האמנות כריפוי
לאחר תאונת דרכים עם שיקום קשה יצאתי לחיים חדשים דרך האמנות .כיום אני מטפל ומדריך קשישים ואנשים מבוגרים ועוזר להם דרך האמנות.
ניתן לעזור גם לילדים,צעירים וסתם אנשים עם כל מיני בעיות.פתוח לשאלות,דוגמאות,סיפורים ואף תמונות.
פוסטים אחרונים
- חדשים בסטודיו 1/3/12
- פרחים בגינה של אודי 26/2/12
- השפן הקטן........... 20/2/12
- הפרי החושני מהגינה שלי 15/2/12
- מחפש רעיון .........לשם .בנתיים קראתי לו "שתוק" 24/1/12
- עבודות חדשות 25/12/11
ארכיון
מחשבות,פחד,כאבים ....איך מתגברים...ניסיון אישי
התאריך 13.1.2003 השעה 17:40
לפני כ20 שנה או יותר עובר חלום מטורף, מעין סיוט בראשי על מעידה/נפילה שלי על מדרגות. החלום כולל שבר מכוער ברגל - טיפול ראשוני -בית חולים הסיוט הופיע מידי פעם בזמן מחשבות ,בזמן טיולים במקום בו ישנם מדרגות רבות ותלולות
13 לינואר תאריך מזל ע"פ מאמינים לא הייתי צריך להמצא במקום בו קרה הארוע , הייתי צריך להיות בלימודים לא הייתי צריך להתייחס לאדם מסוים - התייחסתי,התרגזתי,יצאתי לדבר איתו מחוץ לבית העסק לא הייתי צריך להגיע למכוניתו,מהצד הקדמי - הגעתי הבחור לא היה צריך לברוח משיחה איתי - ניסה,המכונית קפצה - ניפגעתי
מ13 לינואר והלאה - אחרי - כבר מעל 5 שנים וחצי הסיוט ,חלום הבלהות שלי ....התגשם שברים,השבר המכוער,הניתוחים,הכאבים,השיקום והסיוט ממשיך המיגבלות,המשך השיקום , הכאבים והסיוט ממשיך עברה שנה ופתאום אני יודע מה מצבי,מה קרה לי.... אני נכה והסיוט ממשיך המחשבות,הדיכאון,ניסיונות השיקום,עוד ניתוח ועוד והסיוט חוגג הפסיכולוג,הפסיכיאטרים , התרופות,הלילות והסיוט ממשיך 30 כדורים ליום,דיכאון,כאבים,מורפיום,סמים,נכות ואז הגיעה האמנות.................. עם הבדידות,עם הכאבים,עם הדיכאון כנגד הכל האמנות משתלטת ומשתלטת האמנות הופכת לדרך חיים דרכה אני מגיע לשיאים חדשים יום ולילה ויום ולילה ועוד שבוע ועוד חודש ופתאום ...האמנות מנצחת המחשבות עוזבות את הכאב בצד,את הבדידות,את מצב הרוח והופכות ליצירות ועוד יצירות ועוד יצירות והביית מלא,והקירות קורסים,והחברים חוזרים ומאיש עם סיוט אני הופך לאיש עם חזון של אמנות איש שמדריך ומטפל בקשישים ולומד מהם את היכולת הקימת באדם,היכולת להשתקם,היכולת לחשוב חיובי...קדימה ואז מתחיל להסביר לחולים את מהות הפחד את המחשבות בראש כיצד אפשר לנצח כיצד אפשר לחייך כיצד הפחד פורח כחושך מפני האור ולו רק לכמה שעות לכמה ימים....ולא צריך בחירות ומפלגות וראש ממשלה כדי להחליט....צריך מחשבות חיוביות על אושר\על אהבה על יכולת לתת ולקבל..... והסיוט שמלווה אותי כבר למעלה מ25 שנה נהיה קטן נכון,קטן וכואב...שולח תיזכורות...מכתבים אבל אל תשכחו ...יש בשביל זה גם חברים כמעט שכחתי....... יש אשה,יש ילדים....כמעט איבדתי יש אהבה בלב והיא גדולה ומנצחת ואין כבעלי ניסיון לתת ולקחת ויש את אילו שכותבים,מציירים,מצחיקים והם לא תמיד מבינים כמה הם עוזרים ולכם ידידי על השיתופים תודה
|
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן מלחמה קשה,יום יום
ירידות ועליות
אם אין אני לי מי לי לפעמים
מקבל משמעות
תודה
(התגובה הראשונית שלי היתה "איזה יופי !!!" אבל זה לא אומר כלום...)
נבואה עוזרת לפעמים להתכונן לקראת דברים
ולפעמים היא רק בבחינת "אשר יגורתי- בא לי"
אבל הנה זה קרה. אחרי שצללת לתהומות הייאוש והכאב- עלית חזרה. נעזרת באחרים (לא כל אחד מרשה לעצמו), למדת דברים טובים ואתה גורם אושר לעצמך ולסובבים אותך.
איילת, הראשונה כאן, כתבה נכון וחכם- היית צריך שבר כדי לראות דרכו את האומן שמסתתר עמוק בפנים.
מקווה שתמשיך למצוא ולגלות בלי להזדקק לשברים נוספים (-:
יהודה היקר
התרגשתי מאוד לקרא את סיפור חייך,
ואת נצחון הרוח
כוכב ענק לאיש גדול.
נפלא שמצאת את הדרך לצאת מהחושך לאור
שתמיד יהיו לך הכוחות להמשיך ליצור ולהעניק לאחרים.
אתה דוגמא ומופת לאחרים ואתה מעניק אנרגיות חיוביות.
פוסט אופטימי מלא תקווה.
תודה ששיתפת אותנו בסיפורך.
כתבת אותו בצורה מרשימה
תבורך איש יקר
שלום לך,
כתבת פוסט שנותן אנרגיה להבדיל מלוקח אנרגיה.
וזו התרומה שלך לקהילה.
כל הכבוד לך תרתי משמע.
אריאלה
הדרך מחושך לאור,
פוסט מרגש,
כנראה שהינך אומן בנשמה,
ויכולת שלך היום לתת,
נמדדת בעוצמה של לקבל,
לקבל את עצמך ואת האחר...
תודה על ששיתפת...
יהודה
תודה על השיתוף, התרגשתי לקרוא.
נהדר שמצאת את אמנות הקרמיקה כמפלט וכסולם לעלות איתו מן המקום הנמוך
שאליו הגעת.
עלה והצלח
אילנה
יופי של פוסט יהודה, תודה על השיתוף!
לאחרונה התחלתי לטפל בילדה בת 15
שלפני 3 שנים קפצה ראש לבריכה רדודה ומאז היא נכה.
ונשאלת השאלה הבלתי נמנעת: למה? למה דבר כזה קורה?
אני חושבת שאולי, אולי התאונה קרתה לך בדיוק כדי להוציא
ממך את האמן שבך? כדי להכריח אותך למצוא את כל
היופי והיצירתיות ולהוציאם אל האור להנאת כולנו?
אולי.
ולכולנו שקוראים - שנדע להעריך את מה שיש לנו
ולא נחכה עד האסון כדי להעריך -
את הגוף, את הבריאות, את המשפחה (!!!) את החברים.
יישר כוח!!!