גם כאשר את/ה מאוגד את/ה – לבד!!! פתח דבר: בראשית צעדיי בפעילות הציבורית לפני שנים רבות, קראתי את ספרו של מקס ובר 'פוליטיקה בתורת מקצוע'. למרבה הצער, כל התופעות השליליות המתוארות במלוא חריפותן בספר זה, ואשר נותרו ללא שינוי עד ימינו אנו, מיושמות על ידי פעילי ציבור רבים בישראל. תמצית המתואר בספרו של ובר, מתבססת על עובדות חיים, כגון: שמור לי ואשמור לך, תועלתנות, נפוטיזם, פחד וחשבון אישי, והתעלמות מצורך במתן דין וחשבון לבוחר שממנו שואב הנבחר את כוחו ולמענו נבחר. מרגע שסיימתי לקרוא את ספרו זה של ובר, שמתי לעצמי למטרה להימנע מדרכי הפעולה המתוארות בו. בראש ובראשונה, השתדלתי לפעול לעצמאותי כנבחר ציבור, וליצור תנאים שיאפשרו לי ולאחרים במעמד דומה ו/או זהה לשלי, לפעול למען ציבור הבוחרים. במהלך כל שנות פעילותי, מתוכן עשרים ושש שנים במוסדות ההסתדרות, היוותה העבודה בעבורי לא רק מקור פרנסה אלא בעיקר דרך חיים. עשיתי לילות כימים (הרבה מאוד לילות) בעבור דברים שבהם האמנתי. עשייה זו כללה בין היתר פעילות בסניפים, שהיו פרוסים בכל חלקי הארץ, דיונים, הרצאות ועוד. במשך כל הזמן הזה, כמעט שלא ניצלתי ימי מחלה וימי חופשה שהגיעו לי על פי דין, כל זאת, מתוך האהבה והסיפוק שגיליתי בעשייה היום-יומית. ודאי ישאל עצמו הקורא, מדוע נקרא הספר 'מצבה מזכוכית'. ובכן, אחת העובדות הבכירות שליוותני (בהסתדרות) במשך שנים רבות, והייתה עדה למאבקים רבים שניהלתי, אמרה לי פעם: "זכור!! בבוא העת על קברך יציבו מצבה מזכוכית" על שום מה? שאלתי "כדי שכולם יראו איזה פראייר שוכב שם!!" אמרה. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#