"שלוח רסן", הספר החדש בסדרת ג'יימס בונד, שיצא בישראל בחודש שעבר ( יוני ) במקביל ליציאתו בעולם, הוא פרויקט חגיגי. הספר פורסם במלאת מאה שנה להולדת איאן פלמינג, הסופר שהגה את דמותו של ג'ימס בונד . מנהלי עזבונו של פלמינג ניהלו תחרות על כתיבת ההרפתקה החדשה של 007 בין טובי סופרי המתח כיום בבריטניה, ובקיץ שעבר הכריזו כי הזוכה הוא סבסטיאן פוקס. פוקס החליט להמשיך את עלילות בונד מהנקודה שבה נפסקו, אי שם בשנות השישים של המאה הקודמת, כשהמלחמה הקרה בין המערב לגוש הסובייטי בעיצומה. בונד שלו הוא אותו הבונד של פלמינג, ולכן גם מודגש על כריכת הספר בצמוד לשמו של הסופר "סבסטיאן פוקס במורשת איאן פלמינג" ( או באנגלית writing as ian fleming ). הוא ויתר על הניסיון להעתיק את בונד לימינו אנו, כפי שעשו סופרים רבים בעשורים האחרונים, או כפי שסדרת הסרטים המצליחה ביותר בתולדות הקולנוע ממשיכה לעשות ( ותעשה זאת גם בשבעה בנובמבר עם הסרט העשרים ושניים בסדרה ). הספר קולח, מותח במידה ומספק מנה מניחת דעת של אקשן, יריות, נשים נאות ולוקיישנים אקזוטיים ( פוקס בחר באיראן, או כפי שנקראה עדיין בימי השאה "פרס", ומציג את טהראן כגן עדן למרגלים משני צידי מסך הברזל). אבל, וכאן מגיע אבל די גדול, אי אפשר להתחמק מהתחושה ש"שלוח רסן" נולד כפרויקט חגיגי ולא כיצירה שהבשילה עצמאית במוחו של הסופר. במובן הזה הוא יותר מזכיר את האוספים החגיגיים לחג שחברת מדיה דיירקט שיווקה לנו באדיקות בשנים האחרונות- אוסף יהורם גאון,אוסף הביטלס,אוסף שירי אהבה שנוגעים, אתם מבינים למה אני מתכוון ( אגב, מדיה דיירקט עדיין קיימים? דומה שלא שמעתי עליהם כבר זמן רב ). כיוון שאיני מעוניין לקלקל למי שכן מתכוון לקרוא את הספר, אבקש להדגיש - המשך הקריאה ברשימה זו עלול לגלות לכם סודות מהעלילה ולפגום בהנאה מהספר. אז למה אני מתכוון ? הנה כמה דוגמאות מייצגות:
וישנן עוד דוגמאות. בקיצור, אם אתם אוהבי בונד, מחבבי הקשרים ספרותיים וקולנועיים וחובבי הומאז'ים והצדעות לתחנות המוכרות בחייו של סוכן 007, הספר הזה בהחלט יספק אתכם.קריאה נעימה.
נ.ב.
למי שטרם צפה, כדאי להיכנס לאתר הרשמי של הסרט החדש בסדרת ג'יימס בונד ולצפות בטריילר.
|