אנשים -חברים
לכל אחד יש משהו מיוחד.לפעמים הם יותר מאחד שניים שלושה,אבל ליבנו יודע אותם, לפעמים ראשינו מתנגד ואומר בעצם"אני לא מכיר אותם" אבל כשאנו נפגשים במבט ,אנו יכולים לזהות את הנשמה התאומה שלנו, ולו בהבזק של מבט, בניצוץ,ואז קיבתנו מתהפכת, לא תמיד הצד שמנגד יכול לזהות והסיבות רבות, התזמון, החסימות האילוצים, ולכן קיים פחד שהזיהוי יכול להתמוסס,אבל הנשמות יכולות לזהות עצמן תחושהעולה שההכירות היא בעומק שאותו לא יכולה התודעה המודעת להכיר, זה בעומק ששמור לבן משפחה קרוב כמו אח בן הורה,ישנה תחושה של ביטחון ואמון גדול שמימד הזמן הוא לא משמעותי, אפשר במסכת חינו לפגוש לא פעם ולא פעמיים את אותן נשמות תאומות אנחנו רקצריכם להיות קשובים ,כי כשהן לידנו החברות היא בעלת ערך עליון ורצון הנתינה והאהבה הם אין סופיים, והם אכן ישנם עמנו ולידנו.
פוסטים פופולאריים
-
לנעה יום הולדת...
14/4/10 | 3026 צפיות
-
כלתי...
16/8/08 | 16743 צפיות
-
s.o.s....
1/7/09 | 1290 צפיות
-
בני -יחידי
20/6/08 | 1931 צפיות
-
יום הולדת ללירון..
4/12/09 | 2821 צפיות
-
ועוד ברכה אחת...
26/3/10 | 1868 צפיות
פוסטים אחרונים
- שנה טובה 12/9/12
- ערב התרמה לילדים חולי סרטן. 17/12/11
- נשים בעשייה. 5/11/11
- ערב התרמה - מחלקת עיניים בית חולים כרמל 9/4/11
- והעיר צהלה ושמחה 19/3/11
- דוקפה.... 24/12/10
למלחמת לבנון השניה - שנתיים
מחר - 12 ליולי , שנתיים למלחמת לבנון השניה. מלחמה שלא אשכח לעולם, מלחמה שהתנהלה בין כוחות צה"ל לחיזבללה. והמלחמה נפתחה בעקבות חטיפת חיילי צה"ל ע"י החיזבללה.
ואני ומשפחתי באזור הטילים בני היחיד שהיה בצוותות ההצלה שהה סביב הטילים כלתי בהריון מתקדם עם אוהד ונעה אהובתי בת שנתיים, מהחדר האטום למקלט ,למחשב לטלביזיה , 33 יום של סיוט, ימים מטורפים, החיזבללה לא הפסיק בהפגזה מסיבית על העורף הישראלי בצפון , חיפה וסביבתה הותקפה ארוכות, ובאותם ימים קשים אזרחים וגופים רבים התגייסו לעזרת התושבים ,עם ישראל מוכיח עצמו ברגעים כאלה, אני מכירה סיפורי מצמררים על אנשים אנונימים שהגיעו לצפון ועשו בסתר מעשים מופלאים. יש אנשים טובים באמצע הדרך, יש אנשים מופלאים סביבנו. לו יהי ולעולם לא נדע מלחמות ויוחזרו במהרה החיילים שעדיין לא שוחררו אמן!
|
תגובות אחרונות
-
נ.ב.א.
בתגובה על דפנה ארמוני ולייזי גורדון בהופעה מיוחדת
-
נ.ב.א.
בתגובה על שנה טובה
-
יורם פרקט
בתגובה על נעה נכדתי
-
משה רוטמן
בתגובה על ערב התרמה לילדים חולי סרטן.
-
דליה אלעזר
בתגובה על נשים בעשייה.
-
mi alma
בתגובה על יום הולדת היום...
תגובות (96)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ריגשת אותי עד מאד.
תודה איש יקר,
שבת שלום.
את צודקת...
כואב כל כך.
כבר עברו שנתיים .
כאחד שהיה בשרות צבאי עד מאי 2007
השתתפתי במלחמת לבנון הראשונה בשנת 1982 הייתי טכנאי בסוללה של גדוד וולקן גדוד 66 ( היום הגדוד הזה לא קיים)
מלחמה מאוד קשה ,גם עברתי את החוויות של נפילת קטיושות.
אבדתי 2 חברים בשנת 1983 בלבנון בעת העזיבה, אפשר להגיד שמהסיטואציה שהייתה ( סיפור ארוך) קיבלתי את חיי ויצאתי ללא פגע במשך שרותי בגדוד במשך 10 שנים.
במלחמת לבנון השניה ,שירתי כבר ביחידה עורפית ,ובתור מפקד היה חשוב לי גורל החיילים , גם כאשר נשלחו למטרות שמירה בישובים .
אני מקווה שהיונה הצחורה ששלח נוח אז בזמנו לראות שהמים פסקו , והיונה חזרה עם עלה של זית כך היא צריכה וחייבת לשובוולהשים השבויים והנעדרים
אמן ואמן,
תודה חמוד על תגובתך,
בהחלט היה רגע נצור לעד.
תמונה חזקה ביותר! בטח היה רגע נצור לגלות לראשונה את התמונה.
בתקווה שישובו במהירות הבזק-אמן אמן ואמן!!
אלון
תודה יקירה.
תודה לך יקרה.
אמן,
הלוואי שלא נדע עוד מלחמות.
תודה שהגבת.
באמת מה יהיה,
נתפלל ונאמין שאפשר גם אחרת.
תודה לך חמוד שלי,
הלוואי שלא נדע מלחמה.
אמן כן יהיה רצון.
שלא נדע...
לכל עם ישראל,יקרה לי.הלוואי שניהיה ערבים ז לזה,
שתיהיה יושרה ביננו,
ואהבת לרעך כמוך...
תודה מקסימה שלי.
תודה טלי שביקרת והגבת.
נכון, סמדי, הבטיחו. לילדים של חורף 73
הייתי במלחמה הארורה הזו....
שלא נפסיק להאמין בשלום ובאהבה.
חמלה ואהבה,
צודקת מתוקה אמיתית.
אתה צודק במאה האחוזים,
ישנשים סומים,
אבל הטלביזיה מחפשת רק דם יזע ודמעות,
היו מעשים מצמררים,
אני חולמת על תכנית טלביזיה שאני יראיין אנשים על
מעשים טובים.
אני יודעת,
גם אצלכם עברתם סיוט,
היה נורא.
שלום בין המלחמות....
אתה צודק מתוק,
שם הכל התחיל
הסיוט.................
את צודקת יקרה,
מילותייך בסלע.
איריתה, אהובה שלי,
אני אזרחית צנועה,
שאוהבת אדם,
ומתפללת שנאהב איש את רעהו,
את מקסימה,
את יודעת שאני מאד אוהבת אותך.
מלחמה קשה ביותר.
נכון יקר,
בעצם אז התחלת את המסע שלך,
שישמור אותך אלוהים
ויתן לך הרבה כח.
מתפללת שיהיה רק יותר קל.
צודקת חברתי היקרה,
מסתכלים קדימה,
יש תמונות שלא שוכחים.
את צודקת, אחרי הפסקת האש ,הגעתי לרמב"ם
אף אחד לא ידע לאיזה מטרה, ממש בסתר,
אבל כשיצאתי לכיוון הכניסה היתה תערוכה של תמונות מהמלחמה
והתמונה של בני היתה ענקית,התנוססה על קיר - הייתי בהלם,
כל כך התרגשתי, מיד נענה לי הצלם שלאחר מכן זכה בפרס על התמונה
ושלח לי במייל את התמונה,ראיתי את התמונה אחר כך במקומות רבים,
שישמור אותו האל ואת כל הילדים חיילים , ועם ישראל .
תודה יקירה
לו יהי ולא נדע יותר מלחמות.
אמן.
ואתה רוצה לומר, היינו אוכלים אחד את השני?
אני מקווה שמבחינה חברתית נתעורר ומהר, אין לנו זמן....
סיוט היה לילדים
בכלל לכולנו.
קובי אתה צודק,
פשוט בזיון,
שאיר תחושה שאין על מי לסמוך,
והוא עדיין ראש ממשלה....
את צודקת במאה אחוז,
היה סיוט...
מתוקה שלי,
אתם לא כל כך הרגשתם את המלחמה,
לנו זה היה סיוט
תודה שהגבת.
חיבוק מתוקה,
הלוואי שלא נזכור...
טאקי,
תודה יקרה לי.
אמן.
מתוקה שלי,
את כל כך רגישה,
הלוואי שלא נדע יותר מלחמות,
ורק אהבה בין אדם לחברו אמן.
תודה נויתי המקסימה.
את צודקת יקירתי,
המון שכול, עצב,
הלוואי שלא נדע יותר מלחמות.
תודה יקירתי.
גם עבורי היא היתה סיוט.
מפיך לאלוהים,
הלוואי...
צודקת יקרה,
שבוע טוב לכולם.
את צודקת יקירה,
המלחמה הזו שינתה חיים של הרבה מאד אנשים,
הלוואי שלא נדע יותר מלחמות!
אמן ואמן כן יהי רצון.
יהי זבר הנופלים מבורך לעד.
y
בס"ד
מי יתן ולא נדע עוד מלחמות.
ולא תאכל עוד החרב!
* באהבה.
ללא מילים...
והכי חשוב שלא תהיה מלחמת לבנון שלישית
שבוע טוב
אזלו כוכבי
25% מהמדינה עדיין מדממים מהמלחמה הזו
נקווה לימים טובים יותר.
הערכה וכבוד לבנך ולעוד מאות אנשי בטחון
שעשו עבודת קודש.
נכון,
נקווה שלא נדע יותר מלחמה.
שבוע טוב.
מסכימה עם כל מילה,
למרות שישנם גילויים מרגשים
גם בעיתות שקטות.
ישנם אנשים טובים שתורמים
דואגים,בסתר.....
אני יודעת פוזית,
שה היה סיוט,[
תודה לאל שזה מאחורינו...
כן זה היה סיוט,
והלוואי ולא נדע יותר מלחמות,
עייפנו...
בתחושה שאין כל כך על מי לסמוך...
*
חזרתי לככב לך
נורית, איזה פחד....
מצמרר לחשוב על הבנים.
שיהיו לך ולנו ימים מופלאים של נחת.
היי נורית שבוע טוב!
כתיבתך ריגשה אותי
בפרט הקטע של התמונה
משפחתי בחיפה והסביבה
סבלו אבל לא רצו לעזוב את המקום
אחרי כל אזעקה צילצלתי לברר שהכל בסדר
היה נורא וקשה
אבל איך נגמר ומה יהיה?
מאחלת רק טוב
בילי
כוכב לבנך היקר
ש ה' ישמור אותו
ופוסט חשוב
תודה נורית
* תודה על האיזכור.
מילחמה ראשונה שבה העורף יותר חשוף,
החזית בחוסר סינכרון סביר
והבלאגן בסיפור.
מניח שעוד יכתבו רבות על ההשפעה של זאת המילחמה , כי משנה היא פנים בחברה.
כל הטוב לך ושלא נדע
קוראת אותך וליבי מתמלא תפילה יחד איתך...אמן!!!
שיהיה טוב אינשאללללה שבוע טוב ומבורך!! איך אמא שלי תמיד היתה מוסיפה ? ... "ו...לכל עם ישראל"
כתבת יפה יקירה
על הכאב הרב שבמלחמה ומי אנחנו יכולים להיות
גם בזמן שאין איום על חיינו....
להיות ערבים זה לזה
היי תמונה
של מציאות כמו מיתוך סרט
המון נחת מהמשפחה
בראות והמון שקט ושלווה
יום נעים
טלי
"הבטחתם יונה
עלה של זית
הבטחתם שלום"
שרים הילדים של חורף 63
מתפללת לשלום,לשקט,
ושפיות בים התיכון
ובעולם
אמן.
היי נורית יקרה
מלחמה -חמלה
אם ננהג בחמלה נמנע ממלחמה
המון אהבה
חמישה שבועות של מילואים. חמישה שבועות של תנועה בכל הגזרה. חמישה שבועות של מפגש עם מלח הארץ עם ישראל היפה, עם החיילים, שכל אחד מהם וכולם ביחד, גאווה גדולה, מפגש עם אזרחים מן העורף עמוסי מעשים טובים. חמישה שבועות של סוריאליזם שנע בין מלחמה לטוב אמיתי. טוב שמשום מה לא נשמע קולו, כי הוא מצטלם הרבה פחות יפה מכל שאר התמונות והרוני דניאלים למיניהם.
במקום לומר "מלחמה שהתנהלה בין כוחות צה"ל לחיזבללה" הייתי מציע לומר, מלחמת תודעה בין חיזבאללה לתושבי מדינת ישראל.
לדעתי, המלחמה הזאת התנהלה בחלקה היותר משמעותי בערוצי התקשורת הישראלית, אשר העצימה ללא כל פרופורציה את חיזבאללה. עד היום נסראללה מפחד לצאת מהבונקר, אבל התשקורת עשתה ממנו, במהלך המלחמה, "גיבור" תוך כדי שהיא שוחקת בטמטום את כוחותינו.
הנה זכרון (אחד מני רבים) כפי שהנצחתי בשבת בבוקר, 15 ביולי 2006, דקות ספורות לאחר הפגיעה. נצלתי בנס. ברגע הנפילה הייתי כ- 50 מטרים מנקודת הפגיעה, מוסתר למזלי ע"י שלושה עצים שבלמו את הרסיסים.
כשאני חושב על זה...
נולדתי בשנת 1959.
ומה היה לנו מאז?
מלחמת ששת הימים,
מלחמת ההתשה,
מלחמת יום הכיפורים,
מלחמת של"ג
מלחמת לבנון (1)
מלחמת לבנון (2)
פעולות תגמול, מבצעים...
הרוגים, פצועים, נכים...
וכל מה שאנחנו רוצים, זה שלום...
מחר 26 שנים ו6 ימים למלחמת לבנון הראשונה האם אותה לא צריך לזכור
http://cafe.themarker.com/view.php?t=503172
נורית נשמה כבוהה,
את ומשפחתך , אתם כולכם, ועוד כמה אנשים טובים, אתם ארץ ישראל הישנה והטובה.
עמודי התווך שמחזיקים חברה בהתפוררות.
כוכב לכם,
איריתה
רשומה חשובה ומרגשת חברה שלי
אכן גם לי יצא להיות שם במלחמה
הסתובבתי עם אופנוע ,גיטרה על הגב
מחברת שירים ואידיאלים
נכנסתי לבסיסים ועודדתי חיבקתי וחיזקתי את החיילם
כשחזרתי מהמלחמה
הבנתי שאני לא חוזר לשיגרה
אלא יוצא למסע...
מקווה מאוד שהחיילים ישובו הבייתה במהרה
מקווה שאהוד אולמרט גם יחזור הבייתה במהרה.
נורית היקרה נכון שהיה נורא ! אבל אנחנו מסתכלים קדימה ומצפים לתקופה טובה יותר, אוהבת אותך כתמיד סוף שבוע נעים
ריגשת אותי נורית אהובה שלי
איך ראית את התמונה בבית החולים. וואו. שנתיים חלפו והמלחמה הזו כמו פצע שלא מגליד
שנדע רק ימים של שקט
ולא ניתן לדרג אז אשוב
אני מכירה סיפורי מצמררים על אנשים אנונימים שהגיעו לצפון
ועשו בסתר מעשים מופלאים.
יש אנשים טובים באמצע הדרך, יש אנשים מופלאים סביבנו.
לו יהי ולעולם לא נדע מלחמות ויוחזרו במהרה החיילים שעדיין
לא שוחררו אמן!
ציינת שני דברים ממש חשובים
אנשים באמצע הדרך
ומשאלה שאל נדע יותר מלחמה
על כך אומר
לו יהיה
שלך
אפרת
כתיבה יפה יקירה
דווקא ברגעי מלחמה מתעוררת בנו אהבה זה לזה.
פתאום כולם רוצים לעזור ובאמת עושים מעשים יפים.
נדמה שבעולם יש כלל על פיו ככל שאויבינו רבים וחזקים יותר,
כך רבה האחדות הפנימית שאנו חשים.
לדעתי,
אזרחי העולם יחושו מאוחדים אם יותקפו על ידי אויב חיצוני.
אזרחי המדינה יחושו מאוחדים אם יותקפו על ידי אויב חיצוני.
אותו כלל עצמו פועל על תושבי העיר, על תושבי הרחוב, על תושבי הבית,
על משפחתך ואף עליך עצמך. האויב מאחד.
במצב זה אני שואל עצמי מה היה קורה לתושבי ישראל לו שכנותיה היו שוויץ, שבדיה...
מה היה קורה פה?
תמונה מדהימה.
הילדים ואני אחרי כמה שבועיים בחיפה עברנו לת"א.
אבל הזמן הקצר בו היינו רצים למקלט העלוב מרגישים
ושומעים את רעד ורעם נפילות
הקטיושות הותיר רשמים קשים על הילדים.
ביזיון למדינה כמו שלנו
תאמיני לי קרעו לנו את הצורה
פירקו אותנו לגורמים
עשו מאיתנו צחוק
לעגו לנו
השפילו אותנו
ועשו בנו קירקס כמו בכל יום ויום
שהם קמים בבוקר ומכתיבים לנו את החיים לפי איך שנוח להם
אוי... נשימה עמוקה.. לא יכולה לשכוח... היה סיוט.
וכל אסון דאז החייה כאב..
והמלחמה חלפה וכמעט שכחנו
תודה רבה
איך שהזמן עובר....
אני זוכרת את המלחמה , את ההודעות ,
את הדמעות.....
כל מלחמה משאירה צלקות ומשקעים משלה
כל מלחמה היה בה שכול וכאב.
שלא יהיו עוד מלחמות, אמן!
שבת נעימה
*
נוריתי...
מלחמת לבנון...
זכרון...מעלה זכרונות...
כל אחד תרם את חלקו..
גם בני היה...והייתי גאה שהיה בלבנון
זו התרומה של כל אחד מאיתנו ואני ראיתי
שזה ברור מאליו שכך צריך להיות. אני תמיד אופטימית וגם הפעם לא נתתי ןלאף מחשבה לפלח לי בראש. הילד חזר בשלום. ליבי דואב על אלה שלא חזרו..על אלה שנפצעו ועל אלה שקיבלו הלם קרה. ךך ליבי ליבי על המשפחות. בכל דור ודור כנראה עלינו להתנסות בסוגיה של קיומינו. מאז ומתמיד זה היה וזה ימשיך עד אחרית הימים. תמיד יקומו עלינו אלה או אחרים...אבל תמיד נשרוד.
נוריתי,
מצדיעה לך שהבאת פוסט כמה חזק...אפילו לקראת שבת. צילום מדהים של בנך. אמא גאה ויש קבלות.
אין לי כוכבים אך עוד אשוב בינתיים נשיקות וחיבוקים.
רפאלה, אוחתק
פוסט יפה וחשוב!!
כמה חשוב שהעלת את הפוסט הזה
כל הכבוד לך ולבנים ששרתו -ביניהם בנך
מלחמה איומה
לא מובנת
דיה
כמה שכול היא המיתה כאן אצלנו
כמה כאב
כולי תקווה
שזו המלחמה האחרונה
המלחמה הזו היתה עבורי סיוט...
אני מקווה שזו היתה המלחמה האחרונה...
איך אומרים:
שהלוואי וזו תהיה המלחמה האחרונה
מלחמה איומה
שהשאירה פצעים מדממים
שלא מתרפאים ולו במעט
שבת שלום לך יקירה
המלחמה הזו שינתה חיים של מיליוני אנשים התיאור על התחלתה נראה כל כך מינורי יחסית להיפוכים ונעשו בעקבותיה
המלחמה הזו שינתה חיים של מיליוני אנשים התיאור על התחלתה נראה כל כך מינורי יחסית להיפוכים ונעשו בעקבותיה
חבל רק שהעם הזה רק ברגעי
מלחמה ומשבר מתאחד לרגע,ולא לכול השנה..
תשמעי חברה אני שמחה שהעלת את הפוסט הזה
שנתיים למחלמת לבנון השניה.....
ואני מבינה אותך ואת הגאווה לבנך
בני לחם גם בלבנון ו קיבל על לחימתו אות צל"ש על גבורתו
אני זוכרת את החרדה לשלומו רגע רגע במלחמה....בכניסה לשטח..
הציפייה ליציאה , ידענו אנו בבית מהתיקשורת מה הם עוברים
ללא ציוד, חשופים, מתתי מפחד לא לאבד אותו......והמישקעים
עדיין חרוטים בו וישארו עוד שנים רבות
תודה לך שהעלת פוסט זה
פוזיתתתתתתתת
ווואוו
הזכרתי לי..איך שהזמן עובר
עכשיו החזרת אותי,לנפילת טילים בקרית מוצקין..בחצר של גיסתי
לנפיל בקרית אתא..ליד הדואר ליד בית הוריי
לנפילה בנשר.....
לבריחה של משפחתי לדירתי הקטנה בת"א..איך בילינו צחקנו בכינו חודש ימיים אם לא יותר, בדירת 2 חדרים, בלב תל-אביב
13 נפשות....איך האחיינים הרגישו בכמו בבית מלון..במרחק של דקה הם בים...בטיילת מאכילים כל בוקר את היונים.(ליד האופרה)...וחיפה מופגזת...
עצוב..עצוב..ששנתיים אחרי...אנחנו עדיין תחת איומים......מלחמה לשווא..
ותל-אביב חוגגת
בתמונה בני יחידי באחד הארועים
לאחר נפילת טיל, זו תמונה שהיתה
בתערוכה-תמונות מהמלחמה,
גליתי אותה במקרה ,תלויה ברמב"ם
כשבאתי להושיט יד בסתר...
זו היתה הפתעה לגבי, מיד התקשרתי
לצלם דורון רוזנבלום וקבלנו למייל
את התמונה.