מכבסת תולה או סתם פחד במה / יעל פריאל
ושוב נפרמות
לא. לא קל, כך לסחוף עצמי מול קהל רק כשוכחת שיש שם מישהו בכלל...
כל הזכויות שמורות ליעל פריאל.
תודה לכל המגיבות והמגיבים על תגובותיכם מחממות הלב
הפוסט שיר הזה עוסק בסוגים שונים של פחד, מחסומים וחששות מחשיפה אינטימית, בפני אחרים. הבמה יכולה להוות מטאפורה לזירות רבות ומגוונות, בהן אנו נדרשים להחשף או להביא את עצמנו בפני אחרים. בשיר עצמו ניתן לייחס את הבמה במישרין ל'בימת הקפה' ולמידת היכולת שלי (או שלכם הקוראים ) להחשף באופן האינטימי ביותר, בפני קוראים מוכרים לי ואקרעיים. עד כמה אנו מרשים לעצמנו להרחיק לכת, במידת החשיפה ?! וכמובן, שאין כאן טוב או רע, אלא כל אחד מכם עם הרצון, המסוגלות ו/או המטרות, שהציב לעצמו בבלוג (כמו איך אני מבקש להיתפס בעיני קוראים פוטנציאליים, איך אני רוצה להצטייר ולאיזו מטרה, אם ישנה כזו במודעות ?!).
הבמה יכולה להיות גם במה ממשית, כאשר אני כמספרת סיפורים חוויתי במהלך הופעה, בפני קהל לא מוכר, פחד משתק שסכר את פי ותחושה שהטקסט, השגור על בוריו פשוט נמחק כליל מהארד דיסק שלי - נשמע לכם מוכר ?!
בוודאי שכן, ולא רק לאומנים הפרפורמרים שביננו. מי מאיתנו לא חווה לפחות פעם אחת בחייו סוג כזה של פחד מאבן, מהול בהתרגשות עצומה, מבוכה, חשש מכישלון או אולי מהצלחה, שאת מימדייה לא נוכל להכיל...
לרבים מאיתנו עולה התחושה הזו במצבים שונים של בחינה חשובה בין אם בכתב או בע"פ, בראיון לעבודה בה אנו חושקים, בשיחה עם הבוס - ששיננו בראשנו הלוך וחזור עד לרגע האמת... ובעיקר, כשנוגע הדבר לבקשת העלאה בשכר...:-) וכמובן בדייט ראשון, כאשר כל כך חשוב לנו להציג את עצמנו באופן המחמיא לנו ביותר, אבל המילים איכשהו מסתכסכות להן בגרוננו וכל הוויתנו מתכווצת לתחושת "הלוואי והייתי יכול/ה להעלם עכשיו...פשוט שהאדמה תפתח את פיה ותבלע אותי, לפחות עד להודעה חדשה, או עד לסיום הפגישה הזו " אז למה זה קורה לנו ?! דווקא לנו :) ?! ומהו מקור כל החסימות והפחדים הללו... אין ספק שעל כל העצירות או העצירויות הללו, נכתבו אין ספור טקסטים, בעיקר לפסיכולוגים והם מפרנסים אותם היטב ולהבדיל (ובאמת האבחנה כאן מהותית בין מי שהוא איש מקצוע מוסמך ומוכר ) את כל מגרשי השדים למינייהם...
והרבה פעמים הטיפול הפסיכולוגי המסורתי מאד עוזר ותורם, בשחרור ופתיחת הסתימות או המחסומים הללו, גם אם אורך לא מעט שנים :) - ובמצבים מסויימים, באמת בלתי - נמנע ומחוייב המציאות אם המטופל אינו מאבד בדרך את סבלנותו או כספו, אבל במקרים לא מעטים אפשר ואף רצוי להסתייע באימון. מדוע אימון ? מאחר ובאימון הלקוח הנקרא גם מתאמן, נדרש להיות אקטיבי ולקחת אחריות על פחדיו. לא רק לשבת ולשפוך את מר ליבו ולתהות סביב שאלת הקורבן - למה ?! וחיפוש אחר הגורמים והאשמים ותמיד הרי יהיו אשמים, החל בהורים, עבור דרך בן או בת הזוג, הילדים והבוס, אלא להחליט, שזהו הוא כבר ילד בוגר והאחריות להצלחתו או אי - הצלחתו, בכל תחום או עניין תלויה רק בו ובמידת הנכונות שלו, ללכת עם פחדיו ולמרות פחדיו על מנת, שברגע הבא בו יעמוד על 'בימת חייו' ידע, שגם אם לרגעים ספורים ומחמת ההתרגשות יורגש יובש קל במורד הגרון, השליטה על מצב העניינים היא בידיו, בידינו ובכל רגע בו נבחר, אנו נוכל לבצע את הטוויסט ולהפוך גם מצב שעומד להיתפס ככשלון, להצלחה גדולה.
הטוויסט הזה יכול להתבצע כתוצאה מתהליך מודע, קבלת החלטה מודעת והבנה שאנו ורק אנו יכולים ללמוד לשלוט, לנהל ולנתב את פחדינו.
איך יצאתי אני, מאותו פחד משתק אז (שנתיים אחורה על בימת "בית אריאלה" בת"א), בעזרת הרבה הומור, פנייה לאחד מחברי המספרים באותו ערב שחווה פחד כזה ושיחה קצרה ומחוייכת איתו ועם הקהל, שהשיבו אותי למסלול הסיפור, מסלול השליטה.
© כל הזכויות למאמר זה שמורות ליעל פריאל.
שולחת אלייכם קישור לפוסט שלי "לנער את השד הקטן" , העוסק בפחדים, שדים וחיות אחרות :) http://cafe.themarker.com/view.php?t=172235
קריאה נעימה, באהבה יעל פריאל. מאמנת אישית ועסקית לחיים ומנחת קבוצות אימון. טל' 0524309800 yaelik22@gmail.com הערה חשובה : במקרים מסויימים וכאשר המצב מחייב, השילוב בין טיפול פסיכולוגי לאימון מוביל את האדם, להתקדמות משמעותית, מאחר ומדובר בגישות שונות שאינן מוציאות זו את זו, אלא יכולות לתגבר ולהעצים את התשומות המופקות הן מהטיפול התרפוייטי והן מהאימון.
ממליצה לכם לקרא גם את תגובתי האחרונה כאן (ליזם הייטק) מעין אני מאמין שלי, לגבי האימון לגבי החיים ומה ההבדל בעצם :) ?! אוהבת אתכם אני. |
!