-- אלינה - תראי מי בא לבקר אותך.......
---
-- לא אמא אני לא אחיך אברהם. אני הבן שלך נעם...............
---
-- לא התכוונתי להעליב אותך. אני יודע שאת יודעת מי אני......
---
--מואה...מואה... את אוהבת נשיקות אה...אז הנה עוד שתים..מואה..מואה..
---
-- בואי נצא החוצה למרפסת. נעים שם יותר. פחות אנשים פחות רעש....
---
-- את יודעת קראתי עכשיו ספר חדש שכתבה דודה מרישה. היא כותבת על איך גדלתן יחד בבית הגדול בפולין. את זוכרת את הבית זה?
---
-- נכון ברחוב שרודמסקה 7. איך את זוכרת?
---
-- sorry, sorry......שרוודמייסק'ייה ...מה לעשות. אין לי מבטא פולני תיקני..
-- -
-- ודאי שאת זוכרת. נהפוך הוא. אני הוא שלא זוכר את הכתובת שגרתי בה לפני 30 שנה...אז לזכור כתובת שגרת לפני 73 שנים?
---
-- לא. לא התכוונתי להעליב אותך.
בית אבות סיעודי. יולי 2008.
|
מעופפת
בתגובה על דם כחול
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
האמת שאם זה לא היה כל כך עצוב זה היה מצחיק....
אבל זה מאד עצוב.
נשמע מוכר הדיאלוג הזה