כותרות TheMarker >
    ';

    על ימין ועל שמאל

    כל מה שמעניין אותי, מרגיז אותי ולפעמים גם מה שקרה לי

    זרם חינוכי חדש

    10 תגובות   יום שלישי, 15/7/08, 16:05

    היום קיבלה הכנסת את החוק שמקים סוג חדש של מוסדות חינוך בישראל: מוסד חינוכי משלב. בניגוד לפרסומים, לא מדובר (בוודאי לא באופן פורמלי) בזרם חדש, והמוסדות החדשים לא יהיו בהכרח משותפים לדתיים וחילונים. זו אולי היתה הכוונה המקורית של יוזם החוק, ח"כ מיכאל מלכיאור, אבל בדרך מן ההצעה הראשונית ועד הנוסח הסופי החוק עבר כמה שינויים משמעותיים, ששינו את מגמתו ואופיו: מחוק להקמת זרם דתי-חילוני לחוק שייתן גיבוי ממלכתי לתגבור לימודי יהדות בבתי הספר הממלכתיים הרגילים.

    הסיבה העיקרית לשינוי היא התנגדותם של הח"כים הדתיים - לא רק החרדים, אלא גם אנשי הציונות הדתית, כדוגמת הרב יצחק לוי ואפי איתם. הח"כים הדתיים מאוד רוצים שחילונים ילמדו יהדות, אבל הם לא ממש מתלהבים מהאפשרות שזרם חדש יגזול תלמידים מהחינוך הדתי לטובת "אקספרימנט משונה" של לימוד עם חילונים. אפילו מהנוסח הנוכחי של החוק הם דאגו להוציא כל אזכור של המילה המשוקצת "פלורליזם" - שמא יתפרש הדבר כהענקת חסות להכנסת תכנים רפורמיים או קונסרבטיביים ללימודי היהדות. בפועל, ברור שלא יהיו אלה לימודי יהדות בנוסח אורתודוקסי, אבל הח"כים הדתיים לא מסוגלים להעלות על הדעת שידם תורם באופן פורמלי בעד "פלורליזם" בלימודי יהדות.  

    ולמרות כל השינויים והנכויות האלה, עדיין מדובר בחוק חשוב. הרי כבר שנים ארוכות מדברים אצלנו על בעיית הניכור של ציבור חילוני בכלל, ונוער חילוני בפרט, מלימודי יהדות. כבר לפני 14 שנה פורסם דו"ח מפורסם, של ועדה בראשות פרופ' עליזה שנהר, שדן בדרכים להעמקת לימודי יהדות בחינוך החילוני. במשרד החינוך הוקם מטה ליישום מסקנות הדו"ח, ולא מעט פרוייקטים התחילו לזוז. אבל אלה היו פרוייקטים להעשרה, ולא לימוד שיטתי מקיף של מקצועות היהדות. עד היום, במערכת החינוך החילונית תחום הלימוד היחידי שהוא בגדר חובה, מכלל השפע העצום של המקורות היהודיים, הוא התנ"ך. לא משנה ותלמוד, לא הלכה, לא סידור התפילה, לא מחשבת ישראל. בתי-ספר שהיו מעוניינים ביוזמתם להוסיף שיעורי יהדות שמעבר לתנ"ך נאלצו בשנים האחרונות לפנות לעזרת קרנות במימון יהודי-אמריקני - לבושתה של מערכת החינוך בישראל.  החוק החדש אמור לתקצב לפחות חלק מעלויות השיעורים האלה, כמו גם את עלות העסקתם של רכזים ללימודי יהדות. 


     אגב, מעניין לציין שהחוק החדש זוכה לתמיכה מקיר לקיר - מאסתרינה טרטמן מסיעת "ישראל ביתנו" (שגם היתה שותפה למלכיאור בהעלאת החוק) ועד רן כהן ממרצ. הגיבוי הזה משקף בוודאי את השינוי שחל בשנים האחרונות במעמדם של לימודי היהדות - מנושא שנתפס כנחלתם של הדתיים שהאליטה החילונית ראתה בו מסווה להחזרה בתשובה לתחום פופולרי ביותר דווקא במחוזות האליטה החילונית - כאשר לימודי יהדות בבתי-מדרש או בחוגים פרטיים הפכו לאחד הטרנדים היותר יציבים במקומותינו.

    ובכל זאת, מצער מאוד שגם הרעיון הרדיקלי יותר - של זרם משותף לחילונים ודתיים - לא זכה לגיבוי מצד חברי הכנסת. לא שמדובר ברעיון קל ליישום. כהורה דתי ששלח את שלושת ילדיו לבית-ספר יסודי משותף עם חילונים, והוציא אותם משם לקראת גיל תיכון, אני יודע היטב עד כמה הרעיון מורכב. כבר כשהחלטנו לעשות זאת, נתקלנו בתמיהות מצד בני משפחה וחברים דתיים, שחששו שאנחנו הולכים להפקיר את ילדינו לחילון. אני מודה שמה שהכריע אצלי את הכף לשלוח את הילדים לשם לא היה "הצורך בדיאלוג עם ציבור חילוני". דיאלוג כזה מתרחש ממילא בכל בניין משותף שבו גרים דתיים וחילונים (אם כי נכון שבעשורים האחרונים יותר ויותר דתיים משתדלים להרחיק את ילדיהם מהבנינים המשותפים האלה לטובת ישובים דתיים בשטחים או בתוך הקו הירוק). הוא בוודאי מתרחש בשירות הצבאי, באוניברסיטה או במקומות העבודה. כך שלא לעתיד הקשר בין המיגזרים צריך לדאוג.

    הנקודה שהכריעה אצלי את הכף היתה, תתפלאו, דווקא הסיכוי לדתיות עמוקה יותר מאשר בחינוך הדתי הרגיל. בעוד בחינוך הדתי הרווח ההיסטריה מהחילון יוצרת חינוך שעיקר הדגש שלו הוא בהקפדה הלכתית, חשבתי שדווקא בבית-ספר משותף עתידים ילדינו להתייחס לזהות הדתית בעיקר מהצד האנושי שלה (שהרי היא אמורה להיות רלוונטית גם לחילונים המגיעים לבית-הספר): מהעושר הרוחני שהיא מעניקה לאדם. ואכן, לא התאכזבנו. כשאני משווה בין ילדי לחבריהם שהתחנכו במסגרות דתיות נדמה לי שהדתיות שלהם עמוקה ועשירה יותר מרוב חבריהם.

    אבל גם הכוונה הטובה הזו התנפצה אל קרקע המציאות לקראת גיל התיכון. איך לומר, נורמות הלבוש ונורמות הבילוי פשוט הלכו והתרחקו באופן גורף עד שכבר הרגשנו שאי-אפשר עוד לחנך במשותף. זה מצער, אבל לא יכולנו לעשות שקר בנפשנו. במאמר מוסגר: אני יודע שגם רבים מההורים החילונים בבית הספר לא שבעו נחת מנורמות הלבוש והבילוי של בניהם ובנותיהם, מה שמעלה שאלה חברתית-תרבותית ממדרגה ראשונה: מדוע הורים חילונים בימינו נכנעים כל-כך (לעתים אפילו "ללא קרב", פשוט בויתור מראש) בפני הנורמות שרווחות בקרב ילדיהם? מדוע רבים מהם נראים כמי שאינם מתאמצים כלל לעצב את ילדיהם ברוח הערכים והנורמות שחשובים גם להם?

    התוצאה היא שככל שקשה למצוא הורים דתיים שישלחו את ילדיהם לבתי-ספר משותפים בגיל היסודי, הדבר נעשה קשה עוד יותר בגיל התיכון. זו גם הסיבה העיקרית שמספרם הכולל של בתי-הספר האלה אינו גדול - פחות מעשרים בכל רחבי הארץ. לכן ברור שבנתונים כאלה קשה לדבר על יצירת "זרם" דתי-חילוני. עדיין ראוי לעשות מאמץ - קודם כל, לגבות תקציבית את בתי-הספר הקיימים. להתאמץ להוסיף בתי-ספר כאלה לפחות בגילאי היסודי. ולנסות גם להתמודד עם האתגר הגדול יותר: עיצוב תיכונים משותפים לדתיים וחילונים, שבהם הורים דתיים וחילונים ינסו להתמודד במשותף עם נורמות הלבוש, הבילוי ושאר אורחות החיים של ילדיהם. הנסיון הזה אולי עוד לא הבשיל לכלל זרם, אבל הוא מספיק חשוב ליצירתה של זהות ישראלית ותרבות ישראלית, כזו שלא תהיה עוד מחולקת כל-כך בחדות למיגזרים, שמן הראוי להמשיך את המאמץ.

    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/7/08 21:42:


      יאיר, ראיתי את תגובתך אלי, אענה בהמשך.

      חנה.

        20/7/08 21:30:


      אני מברך על היוזמה.

      כדאי ורצוי שגם ילדים חילוניים ילמדו על מקורות  היהדות על המסורת ועל הפולחן.

      אני נחשפתי ללימודי יהדות בבר אילן ואני מברך על כל קורס שלמדתי שם.

      הילדים וההורים רק ייצאו נשכרים מכך ובלבד שהמורים לא יהיו מסיונרים במסווה של מורים.

        20/7/08 17:39:

      יאיר שלג הוציא את ילדיו מבית הספר המשולב כשהגיעו לגיל ההתבגרות כי היה מחויב למערכת נורמות שאינן סובלות הכל.  וכאן לדעתי התשובה לשאלה שלו:  מערכת כזאת אינה קיימת להורים רבים; אין להם הבסיס הרעיוני והערכי לנווט את התנהגות ילדיהם המתבגרים לפי נורמות כאלו או אחרות.  תחושת אי-נחת מהתנהגות מסוימת, שמקורותיה מעורפלים, אינה יכולה להיות בסיס להשפעה על התנהגות הנוער.  אגב, זה לא עניין של אכיפת נורמות; נורמות אפשר "לאכוף" רק באמצעות דוגמא אישית לחיים על פיהם. 

       

      פלא ששלג לא שם לב . . .

       

      בשיח בין אליטות המתנהל כאן, עומדים קצת מלמעלה וקובלים על חוסר החינוך לסובלנות אצל הדתיים הפרימיטיביים.  אך ייתכן מאוד שלאחר שני דורות של ניסוי בתרבות מתירנית, מה שרוב ההורים מעדיפים כיום הוא דווקא התחברות לנורמות אתיות מחייבות מהיהדות--כמובן, מתוך קונפליקט פנימי הדוחה בשמאל מחויבות למערכת נורמות וההרגשה שמחויבות ערכית כזאת אינו PC.  האם בזרם החדש יאפשרו ללמד כי חברה אינה יכולה להתקיים ללא נורמות מחייבות? 

        20/7/08 11:09:

      צטט: חושבת 2008-07-18 02:53:03


      מסכימה מאד.אילו בתי-ספר משותפים לדתיים וחילונים קיימים? תוכל לפרט? מתעניינת מאד בנושא.

      ישנו בית-ספר "קשת" בירושלים ובית-ספר "קשת" בקרית עקרון (מזכרת בתיה). ישנה רשת בתי-ספר "מיתרים" שיש לה כמה בתי-ספר במקומות שונים בארץ, וישנו בית-ספר משותף מאוד בולט, שמקיים סביבו פעילות קהילתית עניפה, בשם "יח"ד" במודיעין. וכן ישנם בתי-ספר משותפים ביישובים משותפים לדתיים וחילונים ביו"ש, כמו תקוע וכפר אדומים.

       

        18/7/08 02:53:

      מסכימה מאד.אילו בתי-ספר משותפים לדתיים וחילונים קיימים? תוכל לפרט? מתעניינת מאד בנושא.
        17/7/08 17:27:

      צטט: חנה בית הלחמי 2008-07-16 07:15:09


      יאיר,

      זה בעצם חוק תומך-תל"י, אם אני מבינה אותו נכון?

       

      אם כן, הרי שמה שהיה זה מה שיהיה ותל"י שואפים היום לבתי"ס נבדלים. כל קבוצה שואפת כנראה, בסופו של דבר, לבדל את עצמה מהאחרות. ברעננה עירי, תמכתי בהם בעניין זה משום שהניהול המשותף מתנגש לא אחת ומשום שיש מספיק תלמידים לבי"ס. האמת היא שלא חשבתי על זה בכלל בהיבט של שילוב דת-מסורת-חילוניות. ככולם, כנראה שגם אני נעולה בתבניות חשיבה: מבחינתי הם דתיים לייט, זרם לכשעצמו, שמגיע לו בי"ס בשם עיקרון השוויון.

      אותו כנ'ל בנושא התיכון הדתי, שהייתי בעד הקמתו מאותה הסיבה בדיוק.

       

      שם, נחשפתי לניסיון העיקש של הישיבות והמוסדות הפרטיים בעיר ונציגים דתיים במועצה, בדרכים שחלקן נראו לי לא דתיות בעליל (בעיני עדיף כבר סביבה עם לבוש חושפני...), לקפד את העניין. כפי שניתחתי אז את הדברים מנקודת מבטי הבלתי מעורבת, מדובר במגמת התחרדות שבינה לבין ערכי דת הקשר רופף, נראה היה לי אז שה- issue הוא שליטה במוקדי כוח, בתקציבים ובקהילה באמצעות ה"התחזקות" הזו, עם הרבה הפחדה דתית שפוזרה לכל עבר (בעיקר לאזני ההורים הדתיים והמצביעים הדתיים) כדי ליצור קונפורמיות.

       

      מעניין היה לנהל אתכם את הדיון על הלבוש החושפני וסגנונות הבילוי, בזמן אמיתי. יוצא לי לעיתים לעשות צעדות ליליות (מנסה לשמור על כושר) בפארק רעננה בשעות מאוחרות. יש שם הרבה חבורות נוער, באופן טבעי. יוצא לי לא אחת לפגוש חבורות נוער דתיות יושבות כחבריהם החילוניים סביב הנרגילה. אני לא שומעת הבדל רב בקולות. אם זכור לך, היה מחקר לפני מס' שנים לגבי שימוש בסמים ואלכוהול ואחד נוסף לגבי יחסי מין בקרב נוער דתי. התוצאות היו גבוהות. זה העניין - כשהפוקוס הוא גובה החולצה וסממנים חיצוניים של בילוי, אנו נוטים להתעלם מהנתונים המדאיגים באמת בהם אין כמעט הבדל בין נוער חילוני לדתי.

      אם אני מתייחסת לאחד הערכים החשובים ביותר לגידולו/ה של ילד/ה ערכי/ת בעיני - הפלורליזם, ההומאניזם - הרי שאני ממש לא בטוחה שהחינוך הדתי מגדל ילדים ערכיים.

       

      אני מסכימה שיש מקום ליותר לימוד שורשים, היהדות בכללם, לכל ילדי ישראל. התנגדתי לכך בתקופתה של לימור לבנת משום שזה בא אז, להחלטתה, ע"ח מיקצועות ליבה, מה שהקרין בעיני פנאטיות, דוגמטיות, עיוורון וטפשות. ניתן ללמד זאת בנוסף. ילדינו נמצאים עד רבע לאחת בבי"ס - לא יזיק להם ללמוד שעה ואף שעתיים נוספות.

      חנה יקרה,

       

      כמובן שאינני חושב שתרבות מתירנית בתחום הלבוש והבילוי היא הבעיה החמורה ביותר, וכמובן שגם לחברה הדתית יש בעיות קשות, שהקיצוניות (גם בתכנים וגם בסגנון המאבקים) היא בהחלט אחת מהן. את בוודאי יודעת שחלק ניכר מכתיבתי אני מקדיש למאבק בתופעות האלה. יחד עם זה, כהורים לא יכולנו להתעלם גם ממשמעות החיים במשותף עם נורמות מתירניות כאלה עבור ילדינו. מה שרציתי להעלות בפוסט, ואולי התגובה שלך היא הזדמנות לחדד זאת, היא לא רק את עצם הבעייתיות של נורמות הלבוש והבילוי, אלא את השאלה העקרונית: מדוע הורים שאלו בהחלט לא הנורמות שלהם עצמם משלימים איתן? נדמה לי שזו שאלה הרבה יותר עקרונית ומכרעת.

      התשובה שלי לכך: "התקינות הפוליטית" של הנורמה הליברלית, לפיה לא רק שלא ראוי להתנגד לשום דבר שאיננו מסכן חיים או פוגע ישירות בזולת, אלא שזה גם לא "קול" לעשות זאת. הורים חילונים, שלא ממש אוהבים את האופן שבו בניהם ובנותיהם מבלים או מתלבשים, לא רק שנכשלים בפועל במאבק על כך אלא שרבים מהם כלל לא מנסים להיאבק - בגלל הנורמה שזה לא "קול", ואתה נתפס כאולד פיישן פאתטי אפילו בעיני עצמך אם תנסה לעשות זאת. זה מין טרור תרבותי שלפיו "העולם שייך לצעירים", והנורמות שהם מכתיבים צריכות להיות הנורמות, גם אם פירוש הדבר ריסוק כל היקר להורים עצמם. אדרבה, לא פעם אפשר להיתקל בהורים שבמקום להיאבק מול ילדיהם על הנורמות הראויות בוחרים לחקות אותם, כדי להיחשב "צעירים ברוחם".

      כמובן שבסופו של דבר, כפי שהצבעת בתגובתך, הנורמה המתירנית משפיעה גם על צעירים דתיים, בוודאי אלה מהציבור הדתי-מודרני, שחשופים מטבעם לנורמות הכלליות. אבל הנורמה הזו הגיעה אליהם מן העולם החילוני. הבעיות המקוריות של החברה הדתית הפוכות ברוחן (וכאמור, לא פחות חמורות ומסוכנות): עודף אידיאליזם, עד כדי אובדן קשר למציאות וסיכון החברה כולה במגמות הקיצוניות. אגב, בהחלט ראוי לשאול האם ההקצנה של החברה הדתית-לאומית עצמה לא נולדה כריאקציה למתירנות החילונית - במיוחד בשגעון של השנים האחרונות לעוד ועוד החמרות בתחום "הצניעות". לא שיש בכך כדי להצדיק את ההקצנה; היא פסולה בעיני בכל מקרה. ככלל, אני מאמין שאדם ששולל תהליך מסוים לא צריך להגיע לקיצוניות הפוכה, אלא לשמור על עמדת "שביל הזהב", ולהיאבק מתוכה בהקצנות מכל הסוגים. אבל גם כשאני מתווכח עם ההקצנה הדתית, מן הראוי לבחון בהגינות את מקורות התפתחותה, וכאמור, יש בעיני בהחלט סבירות גבוהה שההקצנה הזו היא ריאקציה למתירנות.

       

        17/7/08 14:50:

      צטט: בטיבם 2008-07-17 14:26:10

      מה ההבדל בין זה לבין זרם התל"י הוותיק או בתי ספר כמו פרנקל בירושלים?

       

       

      זה בדיוק אותו דבר, תל"י הוא חלק מהזרם החדש
        17/7/08 14:26:
      מה ההבדל בין זה לבין זרם התל"י הוותיק או בתי ספר כמו פרנקל בירושלים?
        16/7/08 07:15:


      יאיר,

      זה בעצם חוק תומך-תל"י, אם אני מבינה אותו נכון?

       

      אם כן, הרי שמה שהיה זה מה שיהיה ותל"י שואפים היום לבתי"ס נבדלים. כל קבוצה שואפת כנראה, בסופו של דבר, לבדל את עצמה מהאחרות. ברעננה עירי, תמכתי בהם בעניין זה משום שהניהול המשותף מתנגש לא אחת ומשום שיש מספיק תלמידים לבי"ס. האמת היא שלא חשבתי על זה בכלל בהיבט של שילוב דת-מסורת-חילוניות. ככולם, כנראה שגם אני נעולה בתבניות חשיבה: מבחינתי הם דתיים לייט, זרם לכשעצמו, שמגיע לו בי"ס בשם עיקרון השוויון.

      אותו כנ'ל בנושא התיכון הדתי, שהייתי בעד הקמתו מאותה הסיבה בדיוק.

       

      שם, נחשפתי לניסיון העיקש של הישיבות והמוסדות הפרטיים בעיר ונציגים דתיים במועצה, בדרכים שחלקן נראו לי לא דתיות בעליל (בעיני עדיף כבר סביבה עם לבוש חושפני...), לקפד את העניין. כפי שניתחתי אז את הדברים מנקודת מבטי הבלתי מעורבת, מדובר במגמת התחרדות שבינה לבין ערכי דת הקשר רופף, נראה היה לי אז שה- issue הוא שליטה במוקדי כוח, בתקציבים ובקהילה באמצעות ה"התחזקות" הזו, עם הרבה הפחדה דתית שפוזרה לכל עבר (בעיקר לאזני ההורים הדתיים והמצביעים הדתיים) כדי ליצור קונפורמיות.

       

      מעניין היה לנהל אתכם את הדיון על הלבוש החושפני וסגנונות הבילוי, בזמן אמיתי. יוצא לי לעיתים לעשות צעדות ליליות (מנסה לשמור על כושר) בפארק רעננה בשעות מאוחרות. יש שם הרבה חבורות נוער, באופן טבעי. יוצא לי לא אחת לפגוש חבורות נוער דתיות יושבות כחבריהם החילוניים סביב הנרגילה. אני לא שומעת הבדל רב בקולות. אם זכור לך, היה מחקר לפני מס' שנים לגבי שימוש בסמים ואלכוהול ואחד נוסף לגבי יחסי מין בקרב נוער דתי. התוצאות היו גבוהות. זה העניין - כשהפוקוס הוא גובה החולצה וסממנים חיצוניים של בילוי, אנו נוטים להתעלם מהנתונים המדאיגים באמת בהם אין כמעט הבדל בין נוער חילוני לדתי.

      אם אני מתייחסת לאחד הערכים החשובים ביותר לגידולו/ה של ילד/ה ערכי/ת בעיני - הפלורליזם, ההומאניזם - הרי שאני ממש לא בטוחה שהחינוך הדתי מגדל ילדים ערכיים.

       

      אני מסכימה שיש מקום ליותר לימוד שורשים, היהדות בכללם, לכל ילדי ישראל. התנגדתי לכך בתקופתה של לימור לבנת משום שזה בא אז, להחלטתה, ע"ח מיקצועות ליבה, מה שהקרין בעיני פנאטיות, דוגמטיות, עיוורון וטפשות. ניתן ללמד זאת בנוסף. ילדינו נמצאים עד רבע לאחת בבי"ס - לא יזיק להם ללמוד שעה ואף שעתיים נוספות.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      יאיר שלג
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין