אני אוהב את הרגע בו היא נכנעת לי, מוותרת על הצורך להחזיק רצון, מרפה את הגוף עוצמת את עיניה לרגע. אז לפתע נדלק בעיניה אור אחר, בוקעת שם אישה או שבעצם החיה שמתעוררת. אבל למה להקדים את המאוחר, ההכרות שלנו נולדה בחטא, חטא קדמון של בגידה, חטא של אהבה. לדעתי היא מזמן הייתה עוזבת, הולכת לדרכה בעולם הפרוש לרגליה, רק ההתמכרות לרגע הכניעה משאירה אותה פה. הרגע בו היא ממלמלת כמכושפת, אני שלך שלך של.. ונודמת לשקט. ברגע הזה בדיוק אני אוחז חזק בגרונה וחודר, נחירי מתרחבים, הנשימה שורקת. במראה הגדולה אל מול המיטה אני רואה תנועות אגן עגולות חודרות את גופה הקטן. היא אהבה אותי פעם, צחקה מבדיחותי ורצתה את נוכחותי בחייה, אהבה, פעם שאלתי אותה בחיוך את אוהבת אותי, שהרי זאת שאלה מטופשת. היא שתקה לרגע אז סטרתי לה כלכך חזק שעיניה נדלקו. אולי באותה הפעם השתנו הדברים, אין לי מושג אם אוהבת אותי יותר או לא אבל היא מכורה שצריכה את מנת הסם שלה מכורה לעונג הכואב כשאני מזיין אותה בכוח ומשאיר סימני שיניים בבתוליות ירכיה. היא צריכה לבוא היום, להזריק מנת שלווה וכאב להסניף את הזין שלי בפיה שחודר בכוח חודר כלכך חזק עד שברצונה להקיא היא צריכה לבוא היום לתת לי אותה לרגע. |