הנושא: צדק, מאת – יוסי קרמר.
שאלה
מהו צדק?
תשובה.
צדק, אמור לשקף את היושר ואת האמת, האומנם?
צדק משקף את מה שהחברה קובעת לעצמה, על פי אותה רמת המודעות שלה לאותה תקופה.
רמת המודעות החברתית, יוצרת אידיאולוגיה.
הצדק גם אמור לשקף את מה שהחברה הגדירה לעצמה מי הוא הנורמאלי ומי הוא זה שאינו נורמאלי, ברמת מודעות שיוצרת מציאות, שבה האזרחים מייצרים ומפעילים את גופם הפיזי ומתנהגים באמצעות הרגש הטוב שבם ובאמצעות הרגש הרע שבם, שיוצר את המציאות שבה החברה חיה.
לכן, הבסיס לעשיית צדק הוא רגשי, אמוציונאלי ושאינו ענייני.
מציאות זו, אינה יכולה לאפשר את השפיות.
לכן, הצדק אינו יכול לשקף את השפיות.
אבל לפני הכל, צריך להבין מהי שפיות?
אבל, לפני שמבינים מהי שפיות, צריך להבין מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, שיאפשר לו את השפיות?
כשנבין, מהי זהותו האמיתית של בן האנוש, נוכל לתרגם, להבין וליצור ולהתחבר אל המציאות האמיתית שבה אנחנו חיים בתהליך האבולוציה.
מהי זהותו האמיתית של בן האנוש ?
כיום, ברמת המודעות של המין האנושי, בן האנוש מייצר ומפעיל את גופו הפיזי, באמצעות הרגשות הפנימיים שבו, ולכן הוא מתנהג בהתאם לרגשותיו שמשתנים, כל פעם בהתאם לאותו סוג רגש, רגשות שכוללים את הרגש הטוב שבו, וגם את הרגש הרע שבו.
מהם הרגשות הפנימיים שבנו ?
הרגשות הפנימיים שבנו, כוללים בתוכם את הרגש הטוב, כמו: אהבה, אושר, שמחה, צחוק, תאווה, יצרים, ועוד.
הרגש הרע שבנו כולל בתוכו: פחד, חרדה, דיכאון, ייאוש, כעס, לחץ, ועוד.
זהותו האמיתית של בן האנוש היא, כאשר הוא רגוע.
מהו רוגע ?
הרוגע הפנימי, הוא מצב שבו אנחנו לא מייצרים ומפעילים בגופנו הפיזי את הרגשות הפנימיים שציינתי, שכוללים את הרגש הטוב שבנו וגם את הרגש הרע שבנו, מצב זה יוצר התנהגות שהיא רגועה, רציונאלית ועניינית.
כאשר בן האנוש הוא רגוע, מתאפשרת לו השפיות.
כל מצב רגשי, מנתק אותנו מהאני העצמי שלנו, מזהותנו האמיתית, ומהמציאות האמיתית שבה הוא חי ויצירת מציאויות שהן אשליות, כלומר למציאות דמיונית.
מהי שפיות?
השפיות, מאפשרת לנו לקלוט את הנתונים האמיתיים, לעבד אותם, ולהגיע למסקנות האמיתיות.
בן האנוש הוא מחשב על, שצריך להבין איך לכוון את עצמו, בכדי שהוא יהיה שפוי.
מה כל זה קשור לצדק?
לפני שאענה על שאלה זו, צריך להבין ממה נובע הצורך האנושי, לקבוע מי צודק ומי שאינו צודק?
הצדק, נעשה באמצעות שפיטה.
השפיטה נעשית, מתוך הצורך והנזקקות הרגשית לשלוט באחר, ולקבוע לו מה נכון ומה לא נכון.
הצורך והנזקקות הרגשית להגיע לשליטה, שמאפשרת את השפיטה והצדק נובעת, מתוך הצורך לחנך, לתכנת, לאלף את האזרחים לחיות על פי אידיאולוגיה כזו או אחרת.
למה זה קורה ?
כי מי שאינו שולט מרגיש רדוף, מרגיש נשלט.
ומי שמרגיש רדוף ונשלט, מרגיש שהוא אינו בשליטה עצמית, ולכן קיים בו הפחד מאיבוד על השליטה העצמית שלו.
כלומר, משטר שיש בו מנהיג ששולט, משקף את הצורך הרגשי שלו לשלוט ולהשליט סדר חברתי באמצעות משפט צדק, מצב זה שולל את החופש המוחלט שלו זקוק בן האנוש לשם ההתפתחות.
היכן שיש שליט, ישנם הנשלטים.
שליט הוא צורך של הנשלטים, שישלטו בהם.
הנשלטים הם צורך של השליט, כדי שישלוט בנשלטים.
כלומר, ברגע שרמת המודעות העצמית תאפשר לנו את החופש המוחלט, יעלם הצורך והנזקקות הרגשית ההדדית לשולט ונשלט.
ברמת מודעות מתקדמת זו, לא יהיה צורך בשופט, שישקף את האידיאולוגיה של המשטר השולט, שמשליט סדר באזרחים באמצעות חוקים, שמשקפים את הצדק החברתי.
החופש המוחלט, מאפשר לנו להיות מי שאנחנו, יצורים חופשים, שמחוברים לזהותנו האמיתית.
למה ?
כיוון, שכל אחד ואחת הוא האחראי הבלעדי לתכנון חייו, אך ברמת המודעות כיום, הדבר אינו במודע.
כלומר, אם קורה לנו משהו, זה בגלל שאנחנו הבאנו את זה על עצמנו.
לכן, צריכה להישאל השאלה, היכן טעינו בתכנון חיינו, ולתקן.
מה קורה כיום ?
כיום עשית הצדק, הוא הבסיס למשטרים רבים, שמבוססים בעיקרן על הרגש הטוב, וגם על הרגש הרע שבנו.
הרגש הוא הגורם העיקרי למצבי ההזיה, וליצירת המציאויות שהם אשליה.
לכן, הבסיס הרגשי החברתי לעשיית צדק, אינו יכול לשמש כבסיס איתן, שאפשר יהיה להגיע באמצעותו למסקנות אמיתיות.
וכך, נוצרה לה המציאות שבה אנחנו חיים:
כתוצאה מהרצון ליצור צדק אישי וחברתי, יצר בן האנוש את המושג משפט.
כאשר החלו בני האנוש לשפוט אחד את השני, המציא בן האנוש את החוקים.
כאשר החלו בני האנוש להמציא את החוקים, הם גם המציאו את המושג עורכי הדין.
וגם את השופטים.
וגם את מערכת המשפט.
ולאחר מכן, הקימו ובנו להם בני האנוש את היכלי הצדק המפוארים, וכך נוצרה לה דינאמיקה חברתית שבה השופט שופט את בן האנוש, ויוצר צדק חברתי.
נוצרה לה מציאות של פולחן רגשי חברתי.
בן האנוש שנשפט, מקבל קנס ו/או עבודות שרות ו/או מאסר ו/או גזר דין מוות, וכך הוחלט שהוא לא צודק או כן צודק, כן אשם או לא אשם.
ואז, יצר בן האנוש את המשטרה, שמעסיקה שוטרים, ואת בתי הסוהר שמעסיקים סוהרים, כדי לכלוא את העבריינים שעברו על החוק, וכך נוצרה לה מציאות של רדיפה לשם עשיית צדק חברתי.
אבל שכחו בני האנוש שהמציאו את השיטה, שצדק לא יכול להתקיים אם רוצים לחיות במציאות האמיתית ולא באשליה.
שכחו שהצדק הוא סובייקטיבי ורגשי, והוא אינו יכול להיות אובייקטיבי, ניטראלי.
כלומר, הרצון לצדק חברתי יצר מציאות שהבסיס שלה הוא רגשי, של הרגש הטוב ושל הרגש הרע.
אבל שכחו בני האנוש שהמציאו את השיטה או שלא הבינו, שיש מצב שלישי לרגש הטוב ולרגש הרע שבנו, וזהו מצב של רוגע.
רוגע הוא מצב שבו בן האנוש הוא נטול רגשות.
כלומר, מי שהחליט וקבע מי עליו להיות שופט, וליצור צדק חברתי, הוא זה שיוצר את הסבל אנושי.
הסבל האנושי, נוצר כתוצאה מתרגום מוטעה של השופט להבנה מהי שפיות, וכתוצאה מכך להבנה את עצמו ואת המציאות האמיתית שבה הוא חי, ובעיקר להבנת התהליך שעובר בן האנוש.
לכן, המסקנות, שיקול הדעת שלו אינו יכול להיות רגוע, רציונאלי, ענייני ואמיתי, כיוון שהוא מייצג משטר שהוא בעל אידיאולוגיה שהבסיס שלו הוא רגשי, אמוציונאלי, שאינו מתאים לזהותו האמיתית של בן האנוש, ואינו תואם למהות ומטרת החיים.
כלומר, הצדק שמנסה השופט, כנציג המשטר בעל האידיאולוגיה, באמצעות מערכת המשפט ליצור, זו תוצאה של מצבים רגשיים, שבהם הוא נתון בתהליך עיבוד המידעים והמסקנות הסופיות שאליהן הוא מגיע, כי הוא יצור שמרגיש.
כלומר, המסקנות לא יכולות להיות מסקנות אמיתיות, כיוון שהמידע השגוי הוא אינו הנתון האמיתי מעצם עיבודו של השופט.
לכן המסקנה שגויה, ולכן בן האנוש שנשפט לצדק חברתי מתייסר, וזה לא אמיתי, כיוון שהשפיטה הרגשית, האמוציונאלית נעשית לשם הנקמה החברתית, שאותה מיצג השופט שנוקם.
הדרך היחידה, אם רוצים שאנשים ילמדו, יתקנו את עצמם ויתפתחו, צריכה להיות במהותה, למידה משגיאות ומטעויות שבני האנוש עושים עם עצמם ובעצמם, ולכן הגישה והניסיון ליצור צדק לא יכול לאפשר זאת.
למה ?
כיוון, שאם החברה אינה משמשת כהשתקפות, כמראה, בן האנוש לא ייקח על עצמו את האחריות, וזאת כיוון שהוא לא יכול להבין שהוא טעה.
הכלא משקף את הדחקת הטיפול והתיקון בבעיה.
למה ?
כיוון, שברגע שבן האנוש הבין שהוא טעה, הוא יבין את הסבל הכרוך בכך, ולכן הוא לא ירצה לחזור על הטעות שעשה, גם אם הוא יחזור עליה כמה וכמה פעמים, כי השינוי הפיזיולוגי מצריך את התהליך הזה עד לתיקון שמאפשר את היציבות.
צריך לזכור, הכלא האכזר ביותר הוא הכלא התודעתי, שבו בן האנוש כלוא, במידה והוא עשה מעשה כתוצאה ממצב רגשי כלשהו, ולא הכלא החיצוני, ואת זה עלינו להבין.
צריך לזכור, שאם לא טועים לא חוקרים, לא לומדים, לא מתקנים, אז גם לא מתפתחים, כל תהליך האבולוציה שעברנו, שאנחנו עוברים, ושעוד נעבור יהיה מטעויות שאנשים עושים.
אורח חיים רגוע ושלו, שמתאים לגוף הפיזי ומותאם למהות ומטרת החיים, הן מהבחינה האבולוציונית, הן מהבחינה הקוסמית, והן מהבחינה הרוחנית, יאפשר לנו להיות בריאים יותר, ובעיקר שפויים יותר.
לחיים יש מהות ויש להם מטרה, והיא תושג אך ורק אם ניצמד ונאפשר את החופש המוחלט ואת הסבלנות, שיאפשר לאנשים לתקן את עצמם בעצמם, ואת זה לא יהיה ניתן לעשות באמצעות מערכת המשפט והצדק שרודפת, מדכא ושופטת את בן האנוש.
הצדק הוא אמצעי דיכוי, שמוביל לרוב את בני האנוש לעקשנות בדרכו השגויה, ולא מאפשר את ההבנה שתאפשר את התיקון ואת השינוי, ובעיקר את לקיחת האחריות של בן האנוש על מעשיו על עצמו, שצריך לעבור תהליך עם עצמו ובעצמו, ובעזרת החברה שבה הוא חי.
מסקנה:
מושג צדק משקף שיטה שמבוססת על רגשות, כי בן האנוש בנוי וחי כיום עם רגשות, שיטה שהוא המציא כשלב בתהליך החקירה, הלמידה וההתפתחות האבולוציונית שלו, והחיפוש אחר ההבנה מהי אותה הגישה הנכונה שתאפשר לבן האנוש לתקן ולשפר את עצמו, בחיפוש אחר זהותו האמיתית, כלומר החיפוש אחר התרגום המדויק לזהותו האמיתית ולמהות ומטרת חייו, שיאפשרו לו את אורח החיים הרגוע והשלו, ובעיקר השפוי והבריא, שימנע ממנו את כל הסבל האנושי הקיים כיום.
סיכום:
הפעלת רגש פנימי, זה מצב של איבוד הזהות האמיתית שלנו, מה שגורם לנו לאיבוד השפיות, מה שלא בריא לעשות.
זה נכון לגבי כל הרגשות הפנימיים שבנו, שמעצם ייצורם והפעלתם, אישיותנו תתנפץ לאין סוף דמויות.
בן אנוש רגוע חי ללא הרגשות הפנימיים שבו, שיוצרים את הקונפליקטים התודעתיים, הניגודים התודעתיים, ששואף לשלמות ולשיפור הרוגע והשלווה, והוא לא עובר מהרגשות שגורמים לו להרגיש טוב, כמו: אהבה, אושר, שמחה, הנאה, צחוק, תשוקה ועוד, לרגש שגורם לו להרגיש רע, כמו: פחד, חרדה, דיכאון, ייאוש, כעס, לחץ ועוד או להפך, שאלה הם מוליכים עצבים במוח, הורמונים, כימיקלים שאנחנו מיצרים בגופנו הפיזי, ושגורמים לנו להתמכרות לרגשות שאנחנו מייצרים בעצמנו בגופנו הפיזי שגורמים לנו למצבי הזיה ויצירת מציאויות שהן אשליה.
מצב רגשי, אינו מאפשר את השפיות.
לכן, צריכה להישאל השאלה, האם שופט הוא בן אנוש שתיקן עצמו והוא רגוע, שיכול להבין באופן הברור את זהותו האמיתית, ואת המציאות האמיתית שבה מתרחשים האירועים, שמעורבים בהם אנשים שאותם הוא צריך להבין ולחרוץ את דינם?
להבנתי לא, ולכן הצדק לא יכול לייצג את האמת.
להבנתי, צדק פירושו רדיפה ודיכוי של בן האנוש באמצעות חוקים, מצוות, פקודות שיוצרים עונשים ושפיטה.
צריך לזכור שאנחנו לא שווים, לא זהים, כל אחד והאישיות הייחודית לו.
היכן שיש צדק, לא יכולה להתקיים השפיות והאמת.
המסר במאמר:
צדק יכול להתקיים, במציאות שבה חיים אנשים רגישים, אמוציונאליים שמתייחסים לעצמם ולמהות החיים ומטרתם, באופן שהוא אינו ענייני, ששופטים אחד את השני לצדק.
בן אנוש הוא מחשב על, שקולט נתונים, מעבד אותם ומגיע למסקנות האמיתיות.
המסקנות האמיתיות מאפשרות את השפויות.
אבל, ברגע שהוכנס מידע רגשי, כול העיבוד והמסקנות הסופיות שלנו הן שגויות.
לכן, כשמחפשים את הצדק במסקנה הסופית, מקבלים אי שפיות, להבנתי.
ממליץ לקרוא את המאמרים שכתבתי בנושאים הבאים:
אבולוציה, קוסמולוגיה, רוחניות, רוגע ושלווה, מודעות עצמית, זהות, מציאות, רגשות, סכיזופרניה, מאניה דפרסיה, בריאות, זוגיות, הורים, מערכת היחסים במשפחה, ועוד.
יוסי קרמר - מייעץ ומכוון למודעות עצמית והתפתחות אישית.
לבלוג שלי - http://blog.tapuz.co.il/yosikramer
דואר אלקטרוני - y_kramer@netvision.net.il
טלפון - 04-8224275-6.
|