0
רציתי להגיב לדבריה של חמדה שחר (poreketol), בפוסט האחרון שלי מתוך המבוא9: החלום האוטופי והמוות (http://cafe.themarker.com/view.php?t=521580) בשאלה "האם מעולם לא הייתה חברה ללא נימוסים"? מרטין בובר סיפר על כנס סוציאליסטים בגרמניה שבו עלה ואמר כי "לא כל אפשרות שלא ניסינו אותה, היא אוטופית", וזכה לבוז כ"אוטופיסט". לבחון את העבר כמודל לעתיד, זוהי אפשרות גרועה במיוחד לדעתי, הנוטה לנוסטלגיה בלתי-מוצדקת. כלומר, גם לו הייתה חברה אידיאלית ללא נימוסים שהתקיימה בעבר, אין בכך שום ערובה למידת החופש שהייתה בה, או למידת הדיכוי. על המחשבה האוטופית בימינו להתמודד עם הקידמה הטכנולוגית/הטכנית. הקידמה, עד עצם היום הזה התאפיינה בקידמה טכנולוגית גרידא. מהבחינה החברתית-פוליטית הקידמה הטכנולוגית מעולם לא לוותה בקידמה מוסרית של ממש, בהתקדמות באיכות חייו הממשית של האדם. קידמה טכנולוגית ללא צמצום משמעותי בשעות העבודה (המעבר מממלכת הכורח לממלכת החירות בעיני מרקס) וללא היכולת התרבותית של האדם לפתח את עצמו כראות עיניו תחת חרושת התרבות המודרנית, זוהי רגרסיה. רגרסיה אינפנטילית-נרקיסיסטית במונחים פסיכואנליטיים או במונחים בוטים יותר - ברבריות. להמשך הפיתוח של רעיון זה הייתי ממליץ לקרוא את ספרם של אדורנו והורקהיימר,הדיאלקטיקה של הנאורות ( Dialectics of Enlightenment) |