התאבדתי.

אבל לא בצחוק. באמת.

עכשיו אני מת.

זה קרה בגללך.

לא. לא את.

כן. את.

לקחתי אקדח רולטה ופוצצתי את הרקה.

בדיוק כמו ששי חבר שלי עשה אחרי כמה טריפים גרועים במיוחד.

זה הגיע לי די בהפתעה. סבירות של אחד לשמונה בלחיצה הראשונה.

כאילו מישו מלמעלה ממש רצה שזה כבר יקרה.

אומרים שפחדן מי שמתאבד.

אבל זה שיא האומץ.

אתה לא יודע אם יצליח לך ואם תישאר נכה.

וכמה יכאב לך.

אתה לא יודע לאן תיפול.

אבל שלא יהיה לך לא נעים או משו.

נורא טוב לי.

אני מרגיש אורגזמה כזו שלא נגמרת. בדיוק כמו שאני אוהב.

ועוד בלי הרואין.

הגעתי לגן עדן.

פגשתי פה את שי. אך לא את כל האחרים.

אמר שהפעיל קשרים בשביל שאגיע לפה.

למרות שפעם לקחתי לו דיסק ולא החזרתי.

ההיפך. הודה לי שכך עזרתי לו להגיע לכאן מהר יותר.

שממש טוב לו עכשיו.

הכל טהור פה. ממש כמוני.

בעולם הקודם לא מצאתי את עצמי. הרוע שלט שם. והטמטום.

ואף אחד לא הצליח לגלות את האמת חוץ ממני ומכמה נוספים.

אף אחד לא באמת הפך לרוח.

חלמו וקשקשו מבוקר ועד ליל.

אני שוחה כל בוקר באגם הדמעות הגדול של כל האוהבים המדממים בעולם. ומזדכך.

אחרי כל טבילה אני נעשה צעיר יותר ובריא יותר.

ועצוב יותר.

ובוכה יותר.

המלאכיות נורא אוהבות אותי.

וגם הבתולות.

ממש כמו בעולם הקודם.

אבל אני מחכה לך. שתגיעי לפה.

יש לך סיכויים לא רעים. יש לנו סיכויים די טובים.

כי הייתי נורא טוב בעולם הקודם. גם בשבילך.

אלוהים אמר לי. חרג ממנהגו ולחש לי.

אבל ביקש שאניח לך לעת עתה.

בג'ונגל האבודים אני הכי אוהב לעמוד מתחת לזרם המפל העצום שניתך על ראשי ולעצום עיניים.

לחשוב עלייך...

התאבדתי.

אבל לא בצחוק. באמת.

עכשיו אני מת.