לודוויג ואן בטהובן היה מהפכן מוזיקלי, מרדן ואדם סוער. חלק מיצירותיו נכתבו כשהוא חרש.

כשהתחרש חדל מלהופיע והתרכז בכתיבה. חלק גדול מיצירותיו הוא לא שמע כלל.

את סונטת ליל ירח המחולקת לשלושה חלקים כתב ב 1801 והקדיש לרוזנת ג'ולייטה גוויצ'רדי. החלק הראשון כתוב לפסנתר במקצב איטי ורך ומנוגן רובו ביד ימין .על החלק הראשון, אמר בטהובן "מן הסתם כתבתי דברים טובים יותר"...(מה הוא הבין, היצירה הפכה לאחת מיצירותיו הידועות והפופולריות ביותר)

גוסטבו מונטסנו מנגן את ליל ירח - על גיטרה ספרדית. במקצב רומבה.

יש מי שאומר שלו היה שומע בטהובן "את זה", היה מזדעזע. אני, לעומת זאת חושבת אחרת . הקטע מהיר, סוחף, סוער וחושני... יש סיכוי שמהפכן סוער כבטהובן היה אוהב אותו.

בינתיים, היות ותשובה ממנו לא תהיה לי, מקווה שמישהו כאן יאהב את היצירה. את הגיטרה, צלילי הרקע העשירים, המקצב הלוהט...הביצוע המעולה של מונטסנו. בטהובן עצמו קרא ליצירה "quasi una fantasia" והתרגום מאיטלקית - כמעט פנטזיה.

כדאי להקשיב עד הסוף.

27.10.08

תוספת:

בפוסט נהדר של "מאהיב ולא מורה" (למוסיקה) תוכלו לשמוע את ליל ירח המקורי של בטהובן

ולחשוב על השאלה : "מה מחזיק אתכם קוראי אור הירח"

הקשבתי לשתי הוורסיות ורק אחרי שתיהן...הגעתי לאיזושהי תשובה הנמצאת בשתיהן, לטעמי.

המלנכוליה, הניקיון, העצב, הגעגוע השקט הנמצאים בביצוע המקורי שאין שני לו

וגם סערת הרגשות, הסחף, ההתרגשות, התנועה הנמצאים בבצוע הרומבה.

כי הירח כשהוא מלא הוא גם וגם וגם....בהתאם לרגע בו נמצאנו כשהוא התגלה במלוא הדרו.

http://cafe.themarker.com/view.php?t=685568