אני ממש עצובה, לא די שנפרדתי בפעם השנייה,לא די שכל שנה אני אמורה לעמול ולהמציא את הגלגל בבגדים חדשים על מנת לשרוד ולהתפרנס,
לא די שהבדיקות כבר לא משהו משהו,ועוד כהנא וכהנא,
אז באה אלי לחנות לקוחה שקצת ומעט מידי הכרתי לפני עשרים וחמש שנה והיא בקול רם ובוטח שנישא בכל החלל כמו רעם באוזניי והיא שבה ואומרת יו!
יו! את לא יודעת כמה שהיית יפה!!כמה שהיית יפה....!!!! כמה שהיית....יפה...
נו טוב, ישנם דברים מופלאים וקסומים בחיי שכל בוקר אני מברכת עליהם ואומרת הרבה תודה,
על ילדיי המופלאים, הורי, אחי ואחותי ומשפחתם, חברותי המדהימות, ועוד
אבל מה איתי?? כמו שהיתה אומרת ביתי הקטנה בהתקפי קנאה לא מוסברים, מהה איתיי??????
אז יש עוד ולא מעט בחורות, נשים, באזור הגיל שלי ואני מציעה לא לצרוח להן באוזן, בחלל (האוזן)
אוי כמה שהיית....
ומה שאני יודעת זה אוי כמה נעלבתי וגם קצת בכיתי...
אולי על כך שגם אז על מה שהיא מדברת, גם אז ממש לא הרגשתי יפה
|