שנתיים אחרי

9 תגובות   יום שני, 14/7/08, 18:32

 

רק שנתיים אחרי, בטרם הצלחתי לעכל את מות אבי

בנובמבר השישי 2003 נאלצתי להספיד אף את בעלי

מיכה שלו ז"ל.



נכנסת לחיי כמו כוכב שביט זוהר

ככל שניסיתי אותך להבין, כך הלכתי והתבלבלתי.

לא היה יום בו לא הצלחת להפתיע אותי ובכל זאת היית לי אומר" אני אדם שחושב פשוט".כלל לא מיוחד לא מסובך.

כן, ואני ניסיתי לדהור בעקבותיך, לנסות להבין את הדרך.

לא פעם שאלתי אנשים שהכירוך לפניי, אולי הם יעזרו לי להבין. שאלותיי כבר לא ייתמו לעולם.

היית אומר לי "אני לא יכול לדבר על זה עכשיו, חיכיתי לזמן שנוכל לדבר-אני עדיין מחכה.

האנשים שצילצלו אליי לדרוש בשלומך, מיכה, והיו המונים בימים האחרונים,אמרו שהם זקוקים לך, ולפתע נשמעו לי כה חסרי אונים בלעדייך והבנתי שכאשר היית עסוק בענייניך ואליי לא התפנית

באמת היית טרוד בלפתור בעיות קשות.

"אני פותר בעיות" נהגת לומר לי . הוכחת לי שכל אימת שפנה אליך מישהו עם בעיה-טכנית או רגשית היית שם בשבילו.

לומר שאין אדם שאותך פגש, ולו לחמש דקות בלבד שלא התאהב באישיותך המקסימה, יפי תארך וטוב לבך , הבלתי נגמר-זו אינה הגזמה.

נועדת לגדולות זה ברור. ,השמיים הם הגבול, אמרת לי. היית חסר גבולות ומאמין גדול במשפט זה וכשם שנכנסת לחיי בסערה רוגשת וגועשת כך יצאת מהם בהותירך אותי, המומה, כואבת ולא מאמינה שזה קרה.

בדקת גבולות, פרצת את כולם והגעת לשמיים.

אם הכרתי אותך נכון, הרי שברגעים אלו ממש אתה ודאי מתבונן סביבך, במקום אליו עזבת בתהייה למי ניתן לעזור עכשיו, ומה אתה יכול לעשות למענו.


מיכה האהוב שלי

אוהבת אותך בכל לבי

תנוח לך בשלום על משכבך

ונשמתך האוהבת, נשמת הילד הנצחי שלך

אתי

לנצח נצחים

דרג את התוכן: