כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeליאור רועיינשופה לשעברהמכתב שלא כתבתי וגם לא אשלח

    ינשופה לשעבר

    מחשבות שחשבתי בלילה והחזיקו מעמד עד הבוקר..
    הפוסטים הטובים הם לא בהכרח האחרונים, תרגישו חופשי לדפדף ולהגיב גם אחורה..

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    המכתב שלא כתבתי וגם לא אשלח

    המכתב שלא כתבתי וגם לא אשלח

    ‎23

    תכנים אישיים  

    73 תגובות   יום שני, 11/6/07, 19:51
     

    אז מאיפה מתחילים את הסיפור הזה?

    בראשי פרקים?

    עד עכשיו כבר כתבתי ומחקתי איזה ארבעה משפטים.

     

     

    אם היה לי לפ טופ, הייתי נוסעת עכשיו לכתוב את הפוסט הזה על הגשר מעל כביש גהה. ההוא שמחבר בין גבעת חן לרעננה, קרוב לבית הקברות. תמיד כשאני שומעת את "על הגשר הישן" אני חושבת עליו ועל לילות בקיץ.

     

     

    לא מזמן עברתי על יד החלון שפעם היה חלון החדר שלך. חדר של מתבגר. "פנדר" אחת בצד. מזרון על הרצפה. הלוגו של הסקורפיונס על הקיר. מאפרות אול אובר דה פלייס. חדר שהכרתי היטב מגיל מאוד צעיר. אמא שלך דופקת על הדלת ומופיעה עם הפתעות.. קערה ענקית של פופקורן, עוגה שיצאה מהתנור. שנים לא הלכתי בשביל הזה. הרבה יותר קל לי לתאר את התמונות מלצלול פנימה, לתוך עצמי.

     

    היינו ביחד בגן. יש לי תמונה. גן כיפות קראו לו. אני קראתי לו גן קיפוד. למה? הגיון של בני חמש. ככה.

     

    כיתה ז'. לילה. לא זוכרת מאיפה חזרנו. רחוב האורנים. אני זוכרת על יד איזה עץ זה היה. הצעת לי חברות. שנינו נורא רצינו להחזיק ידיים אבל זה היה מה זה מסובך..

    כשנפגשנו שוב לפני שנתיים סיפרת לי שאתה תמיד חוזר לרגע הזה כשמנגנים ברדיו את "עד סוף הקיץ". השארנו אחד לשני מכתבים בתיבת הדואר. זה היה קצר ואני כבר לא זוכרת למה נפרדנו.

     

    כיתה ט'. טיול שנתי. נחל יגור. חבורת מתבגרים דחוסה בחדר מלא במיטות קומותיים. היה לי קר ונתת לי את המעיל שלך. שחור כזה מלא בפוך, עם איזה מספר לבן עליו. אם אני עוצמת עיניים אני יכולה להזכר בריח של החדר הזה. בחיי. טיילנו בלילות בין הפרדסים. דיברנו. כמה דיברנו. מצאנו את אלוהים שלנו שם בין השבילים. זה החזיק מעמד איזה חודשיים. הצלחנו להשאר חברים.

     

    החלטנו פעם שאם נהיה רווקים בגיל 30 פשוט נתחתן ונגמור ענין.

    כשהיינו בני 16 היה לי חבר הרבה זמן וצחקתי עליך שאתה עוד בתול.. ולא שלא היו לך הזדמנויות. אמרתי שאם תגיע עד ל 18 בתול תקבל ממני מתנה מיוחדת..

     

    היית הראשון שהתגייס. זה יצא מאוד קרוב ליום הולדת 18 שלך. במסיבת הגיוס שלך, בשעת ה"גז" שנקבעה חודשים קודם עמדו כמעט 30 חברה ובכו. .

    גם את הרשיון קיבלת באותו חודש. גם את הזיון הראשון שלך. איתי. כשהתקרב יום ההולדת שלך אני זוכרת שנורא התלבטתי. פחדתי שזה יחרב את החברות שלנו. בסוף החלטתי לעמוד במילה שלי. זוכר מה אמרת כששאלתי אותך אם אתה זוכר מה הבטחתי פעם? "בטח זוכר" אמרת ויכולתי לשמוע את החיוך שלך דרך השפופרת. יותר מכל דבר אחד זה היה טקס חניכה. הפכנו חברים הרבה יותר טובים אח"כ.

     

    דיברנו על הכל. על אמנון שלי. על כרמית שלך. מדי פעם אחד מאיתנו היה לבד. מדי פעם חשבתי שאולי אתה האחד שלי ומיד אח"כ החלטתי שאני סתם מקשקשת. אתה פשוט חבר טוב ואתה בסביבה אז אני מפילה את זה עליך. זה הכל.

     

    הגעתי בטרמפים לבקר אותך בטירונות. אתה הופעת אצלי בשבת במחנה שמונים. העברנו אין ספור לילות לבנים יחד. לימדת אותי לשחק פול. לימדת אותי לשתות וויסקי וקוניאק. ראית בי את מה שאני עדיין לא גיליתי. יש לי צמרמורת. הדמעות עוד לא פה בינתיים.

     

    השתחררתי וירדתי לעבוד באילת. בחבורה בבית התנהלה איזה אופרת סבון קטנה שהדיה הגיעו עד אליי. נדמה לי שסרבתי לדבר איתכם אז אתה והצלע השלישית הגעתם לאילת באמצע הלילה. בדיוק עברתי דירה ולא היתה לכם הכתובת אז חיפשתם אותי בפאב שידעתם שאני אוהבת. לשם שינוי לא הייתי. בבוקר חיכיתם לי מחוץ לעבודה.

     

    תכננתי את הטיול. ארה"ב ואח"כ אלוהים גדול. בחודש שלפני שנסעתי היינו ביחד רב הזמן. מדי פעם פלטת כמה דברים שלא כ"כ הבנתי, אבל נפנפתי אותם. נתת לי מעטפה והשבעת אותי לפתוח אותה אחרי שהמטוס ממריא. ואני הרי עומדת בהבטחות שלי..

     

    זה המכתב הכי יפה שכתבו לי אי פעם. נחתתי בניו יורק והתקשרתי לצרוח עלייך. איך אתה עושה לי את זה? למה לא אמרת קודם. הכושים שעמדו ליד הציבורי  בשדרה השמינית לא הבינו מי זאת הפסיכית הזאת. "בשביל כוס קפה איתך הייתי שם גם אלף דולר.." אמרת לי. "אז תקנה כרטיס ובא" הייתי צריכה להגיד לך.

     

    חצי שנה של טלפונים ומכתבים. בסוף לא יכולתי יותר. התקשרתי אליך מJFK שתבוא לאסוף אותי. הטיסה הזאת היו עשר השעות הכי מטורפות שעברו עליי אי פעם. בכיתי וצחקתי. היה לי חום. ירד לי החום. היה לי קר. היה לי חם.

     

    חיכית לי עם גולדסטאר ופסק זמן. חיכיתי לזיקוקים. לא באו. נאטמתי. הפחד השתלט והנוכחות נפקדה. שלי. זה לא אתה. זה אני. ניסית. באומץ יש לומר. אחרי חודשיים אמרת די. אני לא יכול יותר. מקיפה אותך חומה ענקית ולא רק שאין דלת, אין אפילו צוהר. תמיד היית טוב במילים. גם צדקת.

     

    איזה זמן עוד נשארנו חברים. ואז באיזה ערב של אלכוהול עשיתי מעשה שלא יעשה. כל התירוצים מיותרים. שנינו יודעים מה היה שם. כמה ימים אח"כ ישבנו אצלך על הגג. אמרת שאתה צריך נתק. לא יכול ככה. טוב, אמרתי , אני אסגור את הסיגריה ואלך. את לא רוצה לדעת למה? זה ישנה משהו? שאלתי. לא. אז שלום. הלכתי.

     

    זה כאב. זה עוד כואב. פחות אבל. לקח לי בערך שנתיים לאסוף את החתיכות. אני שמחה על זה. הכאב היה רגש ורגש היה חידוש מרענן. מחיה. הזמנתי אותך אליי. באת. נראה לי שבעיקר רציתי להראות לעצמי שאני יכולה לעמוד בזה בלי להתפרק. עמדתי. המשכתי הלאה.

     

    עברו כמעט עשר שנים. ישבתי ברוטשילד עם חברים והרגשתי עיניים נחות עליי. הרמתי את העיניים ועמדת שם. מחייך. קודם כל חיבקתי אותך. גם אתה אותי. המשכנו כאילו לא הפסקנו מעולם. למרות הכל נכחו שם השנים ההן שלא ראינו. שאלת על העורך דין שאמא שלי השוויצה בו בכפר שגדלנו בו. לקח לי רגע להבין. אה, לא, בסוף לא התחתנתי. ואתה, ילדים?. לא. גרוש. בלי. שנינו חשבנו באותה שניה על ההבטחה ההיא מגיל 15. אני יודעת גם בלי שתגיד. החלפנו טלפונים.

     

    שבועיים אח"כ יצאנו לשתות. אני בינתיים החלטתי שאני מוכנה לנסות שוב. סיפור כזה לא מנפנפים בלי עוד נסיון. ישבנו, דיברנו, שתינו. הלכנו אליי חבוקים. שתינו עוד כוס ויסקי. החזקנו ידיים. עברו שם דברים שאין להם מילים.

     

    אמרתי לך מה אני חושבת. אמרת שאתה לא רוצה לפגוע בי שוב. אל תדאג לי, אמרתי בחזרה. אני אסתדר. השתפנת. או אולי זה משהו אחר.

     

    זה כבר לא משנה. עברו כמעט שנתיים. אני עוד חושבת עליך ועוד אחשוב עליך לנצח. אני גם יודעת שאם יום אחד אני אתקע בצד השני של העולם ולא יהיה לי למי להתקשר, טלפון אחד ואתה בא. אתה יודע גם שאותו הדבר הפוך.

     

    תודה.

     

     

     

    הייתי יכולה להוסיף כאן למטה המון הסתייגויות אבל אני אתאפק.

    אלו הקרביים שלי. תהיו עדינים.

     

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (73)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/10/09 18:51:

      צטט: יפעת פלד 2009-10-02 05:57:54

      יו.. אחד הפוסטים המרגשים שקראתי לאחרונה (רוצי אליו, מה את מפגרת?.. אין דברים כאלו כמעט יותר).

      כבוד גם על האומץ. יש לי אחד דומה,] הולכים ובאי. נוכחים ונפקדים.

      מגיל 12.

       

      כתבתי משהו ומעולם לא העזתי לפרסם.

       

      יפה יפה.

      מחזיקה לכם אצבעות.

       

       

       

      יקירתי,

      כבר אין "לכם".

      וזה בסדר.

      :-)

       

      ברגע מסוים צריכים להפסיק להתקע ולהתחיל ללכת קדימה.

      הדמות שלו שאצלי בראש לא מחוייבת המציאות -

      רוצה לומר, הבחור הזה שקראת עליו פה לא בהכרח מתקיים אחד לאחד במציאות, בטח לא אחרי כ"כ הרבה זמן -

      אני לא אותה אני והוא לא אותו הוא.

       

       

        2/10/09 18:49:

      צטט: shai.h 2009-10-02 03:54:49


      בעדנה, איך אפשר שלא אחרי סיפור יפה שכזה.

       

       :-)

        2/10/09 18:48:

      צטט: אלמה מאהלר 2009-10-02 03:22:40


      הו...

      יפה, מרגש, צובט.

      (במקרה נעצרתי דווקא כאן להגיב, אחרי שקראתי בשקיקה בערך חצי בלוג שלך ואהבתי מאוד)

       

       

      תודה :-)

       

      (על המחמאה הספיציפית וברור שגם על הכללית!) 

        2/10/09 05:57:

      יו.. אחד הפוסטים המרגשים שקראתי לאחרונה (רוצי אליו, מה את מפגרת?.. אין דברים כאלו כמעט יותר).

      כבוד גם על האומץ. יש לי אחד דומה,] הולכים ובאי. נוכחים ונפקדים.

      מגיל 12.

       

      כתבתי משהו ומעולם לא העזתי לפרסם.

       

      יפה יפה.

      מחזיקה לכם אצבעות.

       

        2/10/09 03:54:

      בעדנה, איך אפשר שלא אחרי סיפור יפה שכזה.
        2/10/09 03:22:


      הו...

      יפה, מרגש, צובט.

      (במקרה נעצרתי דווקא כאן להגיב, אחרי שקראתי בשקיקה בערך חצי בלוג שלך ואהבתי מאוד)

        16/6/09 19:53:

      צטט: ליאור רועי 2009-06-16 19:20:02

      צוחק אויש אני מפדחת.... דווקא ה 11.6 היה מאד עכשוי... לא שמתי לב שזה 2007, מצד שני אני לא מתחברת ל 2009 כל כך אז אולי זה מסביר?

       

      האמת היא שזה שהגיב צעלי מצא את זה, אני פשוט לא מתייחסת לשנה שרשומה

      ואם כבר

      צלצלי אליו.... עכשיו. זה נראה לי מתאים

      (אגב, אם שואלים אותך, אני בת 24 שבוע הבא)

       

       

      דפנהל'ה,


      איך הוצאת לי את זה פתאום מהנפטלין?

      זה סיפור ישן ואפילו הפוסט כבר בן שנתיים...

      (אל תחכי מותק :-)

       

       

        16/6/09 19:20:

      צטט: dafna's 2009-06-16 18:21:44


      ליאורי, הגשרים של מחוז מדיסון קטן ליד הסיפור שלך "ספסלי רוטשילד".

      לא הבנתי, את צריכה שיאשרו לך להתקשר אליו? או שאת יודעת משהו שלא כתבת?

      כי אם זה מרחק של שיחת טלפון, אני מחכה לפוסט המשך

      בהצלחה

       

       

      דפנהל'ה,


      איך הוצאת לי את זה פתאום מהנפטלין?

      זה סיפור ישן ואפילו הפוסט כבר בן שנתיים...

      (אל תחכי מותק :-)

        16/6/09 19:17:

      צטט: allong 2009-06-16 16:59:06

      מדהים

      אהבתי

      מאוד

      תודה

      אלון

       

       

      תודה אלון.

      :-)

        16/6/09 18:21:


      ליאורי, הגשרים של מחוז מדיסון קטן ליד הסיפור שלך "ספסלי רוטשילד".

      לא הבנתי, את צריכה שיאשרו לך להתקשר אליו? או שאת יודעת משהו שלא כתבת?

      כי אם זה מרחק של שיחת טלפון, אני מחכה לפוסט המשך

      בהצלחה

        16/6/09 16:59:

      מדהים

      אהבתי

      מאוד

      תודה

      אלון

        12/8/08 19:27:

      וואו, ליאור.... הרגת אותי עכשיו. את יושבת לצידי עם החיוך המקסים הזה שלך והלב שלי מתפקע מרגשות. שום חיבוק בעולם לא יספיק כדי להעביר את התחושות שלי עכשיו.

       

      לא יודעת אם הוא האחד, אבל הוא וואחד מיתולוגי. מסתבר שיש כמה כאלה שהם גם ממש שווים.

      (וכן, גם לי יש בעיה של דחיקת סיפוקים :))

        5/3/08 17:53:

       

      צטט: אוסטרליה 2008-03-05 17:30:45

      פגישה, חצי פגישה
      קטעי ניבים סתומים זה די...
      ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר
      משבר האושר והדוי.

      אף סכר שכחה בניתי לי מגן
      הנה היה כלא היה.
      ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן
      לשתות ממנו לרויה!

       

      פוסט מעולה, רגיש, כואב.

      ליאורי את אמיצה ברמות, מאחלת לך את הטוב שבעולם. ומצרפת שיר שנראה לי מתאים

      שאפו לפוסט בין היפים שלך וכוכב מנצנץ

       

      מוי מתאים.

      תודה יקירתי :-)

        5/3/08 17:30:

      פגישה, חצי פגישה
      קטעי ניבים סתומים זה די...
      ושוב הציף הכל, ושוב הכל הסעיר
      משבר האושר והדוי.

      אף סכר שכחה בניתי לי מגן
      הנה היה כלא היה.
      ועל ברכי אכרע על שפת אגם סואן
      לשתות ממנו לרויה!

       

      פוסט מעולה, רגיש, כואב.

      ליאורי את אמיצה ברמות, מאחלת לך את הטוב שבעולם. ומצרפת שיר שנראה לי מתאים

      שאפו לפוסט בין היפים שלך וכוכב מנצנץ

        15/9/07 19:33:

       

      צטט: lior's 2007-09-06 11:50:08

      אחד הדבריםהיפים שקראתי לאחרונה,

      שיהיה בהצלחה ..

      ושנה טובה.

      תודה

        15/9/07 19:33:

       

      צטט: kalla 2007-09-14 05:58:36

      וואו ליאור,

      זה מרגיש כמו ניתוח לב פתוח בלי הרדמה.

      לעתים אני תוהה מהי המשמעות העמוקה יותר

      של מערכות יחסים שכאלה בחיים שלנו...

      מהצד זה נקרא שכאילו ברור שהסיפור אינו נגמר כאן

      שתהיה לך שנה מדהימה!

      רינה

       

      רינל'ה,

      איזה סיפורים באמת נגמרים, תגידי?

      והגדרת את זה יותר טוב ממני. לגמרי.

       

      מה המשמעות?

      שאלות קשות את שואלת את יודעת..

       

      שנה מצוינת יקירתי.

       

        14/9/07 05:58:

      וואו ליאור,

      זה מרגיש כמו ניתוח לב פתוח בלי הרדמה.

      לעתים אני תוהה מהי המשמעות העמוקה יותר

      של מערכות יחסים שכאלה בחיים שלנו...

      מהצד זה נקרא שכאילו ברור שהסיפור אינו נגמר כאן

      שתהיה לך שנה מדהימה!

      רינה

        6/9/07 11:50:

      אחד הדבריםהיפים שקראתי לאחרונה,

      שיהיה בהצלחה ..

      ושנה טובה.

        21/8/07 20:11:

      תודה על הביקור,

       

      וכן, זה מקסים ונשאר והולך איתי.

       

      שמחה שאהבת.

        21/8/07 07:45:

      סיפור כזה שמלווה וילווה אותך כל החיים

      אין לו סוף.... מהקשרים הלא סגורים שיש בהם הרבה רגש

      שיש חיבור לא ברור שבלתי אפשרי לנתק או להבין.

      מה שכן, יש לך את הביטחון שהוא  יבוא לקחת אותך מסוף העולם בשתיים בלילה ואפילו אחרי. שזה המון.  

      מקסים.

      קרן

        19/8/07 12:37:

       

      צטט: סנייק 2007-08-19 12:05:24

      וואלה קטע רגיש.

       

      לא יודע אפילו איפה לשים את האצבע.

       

      מה שכן, קבלי כוכב, על הכתיבה היפה.

       

      תודה יקירי :-)

       

      כשזה בא מהקרביים זה עובד..

        19/8/07 12:36:

       

      צטט: justafriend 2007-08-19 11:34:09

      אאוץ'. אהבתי.

       

      הנה קישור לשיר ברגע האחרון של שלמה ארצי שמדבר על לב שבור...

       

      נשיקה

       

      אאוץ' אינדיד, עלית על נקודה כאובה,

      הסיפור הזה יחד עם שלמה ארצי זה מתכון די בטוח לדמעות :-)

        19/8/07 12:05:

      וואלה קטע רגיש.

       

      לא יודע אפילו איפה לשים את האצבע.

       

      מה שכן, קבלי כוכב, על הכתיבה היפה.

        19/8/07 11:34:

      אאוץ'. אהבתי.

       

      הנה קישור לשיר ברגע האחרון של שלמה ארצי שמדבר על לב שבור...

       

      נשיקה

        13/8/07 00:02:

       

      צטט: muli_ari 2007-08-11 21:12:03

      האמת רוב הדברים שלא כתבתי יותר יפים מרוב הדברים שכתבו

      כן

      :-)

        11/8/07 21:12:

      האמת רוב הדברים שלא כתבתי יותר יפים מרוב הדברים שכתבו

      כן

        11/8/07 20:52:

       

      צטט: michal_he 2007-08-11 20:07:00

      סיפור מקסים.

      גם לי יש סיפור דומה (עוד לא נכתב) אבל שלך יותר יפה.

       

      זה לא תחרות פה בובה..

      מתי הפוסט שלך?

       

      תודה :-)

        11/8/07 20:07:

      סיפור מקסים.

      גם לי יש סיפור דומה (עוד לא נכתב) אבל שלך יותר יפה.

        11/8/07 19:38:

       

      צטט: מהya 2007-08-10 18:18:04

      ריתקת אותי, מהמילה הראשונה עד האחרונה.

       

      כתבת נפלא, ועצוב.

       

      אוי, תודה מותק :-)

        10/8/07 18:18:

      ריתקת אותי, מהמילה הראשונה עד האחרונה.

       

      כתבת נפלא, ועצוב.

        9/8/07 17:47:

       

      צטט: אדם לב ארי 2007-08-09 06:30:24

      אהבתי.

      כואב הלב... 

      :-)

      יש כאבים נעימים..

        9/8/07 06:30:

      אהבתי.

      כואב הלב... 

        14/6/07 16:19:

       

      צטט: manobela 2007-06-14 15:59:20

      ואו, שמח שנתקלתי

      סיפור מרגש ונוגע ואם תהיה אפשרות אז שווה כוכב

      לגבי הסיפור שבין המילים

      יש לי תחושה שכבר הספדת אותו בחייך

      ואולי את שוב מספידה אותו בחייו

      והחיים, לא צפויים שזה מהמם :-)

      כמו תמיד נעים לדעת שנגעתי.

      תודה על הכוכב ועוד יותר על ההתייחסות

      למה שבין המילים. אתה צודק לגמרי ויש שם עוד הרבה.

      אכן מהמם :-)

        14/6/07 16:18:

      אסנת

       

      אני אכן מדפדת, אבל באהבה. זה כבר ישאר איתי לנצח.

      ונדמה לי שלגיל 30 כבר קצת קשה לקרוא ילדות :-).

        14/6/07 16:06:

      מקווה בשבילך שתדפדפי את זה כמה שיותר מהר.

       

      מה שהיה בילדות שיך לילדות.

        14/6/07 15:59:

      ואו, שמח שנתקלתי

      סיפור מרגש ונוגע ואם תהיה אפשרות אז שווה כוכב

      לגבי הסיפור שבין המילים

      יש לי תחושה שכבר הספדת אותו בחייך

      ואולי את שוב מספידה אותו בחייו

      והחיים, לא צפויים שזה מהמם :-)

        14/6/07 05:00:

       

      צטט: na-dav 2007-06-14 04:30:21

      רק מילה אחת:תודה!

      בכיף :-)

        14/6/07 04:30:
      רק מילה אחת:תודה!
        13/6/07 23:51:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-13 02:13:10

      ליאור המקסימה, את ילדה אמיצה. הבטחת וקיימת. אבל הכי חשוב שהצלחת לפרוק ואולי גם להתפרק, לכתוב בנוכחות מלאה ולרגש. אני בטוחה שאת מחלימה עכשיו ועושה שלום עם עצמך. את יודעת שקשרים וחברויות כאלה הם נס אמיתי. הפעם זכית בכוכב שלי על עבודה קשה. מגיע לך. לילה טוב

      ניצל'ה,

      תודה על התמיכה והדחיפה והפרגון (וגם על הכוכב).

      באמת לא היה קל להוציא, אבל אני מודה לך על רעיון מצוין.

      ואת צודקת, אני גדלה עכשיו :-)

      ליאור המקסימה, את ילדה אמיצה. הבטחת וקיימת. אבל הכי חשוב שהצלחת לפרוק ואולי גם להתפרק, לכתוב בנוכחות מלאה ולרגש. אני בטוחה שאת מחלימה עכשיו ועושה שלום עם עצמך. את יודעת שקשרים וחברויות כאלה הם נס אמיתי. הפעם זכית בכוכב שלי על עבודה קשה. מגיע לך. לילה טוב
        13/6/07 00:33:

       שלי? לא בקרוב. לא בכלל, כנראה...
      לא בא לי טוב חשיפת הקרביים הפומבית (ולא שאני לא נהנה ומתרגש מכאלה של אחרים, כמו הפוסט שהתגובה הזו משתרכת אחריו)

       

      צטט: ליאור רועי 2007-06-12 22:32:24

      אכן חתיכת חיים. מתי בא הפוסט שלך?

       

        12/6/07 22:39:

       

      צטט: אביב מצא 2007-06-12 22:35:32

      וואו, לא הייתי מוכן לבלוג כזה מרגש בשיטוט מקרי.

      עלו המון אסוציאציות והרגשתי איך זה נוגע עמוק בפנים.

      אין עוד מילים, השארתי כוכב.

      אוי, תודה.

      מהבטן שלי לבטן שלך. עליי :-)

        12/6/07 22:35:

      וואו, לא הייתי מוכן לבלוג כזה מרגש בשיטוט מקרי.

      עלו המון אסוציאציות והרגשתי איך זה נוגע עמוק בפנים.

      אין עוד מילים, השארתי כוכב.

        12/6/07 22:33:

      ותודה למככבים האנונימיים... מחייך

      היו כאן כמה..

      וגם לאלה שסיפרו..

        12/6/07 22:32:
      אכן חתיכת חיים. מתי בא הפוסט שלך?
        12/6/07 20:54:
      איזה חתיכת חיים. פשוט סאגה. נשמע מוכר (מדי?) ואכן, מרגש.
        12/6/07 17:06:

       

      צטט: ealz uber alles 2007-06-12 17:05:14

      איך את מצליחה לרגש!

       

      זה החזיר אותי לשני בחורים יקרים שחוויתי איתם התבגרות-עד-התנתקות שכזו. 

       

      זהו. יותר מזה לא צריך כלום!

      תודה בייב.

        12/6/07 17:05:

      איך את מצליחה לרגש!

       

      זה החזיר אותי לשני בחורים יקרים שחוויתי איתם התבגרות-עד-התנתקות שכזו. 

        12/6/07 16:45:

       

      צטט: iyoav 2007-06-12 16:29:46

      נינגעתי, כיכבתי (אם זה משנה). אם בסוף זה יהיה הוא או מישהו אחר, הוא יהיה מאושר (עכשיו אני נשמע כמו סבתי היאקית, תראי מה עשית...).

      תודה דרלינג.

      איך, איך תמיד אני מוציאה ממך תגובות של ייקים..

      שמחה שנגעתי ותודה על המחמאה מחייך

        12/6/07 16:44:

       

      צטט: האופטימים 2007-06-12 16:25:43

      שרון: והנה, הכוכב שהגיע אתמול ולא היה לנו לתת ... :)

      כבר אמרתי לכם שאתם מתוקים נכון?

        12/6/07 16:29:
      נינגעתי, כיכבתי (אם זה משנה). אם בסוף זה יהיה הוא או מישהו אחר, הוא יהיה מאושר (עכשיו אני נשמע כמו סבתי היאקית, תראי מה עשית...).
        12/6/07 16:25:
      שרון: והנה, הכוכב שהגיע אתמול ולא היה לנו לתת ... :)
        12/6/07 13:12:

      לא רואה ממטר - תודה. ואני לא מתכוונת לפרגן לעצמי 6-7 שנים. החיים קצרים.

       

      מיכל גזית - לגמרי עלית על משהו בנוגע לסיפורים גדולים ופנטזיות. ותודה :-)

       

      אריה- תודה רבה (וזה בסדר, גם אני מקבלת כוכבים לתת פעם ב  36 שעות בממוצע..)

        12/6/07 13:07:

      (אמרתי לעצמי שאני לא אגיב לפני מוודא שיש לי כוכב לתת, אבל כבר יומיים שהוא לא נותן לי כוכבים. יכול להיות שזה עדיין 24 שעות, ופשוט קשור לעובדה שאני מתפקד באיזור זמן אחר מזה של הקפה, אבל טוב. שיהיה.. נעבוד על זה.

       

      מה שרציתי לכתוב היה:)

       

      כוכב לחיי אלה שמקיימים הבטחות, וגם לאלה שלא.

        12/6/07 02:15:

      וואוו, מדהימה,

      קצת קשה להאמין שאיזה גבר וויתר עליך,

      אבל לפעמים, זה דווקא בגלל זה,

      הסיפורים הגדולים הם כל כך גדולים שקשה להכיל אותם בתוך החיים האמיתיים, והם נשארים כפנטזיה מושלמת.

      אמשיך לקרוא אותך, את נפלאה

        11/6/07 23:38:

       סיפור אדיר.

      שנתיים - זה עוד טרי.

      לי לקח להתאושש מאהבה כזאת איזה 6-7 שנים, כשאלפי קילומטרים מפרידים בינינו.  

        11/6/07 22:45:

       

      צטט: אורי s 2007-06-11 22:43:47

      מעולה כהרגלך.

      מרגש, מהלב, אהבתי את התיאור של החדר שלו.

      וויי טו גוו בייב.

      תודה קורץ

        11/6/07 22:43:

      מעולה כהרגלך.

      מרגש, מהלב, אהבתי את התיאור של החדר שלו.

      וויי טו גוו בייב.

        11/6/07 22:41:

      לבנה  -מה אני אגיד לך.. החיים לא שואלים אותנו..

       

      מולי    -תחליף את הערק בויסקי ואני קונה :)

        11/6/07 21:32:

      האמת יש איזה אהוד בנאי שהולך מצויין עם העארק עלית שלי פה בהקשר הזה

       

      יום אחד יגיע איש

      הוא ידליק אורות בכביש

      היא חלמה את החלום והיא יודעת יבוא יום

       

        11/6/07 21:27:

      ליאור,

      וואוו, איך לא סיפרת עד עכשו.

      הוא שזור לך בחיים. אל תוותרי על הקשר הזה,

      אבל נראה בקטע הזוגי, יש בעיה.

      אני חושבת שדוקא היכרות ארוכת שנים וידידות עמוקה,

      מפריעים קצת. מכירים גם כמו אחים...

      אין לי כוכבים. היה מתאים כוכב...

        11/6/07 20:58:

       

      צטט: ליאת זנד 2007-06-11 20:14:04

       

      חוט דק של עצבות שזור כאן

      אבל

      הרווחת קשר נדיר לחיים

      זה בכל מקרה

       

      נשיקה

      דייקת מאוד

      נשיקה בחזרה

        11/6/07 20:57:

       

      צטט: שנשונה 2007-06-11 20:09:25

      סיפור מדהים... אולי הפספוס הכי גדול שלך..

      שלי? למה לא שלו?

      והאמת היא שזה בכלל לא משנה.

      באמת סיפור מדהים :-)

        11/6/07 20:55:

       

      צטט: זה מה יש 2007-06-11 19:58:38

        

      קראתי. אהבתי.

      חלק מזה אפילו הפנמתי.

       

      הארבע אותיות למטה

      חופנות בתוכן כל כך הרבה

      והן רק 'ארבע'...

       

      מרגש!

        

       

      תודה :-)

        11/6/07 20:54:

       

      צטט: el_greco 2007-06-11 20:05:46

      חסרת תקנה.

      דומיה פואטית יפה לספרים, אבל חרא לחיים.

      את הרי יודעת שהגיע הזמן לעטוף את המילים האלה ממש ולשלוח לו במעטפה, בתוספת אותן השלוש שמחנכים ילדים אשכנזים לא להוציא מהפה.

      בסופו של יום, כמה אנשים יש לנו בחיים, שבאמת באמת- נוגעים? 

       

      על איזה שלוש אנחנו מדברים?

       בין הפסקאות פה עברו עוד הרבה מילים.

      זה גמור. זה געגוע פואטי. לא יותר.

        11/6/07 20:14:

       

      חוט דק של עצבות שזור כאן

      אבל

      הרווחת קשר נדיר לחיים

      זה בכל מקרה

       

      נשיקה

        11/6/07 20:09:
      סיפור מדהים... אולי הפספוס הכי גדול שלך..
        11/6/07 20:05:

      חסרת תקנה.

      דומיה פואטית יפה לספרים, אבל חרא לחיים.

      את הרי יודעת שהגיע הזמן לעטוף את המילים האלה ממש ולשלוח לו במעטפה, בתוספת אותן השלוש שמחנכים ילדים אשכנזים לא להוציא מהפה.

      בסופו של יום, כמה אנשים יש לנו בחיים, שבאמת באמת- נוגעים? 

       

        11/6/07 20:01:

       

      צטט: אמית הרמן 2007-06-11 19:58:17

      יו שאתם מתוקים...נשיקה

      יו, איזה בושות...

      לא שמתי לב שאני לא מאצלי..

        11/6/07 20:00:
      היי, תפסיקי להשתמש בניק שלי ומיד!
        11/6/07 19:58:

        

      קראתי. אהבתי.

      חלק מזה אפילו הפנמתי.

       

      הארבע אותיות למטה

      חופנות בתוכן כל כך הרבה

      והן רק 'ארבע'...

       

      מרגש!

        

       

        11/6/07 19:58:
      יו שאתם מתוקים...נשיקה
        11/6/07 19:57:

      שרון: וואו ...

      תמיר ... וואו ... חופשי וואו ...

       

      ביחד: עשית לנו עור ברווז ... 

      עיישה: גם לי ... ותאמיני לי שאני נראית מאד מוזר גם בלי זה ...

       

      ביחד: וואו (אנחנו קורעים אותך אם את מוחקת או מוסיפה משהו. זה מושלם).

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאור רועי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין
      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי