כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    אנשים שהולכים בדרך הטנטרה .

    0

    בחזרה לחיים.

    9 תגובות   יום שבת, 12/7/08, 20:17


    לפני שנה אחת , חודש אחד ושבועיים ימים , מתתי.

     

      יצאתי לטיול סוסים של בוקר רגיל , בשניים .

     

    לפתע - צהלות סוסים , פאניקה ,  הסוסה  נעמדת על שתי רגליים ופורצת בדהירה איומה לתוך העצים.......

     

    חושך .

     

    שקט .

     

    קולות מדברים .

     

    אור לבן מסנוור , חם , קר , קולות עמומים מסביב .....להזמין טיפול נמרץ ......מהר.....היא נעלמת לי ......

     

    אני פותחת עיניים.

     

    מלמעלה אני רואה אשה . שוכבת על דרגש כתום , עליה  שמיכה כסופה מאלומיניום , מחוברת למיליון מכשירים , דיבורים באמבולנס , אין דופק , אין נשימה , החייאה ..........

    שוב פותחת עיניים , אני מרחפת על גג הרכב ...מה קורה פה  ?! החייאה לאשה ששוכבת מתחתי .....הם קוראים לה בשם שלי ....? למה ?!?!

    שוב חושך.

     

    הרכב נוסע מהר , הצוות צועק לנהג לא למהר מידי כי כל תזוזה היא סכנה , טילטולים.....איך אני שומעת אם אני בלי הכרה ??

    איך אני רואה בעיניים עצומות ?????!

     

    חדר טראומה . דופק מטורף , כואב ....." אנחנו שמחים שחזרת אלינו "  ....סליחה ....לאן בכלל הלכתי  ?!

     

    סיכום - 10 צלעות עם שברים מרוסקים .

    שתי ריאות קרועות  , דם ואויר בחזה .

    כתף שבורה בשלוש מקומות .

    לא זזה.

    שלושה חודשים לא זזה .

    התמכרתי  למורפיום.

     

    עברה שנה .

     

    אין זכר למה שקרה. הגוף ריפא את עצמו כמו שהוא יודע .

     

    נשארה  הטראומה .

     

    לאט לאט , לגעת בסוסים , כל שבוע עוד צעד קטן קדימה .

    ליטופים , קצת גזר והביתה ........התרגשות .

    עוד קצת ליטופים , מוסיפה הברשה , נוגעת בסוסים מרחוק .

    עוד צעד קטן ואני מוליכה אותה .

    ימים שלמים עוברים ואני חוזרת  ומתרגלת  לנוכחותם .

    קול הפרסות משתק אותי עדיין....

    הפחד נמס באיטיות.

    היום עליתי על האוכף .

    הלב שלי דפק בפראות מטורפת.

    הפחד שיתק לי את ההנשימה .

    נשימות טנטריות עוזרות .......הרגליים משתתקות , מאובנות.

    מתחילה ללכת , הסוסה קשורה ומוחזקת בידיה האמונות של מור .

    היא קשורה בלונג' , לא יכולה לרוץ ללא אישור.

    עוד צעד ועוד צעד והפחד מתמוסס באיטיות....

    מדרבנת אותה לטרוט , אני מרוכזת בשיווי משקל ומנסה להיזכר ברכיבה הנכונה .

    הריכוז ברכיבה משחרר את המחשבות והפחד יורד בהדרגה.

    מור משחררת את החבל ואני לבד.

    מעגלים .

    הסוסה שקטה ואני מעזה להוביל אותה בין עצי האגוזים בסללום בין החביות .

    הזיכרון מתעורר , אני יודעת מה לעשות והסוסה מרגישה איך הבטחון שלי עולה וכך גם מגיבה אלי.

    שעה עוברת ואני עליה , מדרבנת , עולה יורדת בריצה קלה והטראומה מתרחקת ממני...

    הריכוז בטכניקה מאפשר לי להיות אני .

    האשה שאוהבת סוסים

    .האשה שבוקר אחד נעצרו לה החיים .

    האשה שחזרה מהאופל.

    אשה רוכבת .

     עברה שנה ..........

     

    השתחרר.

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/7/08 20:45:


      ואלי יקרה

      כוכב לך.

      וכוכב לפוסט שיצרת דרך השאלות של מיכה.

      שתוף פעולה מדהים.

      זרקת אותי אחורנית בסיפור שלך..

      חוויתי בעצמי תאונה קשה עם סוסה

      חזרתי לרכב ושמחה על כך

      מקווה שתחזרי גם.

      חוויה עוצמתית, את בטח יודעת עד כמה..

      חיבוק.

        14/7/08 10:05:

      צטט: משה "" מ ו ס ה 2008-07-13 02:14:16


      מדהים, מדהימה...

       

       

      מוסה אהוב.

       

      בסך הכל משקפת אותך.......

       

      חיבוק בוקר טוב !!

       

       

        14/7/08 10:04:

      צטט: אילת פורת 2008-07-13 13:21:44

      וואו, איזה תהליך!

      זכית להיוולד מחדש חיוך

       

      אילת

       

      תהליך .....

       

      כל יום נולדים מחדש

       

      כל יום חדש נולד ......

       

      חיוך אהובה !

       

       

        14/7/08 10:03:

      צטט: ॐ shar75 ॐ 2008-07-13 16:13:52


      יקירתי ואהובה שלי

      צימררת אותי בסיפור שלך

      בחשיפה ובפתיחות.

      הגוף שלנו יודע את העבודה והגוף שלך מדהים עם העבודה שהוא עשה.

      גם הנפש.

      לא קל לעבור דבר כזה ולהתגבר על הכל בשנה.

      אבל נשמע שהייתה לך שנה של עבודה עצמית

      פיזית ונפשית

      ושהרוב מאחורייך.

      מחבקת אותך על האומץ

      מחבקת אותך על מי שאת

      ♥♥♥

       

      אהובה שלי ויקרה .

      הייתה שנה ....עברה מהר ולאט ובכלל לזמן יש משמעות שונה עכשיו .

      הרי מה אנחנו בסך הכל אם לא אוסף של התנסויות ......

      דבר לא נשאר מאחורי - הכל הולך איתי הופך אותי למה שאני כאן ועכשיו , רגישה קצת יותר , מעריכה הרבה יותר ושקטה ויודעת כי לכל דבר זמן וצורה ועיתוי מדוייק.

      חיבוק אוהב  חזרה !

       

       

        14/7/08 09:57:

      צטט: דרך החוויה הטנטרית 2008-07-13 19:11:21

      אלוהים נתן לך את החיים על פני האדמה  מי הוא האלוהים הזה שאתה מדבר עליו ?!  האם הבחירה לבחור בחיים היא לא שלי ?!

      נתן זכות מחודשת לנשום שוב , זו זכות שאני בחרתי ולא אחר , האלוהות היא הרחם שמכיל אותנו .

      להלך בן פרחים , להריח אותם , להתענג מיופיים הם חלק ממני...

      לחוות זיונים ....אוהוהוה ....ועוד איזה , הרי המקום בו אני רואה את אלוהים זה הרגע בו העיניים פקוחות לרווחה והאורגזמה האקסטטית בעיצומה ....(-:

      לדהור על סוסים , עדיין לא , גם זה יחזור ....

      לראות ילדים , אולי קודם לברוא אותם ולהעניק להם מקום להיוולד ורק אח"כ ללוות אותם עד יום מותנו...

      ללמוד ללמד אנשים ...טנטרה אהובתי .....

      יש לך אחלה אלוהים , יש לי אחלה אלוהים בי , בתוכי מסביבי , איתך בתוכך ....

      תקשיבי מותק תקשיבי , מקשיבה מקשיבה , לא לצעוק מותק ......

      אולי הוא רוצה לומר לך דברמה - אכן אומר !!

      אולי דרך חוצן - חוצן אלפרוני .....

      ואולי דרך מטורף עלי  אדמה , מטורף אהוב גם כשהוא כועס , מורה דרך........

      וברשותך:

      איך זה למות? ...למות ....אין חייה כזאת בכללל- דבר לא נעלם , אולי משנה מצב צבירה , אולי הגוף האורגני מתפרק - אבל הרוח - איזה רוח !! הגילוי הקסום שיש מה שממשיך אחרי ......

      מה מרגישים כשמתים? , אוייי , הרגע שלפני קשה וכואב עד טרוף מוחלט , הסבל שבחוסר אויר , הלחץ הנורא בחזה הנשימות הכלביות שלא מצליחות להכניס אויר ואתה מתפוצץ מכאב נורא ....זה קשה ,,, אחרי זה - שקט . אחרי זה אין כאב - אין סבל - אין רגש - יש מהות נקייה של מקום של שלווה ורוגע וידיעה ואין דבר מלבד זה  . תחושה של פריקת עול מוחלט . יופי מיידי בו אין סבל ואין מועקה ואין פחד !!! רק ידיעה טהורה של אמת ואחדות .

      איך אלוהים ניראה? , אלוהים נראה כמוך וכמוני וכמו מילארד אנשים ......אחד . כל מה שיש הוא אחד ורק כשנמצאים שם יורד האסימון ואתה מבין שהדיבור הוא ישיר ולא צריך בכלל טלפון ולא אסימונים.....

      מה ציבעו של גן עדן? צבעוני , לבן , עשיר , גן עדן הוא לא מקום שהולכים אליו . גן עדן הוא ההכרה בנוכחות של המהות שלך .

      ושאלה אחרונה.   איך זה שמתים?  בניגוד למה שמספרים לנו פה , שמתים .....חוזרים למי שאנחנו באמת. מקום של שקט וידיעה עמוקה . בכל פעם שקשה לי מאז התאונה אני עורגת למקום הנפלא הזה שבו לא חווים כאב . רוצה לחזור הביתה . למי שאני . כמו מגנט זה מושך אותי אחרי שראיתי ונגעתי ......עדיין נשארת כאן בזכות המטורפים עלי אדמות שמעוררים אותי להישאר עוד קצת , שמרגיזים אותי ומפתים אותי להתגרות בהם , שנוגעים בי בכל הכפתורים האדומים שיש בי כדי ללא אלך , כדי שאשאר להתעמת , ללמוד , לצעוק , להרגיש ..........לחיות. לגעת בילדים עוד פעם אחת , לראות לו  בעיניים שוב , לטבוע בג'קוזי בנשימות חטופות ומים בגרון , להתרגש מהגילויים  שבחיים ...לבכות , לחלום על המוות ולהישאר מבחירה .

      תודה.

      תודה לך !

       


       

       

       

      אלוהים נתן לך את החיים על פני האדמה

      נתן זכות מחודשת לנשום שוב

      להלך בן פרחים

      לחוות זיונים

      לדהור על סוסים

      לראות ילדים

      ללמוד ללמד אנשים

      יש לך אחלה אלוהים

      תקשיבי מותק תקשיבי

      אולי הוא רוצה לומר לך דברמה

      אולי דרך חוצן

      ואולי דרף מטורף עליי אדמה

      וברשותך:

      איך זה למות?

      מה מרגישים כשמתים?

      איך אלוהים ניראה?

      מה ציבעו של גן עדן?

      ושאלה אחרונה.   איך זה שמתים?

      תודה.

       


       

        13/7/08 16:13:


      יקירתי ואהובה שלי

      צימררת אותי בסיפור שלך

      בחשיפה ובפתיחות.

      הגוף שלנו יודע את העבודה והגוף שלך מדהים עם העבודה שהוא עשה.

      גם הנפש.

      לא קל לעבור דבר כזה ולהתגבר על הכל בשנה.

      אבל נשמע שהייתה לך שנה של עבודה עצמית

      פיזית ונפשית

      ושהרוב מאחורייך.

      מחבקת אותך על האומץ

      מחבקת אותך על מי שאת

      ♥♥♥

        13/7/08 13:21:

      וואו, איזה תהליך!

      זכית להיוולד מחדש חיוך

        13/7/08 02:14:

      מדהים, מדהימה...

      ארכיון

      פרופיל

      ואלי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין