצלחתי לגרום לגברת הדקיקה להיראות כה משכנעת. רציתי לחבקה. התרשמתי. לוחמת. אולם איש מאתנו לא התרשם מאירועי הלילה כפי שמנטה התרשמה מהם. עליה השפיעו האירועים באופן דרמתי ממש. לא רק שוויתרה על המיטה לעד, היא למדה שלא היא המלכה. היא הפכה נוחה וותרנית בכל עניין. לא משתלטת על חפצים, לא גוהרת ומחרחרת ושום מצבורי רכוש. על מבצר לא חולמת כאילו לא היה חלום מעולם. היהלומים? הם שבו אל חדרם ואל מיטתם, הבטיחו ונשבעו לכונן בביתם נהלים חדשים. על מנטה נאסר כל רכוש. ההוראות במצב בו הכלבה מפגינה רכושנות מכל סוג כללו שיתוף פעולה וחלוקת תפקידים ברורה: אבא- רץ מיד, בלי שום צחוק, להביא את ספר הטלפונים, הבת- מספקת עוד מחברות וכריות, עוד חוברות ועוד עיתונים ואמא- משליכה ומסתערת קדימה. אולם כאמור, בכל זה לא היה צורך. מנטה לא שבה עוד לסורה. אף על פי כן, הכניסה לחדר השינה נאסרה לחלוטין על הכלבה. בנוסף, היה עליה להסתלק מהמטבח כאשר היהלומים סועדים - פרובוקציה נהירה היטב לכלבים. היום, שנים כבר חלפו מאז אותה דרמה לילית. מנטה זקנה, כלבה נהדרת. הבת, כבר גברת בעצמה. אף על פי כן, היהלומים עדיין נהנים להיזכר כיצד זינקה הגברת והסתערה. המחברות, הכריות, מדריך הטלפונים התל אביבי, הסדין והשמיכה. "גם כסא זריז" מקפיד האדון בעל הבית להוסיף... פוזל לעבר אשתו. שניות ארוכות הוא מתנשף, גופו מתעוות. לפתע הוא הופך אדום, לחייו מתנפחות כשני בלונים. אז אוחז בכתף אשתו ובבת אחת... מתפרץ. לא מצליח לעצור את הצחוק... |