באת,

והערת את הרעב שבי, שהצלחתי איכשהו להשקיט

בחודשים האחרונים 

באת,

והערת, ונגעת באיזשהו מקום אצלי,

עמוק,

בלי שהתכוונתי בכלל שזה יקרה.

ואולי דווקא בגלל שהייתי לא מוכנה,

משהו בי נפתח מולך.

בחוץ, לא קרה דבר בינינו.

זה רק אצלי בפנים

הלב התחיל לפעום במהירות אחרת,

הגוף שלי התחיל להגיב

ואולי, אחרי כל החודשים האחרונים הייתי צריכה לתת לו קצת להשתחרר,

לחשוב ולדמיין

לחוש את ההתעוררות הזו,

לרצות שזה יהיה אתה

אחרי כל ההמתנה הכל כך ארוכה הזו לאותו "אחד"

שנראה לפעמים שהיא בלתי נגמרת,

ואני לא בטוחה אם זה דווקא "אתה",

אולי פשוט הייתי צריכה איזושהי נגיעה,

כדי שמשהו בי ירגיש,

שמשהו בי יחוש,

שמשהו ייזכר איך זה מרגיש כשרוצים שמישהו יישאר.

ואני חושבת

היכן אתה

לא כל אלה שבכאילו, וכמעט וליד,

אתה האמיתי, שלו אני מחכה

תן לי סימן.