למה אני לא יכול לסלוח לעצמי? למה זה חשוב? סוד גדול נחשף!!! הצילו! העבר רודף אחרי......
כולם מדברים פתאום על סליחה. לא לסלוח ולא לשכוח, אומרים אחדים. אחרים אומרים שדווקא צריך לסלוח אך לא לשכוח. מה הקטע עם כל "הסליחה" הזאת? למי איכפת אם אני סולחת או לא? האם לא זכותי להמשיך לכעוס ולנטור טינה למי שאני רוצה? הרי ממילא זה נעשה בסתרי מוחי ולבי ואיש אינו יכול לראות...וחוץ מזה, איך אני יכולה לסלוח לעצמי? זה קשה כל כך... בעצם בלתי אפשרי. גם לא הגיוני... ה א מ נ ם???
חשבתם פעם על העניין של הסליחות בראש השנה וביום הכיפורים? למי ולמה זה נחוץ בעצם? מה זה משנה מה יש בתוכי? כעס, רגשות אשם. זה מעיד על כך שאני אנושית. שיש לי רגשות. שיש לי מצפון. אני גם לא מוכנה לוותר על הרגשות האלו ועל הזיכרונות האלו. למה לי? אם שאלתם עצמכם שאלות אלו, שבו וקראו את הסוד שנחשף. אם לא שאלתם שאלות אלו, אולי בכל זאת תשמחו לגלות מה שתמיד ידעתם, אך לא היה לזה שם.... זהו הסוד שמאחורי " ה ס ו ד " (של יצירת מציאות).
בואו נדבר רגע על העניין של הזיכרונות שאנו נושאים איתנו ואשר משפיעים לנו על: א. מצב הרוח. ב. הדימוי העצמי. ג. המצב האנרגטי. ד. על העתיד שלנו.
זה כבר לא סוד שאנו יוצרים את המציאות. הדבר "הודלף" נפלא בסרטים כמו "הסוד", "בליפ" ואולי גם אחרים... אבל מה שהסוד לא חשף הינו פרט חשוב עד מאוד: א נ ו היוצרים. נכון? א ך למה הכוונה ומי הם אותם "א נ ו "? בואו נחשוב ממה ה-"אנו", ה-"אני" מורכב: יש לנו גוף פיזי. זאת כולם רואים. יש לנו גם חלק שנקרא: גוף מנטאלי - שבו מאוחסנות כל המחשבות שלנו, בהן אנו עוסקים בכפייתיות ביום יום. בנוסף, יש לנו חלק שנקרא גוף רגשי - ובו תכולת כל הרגשות שלנו. יש גם חלק בתוכנו, שלא כולם מחוברים אליו והוא נקרא: הגוף הרוחני. הוא מכיל את כל מצבורי ידע הנשמה שצברנו בגלגולי החיים השונים. הוא כולל את המוסר הגבוה ביותר "המוסר היקומי", הוא בעצם המצפון העליון שלנו. עד כאן הדברים ידועים....
ובכן, האני שלנו מורכב מכל התכולה הזאת, והיא זו שמאפשרת לנו להיות כלי כל כך משובח ליצירה. אמונות, מחשבות, רגשות (א.מ.ר) הן אנרגיה. נעימה, בלתי נעימה, קשה, קלה, שמחה, עצובה... אנרגיה זו היא בעלת תדר מסוים בהתאם לתכולתה.
רגשות ומחשבות עצובים, כבדים, כועסים, בלתי נעימים להכלה הם בעלי תדר נמוך. רגשות ומחשבות שמחות, מאמינות, מתלהבות, נעימות לנו להכלה - הן בעלות תדר גבוה. האנרגיה הפנימית שלנו מוקרנת החוצה, דרך ההילה שלנו (המעטפת האנרגטית שסביבנו) ואנרגיה זו שואבת חלקיקי אנרגיה בעלי תדר דומה. (החוק "דומה מושך דומה"). עד כאן גם הדברים ידועים. אז למה חשוב לסלוח? אם יש בתוכי "מטענים שליליים" (תרתי משמע!) הם עלולים...להתפוצץ ולגרום נזק. ל י. אם יש בי זיכרונות בהם אני מעלעלת ביומיום, כאילו היו אלבום זיכרונות - הרי אני חווה מחדש את חומרי היצירה שלהם, את הא.מ.ר (אמונות, מחשבות, רגשות). אני מדמיינת, כלומר ר ו א ה בעיני רוחי ולפיכך, קפצתי מעבר לזמן ולמרחב. אני נמצאת עכשיו בדרמה הכואבת שלכאורה, כבר הייתה ב"עבר". המילה עבר הוכנסה למירכאות, משום שמבחינת החוויה הרגשית, טרם השתחררנו מהזמן הזה והיא נגררת להווה, והיא תקרין עצמה גם לעתיד... והיא תהיה לנצח מחומרי היצירה הפנימיים שלנו!!! זה נשמע קצת מפחיד ומגביל....
מה, לא אוכל להשתחרר מכל הדרמות בעבר שלי שבהן יש מטענים שליליים? כאב? השפלה? חרדת נטישה? בגידה? עצב? דיכאון? פגיעה חמורה???
התשובה תהיה: כן ולא. אי אפשר למחוק את העבר. אפשר להדחיק אותו. אפשר לפתח בעיות זיכרון. אפשר גם לשנות אותו. תשאלו, ובצדק: נו באמת, איך אפשר לשנות את העבר? מה שהיה - היה. הוא "כתוב בסלע". ה א מ נ ם? (המשך על כיצד ניתן לשנות את העבר - יבוא...)
אפשר לשנות את ההסתכלות שלנו על העבר. אפשר להתבונן בעבר במבט מלמעלה, מתוך עיני הנשמה שכתבה את התסריט, שאינו ידוע ומובן לאישיות המשחקת את התפקיד בדרמה, במשחק החיים. אופן ההסתכלות פותח צוהר להבנה נרחבת יותר, אשר מנטרלת את "המטענים השליליים" ואף גורמת להבין כי היו אלו... מתנות מוסוות. (הסברים נוספים על כך - בהמשך)...
מה הקשר של כל זה לסליחה? לעניין של קשה לי לסלוח לעצמי? (המשך יבוא)
שתהיה שבת נפלאה ותודה למי שמעניק לי את ההשראה. באהבה גדולה, אילנה בהט תודעת ה א ח ד |