מה לעשות

כאשר נותר שבוע לחיות?

קוראים לי חיה וחליתי לפני שלוש שנים בסרטן הדם, מאז כל חצי שנה אני עושה בדיקות דם במחלקה האונקולוגית בבית חולים גדול במרכז הארץ. לפני שבועים עשיתי בדיקת דם שגרתית, ויומיים אחרי הבדיקה ביום שישי התקשרה אלי האונקולוגית שלי ואמרה לי להגיע בדחיפות לבית החולים.

אתם הבריאים אולי אינכם יודעים אבל במחלקה האונקולוגית כולם רוצים להיות ראשונים, ושיתיחסו אליהם מייד, לכן כאשר התקרבתי לדלפק צבאו עליו לפחות עשרים איש ודרשו התיחסות לעניינם מהצוות, איך שפקידת הקבלה ראתה אותי היא נפנפה את כולם מהשטח וקראה לי להתקרב, על התיק האישי שלי ראיתי מדבקה אדומה, היא הכניסה אותי לחדר ריק שפרט משולחן ושתי כסאות לא היה בו כלום.

ד"ר ש' נכנסה בצעדים מהוססים, הסתכלה עלי והשפילה את מבטה אל התיק שהיה מונח בידה ואמרה, "חיה אני לא יודעת איך להגיד לך את זה אבל הבדיקות שלך הגיעו והן לא טובות נותרו לך שבעה ימים לחיות.

התחלתי לבכות, כל אותו אחר הצהריים לא הפסקתי לבכות, עד יום שישי אחר הצהריים ואז ירדה עלי שלווה, אין לי יותר מה לעשות. נזכרתי בשאלה מהסדנא למודעות שעשיתי לפני שנה, המנחה ביקש לכתוב מה תעשו אם נותרו לכם חמישה חודשים לחיות, כולם כתבו משהו, אחד יסע לטיול בעולם , השני יעשה בנג'י, השלישי יתפייס עם הוריו וכו', והמנחה שאל אותם אם זה מה שאתם רוצים לעשות כאשר נותר לכם שבוע לחיות, למה אתם הבריאים מחכים?

ואני עטופה בשלווה לא רציתי לעשות כלום, רק להיות עם משפחתי בסוף שבוע רגוע ושלו, אתם מבינים כאשר אתם רגועים ושלווים ויודעים שזמנכם תם, שאין יותר מה לעשות, יורדת עליכם שלווה, בנוכחות המוות, כן המוות הוא שלווה, כל עשייה הופכת להיות מיותרת.

בחמש אחר הצהריים צלצל הטלפון ד"ר ש' היתה על הקו, "תשמעי חיה היא אמרה, אני רוצה שיהיה לך סוף שבוע רגוע ושלו, קרתה טעות החלפנו במבחנות".

וכל מה שיכולתי לחשוב עליו שלאדם אחר נותר רק שבוע לחיות.

סיפור אמיתי