אפוריזמים פילוסופיים
אפרוזימים פילוסופיים - חלומות ולא חלומות, הרהורים על התרבות הקפיטליסטית.
פוסטים פופולאריים
-
החלום השלושה עשר - הציווי (3)
28/2/11 | 628 צפיות
-
החלום התשיעי - מיטת האבן
22/6/10 | 639 צפיות
-
על התנוונותה של הכתיבה (כאן, אך לא רק כאן)
3/4/11 | 517 צפיות
-
תגובה לפוסט האחרון שהעלתי.
12/7/08 | 819 צפיות
-
שיכחה ואלימות
7/2/11 | 559 צפיות
-
רגישות אילמת
26/2/12 | 512 צפיות
פוסטים אחרונים
- ריצ'רד השלישי: תרבות גבוהה לטעם נמוך 25/9/14
- ילדים ומפלצות 27/4/14
- תרבות של סתימת פיות 29/7/13
- המתים 22/7/13
- אז מה זה בעצם פופ? 16/6/13
- שניטקה: הערה קצרה על הקונצ'רטו הראשון לוויולה 24/5/13
0
תגובה לפוסט האחרון שהעלתי.
רציתי להגיב לדבריה של חמדה שחר (poreketol), בפוסט האחרון שלי מתוך המבוא9: החלום האוטופי והמוות (http://cafe.themarker.com/view.php?t=521580) בשאלה "האם מעולם לא הייתה חברה ללא נימוסים"? מרטין בובר סיפר על כנס סוציאליסטים בגרמניה שבו עלה ואמר כי "לא כל אפשרות שלא ניסינו אותה, היא אוטופית", וזכה לבוז כ"אוטופיסט". לבחון את העבר כמודל לעתיד, זוהי אפשרות גרועה במיוחד לדעתי, הנוטה לנוסטלגיה בלתי-מוצדקת. כלומר, גם לו הייתה חברה אידיאלית ללא נימוסים שהתקיימה בעבר, אין בכך שום ערובה למידת החופש שהייתה בה, או למידת הדיכוי. על המחשבה האוטופית בימינו להתמודד עם הקידמה הטכנולוגית/הטכנית. הקידמה, עד עצם היום הזה התאפיינה בקידמה טכנולוגית גרידא. מהבחינה החברתית-פוליטית הקידמה הטכנולוגית מעולם לא לוותה בקידמה מוסרית של ממש, בהתקדמות באיכות חייו הממשית של האדם. קידמה טכנולוגית ללא צמצום משמעותי בשעות העבודה (המעבר מממלכת הכורח לממלכת החירות בעיני מרקס) וללא היכולת התרבותית של האדם לפתח את עצמו כראות עיניו תחת חרושת התרבות המודרנית, זוהי רגרסיה. רגרסיה אינפנטילית-נרקיסיסטית במונחים פסיכואנליטיים או במונחים בוטים יותר - ברבריות. להמשך הפיתוח של רעיון זה הייתי ממליץ לקרוא את ספרם של אדורנו והורקהיימר,הדיאלקטיקה של הנאורות ( Dialectics of Enlightenment) |
תגובות אחרונות
-
liat62
בתגובה על דיוקן עצמי
-
סתם מישו
בתגובה על שניטקה: הערה קצרה על הקונצ'רטו הראשון לוויולה
-
ואולי גם..
בתגובה על משהו על טפילים
-
מורגן לה פיי
בתגובה על מספר היבטים אלימים בפסיכולוגיה המודרנית (ב')
-
Lily244
בתגובה על מתוך המבוא: החלום האוטופי והמוות
-
אילונהלאור ולדמן
בתגובה על מתוך המבוא4: החלום האוטופי והמוות
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בהחלט. רציתי הגדרה כדי שנדע שאנחנו מדברים מאותה נקודה.
אם כן, הנימוס, הוא קיבוע התנהגותי על פי נורמות מוגדרות מראש על ידי החברה
שקבוצות ההרס בה רבות כל כך עד כדי המצאת הריבועים האלה לתוכם מכניסים
הרגלים "נכונים" קרי נימוסים.
כן, ושוב, לטעמי את נצמדת להופעה החיצונית של מה שאליו מיוחס הנימוס (העניבה, ברכת השלום וכיוצא באלה). ואילו מטרת האפוריזם הייתה בדיוק לפורר את ההופעה החיצונית הזו (האידיאולוגיה שלה) כ"הגדרתו של נימוס", ולהצביע על משמעויותיו הדכאניות מהבחינה החברתית. אני פונה אל האדם בנימוס, גם אם אני מתעב אותו. צביעות זו איננה מחווה פרטית, אלא הטמעה קולקטיבית של התנהגות באדם הפרט, כאשר ההופעה הפרטית מסתירה אותה.
מהו נימוס באמת בהגדרה נקיה שלו?
אשמח לשמוע... :)
הבנתי בדיוק כך. אני מכירה את המושג חרושת תרבות. ברור שמדובר ברעיונות דימויים והרגלים תרבותיים רחבים, וברור שמדובר בהירארכיה. מה שאני לא לגמרי מבינה - איך הדברים נקשרים יחד. האם העולם שלפני המהפכה התעשייתית לא היה הרבה יותר מנומס, הירארכי... אני חושבת שגם אנשי אסכולת פרנקפורט היו מעונבים למשעי, מנומסים כמו ייקים אמיתיים(אתה בטח מכיר את נימוסיו הנפלאים של "איש השיווק" שלהם בארצנו - משה צוקרמן, שלא תוכל לפקפק בנימוסיו). האם חרושת התרבות מייצרת מערכת אחרת של נימוסים? שונה? את זה אני לא לגמרי מבינה. אני חושבת שעיקר חוסר ההבנה שלי נובע מהגדרת המושג נימוסים.
התעשיה המודרנית מייצרת אידאה פיקס שבטעות מאד האדם הופך את המיתוג הרעיוני
לחשיבה מקורית משלו.
כשישנה אינטראקציה בין האדם לדומם גם אם הוא יציר כפיו, לא פעם מתחלפות היוצרות.
נימוס הוא סימפטום, לא התוצאה.
נדמה לי שהקושי נובע מהתבוננות צרה במונח נימוס, כגון צמצומו למילות ברכה מסוימות, ולא לחלק מהתנהלות חברתית כוללת. באשר לחרושת התרבות, קצרה היריעה פה מלהסביר את הרעיון בשלמותו. כסיסמא או ככותרת אפשר לומר שמדובר בכך שהתעשייה המודרנית איננה מייצרת אך ורק אובייקטים פיזיים אלא גם רעיונות, דימויים והרגלים תרבותיים רחבים.