שלושה ימים לפני...היה מוצ"ש

רק אחרי שנשימותינו נרגעו ,עודנו עטופים זה בזו,בקולו, רך כקטיפה ,אמר: "חומד, את צריכה ללכת לגניקולוג" שתקתי. "ההתקן זז מהמקום. הרגשתי" הסביר.

.שתיקה.נסערתי כולי ואז בא הבכי. קורע לב בשקט ולא יכולתי להפסיק. לא רציתי להפסיק. נתתי לדמעות חופש, תחושת אובדן הציפה אותי ואני מתייפחת נואשות.

טוב, הוא הכיר אותי מזה זמן לא מבוטל, בעלי, מודע לרגישותי הבלתי אפשרית, עירסל אותי מקופלת כעובר בגופו החם והמתין. התייפחתי לתוך חזהו, והוא:" חומד, זה לא נורא, הרי כבר החלפת פעם וזה שום דבר. את יודעת".

ואני, את התשובה יודעת. שלוש שנים לפני כן, כל כך רצה שתהיה לנו בת, תינוקת. הוא שם את כל משקל האושר על תינוקת שתהיה לנו, שאני אהיה אמה, הוא סגד לאמהיות שלי.

האמין שהתינוקת שלנו תרפא את אובדנה של דנה, בתו, שנפטרה בהיותה בת שנה. ואני חששתי. היו בי ספקות , ומאז לא דיברנו עוד בנושא. וברגע זה עלה בי הצער עמוק וברור, שאולי לא אהבתי אותו מספיק. "אז למה את בוכה? ספרי לי" הפציר. "זוכר",עניתי לבסוף,"כל כך רצית ילדה ותראה מה נהיה". הוא לא השיב. לא ידע מה לומר.

בעיניו ראיתי כמה יצא מגדרו על מנת לנסות ולרדת לעומק רגשותיי, אבל לא באמת הבין. בשארית הערב הוא המתיק את זמננו, פינק אותי בארוחה שהכין, הביא לנו סרט וידאו רומנטי, וחיבוקו המשיך לנחם אותי..ואני, לא ידעתי עד כמה תחושותיי מקדימות את האירוע הטראגי שפקד אותו ואותי רק שלושה ימים לאחר מכן.

בשנה האחרונה חשתי נטושה למול עבודתו הבלתי נגמרת. השהיות הממושכות והבלתי צפויות בחו"ל, מובסת למול אהבתו האמיתית-עבודתו. בטיפול הזוגי שהיינו, כבר העליתי את המחשבה על פרידה, למרות אהבתנו. די. לא יכולתי יותר להמשיך ככה. רציתי חיים. והוא היה מנסה לפצות אותי במתנות, רק שאתן לו את הסם שלו-העבודה. ולכן, כאשר הודיע לי ביום שני שהוא מתכוון לסייע בבחירות העירונית ביום שלישי, התפרצתי. אחרי דין ודברים קשה, הסכמנו שהוא יתרום שעות ספורות, ואז נהיה בבית ביחד.ושוב, תחושות הבטן שלי עמדו על שתי רגליים אחוריות וניצחו.

בשש בערב יום שלישי, יום מתסכל בו היה חייב לפתור משבר אמיתי בעבודה, לא בציניות. באמת התמוטטה מערכת התוכנה שהיה אחראי עליה במדינות רבות, והוגדר מצב חירום. והוא לא זז מהמחשב, שוב נשברתי בשעה שש בערב.

התקשרו אליי מהקלפי לבוא ולהצביע . סירבתי. נצמדתי לבית. ושוב" חומד, מה קרה? תיכף אני בא להיות איתך."

בשבע ועשר דקות זה הגיע.. אוטם שריר הלב.ואז התמוטט.