אז ככה, לשם גיוון רציתי לדבר על ירמי. אם לא קפצתם ממקומם סימן שאתם לא מכירים אותו. ירמי יש רק אחד. ירמי הוא לא מלך היופי, או אלוף הספורט. ירמי הוא... איך לומר ? נו ?
ירמי הוא ירמי ואין לו תחליף.
אז הוא שכנע אותי ואת איתן, שבמקום לחזור לישראל אחרי נפאל, אנחנו נוסעים אליו לתייאלנד, ונופשים בקוסומוי. הגענו לקוסומוי, וירמי הגיע עם מנהלת המוטל והמסעדה שם היה לו בונגלוס. הוא העמיס אותנו על טנדר הטיוטא, והגענו למוטל הבונגלוסים ששכנו בגן טרופי ענק. המנהלת הלכה לרשום אותנו ולהקצות לנו חדר, בעוד אנו מתנחלים אצל ירמי בחדר. דפקנו לו חצי מקרר, ושתינו לו את כל הבירה - אבל לירמי לא היה איכפת. במקום זאת, בשעה שש בערב, גרר אותנו לשכור שני קוטנועים, והכניס אותנו למכולת מקומית החסויה מהתיירים. כך אילץ אותנו להתארגן לקראת שלושה שבועות באי.
ירמי יצא בשמונה לדסקוטק, לעבוד עד ארבע בבוקר. ארבעה ימי עבודה בשבוע למימון שהותו באי. הוא השאיר לנו הנחיות לאן ללכת, ואמר כי אם יש בעיות, שנפנה לבעלת המלון שתהיה בערב במסעדה שלה, והיא תאתר אותו.
כך השתרענו בין התרמילים הגדולים, והצצנו במפת האי. איתן אמר שתוך יומיים אפשר לחרוש כל פינה באי, ושאר הימים להקדיש לבילויים וזיונים. לי לא היה איכפת. לי היה ברור שאם ירמי נמצא באי לא יהיה משעמם. כך שאחרי מקלחת התארגנו לצאת. עשינו סיבוב בדוכני האוכל, ובין המון הצעירים שהחלו לצאת מהבונגלוסים לקראת לילה חדש באי.
בשעה אחת עשרה הגענו לדסקוטק הענק, וישבנו ליד הבר להציק לירמי. הוא לא התרגש רק סימן לנו את הבחורות שעובדות במקום ותפקידן להשקות את התיירים. התחלתי להתרגל לתווי הפנים האסייתיות של המקומיות, ואף ראיתי כמה יפיפיות, שרובן היו זונות סביב גיל 18. כך התמסטלנו ורקדנו עם הכוסיות המקומיות ובחיסול בקבוק ויסקי מקומי.
התעוררנו בצהרים, ועל הדלת היה פתק מירמי : תלכו לאכול במסעדה, אני אחכה לכם בחוף. תמצאו אותי באזור הסלעים - קילומטר ימינה על החוף .. כבר תראו אתהסלעים הגדולים.
אכלנו, וזזנו לכיוון החוף. פסענו כמו שני טרזנים ישראלים בין הגופות המשומנים של אירופאיות צעירות וחשופות חזה. אודה על האמת שאותו רגע רציתי להשקיע את עצמי ברומן אירופאי, ולוותר על החפוזים הרבים של המקומיות. כך חצינו את החוף הארוך, כשריח שמן הקוקוס מלווה אותנו, ועשן סיגריות מגולגלות מרחף סביב.
הגענו לסלעי הענק שנשפכו עד הים. עשינו סיבוב, קראנו בשמו, אבל ירמי לא נמצא. איתן רצה לחזור, אבל אני סתם משעמום אמרתי בוא נטייל על הסלעים. הצלחנו להתקדם לחצות את הסלעים ולהגיע לצד השני של החוף החולי - שם טיפסנו על סלע ענק וישבנו, מביטים בים הכחלחל שמולנו. לפתע שמענו דיבור רם.
זקפנו אוזנים, ואחרי חצי דקה נשמע שוב קול רם, דומה לעברית. "אני חושב שאני שומע את ירמי " אמרתי לאיתן, והתחלנו לנוע על סלעי הענק מקפצים כמו שפני סלעים.
היה שקט, ועצרנו במקומנו להקשיב
שם נפלאות: שם שד מפסיע,
"שמעת ? זה משם " סימן איתן.
הפעם נשמע קולו של ירמי בבירור.
" מה הוא מזיין את המוח ?" השתאה איתן, בעוד אנו מנסים לאתר את ירמי.
קולו של ירמי נשמע מקרוב, וזחלנו על הסלע כדי לא להפריע. לפתע ראינו את ראשו וכתפיו. והוא בתיאטרליות הניף את ידו וקרא :
עם שחר הגלים יגיחו
איתן כמעט התעלף והתחיל לקרקר כמו תרנגולת. ואני, התפוצצו לי הורידים ממאמץ להתגבר על הצחוק.
" אני מת ": לחש איתן, כשהצליח ללחוש.
ירמי עם משקפי שמש עגולים וכחולים הניף את ראשו למעלה וקרא
הוא הניף ידו שוב, ואני ואיתן צרחנו כמו משוגעים. לא יכולנו ! פשוט חבטנו אחד בשני, מקופלים מלחץ הצחוק. ירמי הרים את ראשו והביט אלינו.
אחרי חצי דקה כשהצלחנו לשתוק לרגע, הוא אמר : " ימנייקים, מציצנים. בואו לפה !"
גלשנו בחזרה ועקפנו את הסלע, ואני מרגיש גאה שהצלחתי לתפוס על חם את ירמי - בפעם הראשונה.
לפתע איתן השתתק במכה אחת, ואני נאלמתי דום. בין הסלעים על שמיכה, עמד ירמי עירום ואיברו זקור. לידו על השמיכה ישבה תיילאנדית חמודה ועירומה, שהסתירה את עצמה אחרי מגבת מגולגלת סביב גופה.
ירמי עדין אחז את הספר בידו, וידו השניה הייתה על ראשה של התייאלנדית. הוא הציץ בנו מעל המשקפים, כמו מורה המביט אל תלמידיו הסורחים.
לא ידענו מה לומר, ואיתן תקע לי מרפק " בוא! בוא !" לחש. הסתובבתי מושפל, וחשבתי מה להגיד אותו רגע. בסוף זרקתי מאחורי גבי " היא לא יודעת עברית ", קראתי סתם, כמו אידיוט.
חשבתי שלא ישיב, שהרי אמירתי הייתה מטופשת - את מי זה מעניין כרגע איזה שפה היא מדברת. אבל הוא כן השיב : " היא בוגרת אוניברסיטה, חוג לספרות. היא מכירה את פושקין יותר טוב ממני "
כך חזרנו לאורך החוף כשאיתן מהורהר לראשונה. אחרי שתיקה ארוכה הוא אמר לבסוף " ברור שהיא לא יודעת עברית. נכון ?"
|