מיושבת בדעתה יוצאת מגדרה
דברים שכתבתי
פוסטים אחרונים
- חוזרת לטפל 13/9/12
- חג הבשר 25/4/12
- שיר בגשם 10/3/12
- מניפסט 5/3/12
- קטע שתרגמתי בויי נט ספרים 21/2/12
- עדי נויהאוס - יש לרשום ולזכור 5/1/12
ארכיון
0
אנרגיה קולקטיבית
נראה שיש דבר כזה. מילא אני. אחרי פוסטים באתר שהפנו את תשומת ליבי למתרחש, גם 'מסתייגת סדרתית' כמוני, שציינה בשאלון שתוכנית הטלביזיה המועדפת עליה היא מסך כבוי, חשה עצב ואכזבה. אך למה המטפלת המולדביאנית שלי מתייפחת מהבוקר בלי כל סיבה נראית לעין?? מושג בסיסי בבודהיזם היפני, הקרוב ללבי, מדבר על 'אחדות האדם וסביבתו', בתרגום מקורב. בפירוש פשטני, לא ייתכן שסביבתנו תחווה כל רגש עמוק שהוא, וזה לא ישפיע עלינו.
|
תגובות (23)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ג'ני יקירתי בוקר טוב
אנרגיה קולקטיבית - ברור הלא הכל אחד
כמו אהבה אוניברסלית - בכל השפות , בכל העולמות
ובכל המינים .
יום טוב
*
תודה - על הכוכב והבעת העניין.
כיכבתי
מעניין מאוד
לא מדובר ב"נכון או לא נכון..."
נניח לזה.
איתן, תודה על הכוכב.
ואיש היום לא מגיב 'נכון', כי אין דבר כזה.
מה לכל הרוחות התגובה ההיא : " נחמד.. מעניין...נהדר... מקסים" ??!
בעירי נהרייה, אנשים נתקפו ברגשות ככ אנושיים,
כרזות ה "ושבו בנים לגבולם" תלויות כאן כשנתיים, כבר חלק משיגרה נופית,
היום מצאתי עצמי לראשונה נעצר ועומד מהרהר מול אחת מהכרזות האלו
"ולא יכולתי לעשות עם זה כלום... זה היה אצלי בידיים... בידיים..
אתה שומע? לא יכולתי לעשות עם זה כלום
ופתאום אתה עומד כמו ילד קטן..." (י. וולך)
כן, יום חרא לאומי.
זתומרת, עוד יום חרא לאומי.
לפעמים אני תוהה מה יהיה פה בעוד 10 שנים,
ולפעמים אני תוהה אם יהיה פה בעוד 10 שנים.
אגב, איכשהו הצלחתי להתחמק מהרדיו והטלויזיה ומרבית השיחות האלה היום.
לא אוהבת מוזיקת פיגועים ושיחות "אני ידעתי!"
זה לא עושה את זה פחות נורא.
אנרגיה קולקטיבית
פועלת לשני הכיוונים
כש"רטוב וקר" בחוץ
"חמים ונעים" בפנים...
שמח להיות חלק מהבפנים שלך...
קובי
אני מצטרף לדעתך
מהבוקר אני מרגיש את האגרוף בבטן.
ידעתי הרי שיחזרו ארונות ולא אנשים
אך התקווה הקטנה התקיימה לה לרגע. עד לחדשות הברורות.
מאז אני מנותק.
ולוואי והייתי לי איזו מולדבית שהייתה יכולה לבכות במקמי, אוי הייתי מצטרף בסופו של דבר
אני לא רוצה לכתוב על זה כלום.
מספיק החור שחשתי בבטן כאשר בסוף ההדרכה, בצהריים, אמר לי אחד העובדים פה "הביאו גופות".
בהתחלה לא הייתי בפוקוס. הייתי עדיין בתוך ההדרכה.
הוא היה צריך להגיד את זה שלוש פעמים כדי שאני אבין. הרגשתי את הדם אוזל לי מהפרצוף.
ואחרי זה עוד הייתי צריך לחייך לאנשים שהדרכתי ולהגיד "אני מקווה שהוספתי לכם היום", "כל טוב", "נסיעה טובה" וכו' וכו'.
איכשהו עשיתי את זה.
ועל זה נאמר:
ישוחרר קונטאר! (מגובה 10,000 רגל)
(ואם אפשר, על נסראללה)
'מתבוננת', תודה על הכוכב וכמו תמיד, על תבונתך המעמיקה.
בדיוק.
זכרון קולקטיבי, שמחה קולקטיבית, אבל קולקטיבי ועוד..
כל אלה יושבים תחת המטריה הזאת, שנקראת:
אנרגיה קולקטיבית.
תודה שהזכרת
ביום של עצב קולקטיבי זה.
מענין ומקסים
תודה !
ריגשת אותי ויצרת במילים משהו ששוטט לי בראש כל היום ולא ממש מצא לעצמו מילים.
תודה.