כותרות TheMarker >
    ';

    להראות כמו יחזקאל בראון

    29 תגובות   יום שני, 14/7/08, 09:31

    כל פעם כשאני רואה את יחזקאל פוסע לאטו ברחוב, אני יודע מדוע אני מתמיד באדיקות דתית משהו, בריצות שלי. כשאני רואה אותו, אני אומר לעצמי, שאני רץ כדי להראות כמו יחזקאל. על אף 86 שנותיו, הוא צנום, בלי גרם אחד מיותר של שומן.

    אני לא יודע איך הוא מצליח לשמור על גזרתו הנערית. אולי זה עניין של מטבוליזם ומבנה גוף. אולי של אורח חיים. אני רק יודע שאם אני לא הייתי רץ ולא שומר על כושר גופני, היה גופי תופח מיד ומעלה תוך זמן קצר קילוגרמים רבים, כפי שכבר קרה לי בעבר. 

    יחזקאל הוא שכני לרחוב קרני. יחזקאל הוא מהראשונים שהגיעו לרחוב הקטן הזה, ברמת אביב הירוקה והצנועה. הרעיון שהגתה עיריית תל אביב עם הקמת השכונה, במחצית השנייה של שנות החמישים היה להקים בה מובלעת קטנה, שתשמש מושבת אמנים.

    כדי להדגיש זאת קראו לרחוב, המסתעף מרחוב רדינג – אחד משני הרחובות המרכזיים של רמת אביב - על שם יהודה קרני, משורר ועיתונאי שמת ב-1949 ומאז נשכח.  קרני פרסם כבר בשנות ה-30 ב"הארץ" וב"דבר" טור מחורז בענייני דיומא, ששימש השראה ל"טור השביעי" של נתן אלתרמן. חוה אלברשטיין  הלחינה ב-1996 את שירו של קרני "ארצי ארצי".

    ברחוב התגוררו ציירים (פנחס אברמוביץ, יהושע אריאלי, אברהם גולדברג) סופרים, משוררים ומתרגמים (עמיר גלבע, בנימין טנא, יוסי יזרעאלי, יוסף אריכא) ומוסיקאים (מרכי סתר, ארתור גלברון). הרעיון לשכן יוצרים באותו רחוב השתלם.

    רחוב קרני הוציא מקרבו שלושה חתני פרס ישראל. הראשון ב-1965 היה המלחין מרדכי סתר. את הפרס הוא קיבל על האורטוריה "תיקון חצות", שחיבר ב-1957 על יסוד מוסיקה תימנית (את המלים כתב המשורר מרדכי טביב). אמיר גלבע זכה בפרס ישראל ב-1982, וב-2001  זכה בו שכני, המלחין יחזקאל בראון. 

    אף ששמו אולי לא מוכר, וחבל מאוד, לצבור הרחב, הוא נחשב לאחד המלחינים החשובים ביותר של מוסיקה קלאסית, שיוצרים בישראל. למצער, את יצירותיו מרבים להשמיע תזמורות סימפוניות ברחבי העולם. מזמינים אותו להרצאות למוסדות המוסיקאליים החשובים בעולם. לפני כמה שנים הוא הרצה ב"מכון האפיפיורי למוסיקה דתית" של הוותיקן, ברומא, בנושא: "המסורות המוסיקלית של העם היהודי".אבל יחזקאל בראון הוא יותר ממוסיקאי. הוא איש אשכולות.  

    כשנכנסתי ביום שבת לבקרו, אמרה לי שולה, אשתו הנמרצת (החודש ימלאו שישים שנים לנישואיהם- מזל טוב) כי יחזקאל עסוק וקורא שירה יוונית. זה לא היה מדויק. יחזקאל ישב על כסא בגינה וקרא פרק מספר איוב. אבל זה נכון שהוא קורא שירה יוונית קלאסית.

    בגיל מתקדם, כשהוא כבר פרופסור באקדמיה למוסיקה של אוניברסיטת תל אביב, החליט יחזקאל ללמוד יוונית עתיקה ולטינית, בחוג ללימודים קלאסיים.

    זה אחד החוגים, שעלול להסגר, אם תאומץ תורתם של נביאי השקר של חסידי השוק החופשי, הקפיטליזם האכזר והגלובליזציה המכוערת, זו התורה שמטיפים לה בבית המדרש של נערי האוצר, זו שבוקעת מפיו המתלהם של שר האוצר, רוני בראון, וממאמריה ב,"דה מרקר", של עמיתתי מירב ארלוזורוב, ויתקבלו דרישותיהם ל"רפורמה" ול"התייעלות" במוסדות להשכלה גבוהה. (למען הגילוי הנאות, אומר רק שאשתי היא חברת סגל באוניברסיטה).

    על השולחן בסלון היה מונח ספרו הקלאסי של ההיסטוריון בן המאה ה-18 אדוארד גיבון "עלייתה ונפילתה של האימפריה הרומית", שיחזקאל החליט לקרוא בו בשנית. אבל הוא לא רק מרחיב את הידע שלו על התרבויות הקלאסיות.

    בימים אלה הוא שוקד על תרגום משירתו של אלקמאן, משורר, שחי ופעל בספרטה במאה השביעית לפני הספירה. יחזקאל הלחין יצירה שלמה בהשראת שירתו.

    והנה בית אחד בתרגומו של יחזקאל.


    אז הפארור* תלת הרגל אתן לך

    בו, אם תרצה מטעמים תאגורה

    עוד לא באש הועבר, אבל תכף

    מרק עדשים ימלאו מהביל

    כמו אלקמאן זולל

    כל יאהב לעתות סתיו

    לא מעדן מלכים יבקש,

    אלא אוכל פשוט,

    כאחד עם הארץ, תאוותו

    (*קדירה, סיר) 

    ליחזקאל בראון יש ספור חיים מופלא. לפני כמה שנים הוא סיים לכתוב את זיכרונותיו, אך עדיין לא מצא מו"ל. לפיכך, אביא כאן רק בקצרה ועל קצה המזלג את תולדותיו.

    הוא נולד ב-1922 בברסלאו, אז בגרמניה, כיום זו עיר בפולין ושמה ורוצלב. אמו הייתה קתולית, חצי פולניה, חצי גרמניה. אביו היה ציוני והמשפחה עלתה לארץ ישראל  ב-1924, כשיחזקאל היה בן שנתיים.

    אביו היה יזם בנשמתו. הוא נמנה עם מייסדי קואופרטיב התחבורה "דרום יהודה" ויבואן של הטרקטור הראשון מתוצרת "קטרפילר" שהובא לארץ. יחזקאל מספר כי עד אז חרשו את השדות בעזרת מכונת קיטור בשם "לוקומוביל". "אלה היו שתי מכונות שחורות וגדולות שהוצבו משני צידי השדה והיו מושכים בעזרת כבל מחרשה וכך התקדמו תלם אחר תלם", הוא מספר ויודע על מה הוא מדבר. הוא מבין גם בחקלאות וזה ניכר גם בגינתו המטפחת.

    בהגיעה לארץ ישראל התגוררה המשפחה ברחובות. יחזקאל הוא הבכור בין שלושה אחים. הצעיר הוא מרדכי (מורל'ה) בראון, היסטוריון, פעיל שלום ואלוף משנה בדימוס, שהיה ראש לשכתו של משה דיין ושותף סוד לקנוניה של מבצע סיני ב-,1956 שרקחה ישראל עם צרפת ובריטניה ואחר כך קצין חנוך ראשי. האח האמצעי, בן בראון, היה גם הוא אל"מ בצה"ל וממפתחי טנק המרכבה. 

    כשעברה המשפחה לתל אביב הוא למד בבית הספר תל נורדאו שהיה המבנה הצפוני ביותר של תל אביב הקטנה. "מאחוריו היה כרם ערבי וחולות", הוא נזכר. ב-1931 שבה המשפחה לרחובות ויחזקאל נסע מדי בוקר ללמוד בגימנסיה הרצליה בתל אביב.

    הוא היה חבר בשומר הצעיר ובסיום לימודיו ב-1940, יצא להגשמה – כך קראו בתנועות הנוער החלוציות למעבר מהעיר לקבוץ – במשמר העמק. "עבדתי בפלחה ומאוד אהבתי את העבודה. ללמוד מוסיקה לא עלה כלל בדעתי. אמנם כשהייתי בגיל 11 הורי החליטו שאני צריך לקבל חינוך מוסיקלי ולמדתי לנגן על כינור. אבל כנר, כפי שאתה רואה לא יצא ממני". עם זאת, פטור בלא כלום אי אפשר. בשל ידיעותיו במוסיקה הוא נתמנה למנצח על מקהלת הקבוץ.  

    כעבור שנתיים ב-1942 הוא התנדב לצבא הבריטי ושרת בבריגאדה היהודית, שהוצבה תחילה במצרים ומ-1945 לחמה נגד הוורמאכט הגרמני בקרבות בצפון איטליה, בין השאר ליד רבנה ובולוניה. "הייתי הקלעי הטוב ביותר בגדוד ונשלחתי לקורס צלפים. נסעתי עם ארבעה חיילים, שני ניו זילנדים ממוצא מאורי, סקוטי אחד ואנגלי אחד לקורס שהיה צריך להתקיים בדרום. עד שהגענו לשם הסתיימה המלחמה".

    בקיץ 1946 הוא השתחרר מהצבא הבריטי וחזר לשדות הפלחה בעמק יזרעאל "ואז גם החל העניין הרציני שלי במוסיקה. המשכתי לנגן על כינור וחליל וניצחתי על מקהלת הקבוץ. כתבתי את יצירתי הראשונה מוסיקה להצגת ילדים – לילה ביער- אך שאיפתי הייתה לבחור במוסיקה כמקצוע ואורח חיים אם כי עדיין לא האמנתי בעצמי". 

    מי שהבחין בכישרונו ונטע בו את האמונה היה אלכסנדר אוריה בוסקוביץ, מורה להרמוניה ומחשובי המלחינים בישראל. יחזקאל נשלח ב-1947 לקורס למנצחי מקהלות מטעם ההסתדרות ("כן, פעם ההסתדרות הייתה רצינית וחיונית, עד שחיים רמון הרס אותה") בקבוץ גבעת השלושה, שחבריו גרו אז באוהלים ליד המקום שבו נמצא היום בית החולים בילינסון בפתח תקווה. "הפגישה איתו הכריעה את גורלי".

    לאחר הקורס שב יחזקאל לקבוץ לזמן קצר כדי להישלח לסמינר הקבוצים, כדי להכשירו להיות מורה. "בוסקוביץ הסכים לתת לי שיעורים פרטיים והבחין מהר מאוד שאני יכול לקרוא תווים". בסמינר פגש יחזקאל את שולה וביוני 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות הם נישאו. 

    המלחמה, ליתר דיוק "האדון פאוזי קאוקג'י" קטעה את לימודיו. ב-5 באפריל תקף קאוקג'י, קצין עיראקי שעמד בראש "צבא ההצלה" שארגנה הליגה הערבית, כדי להיחלץ לעזרת אחיהם תושבי פלשתין את קבוץ משמר העמק, שחלש על הדרך לחיפה. יחזקאל מיהר לחזור כדי להשתתף בהגנת המשק.

    אחד המראות שהוא נושא מאותה מלחמה הוא של הרמוניום – כלי מוסיקלי, בין פסנתר לעוגב, שהגיע לקיבוצו. הכלי נבזז בידי חברי המשק לאחר שתושבי ולדהיים (אלוני אבא), מושבת הטמפלרים הגרמנים, גורשו. "לאחר המלחמה, בשלב מסוים הבנתי שאם אני רוצה לעסוק במוסיקה בצורה רצינית, עלי לעזוב את הקבוץ וללמוד בצורה יסודית".

    ניסו לשכנע אותך להישאר?

    "כן. יעקב חזן ואשתו ברטה בקשו שאשאר בקבוץ. אבל הייתי נחוש לעזוב, אף שחשבתי שאולי בגמר לימודי עוד אשוב".

    יחזקאל עזב ב-1951 את משמר העמק ועבר לתל אביב. הוא למד הרמוניה וקונטרפונקט באקדמיה למוסיקה בתל אביב (כיום היא קרויה ע"ש בוכמן-מהטה והיא חלק מאוניברסיטת תל אביב) ואחר כך הפך בה למורה ולפרופסור מן המניין באוניברסיטה.

    אף שעיקר עבודתו היא הלחנה של מוסיקה קלאסית לא נרתע יחזקאל להלחין ולעבד מוסיקה קלה. הוא עשה זאת בעיקר להשלמת הכנסתו. הוא כתב מוסיקה לסרטים דוקומנטאריים (של הצלם-במאי דוד גרינברג) לתיאטרון (בין השאר ל"אלקטרה" בתיאטרון הקאמרי ו"ימים של זהב" של שלמה שבא בתיאטרון חיפה).

    רבים מהצמדים והשלישיות של שנות החמישים והשישים זכו לעבוד עמו. בין השאר הלחין שירים ועיבדם לרן (אלירן) ונמה (נחמה הנדל) לפרברים ולשלושת המיתרים (שמעון ישראלי, אריק לביא וצבי בורודו) ולשלישית גשר הירקון. עבורם חיבר בראשית שנות השישים, את אחד השירים, לטעמי, הטובים ביותר שחוברו אי פעם בזמר העברי.

    זהו "וימלט קין". את המילים כתב הסופר-מחזאי יעקב שבתאי ואת המוסיקה הלחין יחזקאל בראון. "עד היום אנשים חושבים שאת המוסיקה כתב  'עממי'" מתבדח יחזקאל,. "אריק אינשטיין בא אלי הביתה עם יהורם גאון ובני אמדורסקי, נתנו לי את הטקסט של י'ענקלה וביקשו שאלחין אותו. מאוד אהבתי אותו והסכמתי. אמרתי להם תבואו מחר. תפרתי את המוסיקה למידתם. למחרת הם חזרו אלי. לימדתי כל אחד מהם את תפקידם. הם לא ידעו תווים אך היו מאוד מוסיקליים וקלטו".

    השיר נשכח בישראל וצלל לתהום הנשייה, אך זוכה לעדנה מחודשת ברחבי העולם. מקהלה גברים סינית משנחאי בניצוחו של המנצח הישראלי, סטנלי ספרבר, בצעה את השיר בעברית לפני כשנתיים. יחזקאל מספר כי לצערו חיבר את המוסיקה לשיר, שהיא בסגנון א-קפלה (מקור השם, לדבריו, הוא הקפלה הסיס טינית בוותיקן)  בלי תווים ולכן לא נותר כתב היד. אך לפני כמה שנים פנה ליחזקאל חוקר המוסיקה, ד"ר אבנר בהט. הוא הביא עמו הקלטה של השיר ויחזקאל שחזר את התווים לפי שמיעה. 

    לנוחיותכם ובאדיבותו של יחזקאל אני מצרף את השיר-לחצו על הקשור מתחת לתמונה.

    באמצעות אריק אינשטיין הוא התוודע מאוחר יותר ב-1966 לשלישית החלונות הגבוהים ולימד את שמוליק קראוס וגוז'י כץ כיצד לשיר בשני קולות. יחזקאל עיבד כמה מהשירים של השלישייה אך בשלב ההקלטה, נטש אותה משום שלא הסתדר עם קראוס:  "זה שלך תעשה עם העיבודים מה שאתה רוצה", הוא אמר לו.

    עם זאת, הערכתו לקראוס היוצר לא פחתה. "התרשמתי מהכישרון שלו. מן ההרמוניות שלו וגם מהמלודיות של המוסיקה שלו". זו הערכה הדדית, לפני ימים אחדים, כשפגשתי את קראוס בשולחן הכניסה לקפה תמר הוא שיבח את יחזקאל בראון והעביר לו פריסת שלום חמה.

    לאחר פחות משנה, פרצה מלחמת ששת הימים ויחזקאל, וכמו רבים, הוא מודה נשטף בשיכרון הניצחון ובאופוריה. "ערב אחד, ישבנו כמה חברים ושמענו ברדיו כי הצנחנים הגיעו לכותל. הרמנו כוסית, כשיהורם גאון התקשר בטלפון וסיפר כי הוא נמצא אצל יוסי גמזו, שחיבר שיר לכבוד המאורע. יוסי הכתיב לי את בתי השיר, בית אחר בית ומיד הסכמתי לכתוב לו מוסיקה".למחרת הגיע יהורם גאון, מלווה בנגן חצוצרה, לביתו של יחזקאל. "שרבטנו מבוא לחצוצרה ולקטעי שיר והחצוצרן ויהורם לקחו את התווים ונסעו לאולפני קול ישראל בקריה והקליטו אותו".שם השיר "בשערייך ירושלים" ומילותיו, אומרות בין השאר "עומדות רגלינו בשערייך ירושלים" וכו'.

     

    זה שיר מאוד מיליטריסטי, אתה מצטער, אני שואל.

    "האמת שמפריע לי מאוד הפאתוס"

    של יהורם גאון?

    "לא של יוסי גמזו. זו הייתה תוצאת הרגע. הוא התאים לזמנו לאווירה של אותם ימים".

    אבל אתה היית איש השומר הצעיר. איך יכולת להיסחף פוליטית?

    "הייתי שותף לאופוריה הכללית. אבל לא חתמתי על המנשר למען ארץ ישראל השלמה כי ברוב תמימותי האמנתי כי יכולה לקום מדינה  דו לאומית"

    ומה דעתך היום?

    "אני רק מקווה שהזמן יעשה את שלו ויתרחשו כמה תהפוכות. ברו לי שעזה היא ארץ פלשת, צריכה להיות פלשתינאית"והגדה?"הגדה, השטחים, איך שלא יקראו לזה, לגביה אני לא בטוח. יש כמה אופציות. כול להיות אחוד בין הגדה לירדן שגם כך יש בה רוב פלשתינאי. אני לא רואה תקווה במדינה פלשתינאית מפוצלת בין עזה לגדה. ברור לי גם כי אם אנחנו רוצים להתקיים כמהות יהודית אנו חייבים להגיע להסדר עם הערבים, זה לא חייב להיות שלום.

    לטעמי הייתי מאושר אם הייתה קמה מדינת חילונית של כל אזרחיה. האסון שלנו ושל הערבים הוא בדת ובלאומנות".

    ובחזרה למוסיקה. יחזקאל אומר כי בשני העשורים האחרונים חדל לעקוב אחר מוסיקת הפופ העכשווית בישראל ואינו מתמצא בה. הזמרים-יוצרים שהוא מעריך במיוחד, בנוסף לשמוליק קראוס, הם אריק אינשטיין ואריאל זילבר, שהיה תלמידו.

    בשנים האחרונים מעביר יחזקאל בראון את  ארכיונו: יצירותיו, מכתביו, תווים, הקלטות לבית הספרים הלאומי בירושלים.   

    דרג את התוכן:

      תגובות (29)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/11/09 16:06:


      חבל שאין הרבה יחזקלים כאלו היום, דור"הנפילים" שנו את המדינה לטוב ולרע מוחלף בתרבות " נערי האוצר"

       

      ובתי המשפט , טוב היה ללמוד פיסת הסטוריה יפה מהכתבה. נאחל לו בריאות ואושר עד 120,

        17/11/09 09:32:
       לידיעת הקורא נחום ברנע: התגובה המאוחרת של הגברת הנכבדה היא עוד הוכחה שעיתון שאינו מופיע ברשת אולי עושה יותר כסף, אבל לבד מלעטוף קרפיונים בשוק לא נשאר ממנו כלום.
      ולגופו של עניין,ובפרספקטיבה של יותר שנה מאז שנכתב הפוסט של מלמן,האדון יחזקאל בראון מגלם את כל מה שטוב ורע בעליית הייקים: בלעדיהם היינו כנראה מדינת כל ערסיה ואיתם -אבנרי,לוי,לייבוביץ,בורג ועוד-אנחנו בכוון למדינת כל אזרחיה עם אפשרות לביטול חוק השבות ואולי גרוע מזה.
        14/11/09 21:07:
      תודה על פוסט מקסים. יחזקאל בראון הוא אכן איש אשכולות ואדם מיוחד. זהו לדעתי גם סוד נעוריו. הייתה לי הזכות להיות חלק מצוות שראיין אותו בביתו לפני כשנתיים. אחד מהיוצרים המעניינים ביותר שפועלים בעת הזאת.
        8/8/08 08:14:
      הי יוסי. יפה. מרגש אפילו. אשמח אם תיצור קשר לצורך פרסום במגזין מוזיקה. neriabarr@gmail.com
        19/7/08 22:24:
      טכנוקרטית? ישראל?  אפילו למבצע שאולי היה החשוב בתולדות צה"ל-מבצע הפצצת הכור העירקי-לפחות חלק מנשות הטייסים ידעו על כך מראש שלא לדבר על חוסר האחריות המשווע של הטייס הבכיר והמנוסה מכולם המודה בספרו האוטוביוגרפי שבגלל מחלה שפקדה אותו והתרופות שנטל עקב כך היה "נים לא נים" והתעורר לכניסה להפצצה רק כדי לקבל בלק-אאוט ולפספס את ליבת הכור. בקיצור,לא מזיק היה לחברה הישראלית להיות קצת יותר טכנוקרטית ופחות מבולגנת.
        18/7/08 23:00:

      צטט: joe harris 2008-07-18 14:38:01

      צטט: yossi melman 2008-07-18 13:51:40

      צטט: joe harris 2008-07-17 08:35:51

       

       

      הערה קטנה לגבי הקשר בין קפיטליזם לבין סכנת הסגירה של חוגים במדעי-הרוח : הקפיטליזם, בניגוד לסטיגמה המושמצת שלו, הוא לא תיאוריה פוליטית אלא בסך הכל פרקטיקה כלכלית. הסיבה לתפיסה הפופולרית שלו כאידאולוגיה פוליטית היא לדעתי תולדה של העימות בן עשרות השנים בין הגוש המערבי לגוש המזרחי במהלך המלחמה הקרה. בוויכוח הזה הקפיטליזם נתפס כתמונת הראי  של הקומוניזם וזאת כמובן טעות חמורה - לקפיטליזם כפרקטיקה כלכלית יכולה להיות מעטפת פוליטית מסוגים שונים ומשונים (החל מדוגמת סין וסינגפור, עבור במדינות סקנדינביה וכלה בארה"ב) בניגוד לקומוניזם שהלך יד ביד עם מעטפת פוליטית דיקטטורית. כך למשל זה לא היה הגיוני לאפשר במדינות הקומוניסטיות ללמוד את יסודות הכלכלה המודרנית. לענייננו, ההחלטה (חלילה) על סגירת חוגים מסוימים במדעי הרוח היא החלטה פקידותית, וגם אם היא נובעת ממדיניות מסוימת של קבוצת פקידים בעמדות בכירות, אין למדיניות הזאת קשר עם השיטה הקפיטליסטית כשלעצמה וגם לא עם תפיסת עולם שקשורה בה שכן מי שמשליך את רעיונות הכדאיות הכלכלית על כל דבר שאינו מהווה פעילות כלכלית הוא כבר לא נחשב למי שמבצע מדיניות כלכלית כלשהיא ולרעיונות שלו אין קשר לשיטה הכלכלית שאותה הוא לכאורה מנסה ליישם.

      תודה על תגובתך.

      שמעת על קרל מרקס ואנגלס. הם כתבו על קפיטליזם. הם אבחנו אותו. וזה קרה בלי קשר למלחמה הקרה.

      קומוניזם הלך עם מעטפת פוליטית דיקטטורית? רק הוא? ומה  עם ארה"ב ותמיכתה בסומוזה בניקרגוואה ובמובוטו בזאיר ובסדאם חוסיין בעיראק במלחמה נגד איראן ותמיכה בערב הסעודית?

      ועוד איך יש קשר להחלטות של האוצר לדרוש יעילות ולקפיטליזם. אין דבר כזה ,החלטות פקידותיות". פקידות מונעת מאידאולוגיה מתפיסת עולם.

       

       

       

      אני חושב שהדיון בהגדרות הכלליות עלול קצת להטעות במקרה הזה : אם מחליטים על סגירת חוג (כמו אשורלוגיה נניח) כי הוא לא מנפיק בוגרים בעלי תרומה כלכלית למשק זה דבר פסול מוסרית בעיני אבל בתור מי שקצת יצא לו לראות פן או שניים מחיי האקדמיה, הדרישה בתוך החוגים האלה להתייעלות היא לאו דווקא מילה כל כך גסה ואפשר לומר שבמקרים לא מעטים קיים שם בזבוז במובן מטאפיזי-אונתולוגי כלשהוא (אם נניח מודדים את זה במונחים של מחקרים, פרסומים, מספר סטודנטים שסיימו את לימודיהם למחזור וכולי).

       

      אגב, נזכרתי עכשיו שנכחתי בקונצרט מיוחד לכבוד יום-הולדתו השמונים של יחזקאל בראון שבו ביצעו יצירה שלו בהשמעת בכורה. אני מוכרח להודות שכנראה לא כל כך הבנתי את היצירה לעומקה ואפשר לומר שהיצירות שלו הן למיטיבי לכת אבל בכל מקרה מדובר ללא ספק במלחין מקורי ומעניין.

       

      לגבי הבנה. ואת דלז או פוקו או פוסט מודרניסטים אחרים אתה מבין? מבין כל מה שהם כתבו וחשבו?

      ולגבי החוגים. נדמה לי שאתה מתממם. הבעיה אינה אם יש פה ושם בזבוז באיזשהו חוג. יכול להיות גם שצריך לפטר מאן דהוא. הבעיה היא ברוח המפקד. ורח המפקד של נערי האוצר ובראון והירשזון שקדם לו וסילבן שלום וביבי ואפילו שוחט היא של אמונה עיוורת (וודו או הבבא סאלי) בשוק חופשי ובקשר לכאורה בין  השקעה לתרומה למשק. אוניברסיטה היא מקום

      שבו חותרים לשכלל ולהעשיר את הידע האנושי. אבוי לחברה שאין בה חוגים לאגיפטולוגיה או אשורולוגיה או פילוסופיה או ספרות כללית או עברית או לשון ועוד ועוד. זו חברה שדינה להיות טכנוקרטית ופונדמנטליסטית - משהו כמו בין איראן לטאליבן לברית המועצות.

        18/7/08 14:38:

      צטט: yossi melman 2008-07-18 13:51:40

      צטט: joe harris 2008-07-17 08:35:51

       

       

      הערה קטנה לגבי הקשר בין קפיטליזם לבין סכנת הסגירה של חוגים במדעי-הרוח : הקפיטליזם, בניגוד לסטיגמה המושמצת שלו, הוא לא תיאוריה פוליטית אלא בסך הכל פרקטיקה כלכלית. הסיבה לתפיסה הפופולרית שלו כאידאולוגיה פוליטית היא לדעתי תולדה של העימות בן עשרות השנים בין הגוש המערבי לגוש המזרחי במהלך המלחמה הקרה. בוויכוח הזה הקפיטליזם נתפס כתמונת הראי  של הקומוניזם וזאת כמובן טעות חמורה - לקפיטליזם כפרקטיקה כלכלית יכולה להיות מעטפת פוליטית מסוגים שונים ומשונים (החל מדוגמת סין וסינגפור, עבור במדינות סקנדינביה וכלה בארה"ב) בניגוד לקומוניזם שהלך יד ביד עם מעטפת פוליטית דיקטטורית. כך למשל זה לא היה הגיוני לאפשר במדינות הקומוניסטיות ללמוד את יסודות הכלכלה המודרנית. לענייננו, ההחלטה (חלילה) על סגירת חוגים מסוימים במדעי הרוח היא החלטה פקידותית, וגם אם היא נובעת ממדיניות מסוימת של קבוצת פקידים בעמדות בכירות, אין למדיניות הזאת קשר עם השיטה הקפיטליסטית כשלעצמה וגם לא עם תפיסת עולם שקשורה בה שכן מי שמשליך את רעיונות הכדאיות הכלכלית על כל דבר שאינו מהווה פעילות כלכלית הוא כבר לא נחשב למי שמבצע מדיניות כלכלית כלשהיא ולרעיונות שלו אין קשר לשיטה הכלכלית שאותה הוא לכאורה מנסה ליישם.

      תודה על תגובתך.

      שמעת על קרל מרקס ואנגלס. הם כתבו על קפיטליזם. הם אבחנו אותו. וזה קרה בלי קשר למלחמה הקרה.

      קומוניזם הלך עם מעטפת פוליטית דיקטטורית? רק הוא? ומה  עם ארה"ב ותמיכתה בסומוזה בניקרגוואה ובמובוטו בזאיר ובסדאם חוסיין בעיראק במלחמה נגד איראן ותמיכה בערב הסעודית?

      ועוד איך יש קשר להחלטות של האוצר לדרוש יעילות ולקפיטליזם. אין דבר כזה ,החלטות פקידותיות". פקידות מונעת מאידאולוגיה מתפיסת עולם.

       

       

       

      אני חושב שהדיון בהגדרות הכלליות עלול קצת להטעות במקרה הזה : אם מחליטים על סגירת חוג (כמו אשורלוגיה נניח) כי הוא לא מנפיק בוגרים בעלי תרומה כלכלית למשק זה דבר פסול מוסרית בעיני אבל בתור מי שקצת יצא לו לראות פן או שניים מחיי האקדמיה, הדרישה בתוך החוגים האלה להתייעלות היא לאו דווקא מילה כל כך גסה ואפשר לומר שבמקרים לא מעטים קיים שם בזבוז במובן מטאפיזי-אונתולוגי כלשהוא (אם נניח מודדים את זה במונחים של מחקרים, פרסומים, מספר סטודנטים שסיימו את לימודיהם למחזור וכולי).

       

      אגב, נזכרתי עכשיו שנכחתי בקונצרט מיוחד לכבוד יום-הולדתו השמונים של יחזקאל בראון שבו ביצעו יצירה שלו בהשמעת בכורה. אני מוכרח להודות שכנראה לא כל כך הבנתי את היצירה לעומקה ואפשר לומר שהיצירות שלו הן למיטיבי לכת אבל בכל מקרה מדובר ללא ספק במלחין מקורי ומעניין.

        18/7/08 13:51:

      צטט: joe harris 2008-07-17 08:35:51

       

       

      הערה קטנה לגבי הקשר בין קפיטליזם לבין סכנת הסגירה של חוגים במדעי-הרוח : הקפיטליזם, בניגוד לסטיגמה המושמצת שלו, הוא לא תיאוריה פוליטית אלא בסך הכל פרקטיקה כלכלית. הסיבה לתפיסה הפופולרית שלו כאידאולוגיה פוליטית היא לדעתי תולדה של העימות בן עשרות השנים בין הגוש המערבי לגוש המזרחי במהלך המלחמה הקרה. בוויכוח הזה הקפיטליזם נתפס כתמונת הראי  של הקומוניזם וזאת כמובן טעות חמורה - לקפיטליזם כפרקטיקה כלכלית יכולה להיות מעטפת פוליטית מסוגים שונים ומשונים (החל מדוגמת סין וסינגפור, עבור במדינות סקנדינביה וכלה בארה"ב) בניגוד לקומוניזם שהלך יד ביד עם מעטפת פוליטית דיקטטורית. כך למשל זה לא היה הגיוני לאפשר במדינות הקומוניסטיות ללמוד את יסודות הכלכלה המודרנית. לענייננו, ההחלטה (חלילה) על סגירת חוגים מסוימים במדעי הרוח היא החלטה פקידותית, וגם אם היא נובעת ממדיניות מסוימת של קבוצת פקידים בעמדות בכירות, אין למדיניות הזאת קשר עם השיטה הקפיטליסטית כשלעצמה וגם לא עם תפיסת עולם שקשורה בה שכן מי שמשליך את רעיונות הכדאיות הכלכלית על כל דבר שאינו מהווה פעילות כלכלית הוא כבר לא נחשב למי שמבצע מדיניות כלכלית כלשהיא ולרעיונות שלו אין קשר לשיטה הכלכלית שאותה הוא לכאורה מנסה ליישם.

      תודה על תגובתך. \

      שמעת על קרל מרקס ואנגלס. הם כתבו על קפיטליזם. הם אבחנו אותו. וזה קרה בלי קשר למלחמה הקרה.

      קומוניזם הלך עם מעטפת פוליטית דיקטטורית? רק הוא? ומה  עם ארה"ב ותמיכתה בסומוזה בניקרגוואה ובמובוטו בזאיר ובסדאם חוסיין בעיראק במלחמה נגד איראן ותמיכה בערב הסעודית?

      ועוד איך יש קשר להחלטות של האוצר לדרוש יעילות ולקפיטליזם. אין דבר כזה ,החלטות פקידותיות". פקידות מונעת מאידאולוגיה מתפיסת עולם.

       

       

        17/7/08 08:35:

       

       

      הערה קטנה לגבי הקשר בין קפיטליזם לבין סכנת הסגירה של חוגים במדעי-הרוח : הקפיטליזם, בניגוד לסטיגמה המושמצת שלו, הוא לא תיאוריה פוליטית אלא בסך הכל פרקטיקה כלכלית. הסיבה לתפיסה הפופולרית שלו כאידאולוגיה פוליטית היא לדעתי תולדה של העימות בן עשרות השנים בין הגוש המערבי לגוש המזרחי במהלך המלחמה הקרה. בוויכוח הזה הקפיטליזם נתפס כתמונת הראי  של הקומוניזם וזאת כמובן טעות חמורה - לקפיטליזם כפרקטיקה כלכלית יכולה להיות מעטפת פוליטית מסוגים שונים ומשונים (החל מדוגמת סין וסינגפור, עבור במדינות סקנדינביה וכלה בארה"ב) בניגוד לקומוניזם שהלך יד ביד עם מעטפת פוליטית דיקטטורית. כך למשל זה לא היה הגיוני לאפשר במדינות הקומוניסטיות ללמוד את יסודות הכלכלה המודרנית. לענייננו, ההחלטה (חלילה) על סגירת חוגים מסוימים במדעי הרוח היא החלטה פקידותית, וגם אם היא נובעת ממדיניות מסוימת של קבוצת פקידים בעמדות בכירות, אין למדיניות הזאת קשר עם השיטה הקפיטליסטית כשלעצמה וגם לא עם תפיסת עולם שקשורה בה שכן מי שמשליך את רעיונות הכדאיות הכלכלית על כל דבר שאינו מהווה פעילות כלכלית הוא כבר לא נחשב למי שמבצע מדיניות כלכלית כלשהיא ולרעיונות שלו אין קשר לשיטה הכלכלית שאותה הוא לכאורה מנסה ליישם.

        17/7/08 08:17:

      צטט: רוח הזמן 2008-07-17 00:08:28


      יוסי, פוסט מרתק, מעשיר ומחכים *

      אשרינו שיש עוד מי שטורח להחכים אותנו....

      הרבה תודות

       

      יעל

      תודה מקרב לב על המחמאות והפרגון. כתבתי את הפוסט בשמחה כפולה ומכופלת.

        17/7/08 00:08:


      יוסי, פוסט מרתק, מעשיר ומחכים *

      אשרינו שיש עוד מי שטורח להחכים אותנו....

      הרבה תודות

        16/7/08 23:44:

      צטט: פטריק קים 2008-07-16 16:15:07

      צטט: yossi melman 2008-07-15 22:15:51

      צטט: דוריתגרוס 2008-07-15 11:41:29


      השכלתי ללמוד מיהו האיש, אכן איש אשכולות.

      ואולי מה שאני עומדת לכתוב יכול להתפרש "לא יפה", יחד עם זאת בדרך כלל מכירים את האנשים הללו רק לאחר מותם, והנה יחזקאל קיבל כאן פינת הערכה עוד בחייו.

      דורית

       

      דורית

      את כל כך צודקת. אמרתי לעצמי פעם שהייתי "מת" להיות נוכח בהלווי של עצמי רק כדי לשמוע את מה שיגידו עלי אנשים. כמובן הם ישבחו ויהללו אותי.

      במקורותינו כתוב אחרי מות קדושים. חבל שאנו חיים בחברה שמתקשה לפרגן, לשבח, לומר מילה טובה ומעדיפה רק לראות את השלילה בחיינו, לבוז לזולת ולבקר כל דבר שזז.

      יחזקאל מאוד מוערך בחוגים המקצועיים. אפילו איש קשה (שהתרכך בשנים האחרונותב תקוף הנסבות) כמו שמוליק קראוס אמר לי עליו רק דברים חמים.

       יוסי,

      יופי של כתבה. כשאתה כותב שבהלוויתך אנשים "ישבחו ויהללו" אותך אתה מתכוון גם לבני ציפר?צוחק

       

      לא. אני לא מתכוון אליו.יחסי אליו הוא לא מדבשך ולא מעוקצך. שומר נפשו (השפוי) ירחק מהאיש.

        16/7/08 16:15:

      צטט: yossi melman 2008-07-15 22:15:51

      צטט: דוריתגרוס 2008-07-15 11:41:29


      השכלתי ללמוד מיהו האיש, אכן איש אשכולות.

      ואולי מה שאני עומדת לכתוב יכול להתפרש "לא יפה", יחד עם זאת בדרך כלל מכירים את האנשים הללו רק לאחר מותם, והנה יחזקאל קיבל כאן פינת הערכה עוד בחייו.

      דורית

       

      דורית

      את כל כך צודקת. אמרתי לעצמי פעם שהייתי "מת" להיות נוכח בהלווי של עצמי רק כדי לשמוע את מה שיגידו עלי אנשים. כמובן הם ישבחו ויהללו אותי.

      במקורותינו כתוב אחרי מות קדושים. חבל שאנו חיים בחברה שמתקשה לפרגן, לשבח, לומר מילה טובה ומעדיפה רק לראות את השלילה בחיינו, לבוז לזולת ולבקר כל דבר שזז.

      יחזקאל מאוד מוערך בחוגים המקצועיים. אפילו איש קשה (שהתרכך בשנים האחרונותב תקוף הנסבות) כמו שמוליק קראוס אמר לי עליו רק דברים חמים.

       יוסי,

      יופי של כתבה. כשאתה כותב שבהלוויתך אנשים "ישבחו ויהללו" אותך אתה מתכוון גם לבני ציפר?צוחק

        16/7/08 11:46:

      צטט: pianistal 2008-07-16 07:26:22

       

      פוסט מרתק! לשמחתי זכיתי להכיר את יחזקאל שנים רבות ולבצע יצירות שלו, אכן איש מיוחד, מוסיקאי משכמו ומעלה. במאי השנה ניגנתי עם חברי ל"מועדון הקאמרי למוסיקה ישראלית" את השלישייה שלו "שיגיון" באירוע מיוחד "שישים שנות מוסיקה" בשיתוף עם שירות הסרטים הישראלי.

       

      מיכל

       

      תודה מיכל

      מסכים ללכ מילה שלך.

       

        16/7/08 11:37:

      צטט: yossi melman 2008-07-16 11:34:40

      צטט: nu2085 2008-07-16 00:25:07

      ההרמוניום הטמפלרי: במבחן הביזה בין העמים אין לנו במה להתבייש בהשוואה לגרמנים,הפולנים או הערבים. אבל זה לא מכשיר את השרץ. וכאן אין מדובר בביזה של אדם זה או אחר אלא של קיבוץ, ועוד איזה קיבוץ:  קיבוץ של אחד משני האידיולוגים של תנועת השומר הצעיר. אולי הייתי נאיבי,אבל מאנשי השומר הצעיר ציפיתי לקצת יותר מוסריות מעבר לנקמה הקמאית במה שנתפס כנראה על ידם כאויבים של העם היהודי וסטלין בא"י. מצד שני,לשם האיזון,אין לשכוח את העמידה ההרואית,קצת לפני זה, של אנשי הקיבוץ הזה מול צבא ההצלה של קאוקג'י. אולי רצו לפנק את עצמם?חיוך סלחתי.

      את לא צריך לסלוח. רק קצת לפרגן ולא להלקות כל הזמן את עצמך/עצמנו. אנו לא יותר טובים אך גם לא יותר גרועים מאחרים.

      אנשי השומר הצעיר היו כנ"ל. הם התיישבו או עיבדו אדמות שנגזלו מערבים שברחו/הוברחו/גורשו. ראה איקרית ובירעם.

      מצד שני היו מיקרים שאנשי השומר הצעיר מנעו גרוש (דוד קרון מכפר מנחם והשבט הבדואי ששכן ושוכן בקרבת מקום). בררו שככלש אתה מאמין ומטיף לאידאלים נשגבים יותר ובפועל מתקשה לעמוד בהן, אתה מייצר פער, שבאמצעותו אפשר לנגח אותך. גדול במיפיה. כך גודל האכזבה.

       

       נכון!

       

        16/7/08 11:34:

      צטט: nu2085 2008-07-16 00:25:07

      ההרמוניום הטמפלרי: במבחן הביזה בין העמים אין לנו במה להתבייש בהשוואה לגרמנים,הפולנים או הערבים. אבל זה לא מכשיר את השרץ. וכאן אין מדובר בביזה של אדם זה או אחר אלא של קיבוץ, ועוד איזה קיבוץ:  קיבוץ של אחד משני האידיולוגים של תנועת השומר הצעיר. אולי הייתי נאיבי,אבל מאנשי השומר הצעיר ציפיתי לקצת יותר מוסריות מעבר לנקמה הקמאית במה שנתפס כנראה על ידם כאויבים של העם היהודי וסטלין בא"י. מצד שני,לשם האיזון,אין לשכוח את העמידה ההרואית,קצת לפני זה, של אנשי הקיבוץ הזה מול צבא ההצלה של קאוקג'י. אולי רצו לפנק את עצמם?חיוך סלחתי.

      את לא צריך לסלוח. רק קצת לפרגן ולא להלקות כל הזמן את עצמך/עצמנו. אנו לא יותר טובים אך גם לא יותר גרועים מאחרים.

      אנשי השומר הצעיר היו כנ"ל. הם התיישבו או עיבדו אדמות שנגזלו מערבים שברחו/הוברחו/גורשו. ראה איקרית ובירעם.

      מצד שני היו מיקרים שאנשי השומר הצעיר מנעו גרוש (דוד קרון מכפר מנחם והשבט הבדואי ששכן ושוכן בקרבת מקום). בררו שככלש אתה מאמין ומטיף לאידאלים נשגבים יותר ובפועל מתקשה לעמוד בהן, אתה מייצר פער, שבאמצעותו אפשר לנגח אותך. גדול במיפיה. כך גודל האכזבה.

       

        16/7/08 07:26:

       

      פוסט מרתק! לשמחתי זכיתי להכיר את יחזקאל שנים רבות ולבצע יצירות שלו, אכן איש מיוחד, מוסיקאי משכמו ומעלה. במאי השנה ניגנתי עם חברי ל"מועדון הקאמרי למוסיקה ישראלית" את השלישייה שלו "שיגיון" באירוע מיוחד "שישים שנות מוסיקה" בשיתוף עם שירות הסרטים הישראלי.

       

      מיכל

        16/7/08 00:25:
      ההרמוניום הטמפלרי: במבחן הביזה בין העמים אין לנו במה להתבייש בהשוואה לגרמנים,הפולנים או הערבים. אבל זה לא מכשיר את השרץ. וכאן אין מדובר בביזה של אדם זה או אחר אלא של קיבוץ, ועוד איזה קיבוץ:  קיבוץ של אחד משני האידיולוגים של תנועת השומר הצעיר. אולי הייתי נאיבי,אבל מאנשי השומר הצעיר ציפיתי לקצת יותר מוסריות מעבר לנקמה הקמאית במה שנתפס כנראה על ידם כאויבים של העם היהודי וסטלין בא"י. מצד שני,לשם האיזון,אין לשכוח את העמידה ההרואית,קצת לפני זה, של אנשי הקיבוץ הזה מול צבא ההצלה של קאוקג'י. אולי רצו לפנק את עצמם?חיוך סלחתי.
        15/7/08 22:15:

      צטט: דוריתגרוס 2008-07-15 11:41:29


      השכלתי ללמוד מיהו האיש, אכן איש אשכולות.

      ואולי מה שאני עומדת לכתוב יכול להתפרש "לא יפה", יחד עם זאת בדרך כלל מכירים את האנשים הללו רק לאחר מותם, והנה יחזקאל קיבל כאן פינת הערכה עוד בחייו.

      דורית

       

      דורית

      את כל כך צודקת. אמרתי לעצמי פעם שהייתי "מת" להיות נוכח בהלווי של עצמי רק כדי לשמוע את מה שיגידו עלי אנשים. כמובן הם ישבחו ויהללו אותי.

      במקורותינו כתוב אחרי מות קדושים. חבל שאנו חיים בחברה שמתקשה לפרגן, לשבח, לומר מילה טובה ומעדיפה רק לראות את השלילה בחיינו, לבוז לזולת ולבקר כל דבר שזז.

      יחזקאל מאוד מוערך בחוגים המקצועיים. אפילו איש קשה (שהתרכך בשנים האחרונותב תקוף הנסבות) כמו שמוליק קראוס אמר לי עליו רק דברים חמים.

        15/7/08 22:01:

      צטט: דוריתגרוס 2008-07-15 11:41:29


      השכלתי ללמוד מיהו האיש, אכן איש אשכולות.

      ואולי מה שאני עומדת לכתוב יכול להתפרש "לא יפה", יחד עם זאת בדרך כלל מכירים את האנשים הללו רק לאחר מותם, והנה יחזקאל קיבל כאן פינת הערכה עוד בחייו.

      דורית

       

      דורית

      את כל כך צודקת. אמרתי לעצמי פעם שהייתי "מת" להיות נוכח בהלווי של עצמי רק כדי לשמוע את מה שיגידו עלי אנשים. כמובן הם ישבחו ויהללו אותי.

      במקורותינו כתוב אחרי מות קדושים. חבל שאנו חיים בחברה שמתקשה לפרגן, לשבח, לומר מילה טובה ומעדיפה רק לראות את השלילה בחיינו, לבוז לזולת ולבקר כל דבר שזז.

      יחזקאל מאוד מוערך בחוגים המקצועיים. אפילו איש קשה (שהתרכך בשנים האחרונותב תקוף הנסבות) כמו שמוליק קראוס אמר לי עליו רק דברים חמים.

        15/7/08 21:55:

      צטט: nu2085 2008-07-15 00:42:56

       לבי מלא גאווה בפועלם של חברי משמר העמק בעניין ההרמוניום הטמפלרי. בכך הם תרמו תרומה שאין לבטלה  להעשרת חיי המוזיקה ותרבות הביזה של החברה הישראלית. סבורני ,עם זאת,שהיינו נתרמים יותר לו היו נשארים בארץ.לא נראה לי שטמפלרים הם מסוג האנשים שהיו דורסים תיירות בחוף הים עם הטרקטורונים שלהם.

       

       

       

      נ ו 2085

      תודה על התיחסותך.

      אך צר לי, שמכל הספור האנושי הזה ומדמותו של יחזקאל, הצלחת רק להפיק את הפן השלישי. במקום לשבח את יחזקאל על יושרו וכנותו, אתה מעדיף להתייחס רק לסוגיה הכואבת הזו. באותה מלחמה רצחו, שדדו, אנסו ובזזו.לגנוב כלי מוסיקלי הוא אמנם חטא אך די זעיר לעומת הפשעים האחרים שבצעו שני הצדדים במלחמה.

      האם זו התכונה של הישראלים החדשים שכל מה שהם מצליחים לקלוט ולעדיף הם חוסר הפרגון, הקיטור, המרירות, הכעס, הבקורת, הבוז לזולת? 

       

        15/7/08 21:51:

      צטט: שלמה אברהמוב 2008-07-14 23:22:53

      "האסון שלנו ושל הערבים הוא בדת ובלאומנות".

      זה מעניין שאבא שלי, מורדו אברהמוב אומר את אותו הדבר. בהזדמנות זאת ד"ש ליחזקאל בראון מכיוון שהם שירתו יחד באותה פלוגה בבריגדה היהודית. 

      http://mordoavrahmov.blogspot.com/

      שלמה

      תודה. אעביר את הד"ש, אף שאני יודע כי יחזקאל יקרא (אם עדיין לא קרא) בעצמו. איזה עולם קטן. איך אתה יודע, אגב, שהם שרתו יחדיו? אביך התגאה של שרתו עם יחזקאל?

       

       

        15/7/08 11:41:


      השכלתי ללמוד מיהו האיש, אכן איש אשכולות.

      ואולי מה שאני עומדת לכתוב יכול להתפרש "לא יפה", יחד עם זאת בדרך כלל מכירים את האנשים הללו רק לאחר מותם, והנה יחזקאל קיבל כאן פינת הערכה עוד בחייו.

      דורית

        15/7/08 00:42:

       לבי מלא גאווה בפועלם של חברי משמר העמק בעניין ההרמוניום הטמפלרי. בכך הם תרמו תרומה שאין לבטלה  להעשרת חיי המוזיקה ותרבות הביזה של החברה הישראלית. סבורני ,עם זאת,שהיינו נתרמים יותר לו היו נשארים בארץ.לא נראה לי שטמפלרים הם מסוג האנשים שהיו דורסים תיירות בחוף הים עם הטרקטורונים שלהם.

       

       

       

        14/7/08 23:22:

      "האסון שלנו ושל הערבים הוא בדת ובלאומנות".

      זה מעניין שאבא שלי, מורדו אברהמוב אומר את אותו הדבר. בהזדמנות זאת ד"ש ליחזקאל בראון מכיוון שהם שירתו יחד באותה פלוגה בבריגדה היהודית. 

      http://mordoavrahmov.blogspot.com/

       

        14/7/08 21:40:

      צטט: *rachel* 2008-07-14 20:35:01

      נהניתי מאוד

      וכיכבתי כדי להודות

       

      תודה.

        14/7/08 20:35:

      נהניתי מאוד

      וכיכבתי כדי להודות

        14/7/08 12:32:

      צטט: שייע שייע 2008-07-14 10:49:38

      מעניין מאד. חן חן.

      וימלט קין

       

       

      שי בנימין

      תודה מקרב לה על התגובה ובמיוחד על מילות השיר שהוספת. אני מקווה שבקרוב מאוד אפתור את הבעיה הטכנית ואעלה לפוסט את השיר עצמו בביצוע גשר הירקון.
        14/7/08 10:49:

      מעניין מאד. חן חן.

      וימלט קין

       

      ארכיון

      פרופיל

      yossi melman
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין