המוטו של דיסני: חלום, האמן, העז, עשה

7 תגובות   יום שישי , 11/7/08, 23:09

 

 

בנג'מין שפירו צעד במהירות על הרצפה המבריקה של טרמינל הנוסעים בשדה התעופה של לוס אנג'לס, הוא החזיק את ג'קט החליפה שלו על מזוודונת כסופה בידו השמאלית ומכשיר טלפון סלולרי בידו הימנית סמוך לאוזנו. "כן, מר רסוּלוֹ," קרא תוך שהוא מחפש בעיניו את הכיוון לשער הנכון. "כן, בהחלט, מר רסולו. אני שומע אותך." הוא מיקם את עצמו ופנה לעבר דוכן מרוחק שלידו עמדה דיילת בודדה. הוא תהה איפה שם את הבורדינג פס, וקיווה שהוא בכיס של הג'קט. "כן, אעדכן אותך מהשטח, מר רסולו." הוא ידע שג'ניס, מנהלת הפרויקט מטעם חברת דיסני, נמצאת כבר במטוס, מתרווחת על הכורסה נוחה בביזנס קלאס ושותה את הקוקטייל הראשון שלה. היא באה מפסדינה ולא התעכבה בפקקים כמוהו. הוא לבש את החלק העליון של הג'קט תוך כדי הליכה וקיווה שתהיינה לו כמה שעות שינה על המטוס, אבל הסיכויים היו קלושים שכן ג'ניס היתה דברנית נלהבת וחסרת רחמים. היא לא הפסיקה לדבר על החזון המזוין של הפרויקט הזה. הוא ייאלץ לשמוע על זה כל הדרך לפחות עד פריז. בתקווה שבטיסה מפריז לדמשק מסייה ז'ראר ישב לידו. הוא התיישב בכורסה שהצביעה עליה דיילת מתוקה למראה. ג'ניס ישבה עם אוזניות וכוס מרטיני, והניעה את ראשה בקצב. כשראתה אותו, הורידה את האוזניות וקראה: "סוף סוף! כבר התחלתי לדאוג שפספסת את הטיסה!" כמה שהיא היתה המונית. עשירה והמונית. היא לבשה חליפת שלושה חלקים בצבע צהוב לימון, טבעת עם סלע יהלום ענודה על ידה המטופחת, והרבה שרשראות זהב דקות עם תליוני מזכרת סביב צווארה. "זה הלו"ז שלנו," היא שלפה ונתנה לו דף נייר. "24 שעות בפריז, ביקור ביורו-דיסני וישיבה עם האנשים של מסייה ז'ראר, ואחר כך דמשק. שם יחכו לנו אנשי משרד התיירות הסורי והמשקיעים. הנה, יש לי גם את הפרופילים שלהם. אחד סעודי, שניים מאבו-דאבי, האחים סולימאני שחיים כיום בלונדון ונציג מהקרן ע"ש נזריאן לשימור תרבותי. אנשי הקשר הצרפתיים כבר נמצאים כמה שבועות במקום. הם ארגנו לנו את הסיור ללוקיישן לשבעה עשר בחודש ותיאמו את הכול עם אנשי הצבא. הם יספקו לנו אבטחה סמוך לגבול, אם כי ברור ששורר שם שקט והם הבטיחו שאין שום סכנה. זה פשוט יהיה מדהים לראות את רמת הגולן מהצד הסורי. אני זוכרת שלפני 16 שנה הייתי שם בטיול בצד הישראלי. מקום יפהפה. ממש מרגש להיות חלק מהחזון הזה של דיסני-מסופוטמיה, זה פרויקט Theme-Park הכי גדול של המאה. אין כזה בשום מקום על פני כדור-הארץ. תחשוב כמה זה מיוחד למיליארדי אורחים פוטנציאליים: הרמה כולה תהיה ארץ אברהם אבינו, החיים כפי שהם היו בזמן התנ"ך, אוהלים, עזים, כבשים... יש באמת דילמה שחשבתי עליה בזמן האחרון, אם צריך לאפשר בפארק תנועה של מכוניות או שהיא צריכה להיות רק של סוסים וחמורים, מקסימום עגלות רתומות, כמובן, או לאפשר גם אוטובוסים של שתי קומות לסיורים מאורגנים. ביקור ביקבים, ביישוב אותנטי של הדרוזים. המרקם הטבעי יישמר ככה שהאורחים יקבלו חוויה של לפני 5,000 שנה אבל בנוחיות ולוקסוס של המאה העשרים ואחת. אני כבר יכולה לדמיין ילדים קטאריים ודובאיים קטנים מבקרים בתיבת נוח, שזה יהיה סוג של גן חיות ובין הזוגות בתיבה יהיו גם מיקימאוס ומינימאוס, שאפשר יהיה לחבק אותם ולהצטלם איתם..."

בנג'מין נרדם בשלב זה. הוא התעורר בבהלה רק כשהרגיש שג'ניס מטפסת עליו ונושפת על צווארו מאחור. "מה את עושה?" הוא צעק והדף אותה ממנו. היא היתה די שתויה.

"הייתי חייבת לבדוק את הטיקט של החליפה, אם זה באמת ארמני," התוודתה ג'ניס.

"כמובן שזה ארמני," אמר בנג'מין בנימת בוז. "עכשיו תני לי קצת לישון."

 

דרג את התוכן: