כולם יודעים שאושר לא ניתן למדידה. כל אחד מאיתנו משיג את האושר שלו בדרכים שונות. חלק מהאנשים

חושבים שכסף יביא להם אושר, חלק חושבים שזה יהיה בן זוג או משפחה או חודש בתאילנד.

אני כמעט ולא מכירה אנשים שהם באמת ובתמים מאושרים. אני מכירה אנשים שטוב להם. אין להקל בזה ראש,

כי נדמה שבעולם שאנו חיים בו, טוב זה הרבה מאוד.

אם לא רע לי, זה אומר שטוב לי?

אין לי תשובה.

חכמים ממני הגדירו את החיים כ"רגעים קטנים של אושר" . אושר כתופעה הנמשכת לזמן קצר, מין דבר שכזה

שמבליח לו פתאום ונעלם כלעומת שבא, כמו כוכב שביט שכזה.

אושר זה דבר חמקמק ואולי בגלל זה אנחנו שואפים אליו. בני אדם בדרך כלל מעריכים מה שיש להם רק אחרי

שהוא הולך לבלי שוב.

ועם זאת יש כאלה שהדרך היחידה בה הם מאושרים זה כשהם אומללים.

לא מבינה את זה.