במנזר בשרון
פוסטים אחרונים
ארכיון
חיים במנזר או: הנה אני כותבת...
הנה אני כותבת, פותחת את הפה, מדברת סוף-סוף.
אני פה בתענית דיבור, וכתיבה, ואנשים, זו השנה השביעית.
הכנסתי את עצמי למנזר מרצון, מבחירה, מצורך קיומי, בביתי, לצד בעלי והכלבים.
בגדול, אני עובדת ניקיון.
מנקה את הנפש כל יום מעוד רבדים של התניות, טראומות, קשיים, הרגלים, חסכים, כעסים, תסכולים, זכרונות קשים, שקרים שעשיתי בנפשי שעכשיו דורשת את המחיר, כאבי-עבר וכאבי הווה, פחדים...
זו עבודה אינסופית, זה ברור, ואת זה ספציפית אני עושה כבר המון-המון שנים.
עם הרבה עזרה, בלי עזרה, בהרבה שיטות, עם ובלי תמיכה, ותוך כדי לימודים אינטנסיביים שמקיימים אותי, מזינים אותי, מחיים אותי, בכל מיני תחומים.
הלימודים כולם בנושאי הנפש, הרוח, טבע-הרגש, טבע המציאות, המוח, הפיזיקה (הקוואנטית), המטה-פיזיקה, הפילוסופיה (בעקר המזרחית: בעקר טאואיזם ובודהיזם).
לומדת וחוקרת גישות רוחניות שונות, שיטות טיפול וייעוץ מגוונות כדי שאוכל גם לתרום ולהועיל מתוך הידע והניסיון שלי...
עושה זאת ועובדת עם אחרים על "תהליכי מהות" שלהם. אם כי מגבילה מאד את הזמן של זה.
"מפחדת" לוותר על יותר מדי זמן-הבהייה שלי, על זמן-העבודה עם עצמי.
גם נזהרת מלשהות יותר מידי במקום של "היודע", ולא של ה"תלמיד".
מכירה בפיתוי של זה, בסכנה, בנחמה ובסיפוק, שיכולים להפוך למלכודת-דבש, למשקולות על הרגליים...מונעות מהן להמשיך ללכת בשביל הצר במעלה ההר המבודד, הטרשי, כי אין להן ברירה, כי הדרך היא הקוראת, היא המנחה, היא עבודת-החיים בפועל.
אני עוצרת פה. זה הרבה דיבור להפעם...
מחבקת את מי שרוצה, או צריך. ומודה לכם שאתם פה, כקהל-למילים, לתחושות, הילה
|
תגובות (119)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כל כך מוכר. ושונה. ושוב מוכר. המילים, הרגשות, הנסיבות והמעשים. ומנזרי -אף הוא בשרון.
בהצלחה .
תודה!
נחמד לראות שהגעת לפה..
תודה רבה יקירתי!
וחיבוק חזק חזרה.
רומי
אוף זה יפה :)
קראתי את הרשומה הזאת שוב ושוב....
הוציאי את המילים, את הרגשות, הקיאי אותם.... ותתנקי
חיבוק ענק!
אפרת יקרה,
תודה על התגובה המושקעת,
על ההתיחסות, על הדאגה.
בפועל, אני אחרי הרבה שנים של דיאלוג ודיבור על הדברים,
את הכל כבר אמרתי לעצמי ולאחרים בקול רם.
לפעמים, מה שצריך עוד לקרות הוא: כלום.
פשוט צריך להשאר עוד קצת בסבלנות, במקום הזה,
ולתת לאנרגיה שם למצות את עצמה, להתכלות, להתאיין.
וזה מה שעשיתי.
היום, זה למעשה כבר מאחורי.
לא כל-כך הרבה זמן עבר,
ובכל-זאת:
השינוי כבר קרה, ואני במקום אחר.
אני כבר לגמרי בדרך החוצה, אל העולם.
מיציתי את השלב המתואר פה די בפתאומיות ודי בהפתעה.
אבל שינויים גדולים בחיי תמיד התרחשו ככה:
בבת-אחת,
אחרי צעידה מאד איטית וזהירה.
תודה מקרב לב על דבריך,
ועל שבאת.
ברגע שאת מודעת שישנה בעיה,לא חשוב מאיזה סוג,
הדבר הכי חשוב הוא לדבר עליה.
אפילו רק עם עצמך אבל, לעשות זאת בקול רם.
כשאת תשמעי את עצמך אומרת את המילים ההשפעה תהיה עצומה.
לעומת זאת, התעסקות בלתי פוסקת בניתוח, מציאת זויות
חדשות,קריאת מידע בכמויות, יכולה גם להזיק כיון שלא רק
הנפש עסוקה בהם,אלא גם הגוף והוא מגיב.
הצורך והדבר הכי נכון לעשות הוא הדיאלוג עם עצמך.
את גם צריכה לתת לעצמך זמן לעקל דברים לאחר שאמרת
אותם בקול רם.
אני בהחלט ממליצה על דיאלוג עם מקור אוביקטיבי ובדרך כלל
זהו פסיכולוג שאיתו/ה את יכולה להרגיש חופשי להגיד מה שאת
רוצה, גם את הדברים הכי מפחידים שפחדת להגיד לעצמך או
לאחרים. הוצאת הדברים החוצה, יוצרת שיחרור והקלה בעצם
העובדה הפשוטה ש "הנה, אמרתי את זה בקול רם". הודיתי בזה
בפני עצמי!
מאותו רגע, את תראי איך דברים אחרים מסתדרים גם כן.
יהיה לך יותר קל לדבר, להתמודד ולהשיר מבט בבעיה מבלי לפחד.
לא, זה לא קל! אבל זה שווה את המאמץ בדרך להכיר את עצמך יותר
ולהגיע למקום של...שקט אישי :)
לימי יקרה,
תודה רבה על המילים החמות והעידוד.
אכן היטבת להבין את התהליך שאני עושה.
עברתי אצלך ונהניתי לקרוא לך בבלוג,
הגבתי, כיכבתי, היה סבבה...
תודה שבאת ונתת מעצמך פה,
ותודה שהזכרת לי מה ג'אנגו כתב.
את אמיצה, מזהה את הפחד ועומדת מולו ולומדת עליו ויודעת למה רוצה להגיע.
את עושה את כל מה שאת מרגישה לנכון ולכן זה תמיד נכון ואת תגיעי לשלווה שלך.
כל הפחדים שלנו טמונים בתת-מודע בגלל חוויות ילדות או מגילגולים קודמים ואפשר לנקות אותם משם, ליצור צריבות אחרות וטובות בזכרון שלנו מתוך אמונה ביכולות שלנו בהווה ובמשאבים שיש לנו. אפשר שאנחנו, האני הבוגר יעזור לילד הפנימי לצאת מהקושי בו היה סגור כל השנים.
אם את מעוניינת לדעת כיצד, מוכנה לעזור.
ובהצלחה בדרכך.
כמה נכון, מתחברת מאד לתובנות שכתבת, פאסיביות אקטיביות, כי רק כשמפסיקים לחפש ולרצות אז זה מגיע ושוטף אותנו.
לימיסאן,
המון תודה.
מה ששלחת - עזר...
עדינה,
תודה,
אהבתי מאד את: "חזקה כמו הרוח".
רומי יקרה,
פתחת לי את הלב.
דמעתי איתך.
מחזקת אותך
למרות שמרגישה שאת חזקה כמו הרוח.
מחבקת אותך, חם ואמיתי.
אומרים שיש רק שני כוחות בעולם:
אהבה ופחד
שולחת לך אהבה, עוד אחת קטנה בים
בתקווה שתגרש לך ולו בקטנה את הפחד
עדנה יקרה,
תודה רבה על המילים המחמיאות.
את הספר קראתי ויש לו בהחלט מה להציע.
טיפולי פוריות לא הצליחו בזמנו, כי לדעתי אני לא הייתי מוכנה עדיין...
המון תודה על שבאת,
רומי
תודה על הדרך בה אתה רואה אותי,
מן הסתם עיניך וראייתך הן המדהימות .
בילי יקרה,
מילותיך רגשו אותי מאד!!!
זו הרגשתי גם כן לא פעם,
ואיתה ההיזכרות הבלתי-נמנעת בכך
ש"לכל דבר זמן ועת לכל חפץ".
ולפיכך הדרך המתארכת אינה קצובה עדיין,
ויש ללכת בה עד סופה,
ואז להתחיל את החדשה, המיוחלת.
תודה מתוקה,
רומי
מירה,
תודה רבה!
רומי היקרה, את כותבת נפלא- מאד מוכשרת.
2- קראי את הספר "כוחו של התת מודע" ד"ר ג'וזף מרפי.
3- עברתי טיפולי הפרייה, אשמח לעזור, אולי באמת כדאי יהיה להקים פה פורום בנושא.
בהצלחה רבה.
מחבקת.
גם אני קוראת את כל התגובות,
הרבה נגלה בהמשך הפוסט ככה.
את מתוקה להפליא עם הכובע שלך,
אל תורידי,
תשאירי גם את המגפיים...
תודה על התגובה מחממת-הלב.
באמת.
רומי
תודה!
תודה רבה-רבה,
על המילים החמות,
על שמצאת כוח בדברים
ועל הכוכב-של-תקווה!
בגדול, אני עובדת ניקיון.
מנקה את הנפש כל יום מעוד רבדים של התניות, טראומות, קשיים, הרגלים, חסכים,
כעסים, תסכולים, זכרונות קשים, שקרים שעשיתי בנפשי שעכשיו דורשת את המחיר,
כאבי-עבר וכאבי הווה, פחדים...
זו עבודה אינסופית, זה ברור, ואת זה ספציפית אני עושה כבר המון-המון שנים.
עם הרבה עזרה, בלי עזרה, בהרבה שיטות, עם ובלי תמיכה,
זו העבודה האמיתית של האדם בעולם הזה !!!
זה נקרא : דע את עצמך - כי רק כך תדע את האחר .
כל שאר העבודות והתפקידים - סתם משחק ילדים ומשחקי חברה .
רצוי שהניקיון יהיה לא לצורך דיכוי או להתפטר מה"ליכלוך" , אלא כדי להבינו וכדי ליצור בתוכינו יכולת לשנות אותו ואפילו להתמיר אותו .
אחרת הליכלוך יחזור על עצמו בכל מני צורות .
האדם עובד ולומד כל חייו .
בעיקר מנסה לענות לעצמו על השאלה מי אני ומה הטעם בחיי .
אפילו שהוא לא מודע לשאלה זו - כשהוא כבר מודע , אז הוא רוצה ללמוד ולעבוד כל הזמן .
יש כ3800 שיטות , אמונות ודתות בעולם הזה שמנסים לענות לאדם על השאלה : מיהו האדם ומה מטרת החיים .
מה לבחור ???
אין דבר מיותר בעולם הזה - לכל דבר יש תפקיד .
ואולי כל השיטות האלה הם רק מהוות דרגת התפתחות מסויימת של האדם ושל האנושות בכלל .
האדם מאמין במה שהוא מתחבר אליו . במה שנראה לו הגיוני ומעשי לחייו .
זה תלוי באיך האדם תופס את המציאות . ובעיקר בזווית ראיה .
אתמול ידעו ,חשבו והאמינו שכדור הארץ הוא מרכז היקום והוא לא מסתובב וכו .
היום יודעים , חושבים ומאמינים שכדור הארץ הוא לא מרכז העניינים והוא גם עגלגל כזה ומסתובב קצת .
האם מחר נדע אחרת ?
כמה שזה משנה כשתופסים אחרת את המציאות .
ואיך באמת נראת המציאות ?
אני מאחלת לך מכל הלב שתהני כל רגע מהלימוד שבעבודתך - ההנאה היא ההצלחה האמיתית בעבודה זו .
רק אור ואהבה לך .
רומי יקירתי,
אולי תוסיפי תמונה שלך?
אהבתי לראות את האדם השלם שבך...
אז בואי תתחברי לחיים,
כדאי לך ואת ראויה!!
stv,
תודה על הביקור, הקריאה פה, התגובה, הכוכב.
ריקוד חופשי,
הרבה תודה על המילים החמות, המלטפות, מערסלות.
ככה הן מרגישות ומאד מחמם את הלב לקבלן!!
דסיקה, זירעונית קוסמית, נילי רווה
תודה רבה!
על ההבנה, העידוד, הביקור.
thats me
מסכימה עם כל מילה.
תודה!
zick
תודה (מאוחרת) על הביקור,
מקווה שאתה כבר ישן בלילה,
כל טוב,
רומי
צליל מכוון,
תודה!
דפדפ -
איזה יופי של תאור עם הניר זכוכית.
אשכרה, ככה זה מרגיש לא-מעט.
תודה!
רומי יקרה, לדעתי את נמצאת בהריון. עצמי. כעת את יולדת את עצמך שוב. אחרי זה גם תהי בפיזי. בהצלחה. בילי
מרגשת בכנות דבריך וביושר תגובותייך.
עם כל החברים שמקיפים אותך
והחיבוק שאת מקבלת מכולם -
מאחלת לך שמחת חיים ואהבה.
מירה
רומי יקרה אחת,
לקח לי המון זמן לקרוא כאן הכל. אני מהשרוטים שקוראים גם את התגובות, ברובן, אם הפוסט ונושאו מעניינים אותי.
ואני רק רוצה להסיר בפנייך את הכובע.
למעשה, מתחשק לי ללכת לקנות כובע במיוחד על מנת להסירו בפנייך.
על הכנות, על חשיפת הרגשות, על הישירות ועל הכתיבה הבלתי אמצעית.
ובעיקר על הסרת המסיכה.
זו היתה גם דרכי, לאחר שנות דור של חסיון מלא.
וזה עובד.
המון המון הצלחה.
עובדת נקיון נהדרת .
מקנאה בכנות וביכולת הביטוי
ויש המון כח במילותייך.
אין שביל שלא מסתיים בנקודת ציון
היא או הוא יגיעו בקרוב
לידיים הנכונות שלך.
כוכב של תקווה ממני
הבטחתי ובאתי עם כוכב..
מעניין אצלך לקרוא
ברוכה הבאה לקפה
גם אני מוצאת עצמי מפסיקה לכתוב לתקופות, כאילו בורחת מהמילים ואז חוזרת ומתמסרת אליהן...
רומי יקרה,
מרגש לקרוא אותך שופכת את עצמך על הנייר/מסך,
נראה שסוף סוף את מרשה לעצמך קצת להתלונן על הקושי בהתנזרות, בתהליך ה"הניקיון", להגיד לעולם ולעצמך שלמרות שזו בחירה מודעת, היא קשה לעיתים ולא פשוטה.
ללמוד את עצמך לדעת
אין לי מילים חכמות עכשיו, רק מילים מחבקות, עוטפות, מערסלות,
שיהיה לך בהצלחה בדרך, ואל תשכחי להרים את הראש מהספונג'ה לפעמים ולהסתכל גם על השמיים והעננים
רחלי
כמו לצחצח את הנשמה בנייר זכוכית...נפלא לקרוא אותך מקווה שהזמן יסדר עבורך דברים!
בהצלחה ורבה במקום של להיות "תלמידה" ולא היודעת כבר.
זה תמיד קשה "לחפור" את עצמך ולמצוא פתרונות.
נעה יקרה,
מאד מענין מה שכתבת לגבי התחושה הדומה גם עם שלושה ילדים.
תוכלי לפרט?
אני חושבת שאני מבינה, אבל אשמח לשמוע ממך.
תודה על המילים החמות ותודה שבאת לבקר.
מחבקת,
רומי
עבודת נקיון פנימית היא עבודה סיזיפית
הרבה רפש וזוהמה צברנו במשך עידן ועידנים
יש למצוא את השורש והמקור
היום רובנו נמצאים בכבלים ובמילכוד של עצמנו..
השתדלות זה דבר נפלא
ולטעמי יש גם תוצאות..
שולחת לך אנרגיות של אור ואהבה
רומי יקרה
חברתי החדשה
*
תודה לשיתוף
חיבוק
שבת שלווה
דבי
רומי בוקר טוב
הנה אני כאן כותב לך ב 5 בבוקר, מה לעשות, עוד לילה שלא נרדמתי בו.
אז קודם תודה על הביקור אצל הציור של רביד
אז באתי לבקר גם וקראתי,יכול רק להגיד שמי שהולך בסוף מגיע ומי שלא, נישאר במקום.
המשיכי ללכת בדרך ואל תעמדי במקום
שמח להמנות על חבריך
בזמן הבהייה מתגלים דברים
זהו זמן מבורך
בו המציאות מתפשטת ממערומיה
והראות מתחדדת
הראות המאפשרת לראות מעבר
בהצלחה
רומי יקירה,
ראשית- תודה שביקרת אצלי. ותודה על תגובתך...
שנית- יש לך שם מדהים שרק מהשורש שלו ר.ו.מ אפשר להבחין את מעלותייך וה"רוממות" שבך...
שלישית- מזדהה הרבה עם מה שכתבת. מרגישה כמוך עם שלושה ילדים. עדיין מחכה להרגיש את האמהות בכל רמ"ח איבריי. התנזרות...כן. גם אני מתנזרת. אולי לא פיית. נפשית כן.
נעים להכיר מהמירוק הראשון.
מחכה לעוד..
*
תודה "חזרתי" ו"שיינינג",
שקפצתן לבקר...
אני כאן.
כשיתחדשו הכוכבים אז אבוא שוב.
בהצלחה.
שמחתי להכיר.
מחכה לעוד "קטנות" של יציאה מהבהיות...
שבת שלום.
*
עם חלק, בהחלט.
זה היה חלק בלתי נמנע מסך כל השינויים שעשיתי.
כאמור, בפאזה הקודמת של חיי הייתי עמוק בתוך עולם העסקים,
בתפקידים מאד בכירים ועם מחירים מאד כבדים...
ההתפכחות כשלעצמה, ממש על סיפו של הגשמת חלום ענק שלי
מזה כמה שנים, כשהבנתי שערכו עוקר כבר מעצם מהותו והשינוי במהותי,
מכך שאני כבר לא רציתי את כל מה שחלמתי ושאפתי להגשים רק רגע אחד קודם לכן.
אחרי זמן לא-קצר של התעלמות מהשינוי המתרחש בי, פתאום, בבת אחת, נסגרה לי הדלת הפנימית ,
וכבר לא יכולתי להתכחש לכך שאני כבר לא הייתי אותה אני.
זה נושא לפוסט אחר, אבל בגדול, מאז שום דבר לא נשאר על כנו.
ובאשר לחזרה לחיים:
יש לי תקווה ענקית שיש מצב שזה יקרה באופן אורגני.
באופן טבעי, כמו כל שאר הדברים.
צרכים מסויימים יתמתנו, אחרים ימוצו (זו לא אגדה, זה דבר שקורה, מנסיון).
יעלו רצונות לביטוי שיכתיבו דרך חדשה, שתקרום עור וגידים, כפי שבמידה מסוימת, כבר קורה
בחיי בכל מיני תחומים.
אצטרך פחות זמן לעבודה-עצמית ואוכל להקדיש יותר מזמני לעבודה עם אחרים.
שם זה האושר הגדול:
האפשרות לעזור, לתרום, לתמוך, לסייע ולקדם מישהו אחר.
להביא לידי ביטוי את מה שרק החוויה האישית שלנו בהתפתחות-העצמית יכולה לאפשר לנו להעביר הלאה,
בבחינת דוגמא-אישית קיימת, "אנדרטה לשיעור", הדרך היחידה שאני מאמינה שעובדת בעזרה לאחר
(לבד ובלי קשר לנושא לימודים של שיטות ואיסוף ידע נטו בתחומי טיפול שונים).
תודה ששאלת,
שוב, בדרכך הרגישה, אפשרת לי לכתוב על זה.
שולחת לך חיבוק גדול כהוקרה על כניסתך המדויקת לחיי.
רומי
אני שמחה.
זה מאד אנושי להזדקק לתמיכה.
החשש הגדול במהלך שאת עושה זה הקושי שעלול להיות "לחזור לחיים".
האם ניתקת יחסים עם חברים?
דבי יקרה,
תהיתי באמת איך אצל ניסים אמון ביוון...
לפני המון שנים יצא לי להקשיב לו בכמה "ישיבות" שנתן,
כשרק התחיל את דרכו כמורה בארץ,
והוקסמתי מהנינוחות, השלווה והחיבור שהקרין.
איך היה לך שם?
מה היתה ה"מסגרת "?
בדבריך קלעת בול במדויק למה שאני עושה.
והבנת מן הסתם את הקושי הנלווה...
לעיתים קרובות, בהליכות שלי ברגל, אני חושבת רבות על חווית-הצינוק המטאפורית,
או ה"בידוד-התבודדות" שהם חלק בלתי-נפרד מהבודהיזם המסורתי,
(נושא לו התמסרתי במידה מסוימת בעבר, עכשיו כמעט ולא).
זו אכן מהות ומטרת ההוויה שלי כעת.
זו החניכה-העצמית הבלתי-נמנעת.
וכאמור, זה FUCKING קשה...
אבל זו לא סיבה לוותר וגם אין להבנתי דרך אחרת (עבורי).
לאושרי, יש לי את מעט הבריחות המובנות בחיי כרגע למרות ה-seclusion היחסי,
שלו הייתי בצינוק או בהתבודדות בודהיסטית מסורתית - היו נמנעות ממני,
וקטונתי מלהתמודד עם החוויות האלו בעצמי.
אם לתאר במילה את רוח הדברים של מה שכתבתי פה בפוסט:
אני לא מסכנה,
אני כן מתלוננת...
לוקחת לעצמי את הפריווילגיה הזו,
חוזרת למקום החומל-של-עצמי,
אבל לרגע בוחרת לשכוח את מה שאני יודעת לגבי טבע-הדברים האמיתי,
ורוצה להלין על הקושי,
לקבל תשומת-לב (כמו שקבלתי),
ניחומים, חיבוקים, מילים עוטפות...
להפר את ההסגר והבידוד לזמן לא-ידוע,
לנשום רחב יותר ובתוך הקשר אחר,
הקשר שהוא לא רק אני והעבודה שלי...
אז רוב תודות על כך שהבנת,
זה מחזק במקומות ששום דבר אחר לא יכול.
גם לי נעים להכיר, ו... מ-א-ו-ד
תודה על חיבוק חם ואוהב
שבת שלום
הייתי לא מזמן בהרצאה של ניסים אמון במרכז המדהים שלו בפארוס.
הוא אמר שהעונש הכי קשה שניתן לאסיר הוא צינוק. הבידוד הזה שלנו עם עצמנו יכול להיות קשה מנשוא.
כל הכבוד על המשימה הלא פשוטה שלקחת על עצמך!
מעניין לשמוע עוד.
חנולי, חגיגיתי, גורדון, ונעימות,
תודה רבה על המילים החמות,
ההשתתפות וההבנה.
ים כחול -
זה משפט שאני מאד אוהבת,
ובזמנים קשים באמת הוא נסך בי הרבה כוחות.
ותודה רבה לכל הנוכחים ברוחם ובמילותיהם.
כמו שכתבה חנולי -
יש פה הרבה קרבה ורגש מאנשים שלכאורה זרים,
ויחד עם זאת כל-כך מבינים, מכירים, מזדהים, מרפדים.
זה הופך את ההוויה שלי לרחבה יותר בתחושתי,
פחות קלסטרופובית,
פחות מחניקה.
הקריאה אצלכם בבלוגים, חברים יקרים,
הופכת את כל החוויות ה"אישיות "שלי באחת,
ל"אוניברסליות" בעולם הקטן שיצרתי לי פה,
באופן כל-כך מוחשי וחזק,
ומוציא מהכוח אל הפועל את ההבנה הזו שהיתה לי
אבל שלא הצלחתי באמת
להפנים ולחוש אותה ממש .
אני קוראת אחרים "כותבים אותי" כל-כך יפה
שזה מרגש ומזכך מיד.
האהבה שמתעוררת בי אליכם מקריאת הדברים שלכם,
מחברת אותי יותר לחמלה לעצמי שלפעמים נשארת
בתחושתי-הפנימית ערטילאית מדי.
אז המון תודה מקרב לב לכל הכותבים פה,
אצלי או אצלכם, היינו-הך,
על מילים שאנשים מוציאים מהלב,
שיודעות לכן לרומם ולחזק את מי שקורא אותן.
רומי זכרי - "הכי חשוך לפני עלות השחר" - והוא בא יבוא.
רק טוב
רומי,
תשמרי על הכוחות,
כווני למטרה שלך ובסוף תגיעי.
כוכב להגברת הכוח
שולחת לך חום אור ואהבה
סוף שבוע מקסים
ברוכה הבאה לקפה
מבינה כל מילה, כל תיאור וכל הרגשה שתארת...
מחכה שתמשיכי לחלוק (הכי אהבתי את זמן הבהייה. אצלי הוא קודש הקודשים
)
תודה
רומי יקרה
גלידה, שמש, מוסיקה, ירוק, כחול, סגול,
פרחים, אהבה, בן זוג, חיוכים,
חברות, יצירה, פרנסה, השתתפות במשחק, הים, כוס יין,
כל אלה דברים לעשות על כדור הארץ.
נכון שנחמד להבין מה קורה כאן, אבל נחמד גם בלי להבין,
בסופו של דבר בעלי ההארה וחסרי ההארה
נהנים מאותם הדברים
אולי קצת אחרת, ואולי לא.
ילדים - מי יודע מה זה ילדים עד שיש לו
מי יודעת מה זה להיות אימא עד שהיא אימא
כמו כל התנסות אחרת עד שלא עוברים את זה לא יודעים אם זה טוב לנו או לא
לקח לי שנים רבות להבין שהורות זו דרך של נתינה
נתינה יוצרת נתינה, ללא ציפיה לקבל תמורה, כי התמורה היא כבר בנתינה עצמה ואין דרך אחרת
כשאנחנו חושבים על איך לשמח את עצמינו זה נחמד
כשאנחנו חושבים על איך לשמח אחרים - זו הדרך החוצה, זה הניקוי של שביל השלג חזרה אל העולם.
המדהים הוא שרק שמת את האמת שלך כאן ומיד קיבלת
שפע של תגובות , אהדה, אהבה, אמפטיה.
כמה כמונו יש שם בחוץ שעוברים אכזבות ותהיות ופחדים
וכמה נעים לדעת שאנחנו לא לבד.
מאחלת לך לקבל את עצמך כפי שאת , להבין שזו המתנה הגדולה ביותר שלך לעולם הזה
להיות את, לשקף לנו איך זה מרגיש ואיך זה נראה מהצד שלך
מאחלת לך שתפתח לך הדלת לקבלת עוד אדם לחייך, אדם קטן שיחקה אותך ויעשה לך הכירות נוספת עם עצמך
אדם שתוכלי לתקן עבורו את כל מה שנדמה לך שקלקלו אצלך
מאחלת לך שתוכלי לעשות זאת עבור גדולים וקטנים כאחד
מהיום ולעולם ועד.
חניתה
תות, איילה וטיה,
הרבה תודה על כוכבים, נוכחות, והקשבה...
אני מקשיבה.
בינתיים.
יפה אמרת.
:)
זו דרך מרתקת, הדרך שאת מתארת.
וממילא בסוף אנחנו מגיעים בדיוק לאן שנכון לנו להגיע.
תהני...
כוכב ממני.
שתצליחי.
גדול!
תודה!
בודקת את המים...
טוב שמצאת לך מקום לכתוב את רגשותייך ואת העובר עלייך.
טוב שאת כאן
צהריים טובים עם חיבוק
}{שטוטית
את נקיה, בדקתי.
קדימה, להתחיל לחיות.
איריס, חיוכית, אילנה ותמי,
תודה רבה מאד על המילים החמות, האיחולים, החיזוקים והכוכבים.
זה מחזק, מעודד, משמח ומרגש - וממלא בצורה מפתיעה ביותר.
מחבקת אתכן חזרה,
רומי
בע"ה
כוכב שישמח אותך ולו במעט....
רומי
מרתק מבלבל ומהנה
הרגשה של סרט מתח שלא ידוע מה סופו
מקווה שבמסע אל הטוהר העצמי נגיע אל היעדים המתאימים לכל אחת וחד מאיתנו
המשיכי לכתוב
מדהים שהחלטת לכתוב על זה ולהוציא. גם זה סוג של ניקיון...כמה שאתה יותר שומע את עצמך (במקרה הזה קוראת) אתה מבין יותר ויותר איפה אתה נמצא. אני דווקא מדברת וכותבת בדיוק בשביל המקום הזה שמזכיר לי מחדש איפה הייתי
ואיפה אני היום בתוך התהליך של השינוי שלקחתי על עצמי לפני כמה שנים.
כמו שכתבתי אצלי בפוסט,אצלי התקשור עזר מאוד וכמובן שאיתו הגיעו עוד תהליכים שונים ורבים כולל מדיטציה.
אני עדיין עובדת וכנראה שכשמתחילים זו התחייבות לזמן ארוך ,אבל כל יום וכל שנה מחייכים יותר ושלמים יותר וזה כל הקסם .....
כתבת מדהים ,תודה לך על השיתוף ועל הכח שאת משדרת למי שקורא
תמי
רומי חברה יקרה שלי,
את עצמך את כותבת
ואת זה אני אוהבת,
בלי לדעת את כל התשובות
ובלי לחשוב משאלות ונפילות
וכל יום, חדש הוא
וכך מיום ליום, המשיכי בשלך
את תגיעי!!!!!!!!!
עמירם,
תודה מקרב לב.
מילותיך אמינות עלי מאד.
כפי שכתבתי לך בפוסט שלך - אתה יודע לדייק ולרגש עד מאד,
כך שהערכתך יקרה לי.
וגם אמונתך בי.
הרבה אושר וטוב לכם,
רומי
תודה גל-אור,
זו עיצה שאני לא כל כך מממשת.
אנסה, באמת.
יש לי הרבה הערכה לכתיבתך
הן לצורה והן לתוכן..
ואמנע מעצות
אני סומך עלייך, וזאת ממה שעולה כאן..
רומי יקרה,
קודם כל, טוב שהתחלת לכתוב...זה מקל, זה עוזר לשחרר...
מאחלת לך למצוא את השקט והרוגע בחייך..
אל תסתגרי בפינות, צאי וחייכי אל העולם-מבטיחה שהוא יחייך חזרה
בכל המובנים, בכל הכיוונים
אורית *
תודה נעה
תודה ראובן
תודה בילי
היי רומי שנהר!
קראתי והתרגשתי
מיד מאשרת את חברותנו.
אני גרה בעירך
אולי נוכל להיפגש
ואת עזרתי לך לתת
בהצלחה חברה
הי רומי
שמחתי לקרוא עלייך ולהכיר אותך
זכרי שכל דבר מגיע בהתאם למן הנכון ביותר
וכנראה שזה עבורך הזמן המתאים ביותר
בהצלחה
ראובן
אם ישעמם לך את מוזמנת להכנס
ולקרוא קצת עלי
www.freewebs.com/unireflex
רומי,
כתיבה חזקה. ישירה. מנערת.
מאחלת לך כח, והמשך דרך מחזקת, מעניינת ופוריה (בכל המובנים).
חגית והילה -
באמת תודה מקרב לב.
wonders,
תודה על העיצות המצוינות.
האמת אני בול עובדת לפיהן.
אם לא השעה וחצי-שעתיים הליכה בשדות, לאורך הנחל, או בפרדסים -
לא הייתי מצליחה לשמור על איזון.
זה האוויר-לנשימה הגופני שלי.
ולעיתים גם ההתעסקות בגינה, בקיץ הרבה פחות.
אין ספק שהשעות בהן אני לא "עובדת" קלות יותר.
אס,
מה לא ברור?
אתה באלה שדומים לי וגם מבינים,
אבל בטוחים שהם שונים לגמרי.
נירית, אילנה, ענבר, יעל גלבוע,
תודה.
ותודה שבאתן.
יעל ולא רק,
תודה!
אני קוראת פה איך טובים ממני אומרים שהם לא רוצים כוכבים,
ואני מאמינה לחלקם,
אבל אני כרגע בת 4, וכוכבים זה ממש מצוין לי!
אבל כל תגובה אמיתית מזינה.
זה מדהים, האמת.
תודה לכל מי שטורח.
רומי
וואו !
הי רומי
ממליצה לך מנסיוני על קצת פשטות ועשיה פיזית (עבודה בגינה, ספורט...) לשם איזון הנפש והשקטת השכל.
לפעמים יש בדרכים ה"רוחניות" וה"פילוסופיות" וה"פסיכולוגיות" מלכודת דבש של ברברת ייתר שהמוצא ממנה הוא רק עשיה פשוטה עם הגוף במקום עוד הסתבכויות בתיאוריות.
מה שכתבת על עצמך נכנס לי לבטן.
ודמעה קטנטנה בצבצה מעיני השמאלית...
מה שכתבת על הילדים מדהים בישירותו. בכנותו.
ואני מאחלת לך ולבן זוגך שתגשימו את משאלתכם.
אבל, בכרטיס האישי שלך כתבת :
אנשים שאשמח להכיר
דומים, מבינים, אחרים לגמרי, טובים בהוויתם.
כל הקלישאות האלה...
ברוכה הבאה לקפה רומי
פוסט יפה ומרגש
יש כאן לא מעט אנשים שעוסקים במירוק הנפש...
יש כאלה שמתחבאים...
יש כאלה שתוהים....
אני טרם סיימתי את התהליך (מן הסתם יידרשו לשם כך חיים שלמים)...
"מחבקת את מי שרוצה, או צריך"...
תחזירי את המשפט אליך... ממני...
פוסט שלוקח למקום אחר
שמעורר את אותה בהייה חיונית
תחושה של אמת שבאה מהבטן ..
תודה שנתת לי הזדמנות לקרוא .
שכבות שכבות של רגש חוקר, תוהה, נוגע.
שמחתי להכירך, חברה חדשה.
ריתקת אותי במילותייך.
שולחת לך כוכב
והשאר ללא מילים
יעל
מחשבה מעניינת. יש בזה משהו.
אחשוב על זה עוד.
אילנה,
תודה ותודה.
וגם הלוואי:
שאהיה מוכנה,
שאהיה ראויה,
כבר.
רומי
בע"ה
נשמה יקרה....
יפה מאוד כתבת ואפילו כנה מאוד....
ועושה הרושם שזוהי רק ההתחלה ....
יש עוד הרבה מאוד שרצית לומר...
זוהי התחושה שהותרת בי....
התרשמתי מאוד מרצף הדברים....
דברים שאנו נוטים להפנים ולא תמיד מדברים עליהם....
.....
...
מצפה להמשך...
את מרתקת בהחלט....
....
וממקום של אמונה....הייסורים שבאים על האדם...הם סימני הדרך...
לתיקון שלו....אם אפשר לומר כך על רגל אחת....
.....
ההההכל משמיים....חוץ מיראת שמיים....
....
מצפה להמשך כתיבתך הנהדרת בהחלט....
רק בשורות טובות...
ברוכה תהיי....יקרה.
אילנה.
מיכל,
תודה, וחזרתי אליך לפוסט להגיב לתגובות שהגיעו...
וגם:
אולי בכל זאת תצלמי את עצמך בלי המתוקה שליד,
את יודעת, "חותרת למגע" וכו' - זה קצת מטעה הקטנה ליד...
אלי וציון וכל המככבים:
תודה רבה,
זה מחמיא ומרנין...
וכמובן, איך לא אמרתי, כתיבתך גלויה ישרה ולא מעגלת פינות.
אנא כתבי עוד.
רומי את כולך נדיבות במחמאות
קטונתי.
תודה שהגבת אצלי. כל קול שמוסיף אינפורמציה מועיל לאחרות שבתהליך.
ביקשתי מחברה, שעברה טיפולים ולבסוף בחרה באימוץ להוסיף מידע משלה.
מקווה שתאזור אומץ ותעשה זאת.
ולגבי יפה... תלוי במצברוח...
כשרוניאל שרון ועם בלי הרבה כישרון
אדוה תהא לך ודלית מדלותי את ההוקרה
שנחשפת ופעמי נפשך ,לך היא ההודיה
חיי את חייך כמות שהם והלוואי וידעתי זאת
חווי אותם והילכי לך בדרך התענגי מהכאן
ועכשיו היי לסביבתך כשושנה בפריחתה
וריחה המשכר מקדים את בואך
האישה היא זוהר הסביבה ואל תמעיטי בה
אל תתני למחשבות המנקרות והמשוטטות
המשטטות ומשמטות לשטות בך
הניחי להן הביטי וראי הן כלעומת שבאו
נעלמו והתפוגגו דברי שקר והבל
יחברו איתם וכל חטא העולם יתרוננו בהן
כוכב אעניק והוא יאיר את שקרי מחשבותינו
וידחה אותם מלהיכנס לדלת אמותינו
שמח להכיר את המתנקה מסבל העבר ומקשייו.
לדעתי, אם עברך נעים, היזכרי בו.
אם לא, התמקדי בהווה ובעתיד.
אומנם הביצה שבחרת לך לייצוג היא סטנדרטית,
אף על פי כן, אני משקיע כוכב.
את כותבת יפה התנקות.
מיכל יקרה,
תודה על הפוסט "אני מבייצת".
קראתי והוספתי תגובות, הייתי חייבת.
רוצה להגדי גם פה:
יש לך כשרון כתיבה וצילום מדהימים!
ואת גם יפה להפליא...
זו האמת...
שרון,
תודה.
עזוב תמונה,
אני לא יכולה להיות הרבה יותר ערומה מכרגע...
אני לא חושבת שמלבד בעלי ואחותי מישהו שמע ממני את הדברים, או בכלל דברים - עד היום.
וגם איתם אני מדברת במשורה.
אני לא יכולה להגיד לך כמה זה מרגיש מוזר להתחיל "לדבר" אחרי שתיקה כל כך ארוכה.
אני כמו שבוי בצינוק שיוצא ומממצמץ מול האור החיוור...
חשיפה עמוקה, אמרת.
טוב, זו האמת.
לא תיכננתי להגיד שום דבר עד שאוכל להגיד את האמת עצמה.
אז הנה אני קצת יכולה עכשיו.
רומי
ג'אנגו,
מכירה ומוקירה.
גם עושה-לא-עושה זאת חלק לא-קטן מהזמן.
אם התקבל הרושם של עשיה נמלנית של נקיון הנפש, הוא אינו נכון.
למעשה, רוב-רובו של הזמן אני באי-עשיה.
בהחלט בסוגים שונים ומודעים של מדיטציה.
לקח לי בהתחלה שנים לתכנת את עצמי לקצב של אי-עשיה, אחרי שנים של מרוץ
העכברים שהשתתפתי בו בפאזה הקודמת שלי, אבל כעת זו הנורמה בשבילי.
למעשה, בכנות, אחד מפחדי בנושא ההורות הוא הצורך שאני מאמינה שיהיה להתחבר
לחיים אקטיביים, פעלתניים, פעלתניים-מדי למהותי הנוכחית...
הפחד שיהיה בכך שוב סוג של שקר-בנפשי, זה לא קל לכתוב את המילים האלה...
(שרק לא תבוא אורני מהפוסט של מיכל ותרביץ לי ותבטל את רשיון ההורות שלי לתמיד).
האהבה כאנרגיה היא כוח חזק ומוכר לי, משנה עולם ומהות, אני יודעת.
אבל עוד לא יכולה להגיד שהבנתי את דבריך.
תודה בכל אופן, ואם תרצה - תסביר הלאה.
רומי
למרות המחסור בפרצוף, החשיפה עמוקה, כבר בפוסט הראשון, ברוכה הבאה *
בבקשה
בדרך כלל יש נטיה לחשוב שאנחנו צריכים לעשות את עבודת הנקיון
עם כל העיסוק בעניינים הפסיכולוגים של הנפש שלנו...אבל יש בתפיסה הזו סוג של טעות
לא שיש בעיסוק הפסיכולוגי הזה רע חלילה, ולפעמים הוא אפילו נחוץ
אבל את עבודת הניקיון האמיתית, פתיחת החסימות יכולים לעשות רק האינטיליגנציה והעוצמה הישירה של האהבה עצמה...מדובר בסוג של אנרגיה.
האהבה הזו, האנרגיה הזו...נמצאת סביב כולנו ובתוך כולנו, כל הזמן
ואפשר היה לחשוב, שאם יש לה אינטיליגנציה משל עצמה, ועוצמה ויכולת לנקות אנשים...היא פשוט הייתה מנקה את כל בני האדם. אבל זה לא קורה, לא מעצמו.
האנרגיה הזו יכולה לנקות רק את מי שנותן לה לנקות אותו.
מה זה אומר?
זה אומר שכדי שהאנרגיה הזו תחדור אל תוך אדם (לא משנה אם מבפנים או מבחוץ) ותפעיל עליו את האינטיליגנציה "הנקיינית" שלה, נדרש מהאדם משהו...
למעשה מה שנדרש ממנו הוא פאסיביות אקטיבית...וזו העמדה שאנשים מנסים ללמוד ולסגל לעצמם כשמתרגלים מדיטציה
מחזקת את ידייך. שיהיה בהצלחה.
דרכך לא קלה, אבל התוצאה כשתגיע תפצה על הכל.
את מוזמנת לפוסט האחרון שלי "אני מבייצת", אם את רוצה להוסיף בו משהו.
ג'אנגו,
מה הכוונה "לתת לאהבה לנקות" אותי?
בפועל?
עם שאר הדברים שאמרת, מסכימה לגמרי.
תודה!
קרן,
נכון.
בשביל זה הדיבור הזה.
גם בשביל דברים אחרים.
נתאזן מחדש.
זו דינמיקה מוכרת שחוזרת על עצמה.
יציאה מאיזון ואיזון-מחדש.
אי אפשר להשאר מאוזנים, זה ברור. זו פיקציה וגם לא רצוי.
לי לפחות.
תודה!
אס חמוד,
זה טוב באותה המידה לפחות...
יודעת למה צריך לנקות כל כך הרבה?
למה כל הפחדים והכשלונות?
הסיבה האמיתית היא שהאהבה פשוט כל כך עצומה.
מי שקרוב אליה, חש בתת המודע שלו עד כמה היא עצומה, טהורה, חיה ואמיתית
וזה גורם להתכווץ מתוך פחד ויראה.
להאחז בקטנות שלנו, בחולשה, בצלקות, בשקרים, בפחדים...
את לא יכולה לנקות את עצמך בשבילה
זו פשוט יותר מידי עבודה.
את צריכה לתת לה לנקות אותך...זו הדרך היחידה.
רק שיהיה ברור...האהבה יכולה לנקות רק את מי שנותן לה לנקות אותו
רומי
נשמע כי למרות שאת מזינה את הנפש שלך בלי סוף את שוכחת לשמור על איזון שישמור של הנפש המלומדת מבלגן
אני גם שותפה לפשע הנורא שלך לא כתבתי יותר מידי זמן השינוי מדהים
המון בהצלחה
זה לא פשוט אך מהנה
ויותר מנקה מכל דבר אחר
נעים מאוד להכיר, שמי אס לב אדום.
אני לא עוסק בנקיון, או במירוק נפש,
נהפוך הוא :
אני עוסק בביוב , ומשאיר אחרי הרבה בלאגן.