האם תיארת לעצמך שהכלב אינו מודע לאפשרות בצבירת תנופה לצורך קפיצה מעל למכשול גבוה? במקום שיצעד שניים שלושה צעדים לאחור ואחר ירוץ וידלג בקלילות, הוא ינקוט בסדרת פעולות, בסדר זה או אחר: הוא ישוב ויקפוץ מהמקום אף שלא יהיה בכך לקדמו כלל, הוא ישרוט את המכשול בכפו גם כשהמכשול עשוי ברזל, הוא יאגף את המכשול מסביב בלי להביט גם כשהגישה חסומה לחלוטין, הוא יחפור בקו המפגש בין המכשול לקרקע גם כשהקרקע מבטון והוא ייבב יבבות מצוקה גם כשאין מי ששומע אותו. הידעת שאין בעולם כלב אשר יצעד לאחור במצב זה? אף לא החכם מכולם? אם להיות כנים, יש לשאול האם הכלבים ראויים לתואר כזה בכלל? האם למרות מגבלותיהם ראוי לכללם בין החכמים? האם על אף שאין שום אפשרות מבחינתם לרעיון משום סוג, שום יוזמה שהיא אינה כלבית, האם התואר "חכם" מתאים להם? אם לדוגמא, נניח על הכרית שעליה רגיל הכלב לרבוץ ענף לא גדול, באופן שלא יאפשר לכלב לרבוץ בנוחות ואחר נתבונן בהתנהגותו, נאלץ ליטול ממנו את התואר "חכם" לצמיתות. במקום שייטול בפשטות את המטרד בפיו וירחיקו, הוא יתבונן בעצב, ייבב לעצמו ולבסוף, יפנה לחפש פינה חלופית. גם אם יעיין היטב בהוראותיו וגם אם ידפדף בהן שוב ושוב, לא תיתקלנה עיניו בהוראה מתאימה כלשהי. הוראה כזו איננה והיא לא הייתה שם מעולם! כאשר הכלב מתכונן לרבוץ, הריהו מודרך לפעול בסדר הפעולות הבא: זהה מקום טוב, דרוך בו, הסתובב סביב עצמך, בצע תנועות חפירה והשתרע. מבחן הענף על הכרית מכשיל אותו כבר בהוראתו הראשונה. אין הוא מזהה מקום טוב לפיכך, אין מבצע תנועות חפירה ואין הוא משתרע. לרוע מזלו הנטילה והנשיאה בפה שמורות למצבים אחרים. אין הוא מסוגל לנקוט בהן בבואו לרבוץ. הנטילה והנשיאה בפה תתכנה אך ורק כהתייחסות למזון או לאובייקט מעורר עניין. בשום אופן לא כאמצעי לפינוי המרבץ.ניתן לקבוע בוודאות שפינוי מרבץ, פשוט ככל שיהיה, אינו במסגרת אפשרויותיו של כלב. אגב, התכלית בסיבוב סביב עצמו היא מישוש הקרקע. סביר שכך מוודא הכלב את טיב המרבץ בטרם רביצתו. עיקר יכולת המישוש של הכלב מתרכזת בכפות רגליו וכן באפו. באשר לתנועות החפירה, סביר שתכליתן יצירת גומחה נוחה לרביצה. אין אלו רעיונות אלא תבניות פעולה. רפלקסים. פעולות אשר אינן מותנות כלל בטיב המרבץ ומתבצעות בטרם רביצה, ללא קשר לצורך או לאפשרות לשנות משהו בכך. תנועות אשר קיימות בכלבים משחר ההיסטוריה, שריד לימים בהם תהליכי ברירה טבעו את חותמם בהתנהגות- לדוגמה- דורות רצופים בהם כלב אשר לא חפר גומחה מת, החופרים ניצלו- מצב בו החלו להיוולד כלבים שהחפירה בדמם. אין המדובר דווקא בחפירת גומחות. בעל חיים אינו זקוק לשום הסברים כדי להתקיים. הוא גם לא אמור להבין מאומה בכוחות עצמו. הוא נולד כשהידע הנחוץ לו לחייו טבוע בדמו. ההיסטוריה של אבותיו אלפי דורות לאחור, היא שעורכת את תשובותיו למצבים השונים בהם יתקל בחייו והיא זו שמגדירה אותו ככלב. התנהגות בעלי החיים והכלבים בהם, בנויה מדגמים ומתבניות פעולה. אלו הם רצפים של תנועות אשר מורים להם כיצד לפעול לטובת עצמם, כך כבר מיליוני שנים. הדגמים אשר בצרור הכלבי קיימים בו דורות רבים מאוד ומה שלא קיים, לא יתכן שלפתע פתאום יופיע. ההתנהגות אינה נשקלת במאזני ההגיון. אין הם יוצרים מאומה ואין הם פועלים בשום מידה כדי לשנות או להשפיע על המציאות, כך גם במידה והמציאות אכן משתנה. התנהגותם של הכלבים אינה תוצאה של מסקנותיהם. גם אם ישנה מסקנה כלשהי במוחם, התנהגותם אינה מושפעת ממנה. התנהגותם היא כפי שהיא משום שכך מתחשק להם. חשק, לצד תבנית תנועה, זה העניין כולו. כל התנהגויותיהם ללא יוצאת מהכלל, ההזדווגות, הציד, האכילה, החברות, המלחמה, המשחק או הטיפול בגורים, כולן תבניות התנהגות מוכנות ומעוצבות היטב. רפלקסים. לא רק הן, התנועות עצמן הן תבניות: הריצה האיטית, הריצה המהירה, הריצה הטריטוריאלית (רושם), משחק המרדף, משחק המלחמה, הגלגול, הזינוק, ההתפלשות, התזת עפר ברגליים אחוריות, הפגנת המיניות, חשיפת השיניים והנהמה, תכסיסי הקרב, כינוס הזנב, חשיפת הבטן והצוואר, ליקוק פיו של אחר, ליקוק אוזניו של אחר, היללה, הנביחה, היבבה, איתור טרף, המרדף, ההרג, החיתוך, הלעיסה והבליעה, ההשתנה, החיזור המיני, ההזדווגות, חפירת המאורה, ההמלטה, קריעת הטבור והטיפול בגורים. כל ההתנהגויות שאנחנו מכירים נמצאות שם, ארוזות וממתינות לתורן. אלה הוראות הכלבים. יתרה מכך, ספר הוראותיהם אינו מכיל תנועות והתנהגויות בלבד אלא גם הוראות בדבר תזמונן. כדי שההתנהגויות תוכלנה לשרת את הכלב, לצד כל התנהגות רשומה ההתרחשות אשר אמורה להפעילה. לפיכך ההתרחשויות היחידות הראויות להתייחסות הן אלה הרשומות- הגירוי מעורר החשק ולצדן התנהגות- התגובה, התנועה. ההתפלשות בנבלה לדוגמא, רשומה לצד ריח הנבלה. החיתוך, הלעיסה והבליעה רשומות לצד נוכחות הבשר. אגב, בעיתוי זה רשום לפניו "הרחק מקרבתך כל מתחרה אפשרי. האגרסיביות לגיטימית". היללה רשומה לצד צליל יללה של כלב אחר (לעיתים מצוקה ובדידות), נשיכות משחק והתנהגות חברית לצד מפגש בחבר, החיזור המיני וההזדווגות לצד ריח עונתה של הכלבה – בהוראות הזכריות, וליקוק הגורים רשום לצד הגורים, מראם, ריחם, קולותיהם ותנועותיהם – בהוראות הנקביות (מחזוריות הורמונלית). בדפי הוראותיהם, להוציא התנהגויות מסוימות, ההתנהגויות מוגשות אך כתשובות להתרחשויות בסביבה. "ארנבת", כתוב שם, "קום, רוץ, השג, קטול וזלול אותה". מעולם לא הוסבר לכלב שהארנבת מזינה, שיש בה חלבון אולם, כלב כמו כלב, אינו זקוק להסברים. הוראותיו מכילות את הידע הנדרש עבורו כדי להתקיים בעצמו. הכל מותאם ומוכן לחיי הבר, לא לימים בהם כל שעליו לעשות כדי לאכול הוא ליבב ליד שק המזון שלו. לתבניות הפעולה המוכנות נקרא תגובות. להתרחשויות אשר אמורות להפעיל את התגובות נקרא התרחשויות מגרות או גירויים. ראשית מתרחש הגירוי ומיד אחריו תגובה. כאן המקום לקבוע סייג ולהגדירו. בחיי הבר, כאשר הרעב מציק לכלב, הוא יקום מרבצו ויתור בחושיו אחר ארנבת לאוכלה. במקרה זה הכלב אינו מונע על ידי הגירוי אלא מתוך מחסור. הכלב בנוי כך שמחסורים מסוימים יניעוהו לפעול בהתנהגות ללא גירוי. אם לא היה כך, היה גווע במאורתו. הרעב אינו המחסור היחידי אשר מניע התנהגות ללא גירוי. גם מחסור בחברה יביאו ליוזמות מסוימות. הדברים עשויים להישמע מפתיעים, אפילו מקוממים, אולם אם לא נחדל להדביק לכלבים יכולת לחשוב, לתכנן וליצור, לו לא נתייחס להתנהגותם כאל תבניתית, כלומר עשויה מדגמים מוכנים המצפים לגירוי המתאים להם, בדרך זו לא נוכל לומר אף מילה של אמת בכל האמור בהתנהגותם. למעשה, לא נדע מאומה. כשאנו מבקשים להבין את הכלב, את פעולותיו ואת יכולתו, לא די בהתבוננות. עלינו להיזהר פן ניפול אל בור "המובן מאליו". אל לנו לחפש בו אנושיות. אם נחפשה בקדחתנות, בסופו של דבר, נטעה בגסות. ה"קאניס פאמיליאריס" המוכר לנו ככלב הבית, ממוקם על הסולם הפילוגנטי, אומנם גבוה מסוס וגבוה מארנב אולם נמוך לאין שיעור מכל סוגי הקופים. זהו בעל חיים הלמד היטב את סביבתו- מסתגל, אולם אינו בנוי למחשבה. בנוסף, למידתו אפשרית בנושאים מסוימים בלבד. הוא למשל, אינו מסוגל ללמוד שהדמות הניבטת מהמראה היא דמותו שלו. גם אם יהיה קשור כל חייו לצד מראה ענקית, לעולם לא ילמד זאת. אין זה אפשרי שיבדוק בה את מראה שיניו… על אף האמור עד כאן, ניכר בכלבים שהם שונים זה מזה בתפקודם, לעיתים שונים מאוד. יש למצוא הגדרות אשר יתארו את ההבדלים ביניהם. חכם או טיפש אינם מאפשרים תאור ענייני שהרי, ללא יוצא מהכלל, כולם מתנהגים ככלבים. בכל האמור בכלבים, תבונתם אינה נמדדת ברעיונות. על מדידת תבונתם להיערך בשני היבטים שונים ונפרדים: האחד – קלות התגובה בהוראה הכלבית המתאימה, האחר – ההסתגלות. באחד יש למדוד את ערות האינסטינקטים ובאחר את יכולת הלמידה ואת יכולת ההשתנות. באחד יש להתבונן בדרך התגובה במצבים שאינם מוכרים בעוד שבאחר דווקא בהשתנות ההתנהגות בעקבות הניסיון. ראשית ננסה לעמוד על טיבן של ההוראות הכלביות הקיימות, ובהתאם לכך גם על אלו מהן החסרות בכל כלב. הכלבים אשר בבתינו חסרים כולם ידע רב. חסרונותיהם נישאים אתם בדמם, כלב כלב וחסרונותיו. לו לא היו הדברים כך, לא ניתן היה להתקרב לשום כלב בעת שהוא אוכל, וכל כלבה הייתה משיבה מיד אל חיקה גור שהתרחק מאחיו – נושאתו בפיה. בפועל, כלבות רבות נותרות חסרות אונים במצב זה! בעלי חיים אלו אינם בנויים עוד לחיים עצמאיים. הדורות הרבים בהם לא הזדקקו לפעול לצורך קיומם, הביאו לניוון והשכיחו מהם חלקים מידיעותיהם הכלביות. מכאן האחד אינו מזדווג עם נקבות בעונתן, האחרת אינה מסירה את השליות מוולדותיה ומביאה לחניקתן, השלישי אינו מתפלש בנבלות כלל, הרביעי משוטט בגפו בשכונות מרוחקות ואינו חש בצורך בקרבה לחבורתו והחמישי, נותר שליו גם כשמכים את אדונו למוות. בכל האמור בבעלי חיים, התנהגותם קשורה במישרין או בעקיפין לצורכי גופם. כך גם הכלבים. אף שאין זו משימה בלתי אפשרית, לא נימנה כאן את הוראות הכלבים אלא רק נחלקם לסוגים בהתאם לתכליתם. אם תכלית ההוראה לשרת את גוף הכלב ואת בטחונו הריהי התנהגות פרטית- הזנה, שינה, טיפול עצמי, משחק (תרגול מיומנויות) זהירות, הימנעות ובריחה. אם תכלית ההוראה היא לשיוך הכלב לחבורתו, לחיזוק חבורתו ולחיזוק מעמדו הריהי התנהגות חברתית- הצמדות, טריטוריאליות נגד זר, תחרות, משחק יחדיו, טיפול באחר, הגנה וחיקוי. אם תכלית ההתנהגות היא לשרת את המין הכלבי כולו, ללדת צאצאים ולהביא עוד כלבים לעולם, הריהי הוראה מינית- ההשתנה, החיזור, ההזדווגות, ההתכוננות להמלטה, ההמלטה והטיפול בגורים. אגב, ההתנהגות המינית מתחילתה ועד סופה מתרחשת בהשפעת הורמונים. אין המדובר רק באקט ההזדווגות אלא בכל מערכת ההתנהגויות אשר יוצרת ומשרתת את דור הצאצאים הבא- ההתנהגות האימהית בכללה. בעולמם, כידוע, אין הדרכה מינית ואף לא הדרכה הורית. אימא טובה או לא? העניין לא מה הכלבה יודעת כאם אלא מאזן ההורמונים בדמה! אימא רעה? תוספת קטנה של הורמון נכון והיא עשויה להפוך לאם למופת. כלבה הנוטלת אחד מגוריה בין שיניה ונושאתו מתנהגת בהוראה מינית. המתפלש בנבלה פועל בהוראה פרטית, המלקק את אוזן עמיתו- בהוראה חברתית, הנוטה לקבור מזון- בהוראה פרטית, המצטרף ליללה- בהוראה חברתית, המטפס על נקבה בעונתה- בהוראה מינית, האלים כלפי חבריו בעת שהוא מכרסם עצם- בהוראה פרטית, הנושך את ישבנו של הדוור- בהוראה חברתית והמשתין כשהוא צולף את שתנו על עץ- בהוראה מינית (כך מבטא הזכר הבוגר את מיניותו). די שנכיר בכך שההתנהגויות הן ביצוע ההוראה "הייה כלב", שאלה הן תגובות לגירויים ולא שום דבר אחר, כדי שבהדרגה תתבהר תעלומת התנהגותם. צא והתבונן בכלב. |