כותרות TheMarker >
    ';

    סיפורים

    אני אפרסם כאן את הסיפורים שלי ומפעם לפעם גם מאמרים.

    את הסיפורים שלי גמרתי לספר.
    נותרו מאמרים. ומוסיקה שאני אוהב.

    0

    ינוסטסמה. פרק 3

    2 תגובות   יום שלישי, 15/7/08, 10:04

    ערב או שניים אחרי מצאתי את עצמי הולך לאותו קפה. עמדתי צמוד לגדר כשמאחרי הולכים ומצטופפים עוד ועוד  אנשים. לפתע חשתי מישהו נצמד אלי. לא הייתי בטוח חשבתי שאולי מהצפיפות הוא נדחק. לפתע הרגשתי משהו נוקשה מתחכך בי. הרגשתי שאני מסמיק וכולם רואים, זזתי קצת והוא אחרי. עשיתי תפנית חצי גוף ומישהו דחף אותו לפנים. כעת עמדתי אחריו. כעת נצמד אלי שוב, אלא שהפעם אחוריו הם שהתחככו בי.  ושוב הרגשתי את אותה תחושה משתקת אך נחשקת. לא זזתי. הוא עשה איזו תנועה בידו, רמז לי בעיניו והתחיל לצאת מקבוצת האנשים הנדחפת. הייתי במבוכה שמא יראו את מה שקורה במכנסי, אך עיני כולם היו מופנות פנימה. הוא הלך ואני אחריו אל גן קטן שליד בתי הקפה. משם ירדנו כמה מדרגות לשירותים ציבוריים ושם ממש התנפל עלי. ושוב עמדתי כגולם חסר תנועה עד שבא על סיפוקו. בלילה לא הצלחתי להירדם. לא הצלחתי להבין מה מתרוצץ בי. הייתי מבולבל ולא היו לי מלים. ידעתי רק שאני גם מפוחד מאוד וגם מגורה כמו שמעולם לא הייתי קודם. התערובת הזאת של פחד וגירוי הייתה תחושה חדשה וחריפה. לא מוכרת. נעימה ודוחה. מושכת לב ומפחידה באותו זמן. כמו תמיד הייתי צריך לדבר על כל זה  עם עצמי. רק עם עצמי.ביום ששי לקחה אותי בת דודי לחברים שלה.  הכירה לי ידידה שלה. צפורה. נערה מלאה, בעלת קול צרוד. נראתה מעניינת וחכמה. הייתה זורקת מני משפטים סתומים חכמניים לחלל.לבשה בגדי בטיק שעשתה בעצמה ותמיד התנופפו אחריה שובלי בד שהייתה מסתבכת בהם. נפגשנו כמה פעמים.  היא הכריזה באזני כולם שהיא תחנך אותי. היא קראה לי פרא ומשכה בשערי בחיבה מעושה. אני חושב שנהנתה ללמד. היינו מתראים הרבה ואני למדתי אתה ועליה מה הם חיי מין סדירים, כי כל הרצאה שלה נגמרה במיטה, אחרי שהיזמה הראשונה באה ממני כשהפתעתי אותה ולאחר סירוב הסברתי לה ששם למעלה אצל החיות הדברים הרבה יותר פשוטים. היא קראה לי פרא אדם וכדרכה התכוונה בוודאי לדבר מה אחר. אז כבר נראתה לי די מזויפת. לטיילת כבר לא ירדתי. הניסיון נעלם באיזה מקום בנבכי מוחי.בינתיים הגיע הזמן והלכתי לצבא. הימים חלפו ושנוי מקווה לא בא. הכרתי יותר אנשים, חייתי בתוכם. נדמה לי שהייתי חיל טוב. עזרתי לנחשלים. מילאתי משימות קשות. ידעתי שגם הם רואים בי יצור מוזר. הבדיחות שלהם לא הצחיקו אותי ובדיחות משלי לא היו לי. לא דיברתי על נשים שהיו לי שמחכות לי. לא התלוננתי. לא קיללתי. בחופשות הייתי מתראה עם צפורה, שעדיין רצתה להצמיח כנפיים, להתעופף ולהצדיק את שמה. להתעופף ולהצדיק את שמה.לאחרונה נראתה עצבנית מתמיד. בעיותיה עם אימה גברו. היא לא מצאה לעצמה פתרון אך כל הצעה שהעליתי נראתה לה בלתי אפשרית. לא לעזוב את הבית, לא לחפש עבודה. היא רצתה שכל זה יקרה אך בלי רצון לעשות. שהכל יקרה מעצמו. בסופו של עוד ערב כזה שאלתי בלי לחשוב על מה אני עומד להגיד, למה שלא נתחתן ולא ידעתי אם אני מתכוון. היא הסכימה מיד והנושא לא חזר יותר לשיחה באותו ערב. אך ערב אחד, כשבאתי לאסוף אותה מביתי שאלה אותי אימה אם כבר קבענו תאריך לנישואינו  ואילו צעדים כבר עשיתי לקראת זה. באותו ערב חזרנו לראשונה לדון בנושא בפרטים ולקראת סוף הלילה הארוך והמתמשך חשתי כיצד חלק בגופי שלא ידעתי מה הוא הולך ונאלם. 
    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/7/08 22:55:

      צטט: ד ל י ה 2008-07-15 22:31:16

      קראתי. המשוב יגיע בסוף...

       

       

      אני אחכה בחוסר סבלנותצוחק

       

       

      תודה

        15/7/08 22:31:
      קראתי. המשוב יגיע בסוף...

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      דני.ל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין