כשהתחלתי להקשיב למינימל קומפקט הם כבר התפרקו.

זה היה כשפורטיס הוציא את "סיפורים מהקופסא" שבעקבותיו הלכתי לשמוע את כל מה שנגע בו אי פעם וככה הגעתי.

לא הייתי ילדת פינגווין.  

הופעת הפרידה של מינימל קומפקט מהקהל הייתה בעצם הופעת איחוד, שלוש שנים לאחר הפירוק.

בטח שהייתי שם. 

שנת 91, הרוקסן. צביקה, השחור ואני. קצת אחרי מלחמת המפרץ. אני בת 23. הם בני 21 וקצת. אנחנו מכירים אולי חודשיים. אני בתקופת חיפוש אחר הדירה הראשונה שלי בעיר. הנה אני, אדומה כמו נינה האגן, בתמונה שצולמה בבית של אבא של צביקה ברחוב השופטים. על החלון ברקע עדיין שאריות דבק מלחמת המפרץ. (ואיזו התרגשות הייתה למצוא את הצילומים האלה מתוך אותה הופעה! נחמד לחשוב שאני אחת הדמויות השחורות שם בקהל.) 

מי חשב ש-17 שנים אחר כך נלך להופעת איחוד באותו הרכב - צביקה, השחור ואני.  

אנחנו כמו תא רדום. את השחור לא ראיתי אולי שנתיים. את צביקה כמה חודשים. הטלפון שהגיע היה בכלל בגלל מוריסי.

הולכים? בטח. מה עם מינימל? מתי? בטח. שיחה של דקה וחצי. תא רדום מוכן להפעלה. 

אחר כך לא היו כרטיסים. ואז הוסיפו עוד הופעה. שישי בצהריים. רוב הקהל גריאטרים כמונו. כמו כת סודית שקיבלה אות להגיע יחד לאותו מקום.  

מינימל עולים.

הפעמים היחידות שאני מרגישה כאן ועכשיו הן בהופעות מוזיקה טובות ובסקס.

פתאום שמתי לב לקטעי גיטרה שחלחלו אחר כך למוזיקה שברי סחרוף עשה בהמשך, ופתאום היה ברור לי מי אחראי להם.

כמו אז, ליד הרמקולים, קרוב לבמה. הבסים דופקים לי בגוף, הגיטרות מעיפות לי את המוח.  

אני מרגישה במנהרת הזמן, עם החברים מאז ועם מינימל על הבמה.

 באיחוד של 2003 לא הייתי. הייתי ממוטטת מהמוות של אבא שלי, מי חשב בכלל על הופעות. 

אחרי ההופעה האנשים שראו את ההופעה יצאו החוצה, לשמש הצהריים, ולא הלכו הביתה. פשוט נשארו שם עוד איזה רבע שעה, להחזיק עוד קצת את הרגע.

צביקה ואני קונים חולצות מינימל כמו איזה מתלהבים.  

אחר כך חשבתי שכולם התבגרו, אבל לשעתיים הכל היה אותו דבר. מלכה עם המבט החייזרי והפנים החתומות מבליחה חיוך מדי פעם. סמי עם המבט הערני והשירה מלאת הפאתוס, כל כך שנות השמונים. ממש לא אכפת, להיפך. לרגעים סקסי שחבל. פורטיס אנרגטי כמו ילד בן שנתיים. ברי היחידי שקצת נפתח והשתחרר מאז. אני חושבת שחוץ מלהציג את פורטיס ולעשות קולות בכמה שירים הוא לא הוציא מילה. 

אני חושבת שאיפשהו אני נתקעתי בגיל 23 ולרגע התאחדתי עם עצמי. 

איזה כיף היה!