בכל שנה שאני מגיעה לבקר את אמא שלי בטקסס

יש דבר אחד שלו אני הכי מצפה - פארק ה six flags .

הפארק הוא בעצם "לונה פארק" אמריקאי = יותר גדול, יותר מפחיד!

בגיל 12 הייתי מטופלת שנה אצל פסיכולוגית (הוריי התגרשו אז לא רצו שתהיה לי טראומה...)

זה לא ממש עזר...

מאז, הטיפול הפסיכולוגי שלי הוא פארקים כאלה.

עולים על רכבת הרים מטורפת , במהירות מופרזת ובגבוה שנושק לשמיים

צורחים במשך 5-6 שעות

וחוזרים הביתה שלווים ורגועים - לזה אני קוראת טיפול!

השנה, אני כבר בשבוע האחרון של החופש ועדיין לא ביקרתי בפארק!

אני מרגישה את הקיבה שלי מתהפכת בכל יום שאני אומרת "היום אני אלך"

אני לא ממש מצליחה להבין מה קרה לי!

אני - שכ"כ אוהבת את המתקנים האלה, שלא מפחדת מכלום

פתאום מקבלת רגליים קרות!

אני מאוד מקווה שבשבוע הבא לא יהיו לי שיערות לבנות

ואני עוד יותר מקווה שלא יפלו לי השיניים...

זהו תחילתו של עידן חדש - עידן ההתבגרות

ואני לא בטוחה שאני מקבלת אותו באהבה...

מכל חברי לעבודה ובכלל אני מבקשת סליחה מעכשיו אם אני אהיה קצת עצבנית שאחזור

זה בגלל שהשנה לא קיבלתי טיפול לכל בעיות הנפש שלי...