כל האהבות כולן...
אמא של טל, גננת, מאמנת אישית להעצמה בקבוצת יוזמות.
מאמינה באהבה, בגמדים ובפיות.
מאמינה בחינוך ובשינוי שמתחיל מבפנים.
מאמינה שכל אחד יכול לעשות שינוי בחייו, שלכל אחד מגיע להיות מאושר, גם לך.
בבלוג שלי תפגשו אותי דרך ספורים על הדרך שלי ועל האהבות בחיי. מזמינה אתכם להתרווח, להרגיש בבית ולקרוא עם הקפה.
החיים הם ספור בתוך ספור בתוך ספור בתוך ספור.. והסוף תמיד טוב.... אם עכשיו לא טוב, סימן שעוד לא הגעת לסוף הסיפור...
פוסטים אחרונים
- בחזרה למילים 6/11/10
- מסיבת יובל 7/5/10
- יומן מסע 26/3/10
- מהמרחקים 1/3/10
- תרקדי 23/2/10
- שיר נבואי קוסמי 3/2/10
ארכיון
ושבו בנים...
גם בחיים אני משתדלת להמנע מכך. בהחלט אני בעד תקשורת, נטייה שמאלה משהו. ערבים בעיני הם בני אדם כמוני וכמוכם. מאמינה גדולה באדם וביכולת האנושית להגיע לסטטוס קוו של שלום עולמי.
דמעות חונקות אותי כבר מאתמול. הכעס עולה ומבעבע.
איך אנחנו נותנים לזה לקרות ועושים את הכל כדי שזה יקרה שוב ושוב. עם כל ההומניות בעולם שיש בי, אני ממש לא מצליחה להבין איך דאגה לילד פלסטיני ובכוונה אני אומרת ילד כי אתם יודעים כמה ילדים זה בדמי, ובכל זאת, איך ילד פלסטיני חשוב למדינה, יותר מהילד שלי.
איך לספק לו חשמל ואוכל, חשוב יותר מלשמור על הגבול שלי שלא יכנסו בו חוטפים ויחטפו לי את הילד שלי. למיטב הבנתי המוגבלת, הוא אמור להיות הדאגה של ההורים שלו (כן, אלה שמחזיקים אותו ביד בעודם משגרים טילים אל עבר הבתים שלנו), של הממשלה שלו, של המדינה שלו.
הגבול צריך להיות סגור. אין מעבר. אין חשמל. אין אוכל. אין רפואה. אין עבודה. שידאגו לעצמם ולאנשים שלהם !
שיחזירו את גלעד, שיחתמו על הסכם שלום - רק אז אני אחשוב על לתת בהם אמון ולפתוח את הגבול.
הם צריכים אותנו, הם צריכים חשמל, הם צריכים עבודה. לא רוצה להכניס עוד בנים ולעשות שם מלחמה. רוצה לסגור את המעברים ולהפסיק לתת להם שרותים. כמה הרוגים עוד ניתן במחיר ההומניות שלנו או יותר נכון במחיר התדמית שאנחנו רוצים שתהיה לנו בעולם.
שלא יאהבו אותנו, שיכבדו. איך אפשר במצב שנוצר לכבד אותנו? אנחנו כבר לא מכבדים את עצמנו.
ברגע שנעמוד על שלנו, נתאחד ולא נהרוג כל הזמן אחד את השני - העולם יעריך אותנו יותר, נתחזק ולא נחלש. רק צריך לעבור את גלי הזעם הראשונים ולהראות שאנחנו לא נכנעים יותר לאלימות.
הבן שלי נמצא על גבול הלבנון, שרק אלוהים ישמור לי עליו. ברור שעכשיו הבנים שלנו בסיכון יותר גבוה, כי הסיפור לא נגמר, אלא רק מתחיל מחדש, עד החטיפה הבאה או עד שנתעורר....
ליבי עם המשפחות ואני מרגישה אחריות להתנצל בפניהם.
אנחנו מדינה עם מחלה אוטואימונית. הורסים את עצמנו. שרק אלוהים ישמור על הילדים שלנו, כי אנחנו לא מצליחים.
גילה
|
תגובות (76)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בתקופה הפוליטית הזאת, אין עמידה במילה.
התשתית החברתית נאכלת מבפנים ולאט לאט אנחנו נאכלים מבחוץ.
בימי השבעה , מרכין את ראשי ושותק.
מחבק ומשתתף בצערם של המשפחות.
אלון
יש לך מידע שאין לנו?
מי אמר לך שהוא בשבי?
תגובה מטופשת!
*
גם לי אין מושג מה יכול לעזור
ומלאת תסכול מזה!
גילוש יקרה!
את מתחילה את הפוסט בזה שיש לך נטיות שמאלניות,שהרי אנחנו והם,אב אחד לנו-אברהם,ומדוע יהיו שונים הערבים מהיהודים.
אבל בהמשך את עוברת לגמרי ימינה:להתנתק- לא מיים,לא חשמל,לא, לא, לא!
אם פעם הייה שמאל וימין,הוא נעלם היום.הליכוד,העבודה,קדימה ביחסינו לערבים לכולם פחות או יותר אותו כיוון מחשבתי.
המסקנות שאני רואה מול עיני הן:
1. התנתקות:הגורם הדמוגרפי פועל לטובתם גם בשטחים,וגם בקרב ערביי ישראל,ולכן,אם חפצי חיים אנחנו יש לתת לערביי השטחים לחיות את חייהם במנותק מאתנו עד כמה שזה ניתן(נתק מוחלט-הוא בלתי אפשרי).
2.אל נחייה באשליות: לא נראה שלום באופק כשאיראן נושפת בעורפנו עם שנאה תהומית,ובני טיפוחיה:חיזבאללה וחמאס,והאיסלאם הקיצוני עם אל קעידא,ואחרים
שתרבותנו,מוסריותינו,ושאיפתנו לחיים זרה להם.
אי אפשר לעשות שלום עם מי שחיי אדם אין להם ערך עליון
אי אפשר לעשות שלום עם מי שמחנך ילדים מגיל הגן איך לזרוק רימונים,ואיך להרוג ילדים,נשים וטף רק בגלל שהם יהודים.
אי אפשר לעשות שלום עם עם ששולח את בניו ובנותיו לגן העדן להתייחד עם הבתולות ,ולהפוך לשהיד.
אי אפשא לעשות שלום עם ערבים שתהום פעורה בינינו לבינם.
אבל, אסור לנו גם להיות רק פסימיסטים,כי השלום בא יבוא רק בסבלנות,ולא בויתורים.מי שחושב שככל שנוותר יותר,כך נשיג שלום מהר יותר: ט ו ע ה, ו מ ט ע ה!
האפקט הפסיכולוגי הוא הדומיננטי בעולם הערבי.
פעם נראינו חזקים ונחושים.היום אנחנו נראים בעיניהם כחלשים,וללא עמוד שידרה.
רק אם נהייה חזקים,ונפעל כחזקים,ולא ניתן וניתן בלי לקבל,ונחדש אתכח ההרתעה שלנו,רק אז הם עשויים להבין שלא יוכלו לגרשנו מכאן.
אבל, אין לסמוך רק על כח!.
כתוב: לא בחייל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר אדוני!
השילוב של צבא חזק עם מוטיבצייה חזקה,יחד עם חשיבה איסטרטגית ארוכת טווח.
רוחו של עם חשובה לא פחות מכוחו של עם.
חייצוק
גילה
אנחנו כמו הכנרת
הקו האדום שלנו משתנה בהתאם לצרכינו
כשידעו מנהיגינו להיות תקיפים ולא תוקפנים
אולי נראה ישועה!
גילוש,
הבעייה שאנחנו מנסים להיות יפי נפש
מול התקשורת העולמית.
ו- "מה יגידו" מוביל את ההחלטות
זה לא כי אני נגד האזרחים המסכנים שגרים שם, זה רק בגלל שאני חושבת שאנחנו צריכים לקחת אחריות קודם כל עלינו ואולי זה יאלץ אותם לקחת אחריות על חיי התושבים שלהם.
הלוואי וימצא פתרון אחר הומני יותר.
בינתיים, זה לא עובד והנה עכשיו הם החמאס הודיע בחדשות שכתוצאה מהעיסקה הוא לא מתכוון להתגמש בעיסקה עם שליט... כאילו - ברורררר
אין לי מילים לתאר כמה ההרגשה היא עצובה וכואבת.
גילוש
גם אני איתך
יום קשה ועצוב לכולנו
אם הנעתי אדם אחד לפעולה היום
דייני... (כתיבה נחשב)...
תודה, זה שאת גרה בארץ אחרת
לא אומר שאת לא שייכת...
הגבול צריך להיות סגור. אין מעבר. אין חשמל. אין אוכל. אין רפואה. אין עבודה. שידאגו לעצמם ולאנשים שלהם
אני איתך...אבל נראה לי שזה לא מספיק...
יום שמציף הרבה מאד רגשות,
בהחלט יום מאד טעון וקשה..
שרק אלוהים ישמור
עלינו ועל כל עם ישראל...
בהחלט יש געגוע גדול
לבגין ולרבין להוכיח שזה
לא ענין של שמאל וימין אלא
ענין של גדלות נפש...
עוד יבואו ימים טובים יותר
גם למדינה שלנו...
תודה בוסמתי
מסכימה איתך ב-100% - זה קשור לתפיסת עולם ...
עם התגובה הזאת אני מסכים איתך מאוד גילוש..
גם אני כועס,
גרמת לי לכתוב גם
החבר אלון
אין לי זכות להתערב כי בחרתי לחיות במדינה אחרת.
בחרתי במדינה אחרת כי המדינה שלי לא אהבה אותי
שכחה את החלל שלי והתעסקה במעטפות. דיעה
קהניסטית שלצערי נגררתי אל.
הגבול צריך להיות סגור. אין מעבר. אין חשמל. אין אוכל. אין רפואה. אין עבודה. שידאגו לעצמם ולאנשים שלהם !
Rחל
.
יום קשה. אין מילים רק עצב כבד.
יקירה...
משהו טוב יקרה, חייב לקום מנהיג שיוביל אתהעם למקום טוב יותר.
שמחה שכתבתי בשמך..
אן יקרה,
גם אני לא יודעת מה בדיוק הפתרון, אם יש כזה שהוא בדיוק.
לכל דבר יש בעד ויש נגד.
מה שברור לי זה שהמצב חייב להשתנות קודם כל הרמה של ליצור מהעם הזה קבוצה. קבוצה שתפרגן האחד לשני, שתתמוך גם בחיי היומיום. שנהיה עם של אנשים שלוקחים אחריות, של דוגמה אישית, עם של ערכים. ברגע שנהיה פה האחד בשביל השני - יווצר הקשר האמיתי עם המקום. אולי אני חולמת אבל זה נראה לי אמיתי ואפשרי.
בינתיים ככה נהייה המצב רק יותר רע ונוצר מעגל של ייאוש בדיוק כמו זה שאנחנו לכודים בו.
אבי, אני לא יודעת מה נכון,
אני רק רוצה שתהיה מנהיגות שאוכל לסמוך עליה..
שתהיה אמיצה ועם יושרה.
אין כבר הייום ימין או שמאל וזה גם לא מה שמנחה אותי.
בדיוק. התדמית העולמית שלנו לא תפגע אם נעמוד על שלנו ואם נלך בדרך ברורה וקבועה. בהתחלה יכעסו ולמחרת יפסיקו וילמדו לכבד אותנו על הדרך שלנו.
לא רוצה מלחמות, רוצה תקשורת עם מי שרוצה אותה גם.
ועל זה בדיוק אני מדברת - התרגלנו, זאת הפכה להיות הנורמה
וחבל - יש לנו ארץ יפה, אנשים טובים וכוונות טובות.
איבדנו את תחושת הביחד וחבל שאנחנו מגלים אותה מחדש רק
בתקופות מלחמה וכאב.
צודקת כמובן...
קודם כל להיות עם המשפחות באבל שלהן.
אני לא מדברת על נקמות, מה פתאום.שלום יבוא רק בשיחות ובתקשורת, רק שעל מנת שתהיה תקשורת כזאת, אנחנו צריכים עמוד שדרה. לא לבוא מעמדת נחיתות. צריך שלהם יהיה כדאי, שהם ירצו את הסכם השלום לפחות כמונו. אחרת זה סתם מילים.
גילה
אני חושבת בדיוק כמוך !!!
*
גמאני לא כותבת פוליטיקה, לא רק לא כותבת אלא גם לא קוראת...
לא כותבת ולא קוראת מה שאני לא מצליחה להבין, וכמו שהפוליטיקה שלנו נראית
עדיף גם עדיף שלא להבין... כי זה רק יעשה בי רע..
תודה שהפעם, כתבת גם בשמי, תודה!
אני לא יודעת אם זה הפתרון...
מאידך, אני לא רואה שום פתרון באופק.
אני עצובה כל כך. לא מסוגלת לחשוב מה יכול להביא לסיום מעגל הדמים הזה.
גילה יקרה
את היום מדברת מתוך כאב
שהוא משותף לכולנו.
ולא רק אלא מה אפשר להוסיף
על ההתנהגות הצינית והלא אנושית של אלה שממולנו
שקשה להאמין שכך יצורי אנוש קיימים.
ובאשר לפתרונות שאת מציעה
הלואי שהכל היה כל כך קל
ובמטה קסם ובפעולה אחת כזו או אחרת היו כל הבעיות או חלקן נפתרות
כנראה שזה לא כל כך פשוט..אחר תאמיני לי שמזמן היו עושים כן
וזה לא קשור לימין או שמאל...הרי מזמן כבר איבדנו את התמימות..
חייבים להכין את עצמינו
ומיד
בזה את צודקת בהחלט
מה שנורא זה -
שהיום זה כואב נורא -
מחר זה חדשות יום האתמול..
ולא למדנו כלום...
עזוב תדמיתנו בקרב אויבנו -
בקרב עצמנו -
איך אנחנו מסתכלים על המראה כעם -
מה אנחנו רואים? האם זה מה שרצינו?
תודה בועז
מכניס לפרופורציות
את החיים שלנו...
צודקת. צריכים לכידות בעם ומנהיגות עם עמוד שדרה.
גם עכשיו אני אומרת שלא צריך מלחמה, צריך הפרדה
ותהליכים לשלום דרך תקשורת.
אמרתי אותו הדבר גם לפני שהבן שלי היה בצבא, נכון שעכשיו
זה מפחיד יותר כי זה קרוב יותר ומתחבר לעוד פחדים של אמא.
המצב דורש שינוי ועל זה כולם מסכימים.
גילוש
את כל כך צודקת הכאב הזה
התסכול ,
זה יוכל הרי לקרוא לכל אחד מאיתנו
זה כואב מידיי.
פשוט אין מילים.
זה בדיוק זה גילה, הקשר בין חינוך למנהיגות!!!
ולטעמי, אנחנו נמצא מנהיגות בו בעת שנעשה מעשה להנחיל אותה בחינוך! לאפשר למנהיגים הפוטנציאלים לקום, להיות, להנהיג. לדאוג לעתיד הילדים שלנו דרך ובאמצעות הילדים שלנו. זכותנו וחובתנו כהורים וכאזרחי הגלקסיה הזו.
מה שהכי עצוב לי זאת העובדה שזה הפך לנורמה,
ועוד חודש
עוד שנה
זה ישכח..
גילוש,
כל מילה שכתבת כאילו נכתבה על ידי.
ויחד עם זאת אני חושבת שביום העצוב הזה אנחנו חייבים לעצור וקודם כל לחבק חיבוק ענק את שתי המשפחות המיוחדות האלה, שאיבדו את היקר מכל.
שנית, אנחנו חייבים לעצור ולו לרגע ולחשוב האם אנחנו צריכים לתת למנהיג המרושע של החיזבללה להוביל אותנו לכעסים ולתחושות נקם.
ושלישית, אנחנו צריכים לאסוף את כל הכוחות שרק ניתן כדי להתמודד מול מי שעומד מולנו כשאנחנו יודעים שבעיקר הנהגה של זה שעומד מולנו, מקבל לפעמים צורה של חיית אדם. עם אותה חיית אדם אנחנו "עומדים על המקח" על "מחירו" של גלעד שליט ומבקשים/מתחננים לפיסות מידע על גורלו של רון ארד.
ותפילה ענקית בליבי היום: שגלעד שליט יחזור על רגליו הביתה.
שלא נדע איריתה.
שאלוהים ישמור.
מסכימה עם דבריך מאד... זה תהליך שהעם עובר כחלק מההתהוות שלו להיות עם חופשי בארצו. מסכימה שאנחנו גם ממגנטים את המנהיגים האלה ועד שלא יהיה לנו בטחון בעצמנו, לא יהיה שום שינוי. הבטחון מתחיל מכל אחד מאיתנו בנפרד ואז נמגנט סוג אחר של מנהיגות.
תודה איציק.
יום קשה לאחר שנתיים קשות יותר.
אלוהים שישמור. אלה המילים שלא יוצאות לי מהראש מהבקר...
ככל שיותר אנשים יבינו שהם עדיין במדבר ולא יסכימו למדיניות פחדנית, כך יתרחב המעגל שמזמין מנהיגות אמיצה ותהיה כזאת. יש אנשים טובים במדינה שיכולים לקחת עליהם את המנהיגות הזאת ולהוביל את העם למקום אחר. אנחנו קצת בתקופה שכל אחד חי את החיים שלו ורק בתקופות כאלה פתאום אנחנו נזכרים שבעצם אנחנו עם ובזה כוחנו.
יום קשה.
כואב מאד.
גם אני לא מדברת פוליטיקה וגם עכשיו זה לא פוליטיקה.
חייבים מתי שהוא להתעורר כי עכשיו זה רק ענין של זמן עד ששוב יקרה דבר דומה.
כבר העלו את רמת ההתרעות לחטיפות חיילים.
בהחלט יום קשה.
תודה.
ארי, אין מה להאשים -
האחריות היא קודם כל עלינו -
על הדרך בה אנחנו מתנהלים.
הממשלה היא הפנים של העם.
יום קשה.
אין שום דבר רע בנקיטת עמדה פוליטית...
ויש הרבה צדק בדברייך!
חשובה לנו תדמיתנו בעולם, עולם של עודף-תקשורת,
עולם של רייטינג ונתוני סרקולציה...
חשובה לנו תדמיתנו בעולם, יותר מאשר תדמיתנו
בקרב אויבינו. כל-כך חבל...
אין מילים....
רק כאבבב
קיםקים.
היי גילוש
הבעיה מתחילה מהראש.
להיות נחמדים לעולם ולא אל שלנו,
אנחנו מתרפסים והם צוחקים עלינו,
לא לומדים, לא שומעים
ואם יש ראש חזק יותר
מפריעים את עבודתו
אז אתם בוכים,?
עכשיו שיש לכם ילדים בצבא אתם התעוררתם
איפה הייתם עד עכשיו ?
מה שונה עכשיו מלפני שנים קודמות?
צריך להיות חזקים איתם
לא לתת להם כלום לפוצץ בהם.
את אומרת לא משנה ילד הוא ילד גם אם הוא ערבי?
הוא לומד מהגדולים כמה שהם מכאיבים
אנחנו נותנים להם עוד.
כאשר תקום מדינה וראש חזקים
רק אז נוכל להם.
אנחנו לא מאוחדים וכאן מתחילה הבעיה.
כואב הלב היתה תקווה
ולבסוף קיבלנו ארונות בחזרה.
את מזכירה את גלעד שליט ואת לא מזכירה את גיא חבר שנחטף ליד בסיסו הצבאי. אני לא מבינה את זה. לא מבינה את הכעס שלך. בגלעד, ברון ארד ,ברגב ובגולדווסר עסקו כל הזמן, מה עם גיא חבר? לא מבינה את הכוכב שנתת לי הבוקר לרשימה שלי לחבק את רינה חבר. לא מבינה את זה.11שנה החייל מוחזק בשבי והבעת כעס על מה ששמעת ואין אף מילה ברשימה שלך עליו. שאלוהים יעזור לי
גילה.
אני איתך!
כל מילה בסלע.
הם חיות אדם.
איריתה
אתה יודע אסף, קראתי את תגובתך ולרגע עצרתי. אולי באמת אתה צודק ואני מגזימה.
חזרתי כדי להגיב לך...
חיבקנו את המשפחות שנתיים ואנחנו מחבקים אותן גם היום. באיזה שהוא מקום, היום הסיוט שלהם נגמר והם יכולים להתחיל להתמודד עם האובדן הפרטי שלהם, שזה סיוט בפני עצמו.
הסיוט של כל אם שהבן שלה נמצא בצבא - לא נגמר.
צריך לזכור טוב טוב את מה שאנחנו מרגישים היום. זה כאב לאומי שמחבר בין כולם. צריך לזכור אותו, כי מחר כולם יחזרו לעיסוקיהם והיה כלא היה - עד הפעם הבאה, אלא אם המקרה הזה יהיה כמנוף בכדי שלא תהיה הפעם הבאה וכך מותם הנוראי לא יהיה לשווא.
צריך לזכור שגלעד שליט עדיין שם ושהסיוט של המשפחה שלו עוד לא נגמר !!
וליבי ונשמתי, כמו של כולנו, עם המשפחות.
גילה יקירתי
מתנהלת במדינה הזו שיחה קשה במיוחד
ואני מבין אותך לגמרי, לעצור ,לחסום,
לא עבודה, לא חשמל, לא מים,עניי ביתך קודמים....
לדעתי השיחה שמנהלת לנו את המדינה ושמה לנו את המנהיגים
האלה זו שיחה שלנו בתודעה, שיחה גלותית לגמרי,
כמו מה יגידו עלינו, ואנחנו חייבים להיות נחמדים
וזה קיים בעם היהודי לאורך הדורות הפחד מנהל אותנו כל הזמן
אומנם מדינה עצמאים, אבל לא עם חופשי בארצנו,
אולי עוד לא הגיע הזמן אולי אין לנו עוד את הפרבילגיה הזו
להיות אותו עם חזק עם עמוד שידרה יציב ומוצק,
אולי אנחנו עדיין לא בשלים בכלל למדינה עצמאית,
אמר בזמנו השר עוזי לנדאו
''העם היהודי אומנם יצא מהגטו אבל הגטו לא יצא מהעם היהודי''
גילוש זו השיחה של העם הזה בתודעה וחבל,
וזה גם מה שממגנט אלינו את המנהיגים הללו,
לדעתי רק באותו יום שהעם הזה יתחיל לחשוב שמגיע לו בזכות
ולחיות בארץ ישראל זו וזו לא ג'סטה שאומות העולם עשו לנו
רק אז הדברים יקרו נכון
מעריך ומוקיר לך המון
איציק
יום שחור, יום קשה,
ליבי עם המשפחות.
אכן מילים כדורבנות, הבעיה היא שאין מי שיישם אותן.
אנו עם של מובלים לטבח.... לא למדנו כלום שישים שנה ולפני כן ...
נשארנו נאיבים וחסרי יכולת הפנמה.
כואב הלב עד זוב דם ממה שקרה לעם הזה בעשורים האחרונים.
משתתף בצערם של משפחות גולדווסר ורגב ומחבק אותם בחום.
אביה, מאמינה שיגיעו ימים טובים יותר -
מאמינה שנתעשת ויגיע מנהיג שיוכל להוביל את העם לשלום באומץ ונחישות.
גילוש..
היום זה לא יום לבוא חשבון עם אלה או אחרים..היום אנחנו מחבקים את המשפחות ומזילים דמעה של אובדן..
יום שחור, יום קשה,
ליבי עם המשפחות..
כוא מאד ועצוב
לא יודעת לדבר פולטיקה
יודעת רק שכואב לי
קורע מבפנים ומפחיד...
לצערנו, זה לא סוף הספור !
אין מילים
זאת בדיוק הנקודה.
תראי מה קורה להורים שמפחדים לנקוט עמדה מול הילדים שלהם. הם לא מצליחים ליצור משפחה שכיף לחיות בה. הילדים גדלים להיות מפלצות מפונקות ובסופו של עניין כבוד אין שם.
זה יקרה כשאנחנו נתעורר ולא נסכים יותר למנהיגות פחדנית שעסוקה כל הזמן בתביעות ובמשפטים. איפה נשמע דבר כזה שמי שמנהל את המדינה ולוקח החלטות טרוד בענינים אישיים. איך הוא יכול להיות פנוי ולעשות את ההפרדות האלה ? היום הוא ראש ממשלה - מחר בכלא?
יש פה משהו לא תקין בנוהלים....
יום עמוב הוא לכולנו
ועצוב שבעתיים כשהניחושים על המחיר שנצטרך לשלם עבור גלעד שליט עולים באויר
החטופים חוזרים בארונות
והרוצחים בחגיגות
יש לנו ממשלה של נמושות
ארי
גילגוש -
כולנו קיווינו והיום מקבלים ארונות
כמה עצוב - כמה
גם אני לא מדברת אף פעם פוליטיקה
וגם בני האמצעי היה שלוש שנים ביחידה מובחרת על גבול הלבנון
ובני הבכור - ביחידה עוד יותר מובחרת - שלוש שנים בשטחים כולל אינטיפאדה ועוד
לא קל - לא פשוט
לימים טובים
הורס אותי שושי, שהם לא מבינים את הקשר
בין חינוך למנהיגות, בין לקיחת אחריות, לבין כל ההתנהלות הפחדנית הזאת.
זה בכל התחומים ועד שאנחנו לא נתעורר ונמצא מנהיגות שלא מסתובבת כל הזמן בין כותלי בתי משפט וחוקרים - המצב הולך מדחי אל דחי...
עצוב
אויש, גילה, זו בדיוק הנקודה.
ברגע שנדע לעמוד על זכותינו לחיות פה, ברגע שנאמין שיש לנו זכות כזו בלי להתנצל ולהתרפס בפני טרוריסטים... אז גם הם יקבלו את היותינו כאן כעובדה.
את יודעת את זה עם ילדים,
כשיש ילד , שכל הזמן מוותר ומתרפס אז ממשיכים להציק לו,
וילד אחר, גם אם הוא חלשלוש או נחות מבחינה פיזית, אבל יודע לעמוד על שלו (לא מדובר באלימות אלא בנחישות) אז כולם מתייחסים לרצונותיו בכבוד.
הלוואי שיקרה כמה שיותר מהר!
הדמעות חונקות.
קיוויתי.
את שואלת ועונה -
כדי שנוכל לעמוד על שלנו אנחנו צריכים הנהגה חזקה ובטוחה בעצמה.
תשובתי היא כן. אני מאמינה. כבר היו מנהיגים בישראל ועוד יקומו.
גילה,
את באמת מאמינה שאנחנו יכולים לעמוד על שלנו ?
בשביל זה צריך הנהגה חזקה שיודעת מה היא רוצה ולא יוצרת ספינים השכם והערב.