אנשים
הגיגים...סיפורים...ועוד....
פוסטים אחרונים
- אי של שפיות 9/8/11
- דופן הבטן 10/4/09
- פוקס טרוט 4/4/09
- אוד 29/3/09
- תודה 27/3/09
- מילה גבוהה 23/3/09
ארכיון
ממאנת
ממאנת לחשוב עליך כהייתַּ ממאנת להפנים היותךָ ואיננו ממאנת לקלוט, עיניך התכולות בורקות שובבות רושפות חיים עתה, בארץ המתים. ממאנת להפנים, כי לא עוד על בירה דמעות כאב, גם צחוקים פרועים קריעת רחבת הריקודים על הצג לא יכתב עוד, קרצי האוזן לא תשמע עוד, קרצוש ממאנת ממאנת ממאנת . . . . פוף.....היית ואינך
אני מתגעגעת
.
|
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
משתתף בכאכבך.
תודה חבריי
על המילים.
פתאום הלך אדם
והוא כך על הספה
וזה שנשאר
בהלם הוא, נשאר
הכל מתגמד לו
ופרופורציות
מסתדרות מחדש בסולם.
פנינה
יהי זכרו ברוך
מבינה את גודל האבידה
איבדתי את אהובי והוא בן 54 בלבד
חיבוק .
האמת או חלום?
איש שחי או פרי דמיון?
חבל עליו או על החברה שהשאיר מאחור?
האם זה סוף ההתחלה?
או, התחלת הסוף?
דרכו של העולם...
החיים קצרים מידי
זה עצוב .
אין מה להגיד שיקל
רק שמשתתפת בצערך
רונית
בטוח אני שאל עולם טוב יותר הלך.
תהה נשמתו צרורה בצרור החיים!!!
משתתפת בצערך.
מסוג הדברים שקשה לקבל ולהבין.
נשיקות.
פנינה יקרה,
מאחלת לך לשמוע רק בשורות טובות...
אוהבת אותך,
ציונה
היי יקירה,
אין באמת מילים שיכולות לנחם, אז שולחת לך את שתיקתי המוארת עטופה בהבנה ובחיבוק מהלב!
היי חזקה!
יהי זכרו ברוך!
עצב במוות
שמחה בחיים.
קחי את הזמן יקירה
לאיש אין זכות
ואיש לא שופטך
כוכב
פנינוש אהובה
צר לי על חברך
שלא תדעי דאבה עוד
לבי איתך
יהי זכרו ברוך
איתך בכאבך.
מחבקת
ואוהבת אותך.
משתתפת בצערך.
למרות האבל וההספד, גם הפעם כתיבתך משובחת!
*
עצוב עצוב
אוףףףףףףף, למה המוות חלק מהחיים?
חיבוק לך
תנחומיי.
*
שלא תדעי עוד צער !
מחבק
מיכאל
ל ז כ ר ו !
כמה עצוב לאבד חבר יקר כך באמצע החיים :-(
חיזקי.
חיבוק.
עצוב מאוד
יהיה זכרו ברוך
מבינה לליבך
כמה את ממאנת
להבין......
מחבקת אותך רינת
משתתף בצער !
משתתפת בצערך מבינה את ליבך!
כוכב + חיבוק
עצוב,
משתתף בצערך מכל הב
עצוב
משתתף בצערך
שלא תחוי עוד צער
עופר
משתתפת בצערך...
טיבה
ליבי ליבי איתך...על אובדן חבר יקר
יהי זכרו ברוך
חיבוק מחזק ממני
הרווחת אותו,
מצטערת,
לי-את
חיובי ומרגש לבטא פרידה מאדם ביצירה ....
משתתפת בצער
באהבה
עופרה
איך לסבול את הבלתי נסבל?
היה כ"כ קשה לקראו.. שנלחמתי כדי להגיע לסוף.
יש לי אחיינית בכיתה ה, שכשמספרים לה חוויה לא נעימה, פניה לובשת ארשת רצינות
והיא מטה ראשה הצידה ומעט למטה וקובעת בפסקנות:
ק-שה! זה מה שעלה לי בראש. קשה. קשה מדיי! אוף!
חיבוק, אם מותר וגם:
לא הוגן שלקחו לך, אבל היתה לך אהבה טובה, אמיתית, כזו שמתגעגעים אליה. בצדק.
לא כולם יכולים להגיד את זה.. לא לכולם יש.. או אפילו היה..
לא, לא חושבת שיש בזה נחמה גדולה. אבל זו אמת.
אור לליבך פנינה יקרה
שלך שרי
עצוב
וכאבך ניגר מהמילים..
חיבוק אבן חן יקרה
ויהא זכרו ברוך..