לא אהבתי לראות בבלוג שלי "אכזבות..."

אז הנה מגיע פוסט נוסף. חיובי יותר. עם תמונה מקדימה שלי חוגגת חיוביות:)

אני נותנת לעצמי קרדיט שלפחות אני לומדת לקח מכל בחור חדש שאני פוגשת.

לומדת על עצמי, איך לשמור על עצמי.

התרגלתי ללבד, לחיי הרווקות.

אני מעדיפה עכשיו לוותר על מישהו בחיי כשאני רוצה אותו בתקן מסויים, והוא רוצה להיות בחצי תקן.

די, מרגישה שעברתי את גיל השטויות.

שבוע הבא יש לי מסיבת רווקות וחתונה של החברה הכי טובה שלי מגיל 5.

אני יודעת שיהיה נהדר. מקוה שאצליח רק להנות ולשמוח ולא להזכר בזה שאני לבד.

הלבד הזה...הוא לא באמת לבד לגמרי, יש עדיין הרבה חברים ואני דואגת לחדש קשרים שניתקו מכל מיני סיבות..

עדיין נאבקת בספר "שירה" של ש"י עגנון.

אני נחושה לקרוא אותו עד הסוף הפעם. כמעט בעמוד מאה מתוך 600+ אם לא 700.

פעם חשבתי שהדמות שירה לא היובית אבל בקריאה הזאת אני ממש מתחילה לחבב אותה...ולהזדהות...אישה חזקה, לא חייבת גבר בשביל להיות שלמה...

לפעמים אני תוהה אם ש"י עגנון חשב עליי (אפילו שזה לא אפשרי)