כותרות TheMarker >
    ';

    אומנות הציור - פוסטים מתעדכנים...


    ציור פיגורטיבי הוא סוג הציור הקשה מכולם, היפה מכולם, וההשקעה הבטוחה ביותר בעולם האומנות.
    הציור הפיגורטיבי יכול להיות בסיגנונות שונים ובחדות משתנה אבל חייב להיות עשוי נכון.
    אחת השיטות להבטיח שהציור יהיה נכון הוא להבטיח רישום נכון.
    רישום נכון מושג על ידי היתבוננות באובייקט ותיעוד המאפיינים שלו על נייר או בד.
    ככל שיזוהו יותר מאפיינים ויוגדרו כן תגדל ההבנה של האובייקט והיכולת לתאר אותו באמינות.
    לשם כך האובייקט נבחן במגוון זויות, בתאורה משתנה, בתנוחות שונות ואז מפרקים את האובייקט לצורות גיאומטריות בפרספקטיבה. ואז ממשיכים לפרק את הצורות הגיאומטריות עד שהן נעשות אורגניות.
    בתהליך זה האמן מגלה את כישרונותיו בישום האינטיליגנטי של הטרנספורמציה.
    לשם כך האמן נדרש בהבנת צורות גיאומטריות פשוטות, וגוף האדם בפרספקטיבה.
    צורות גיאומטריות פשוטות הן כדור, קוביה, צילינדר, וטבעת.
    גוף אדם מכל זוית, מכל מרחק, בכל תאורה, ובכל תנוחה.

    בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים...

    32 תגובות   יום ראשון, 13/7/08, 13:10

    אריק קלפטון פעם אמר:"אם מישהו רוצה לנגן כמוני!

    הוא צריך להיות אריק קלפטון, פלוס להתאמן 12 שעות ביממה,

    וכל יום....

     

    בן-14 ולבדי. הייתי נועל את הנעלי ריצה ויורד לבוסתנים, לכיוון תל עבודיה

    כשני קילומטר מערבית מקיבוץ בית זרע.

    כשהייתי מגיע לגשר שמעל הירדן' כבר הייתי מרגיש את הכאב בסרעפת.

    הייתי ממשיך ומחכה שהכאב יעבור, הוא לא היה עובר.

    להמשיך, להמשיך, להמשיך, הכאב מתגבר.

    אני לבד בשביל העפר בין בריכות הדגים ושדות הדגן היבשים.

    להמשיך, להמשיך, להמשיך, הכאב ממשיך.

    אולי אני אלך קצת אני שואל את עצמי? לא אני עונה לעצמי להמשיך.

     

    חושב על חברי שבבריכה, בדשא, בחוגים.... להמשיך והכאב הזה נו... שיעבור!

    האהבה שלי מטיילת יד ביד "בגן אהוד". להמשיך....הרגליים מצתרפות לכאב.

    אחרי כחצי שעה הכאב נסוג, ואני חש את נשימותי,

    את מגע הרגליים בשביל המסוקס, החרוץ, ומלא המהמורות.

    להמשיך...הגוף כבר רץ לבדו, אני נשאר עם הראש, המחשבות והכאב העמום.

    מדי פעם הכאב נעשה חד, אבל הוא נסוג שנית, ומחשבות. למה? למה? למה?

     

    העליה בחזרה לגבעה היא קשה ביותר, אבל בסופה הפרס, המנוחה על הדשא,

    על הגב, רגליים מקופלות לבטן, מונעות מצד לצד להרפיה.

    לאחר מכן המגבת, המקלחת המרעננת, וחברי עם מבטי ה..למה? למה? למה?

    מה אתה מנסה להוכיח? רוצה עוד מדליה?

    והיום ארבעים שנה אחרי, כאמן, אני עדיין הרץ הקטן למרחקים ארוכים...

    ושואל את עצמי כל יום, למה?

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (32)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        3/9/08 14:48:
      איזה יופי נדיר - כשרון נפלא -חשתי ונהניתי  תודה
        31/7/08 21:23:

      יפה! אם לא רצים נסוגים לאחור, ואת זה בטח אתה לא רוצה.

      את היצר ליצור אי אפשר להשתיק, הוא הדוחף אותך לחקור ולהתבונן כל הזמן מסביב.

      אתה צריך לברך על זה, יש כאלה שאין להם את זה.*

        31/7/08 15:50:

      ובנוסף לכל מה שכתבו לפני,

      הריצה כנגד ההשתרעות בדשא, בבריכה

      הינה כאתגר אותו אתה מציב לעצמך.

      והאתגר הזה הוא היכולת שלך להתמודד עם הבחירות הקלות,

      המיידיות.

      לבחור דוקא בלא מובן מאליו,

      במשהו שדורש השקעה מצידך.

       

      אריק קלפטון הוא ענק,

      והגיע לזה דרך הרבה קשיים ומכשולים

      אז הוא יודע על מה הוא מדבר!

       

      כתוב נפלא *

        31/7/08 12:43:
      אתה אמן נפלא בעיניי.
        31/7/08 11:53:


      נראה לי כי זו הדרך שלך לנוע - לרוץ

      זה אתה ומהצד זה נשמע מקסים

      לרוץ בשדות להתעלות מעל הגוף

      להיות חופשי מהכאב ומהקיום בתוך גוף

      הכי קרוב ללעוף

      כך אתה רץ כשאתה מצייר?

        29/7/08 20:35:

      מילא הלמה ידידי - אבל לאן????
        29/7/08 20:30:


      יש אלף תשובות ללמה אתה רץ.

      אבל בעצם לא באת לשאול אף אחד.

       

      אתה עם עצמך.

      בדיוק כמו בריצה.

       

        29/7/08 00:43:

      למה מטפסים על ההרים? כי הם שם. וזה בסדר. האוויר תמיד יותר טוב כשמגיעים.

      פןסט נהדר שהזכיר לי קצת את הריצות שלי בעמק המהביל...

      אחזור עם כוכב

      אורי 

        28/7/08 15:57:

      ראיתי אריק קלפטון אז באתי:-))))

      אם אתה מהמצדדים ב"אתה חושב-משמע אתה קיים",

      אז בעצם כל דבר שאתה עושה,ובהתמדה,משמע אתה קיים,

      לעמוד במקום זה בעצם אי קיימא.

      כמי שרצה בעברה ריצות שדה,משעממות למרות הטבע מסביב,

      בשבילי הסיום היה הכייף שבהדלקה ועישון סיגריה,איזה אבסורד

      לעסוק בספורט ולעשן אה?

        28/7/08 15:47:


      תעצור, תתעמת, תשאל את עצמך!

      אתה תגיע לבד לתובנות... לבד.

        26/7/08 14:05:

      אולי כי כזה אתה..

                          נראה לי לפי התמונה שצירפת..

      שאתה יודע גם משהו על הפוגות..

                                                   * כתבת מקסים..
       

        23/7/08 12:07:

      גיורא ידידי היקר

      אתה יודע את התשובה!

      בשביל הפרס בראש הגבעה

      ההנאה בלדעת שעשית מלאכה טובה

      ואנחנו עדים שהיא אכן טובה!!!

        19/7/08 16:40:

      נראה לי שאתה לא באמת רוצה לדעת.

      כי כדי לדעת אתה צריך לעצור ולבחון מה קורה לך.

       

        19/7/08 10:43:


      בדיוק כך.

       

      לעיתים לוקח זמן (אני לא הצלחתי עדיין ליישם) להבין

      שההצלחה בכל אחת מדינמיקות החיים, אינה תלויה בכאב

      כי גם אם הוא בא הוא עצמו שיעור נהדר וזו הצלחה בפני עצמה. מכאן

      (ואני מפטפטת בעיקר לעצמי כעת) שהצלחה אינה כאב אבל כאב הוא הצלחה.

       

        19/7/08 10:32:

      צטט: אסתי. 2008-07-19 09:22:38


      לעיתים אנו חושבים שכאב הוא סימבול למאמץ ומאמץ הוא סימבול להתמדה

      והתמדה היא סימבול להצלחה והצלחה היא סימבול להשגיות מטרה.

       

      את המשוואה הכוזבת הזו לימדו אותנו מגיל אפס.

       

       

       

      מכאן נובע שהצלחה=כאב

       

        19/7/08 09:22:


      לעיתים אנו חושבים שכאב הוא סימבול למאמץ ומאמץ הוא סימבול להתמדה

      והתמדה היא סימבול להצלחה והצלחה היא סימבול להשגיות מטרה.

       

      את המשוואה הכוזבת הזו לימדו אותנו מגיל אפס.

       

       

       

        18/7/08 08:17:

       

      ואל תשכח בדרך אל פסגת ההר מה שחשוב הוא להנות מהדרך ולא לחשוב על הפיסגה.

       

                                                                                    תודה על ריחות ילדות מקסימים...

        18/7/08 00:26:


      כל אחד והיעדים שהוא הציב לעצמו.

      כל הכבוד שהצבת וגם הגעת.

      אריק קלפטון הוא יחיד ומיוחד.

      אם הוא אמר כנראה שהוא יודע.

      אורנה

       

        17/7/08 01:11:


      זה אתה בתמונה?

      תמונה יפייפייה

       

        15/7/08 14:19:


      יש עם מה להזדהות.

      לרוץ למרחקים ארוכים ואני גם הייתי מוסיפה להתאמץ באופן סזיפי כי לא תמיד אנחנו מגיעים למטרה המיוחלת. ואם אקח למחוז אחר את עניין הריצה אזי אשאל ודאי למה? כי ככה הייתי רוצה שיזכרוני. כי ככה אותיר משהו בעולם הזה.

      לכן השאלה שלי היא לא למה?

      עד מתי?

      אולי..

      תודה על הפוסט ועל הרעיון שנתת לי. אקח את חברתי לצייר בימים קרירים יותר. הקפה והספסל - סבבה.

       

        15/7/08 13:54:


      איזה מזל שאתה רץ.

      יכולתי לקרוא אותך כותב על זה פה((:

      *שלך שרי

      זהו בדיוק הנושא בו אני עוסקת. "לראות מעבר למטרות שלנו". אם תרצה, צור קשר.

       

      יופי של פוסט. אישי ואוניברסלי. מי לא שואל את השאלה הזו? 

        15/7/08 08:25:


      למה?

      זו שאלת השאלות של הקיום האומנותי.

      את היצירה האחת שלך, זאת שתהייה תמצית הוויתך, עוד לא יצרת - וגם לא תיצור.

      הדרך היא המטרה והיצירה הכי גדולה שלך (ושלי) היא זאת שנעשה מחר

      או שלא.

       

       

      בברכת יוצרים

      אבי סופר

        15/7/08 08:18:


      אהבתי מאוד.

      ראיתי את קטע הוידאו שיצרת

      רציתי להגיד לך שהמרתון הינו סובלימציה....

      אבל, לא, אתה פשוט איש מיוחד.

      וטוב ש"רצת", ראה לאן הגעת

      ואולי אתה איפה שאתה, כי לא הפסקת לשאול כל יום למה?

      נהנתי מאוד.

      כל הכבוד.

      y

        15/7/08 01:04:
      כנראה שאתה נהנה מזה
        14/7/08 23:18:


      רץ אמיתי הוא אדם שרץ בכל מקום אליו הוא מגיע.

      כך, הריצה בשביל המתפתל מעלה מבית זרע בואך נחל יבנאל, בסוף האביב, שרידי מים, אובדן הירוק והנה המושבה גדלה והולכת.

      וגם, בדרך המתפתלת לכוכב ירדן ולעבר עין חרוד או בית השיטה. אלו ודאי נופים המוכרים לך. אך גם פה ושם בא"י כמו גם בנכר. טביעות רגלינו.

      הרי אין באמת מטרה ואלמלא סידור עבודה היינו רצים עד מחר. והכאב הוא העונג שבריצה. וריצה היא לבאים בתשובה, אין צורך לעצור בשביל פתרונות, הראש נקי. ההנאה שבאיטיות. 

        14/7/08 19:42:

      "למה" או  "מה המשמעות" -

      שאלת השאלות.

      מה גורם לך לקום בבוקר

      והאם אתה קם בכיף ליום החדש?

      מה מלהיב אותך?

      מה עושה אותך מאושר?

      לעולם אל תפסיק לשאול -

      עד שתדע את התשובה.


       

        14/7/08 08:56:


      מי שרץ, לא יכול לשאול שאלות.

      כדי לענו על השאלות, צריך לעמוד ולחשוב.... בשביל מה? בשביל מה לעצור?

       

        13/7/08 20:44:


      תמשיך לרוץ!

      ריצה כמשל לחיים ולעמידה באתגרים.

      * אלה

        13/7/08 19:54:

      כולנו רצים

      כל אחד בקצב שלו, למרחק שלו

      כל אחד עם הסיבות שלו

      כולנו רצים

       

       

        13/7/08 19:37:
      זה לא נשמע לי שאתה רץ לקראת מטרה, או כדי להשיג משהו . יותר נשמע לי שאתה רץ כדי להרגיש שאתה חי. אני רץ  - משמע אני חי. השאלה אם יש עוד דרכים להרגיש שאתה חי, מה עם ציור? האם גם כשאתה מצייר אתה מרגיש שאתה חי?
        13/7/08 15:40:

      המטרה אליה אתה רץ מתקרבת

      אם תעצור......היא תתרחק

      מהות החיים

      לכל אחד מטרה בחייו ומי שמרים

      ידיים .......ניכנע

      תרים תמכחולים ותרוץ

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      אמן רב תחומי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין