זה מה שיש
השאיפה הכללית להיות חופשי ומאושר תלויה באיזון בין האדם ומעגלי חייו השונים.
כל אדם הוא מרכז ההוויה של עצמו, אך יש מציאות שאנחנו נולדים אליה והיא קבועה לכל אורך חיינו.
רעיונות לחיבור העצמי לאני הפרטי, לאדם הכללי ולהוויה האידיאלית הכוללת ...
פוסטים פופולאריים
-
התבוננות ישראלית על הזמן
28/4/10 | 666 צפיות
-
האמת
5/5/08 | 553 צפיות
-
שורש האהבה
15/6/08 | 977 צפיות
-
האם עצמאות?
5/5/08 | 515 צפיות
-
השמים הם הגבול
22/6/08 | 2076 צפיות
-
הדת והבחירה החופשית
26/1/10 | 548 צפיות
פוסטים אחרונים
- התבוננות ישראלית על הזמן 28/4/10
- עם ישראל או העם היהודי 11/4/10
- הגדה של פסח 21/3/10
- רב הנסתר על הנגלה ... 25/2/10
- מחזור הלמידה 24/2/10
- מחזור הלמידה 24/2/10
הכפירה
הצפיה בבריאה, בתהליכי הטבע והאנושות ותחושת עצם החיים, מגלים לנו עוצמה פנימית שקיימת בכל אחד ואחת מאיתנו בפרט ובעולם כולו בכלל. כח החיים הזה הפועל ומופיע בדומם באופן קלוש, בכח הצמיחה של הצומח, בחיות ובנועה של בעלי החיים ובתבונה ובדיבור של האדם, מתרכז בנקודה פנימית ואינסופית בבריאה. מאז ומעולם חיפש האדם להתחבר לכח החיים שבבריאה ולהשביע את רצונו..., כך נוצרו הדתות האליליות ולאחר מכן המונותיאיסטיות וכל מה שביניהן. גם תפיסות רוחניות אחרות נגזרות מהקשר בין האדם לכח החיים שבבריאה. במקביל לתהליך שעובר על האדם, פועל גם הכח הזה שכמו כל כח אחר שואף להתגלות בבריאה בכל עוצמתו. כח החיים מתגלה נפלא בדומם - המבצע את תפקידו (האבן היא אבן, החול הוא חול, הים הוא הים,... בכל מקום ובכל זמן). כח החיים מתגלה באופן מופלא גם בצומח - השומר על סוגיו בנאמנות וממלא את העולם (התפוח הוא תפוח, הברוש הוא ברוש, התאנה היא תאנה,...). גם עולם החי משתמר לסוגיו ובתכונותיהם השונות של בעלי החיים למיניהם אותם מחיה כח החיים של הבריאה (הכבשה היא כבשה, הדג הוא דג, הקוף הוא קוף, ...). אבל בני האדם - הם לא "בני-אדם"! כח החיים הטבעי, המוסרי, האיכותי לא מצליח לפרוץ ולהופיע במלואו אצל בני האדם. למה? - "יצר לב האדם רע מנעוריו" - הבחירה החופשית שניתנה לאדם מעצם מהותו ובריאתו, היא זו שמאפשרת לו לחפש את העונג בחיי הגוף הפרטיים ולא בחיי הרוח הכלליים - כח החיים האחדותי שבבריאה פועל גם באדם והוא גורם לו לשאוף לשמחה ולעונג, אבל האדם בוחר לעשות זאת בדרך הזמינה והקלה. הדתות השונות ניסו לפתח את האפשרות להנות ממנעמי העולם הגשמי יחד עם "פיצוי פנימי קטן" לעולם הרוח בצורה של "עבודת האל". כאשר התפתחה התודעה, התפתחו גם הדתות והגיעו לסיגופים וניתוק מהחיים מצד אחד, למאיסה בחיים הגשמיים וחיבור לאין מצד אחר ולנסיון לשילוב מסוים בין העולמות מתוך פשרה מכיוון נוסף. הכפירה התפתחה כגורם משכיל שמסייע לכח החיים שבבריאה, מתריס נגד כל הופעה דתית מוקטנת כלשהי וחושף את אי התאמתה לאינסופיות הפנימית שקיימת בבריאה. כאשר יגיעו התובנה והתודעה האנושית ל"מתכון" שמאפשר חיים טבעיים שלמים ומאוחדים של האדם עם הסובב אותו מתוך פוטנציאל החיים הקיים באדם, כך שהחיים המעשיים יהיו מוסריים ומאושרים תעלם אי"ה גם תופעת הכפירה ... |
תגובות אחרונות
-
מאמינה
בתגובה על עם ישראל או העם היהודי
-
חבר מ1900
בתגובה על הגדה של פסח
-
רון73
בתגובה על כיצד תפיקו את המקסימום מליל הסדר?
-
איציק (-:
בתגובה על לחיות את העתיד בהווה
-
טל נוגעת בנשמה
בתגובה על הדת והבחירה החופשית
-
איציק (-:
בתגובה על הפחד הגדול שלנו
תגובות (48)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני כן רואה דוגמה לקבוצה כזאת בעולם, והיא הקהילה של אנדרו כהן. קבוצה קטנה, אומנם, אבל עצם קיומה הוא שנותן לי את הבטחון שדבר כזה אפשרי באנושות. ייתכן שיש דוגמאות נוספות, שאני פשוט לא יודע עליהן - ואני מאמין שהן יתרבו בזמן הקרוב.
אני מסכים איתך לחלוטין ש"הכל מוכן ונשאר רק לרצות" - אבל אני רואה את זה כנכון לא רק למצבו של עם ישראל אלא כנכון לאנושות כולה.
הרצון - הוא שקובע הכל (ובכך אנחנו חוזרים לתגובה הראשונה שלי בדיון זה).
אתה גם לא רואה את זה בעולם, אך עדיין אתה יוצא מאמונתך כי
"אלוהים הוא התודעה הצרופה שקדמה לבריאה, שהתחילה את הבריאה ושמניעה אותה קדימה ברגע זה ממש
רצונה של התודעה הזו הוא לבוא לידי ביטוי מלא ושלם בבריאה כולה
מימושו של רצון זה תלוי לגמרי בנו, בני האדם - אותו חלק זעיר מכלל הבריאה שמתחיל להיות מודע לתודעה ולרצונה"
בהתבוננות אובייקטיבית, עם ישראל נוצר על ידי התודעה שהתחילה את הבריאה ומניעה אותה קדימה ברגע זה ממש, עם הפוטנציאל למימוש הרצון כשהוא טבוע בנו באופן קולקטיבי (הוא טבוע כמובן בכל פרטי האנושות).
הגלות הרחיקה אותנו מאופן המימוש, אבל לא יכלה למחוק את הפוטנציאל.
מימושו של הרצון באופן קולקטיבי, תלוי בנו כעם - לכך נועדנו!
האחריות למימוש הרצון באנושות כולה מוטלת בראש ובראשונה - עלינו!
הכל מוכן. נשאר רק לרצות!
אם אתה מרמז על עם ישראל
כשאני מסתכל עליו (עלינו) אני ממש לא רואה
"קבוצה שמורכבת מאנשים ערים ומודעים במידה מספקת לתודעה ולרצונה
שבחרו מרצון להקדיש את עצמם למילוי רצונה של התודעה"
וקשה לי להאמין שאתה רואה זאת.
אז למה אתה מתכוון?
להבנתי, זה נכון לכל המקרים פרט למקרה אחד ...
מאז ומעולם חיפש האדם להתחבר לכח החיים שבבריאה ולהשביע את רצונו..., כך נוצרו הדתות האליליות ולאחר מכן המונותיאיסטיות וכל מה שביניהן. גם תפיסות רוחניות אחרות נגזרות מהקשר בין האדם לכח החיים שבבריאה.
לפי עניות דעתי הדתות וגם התפיסות השונות נוצרו ע"י אנשים שעברו תהליך של הארה ובעזרת אנשים אחרים שהבינו שהם נמצאים בחברת אנשים כאלה.
אשמח לדעת מי הקבוצה שאתה מתייחס אליה, כי אני מכיר קבוצה ותיקה כזאת שחיה את הרעיונות האלה כבר לא מעט זמן (עם עליות וירידות) ואיננה תלויה במורה רוחני כלשהו, אלא מחוברת לתודעה מעצם הגדרתה...
ראשית כל אני חושב
שבהתחשב בעובדה שאנחנו באים מרקעים וגישות כה שונים
זה בכלל לא מובן מאליו ובעצם די מדהים שתשובותיך זהות לשלי
שנית - מה ההבדל בין "טבעי" ו"ספונטני"? אני תופש את שתי המילים האלו כזהות כמעט, ומבטאות נטייה טבעית שבאה לידי ביטוי מעצמה, ללא מאמץ.
ושלישית - התשובה היא כן, וככל שאני יודע זהו דבר נדיר ביותר (עדיין, בשנת 2008 - אבל אני מאמין שזה ישתנה בעתיד הקרוב).
ראשית כל אני חושב
שבהתחשב בעובדה שאנחנו באים מרקעים וגישות כה שונים
זה בכלל לא מובן מאליו ובעצם די מדהים שתשובותיך זהות לשלי
שנית - מה ההבדל בין "טבעי" ו"ספונטני"? אני תופש את שתי המילים האלו כזהות כמעט, ומבטאות נטייה טבעית שבאה לידי ביטוי מעצמה, ללא מאמץ.
ושלישית - התשובה היא כן, וככל שאני יודע זהו דבר נדיר ביותר (עדיין, בשנת 2008 - אבל אני מאמין שזה ישתנה בעתיד הקרוב).
חוץ מהספונטניות תשובותי זהות ...
קבוצה יכולה להיות טבעית (אם יש לה את הפוטנציאל לכך) אך ספונטנית ..., אני לא בטוח.
אתה מכיר קבוצה כזאת?
ומתוך עניין כן ואמיתי --
מהן התשובות שלך לשאלות שאתה שואל?
התודעה ורצונה יתממשו באופן טבעי וספונטני בחיים הקולקטיביים של קבוצה
שמורכבת מאנשים ערים ומודעים במידה מספקת לתודעה ולרצונה
שבחרו מרצון להקדיש את עצמם למילוי רצונה של התודעה.
זהו התנאי ההכרחי וגם המספיק למימוש התודעה ורצונה.
כיצד נממש את התודעה ואת רצונה בחיינו הקולקטיביים?
אלוהים הוא התודעה הצרופה שקדמה לבריאה, שהתחילה את הבריאה ושמניעה אותה קדימה ברגע זה ממש
רצונה של התודעה הזו הוא לבוא לידי ביטוי מלא ושלם בבריאה כולה
מימושו של רצון זה תלוי לגמרי בנו, בני האדם - אותו חלק זעיר מכלל הבריאה שמתחיל להיות מודע לתודעה ולרצונה
מה זה אלוהים?
מהו רצונו?
כיצד נשרת אותו?
אנחנו תודעה מגולמת בגוף חומרי
וסוף-סוף, אחרי 14 מיליארד שנים של אבולוציה רוחנית
יש לחומר המודע הזה גם יכולת להכיר במקור הרצון שלו - האלוהים, דחף הבריאה
ולבחור בחירה מודעת וחופשית לשרת אותו ולמלא את רצונו
אתה מבין איזה מאורע גדול זה? (כן, אני חושב שאתה מבין)
באופן חיצוני, כמובן שכל אחד ואחת שונים.
בשורש - כולנו שואפים לאותו מקום ממנו באנו...
באופן חיצוני - סוגיה מורכבת.
בשורש - פשוט מאוד...
מעניין
סוגיה מורכבת,
מה באמת נכון לנו?
האם מה שנכון לך נכון גם לי?
גישה זו הרי היא הליכה בדרך לא דרך...
אם אינני רואה מטרה משותפת להוויה האחת המחוברת, הרי שאכן המוות הוא פסגת החיים.
אפשר לנסות לחשוב על מבט גבוה יותר על המציאות...
מבט שמפגיש את האדם עם ההזדמנויות בחייו לצורך חיבור לדרך ולמטרה הנעלמת.
מבט שמגיע ממקום שנמצא מעל החיים ומעל המוות ומעל הזמן, שגם הם חלקים בלבד ממציאות שלמה אחדותית וכוללת.
והבחירה, חופשית כתמיד...
המטרה היא המחשבה.
תודה קובי.
בהחלט פוסט עמוק,
חומר למחשבה.
תודה רבה
האמונה הנקיה. נקודה.
אמונה היא שורש החיים.
כאשר אינני מאמין במשהו אני לא מחובר אליו (לדוג': אם אינני מאמין שיש לי בשביל מה לקום בבוקר, סיכוי סביר שאשאר במיטה עד שיימאס לי ...)
בהחלט, זהו מסע מזקק פנימה - פרטי וקולקטיבי, בכל התחומים והרבדים, כולל היהדות!
המטרה היא האמונה הנקייה, הכוללת, החופשית, המאשרת...
הכעס הוא רק בעיני המתבונן (או המתרשם...)...
כן, מספיק ברור.
האמונה הנקיה במה?
בכל דבר?
האם אתה רואה במסע ביטול עצמי וכפירה בנו עצמנו איזשהו "מסע פנימה" בו כל ביטול מזקק או שמא אנו נדרשים פה למילון היהדות בלבד?
המטרה היא לפתוח את הדיון מעבר ללאום. לדת וכו'.
( למת'כועס?)
טוב....לא ניתן לככב פעמיים אדם בתוך 24 שעות פה.....
נשאלתי בדיוק אתמול על ההבדל במהות בין דומם חי ודומם
בהחלט מצריך עיון.
שאלות כמו האם לצמח יש נשמה? האם הוא סובל ? מה הוא מרגיש?
מהיותינו בתקופת "אפטר" אלילות מיצרת לאדם את היכולת להיות משוחרר מצורך במקשר הנמוך לבורא
מכיוון שאפילו אנשים כבר לא נראים "נעלים" ומנהיגים גם אינם פרות קדוש.
"הכפירה היא אחד השלבים האחרונים בהתפתחות האמונה הנקיה"
מספיק קצר?
ברור?
תודה אבי.
זה לא רק עניין. להבנתי - זו המציאות!
נשארים רק אלה שלא מחוברים למדיטציה (הרוב המוחלט של העולם)...
והעובדה שהמדיטציה מביאה את האדם לחיבור אבל מה קורה לו כאשר הוא "חוזר" לחיים האמיתיים...?
האם האחריות האישית איננה כוללת גם מבט לצדדים? - רק אחריות אישית לחיבור (או ניתוק) אישי?
לאן מובילה הדרך?
אין ספק שיכולת ההשלמה של האדם היא רק כלפי עצמו,
אבל...
השלמת הבריאה שלי נובעת מתוך הבנתי שאני שייך לבריאה כוללת יותר, לא?
ולכן, כאשר אני משלים את עצמי אני גם משלים את הכלל...
היי שחל,
דברים מעניינים.
אהוב.
למעשה תיארת כאן את הצורך והכמיהה של המין האנושי אחרי ההארה , אותה תחושה נפלאה של אחדות .
כתבת " ברוש הוא ברוש " " תאנה היא תאנה " וברגע המסויים הזה של חוויית האחדות התאנה הברוש והאדם חד הם .
המדיטצייה היא שער לעולם הקסום הזה .
דרכים רבות מובילות להבנת הבריאה כפי שהיא , ההבנה העילאית כי הכל קשור בכל והמארג הנפלא של האנושות הוא היצירה המדהימה ביותר שנבראה .
רעיון הכפירה הוא רעיון ותו לא שנשזר בעקבות פחד של הממסדים מאובדן שליטה על נתיניהם .
היום - כאשר המין האנושי מתוודע יותר ויותר לכוחו ליכולתו ולכישוריו , במקביל משתחרר האדם מתפיסות קיצוניות של שכר ועונש כאשר הוא מבין כי הוא בעצמו המיטיב והמעניש את עצמו ואין דבר מלבדו .
הבנת האדם את מהותו היסודית תביא לניתוק הכבלים מהדתות השונות ומהתפיסות הכובלות של התרבות הנוכחית.
צעד זה יביא גם ללקיחת אחריות אישית על כל מה שנחווה.
נמסטה .
בגלל שאנחנו יצורים במעמד של בורא עם גישה לכלים של בורא, על כל אחד מאיתנו מוטלת המשימה להשלים את הבריאה של עצמו. בריאה/אבולוציה אישית.
אכילה מעץ הדעת, הייתה הבחירה שלנו לבוא לעולם לא שלמים, מאותגרים.
החיפוש אחר הדרך - הוא הדרך עצמה.
המציאות שלמה הרבה יותר מאשר אנחנו מבינים אותה (ללא הבדל בן דתיים ואחרים).
לאף אחד אין מונופול על האמת או על ההוויה.
ההתנגדות לדתיים מביאה את הכופר להתרחק מהאמת שכאמור לא נמצאת בהכרח תמיד אצלם.
החיבור הגשמי בין בנים לבנות מזיק להתפתחותו הרוחנית של האדם לא פחות מההפרדה המלאכותית בין המינים.
הכפירה לא נגרמת בגלל התנהגות של קבוצה זו או אחרת, אלא בגלל רצון האדם להיות שייך לגשמיות, לחטאים ולספק...
תקראי שוב את הפוסט!
כפירה היא לא אשמה - זה תאור מצב.
כפר - ביטל.
ישנו ביטול של הרעיון שמובא באופן שאינו מספק את הכופר.
הכפירה היא כלי לבירור רעיוני לאמיצי המחשבה.
לא צריך להבהל מהאתגר.
ברשותך, קצת סדר בסיפורי בראשית, לפי הבנתי -
בכל מקום בו האדם חושב שהוא, בשכלו הדל, מבין את המציאות ורוצה להיא תתנהג אליו לפי רצונו, הרי שהוא מפריד את עצמו מההוויה הכללית - כך אצל אדם וחוה, קין והבל, מגדל בבל וסדום ועמורה. בשאר הדוגמאות מבינים אבות האומה את תפקידם בתוך מגמת העולם המתפתחת ומבטלים את רצונם הפרטי מול המציאות המתהווה.
מה שנטוע בנו כירושה התנהגותית היא הבחירה החופשית בין הרצון הפרטי המפריד לרצון הכללי המחבר.
הכפירה איננה במוסר, אלא בפתרונות הקטנים שמציע לנו הדמיון שלנו.
עצם השלילה שמובעת בדבריך להתנהגותם של האבות, מלמדת על כך שאת כופרת במה שלימדו אותך על המוסריות שיש בגירושה של הגר, בעקידת יצחק או בהתנהגותו של יעקב מול עשיו. הסיבה לכך היא שלא חיפשת את המוסריות במקרים האלה והאמנת למה שלימדו אותך... כפירה זו מביאה אותנו לבירור שעתיד להבהיר את העוצמה החיובית והמוסרית שהביאה לנו התורה דרך סיפורים אלה.
הבהירות שמגיעה עם התפוגגות הכפירה מביאה גם את השמחה.
"התפתחו גם הדתות והגיעו לסיגופים וניתוק מהחיים מצד אחד, למאיסה בחיים הגשמיים וחיבור לאין מצד אחר "
אכן, החינוך המפריד בין בנים לבנות באופן מלאכותי וסגפני גורם לכפירה!
מי ייתן ויום יבוא והדתיים יבינו כי האלוהות והיהדות כוללים הכל, גם גשמיות, חטאים, וספק.
אם יכלילו את אלה בדת, אולי יהיו הרבה פחות כופרים!
שחל,
אתה יודע מה השעה?!
אין תמצית? אבסטרקט, משהו?!
כפירה היא אשמה קשה. יש משהו יותר רך ?
לילה טוב:)
התורה פותחת את תולדות האדם בסיפור כפירה ראשון והוא פיתוי לדבר עבירה, הפרת הבטחה, שקר או העלמת ראיות - דהיינו אדם וחווה אוכלים מהעץ האסור. והכפירה הנוספת היא רצח בדם קר איש את אחיו - קין רוצח את הבל. גם הפרשות הבאות לא קלות, אברהם מגרש את הגר ואת יוצא חלציו, יעקוב מפתה את אחיו, ומרמה את אביו כדי לזכות בבכורה, בשיתוף עם אימו, כמו גם מגדל בבל, עקידת יצחק, סדום ועמורה כולם פותחים צוהר למוסר בין אדם לזולתו או בין בני האדם לאל...
זה המודל שאנחנו מקבלים, החל מגיל שש או שבע, ולאור כל ההתרחשויות בעולם בכלל ובארץ בפרט - נשאלת השאלה האם הכפירה במוסר ועימה האלימות, ההונאה וחוסר ההתחשבות בזולת האם היא נטועה בנו כירושה התנהגותית משחר ההסטוריה או שמא היא מוטבעת בתוך הגנים האנושיים כחלק מתכונות בני האדם.
בשני המקרים זה עצוב
נהנתי מהטקסט שלך
עידית
תודה.
אני לא ממציא כלום. רק מנסח את ההבנות שלי...
...אם כך, אני מניח שפשוט ניסיתי לחזק את החיבור ע"י אמירה נוספת.
יופי של טקסט אגב.
השאלה היא אם אנחנו מחוברים לרצון ההוויה...
האמירה יוצרת חיבור.
אי"ה?
השם תמיד רוצה
מי זה אנו?
מה מקור הרצון שלנו?
מה הקשר שלו למקור האבולוציה הרוחנית?
אמן
כן יהי רצון
רצוננו אנו