כותרות TheMarker >
    ';

    שני אחים

    שני אחים

    189 תגובות   יום רביעי, 16/7/08, 17:08

    שני אחים יצאו לטייל,

    אחד עם יונה -השני עם אבן ומקל.

     

    -עם עלה של זיית ?- אביא לך שי.!

    השיב המקל-- לא בחיי.!

     

    אמרה היונה אביא לך שלום.!

    ענה המקל -אפילו לא בחלום.!

     

    הלכו והלכו ולא מצאו מנוחה ,

    עד אשר באו בשערי השכינה.

     

    וכאן סוף סוף מצאו השלווה,

    ואוליי ישארו כך עוד אלפיים שנה.

     

    היונה עפה לה לאופק רחוק.

    מפאת אינתיפדה שלא ניתן למחוק.

     

    וכך נותרו להם שניי האחים,

    שרועים פרקדן.- ומכוסים רגבים....

     

    ....רגבים,.....

    .... רגבים,......

     לעוד אלפיים שנים   !!!!!!!!

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (170)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/9/08 22:20:

      לכל המברכים .

      ולאלו שלא הגיעו, יש קפה לכוווולם.

       

      עשיתי מהדורה קטנה עם דגל ירדן ,

      ושלחנו למלך חוסין האבא ,

      מטעם מלון בטבריה שהדוד שלו ,

      זה שנרצח אבדאללה. היה משתכן ,

      כאשר היה בא למרחצאות הגופרית  בטבריה ובאל חמה.

      בית החורף של משפחת המלוכה היה בשוני כפר השמי ,

      שוכן למרגלות אשדות יעקב ונהריים .

      שלחנו לו בדיוק כאשר נחתם חוזה השלום עם ירדן,

      רבין גם קיבל אחד, עוד קודם .


       

      לחץ כאן

      !Bill gates presentation, Monument! 

      לאבירי הקפה, ולנסיכות יערת- הדבש.

      בברכת חג שמח כאן על מגש.

      המתיקו ביין, גבינות, וגם יאש.

      כי מתוק הוא מתוק הוא ,

      ואין כל חדש.

               תודה על תשומת ה

        15/9/08 11:14:

      צ'ופר.  לא נראה "בקפה"
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=624902

        11/9/08 18:12:


      "ועכשיו  צחוקים" ל"שבת"

      חסן בק + ארחימיני- דין- דין ז'אב .
        10/9/08 18:35:


      "ועכשיו  צחוקים"

      חסן בק + ארחימיני- דין- דין ז'אב .
      + שי לחג "הרכבר". המשחק הרכבר חדש !!!
        5/9/08 14:34:

      חוקים"   "שבת שלום"

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=608778

       אפילוג : גן פולה ,המשך.

        27/8/08 17:14:

      שבת ברוכה

      על כל עם ישראל

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=584628

      בר מצווה
        21/8/08 21:32:

      אומרים שהתקווה לא מתה לעולם אפילו שהיא נשאת אצל בני האדם ובני האדם לא חיים חיי נצח התקווה עוברת הלאה וממשיכה להתקיים.
        20/8/08 19:25:

      בס"ד

      מקסים

      כתיבה יפה,בהצלחה!!!

        15/8/08 19:05:
      ופי"

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=570593&p=0

      הצעה ללוגו "ועכשיו  צחוקים"דעתך בבקשה.?

                       לשבת

        13/8/08 13:42:


       

      חבר'ה זה  מותר:

       להעביר את חומר זה,

       לכל חבריכם

      * תודה ! ! ! *

        13/8/08 08:49:

      ופי"

       "*..ולמככבים תודה..*"

                   

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=559834  
      שני אחים

       ההמשך -   http://cafe.themarker.com/view.php?t=549805

                         תודה על תשומת ה                      

        10/8/08 21:42:

      ופי"

        5/8/08 21:40:

      מכתביך עולה יאוש רב .

      " הלכה היונה ....."  הלכה התקוה .

      זה רציני ביותר , מסכימה ומזדהה עם אמירתך .

        4/8/08 20:10:
      חזק. מאוד חזק.
        1/8/08 09:31:

      שבת שלום: *תודה*      

      למגיבים , המפרגנים , והמעודדים.

      מ- "אמא"ו"אבא"
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=547910&refresh=1

      לחץ כאן.!באם חומר זה הוא פוגעני אנו מתנצלים מראש.

        30/7/08 22:08:

      התנ"ך: בהמשכים.

      אברהם, יצחק ,שרה,ישמאל, והגר.

      שבועה טובה.

                לעד ..

      לשובו של גלעד...

      4 יונים   -   http://cafe.themarker.com/view.php?t=535792

      שני אחים

       ההמשך -   http://cafe.themarker.com/view.php?t=549805

                                                 לחץ כאן !

        30/7/08 14:38:

      לכל המגיבים , והמפרגנים , והמעודדים , תודה !!!

       מ ----"אמא"ו"אבא"
      http://cafe.themarker.com/view.php?t=547910&refresh=1

        29/7/08 19:08:

      יוצא מן הכלל!

      חני

        29/7/08 19:00:

      זה נשמע כמו משהו חסר תקווה לחלוטין.

      למה?

      כל כך עצוב.  

        29/7/08 12:34:

      צטט: דורון טל 2008-07-17 17:50:28


      אכן, תאור מצמרר של המציאות העגומה, שיש מקום לשנותה.

      שינוי המציאות הזאת תלוי בנו ורק בנו.

       


      לכותב הבלוג אעיר, אם וכאשר תזדהה בשמך המלא

      כיאות לאיש אמיץ (או אישה אמיצה),

      תקבל ממני גם כוכבים וגם תגובות אישיות.

       

       אכן תאור מצמרר של מציאות שאנו עדין לא השכלנו לשנותה.

       

        29/7/08 11:53:





      המשך - או התחלה...!!!

      *

       

      מעשה ביהודי ושמו אברהם.

      את ישמאל ויצחק הוא אהב גם.

      *

      על אחד הניף מאכלת.

      ואת השני השליך ללא תואלת...

      *

      ושרל'ה זאת המפורסמת.

      לא נתנה לשיפחתה האומנת.

      *

      את המעט שבליבה המוזר.

      ושלחה את הגר אל תוך המדבר.

      *

      ועל שום מה צחקה שרה?

      שמכל זה נותרה לבדה !

      *

      בלי שיפחה ובלי הגר.

      ואין יודע מה יביא המחר.

      *

      כאן אנו אחים יקרים.

      כבר אלפים של שנים,

      *

      מבזבזים דמנו במרחץ דמים.

      כי לא למדנו מלאכתם של יונים,

      *

      ומי ייתן, את ידינו נחזק.

      ליום שבו ישבו -

      *

      "ישמאל ויצחק"

      *

      באוהל אחד בנווה דקלים,

      באמצע המדבר לעוד...

      אלפים של שנים...

        28/7/08 16:01:


      שיר כשלעצמו מקסים...

      עצוב ומרגש ...כי...

      וכך נותרו להם שניי האחים,

      שרועים פרקדן.- ומכוסים רגבים....

       

        28/7/08 14:26:


      זה כל כך עצוב.

      שולמית

        28/7/08 14:19:


      בס"ד

       

      מי שיפתח את התנ"ך ימצא כי אי שובה של היונה אל תיבת נוח מסמל את הפסקת המבול קרי השמדת האנושות פסקה.

       

      2000 שנים של צפיה ליונה מבטא לא אחת כי ההרג הפסיבי הפסיק ועלינו לדאוג לכך שההרג האקטיבי יפסיק.

       

      ישר כוח

        28/7/08 05:48:
      מרגש מאוד.
        27/7/08 19:51:


      עצוב לחשוב שאולי שני האחים הם בעצם רק אנחנו.נלחמים בעצמנו בתוכנו.

      הם שם - זה תירוץ חזק...

      ואנחנו? מה באמת אנחנו מחזיקים היום? בעלה הזית? לא מרפים מהאבן? אוחזים ביונה שלא תברח.חונקים אותה.

      ממה אנחנו פוחדים? מעצמנו? ממה שיגידו עלינו?

      מחשבה קשה. מציאות קשה.

       

       

        26/7/08 14:54:
      ואחריי אלפיים שנות גלות?.....
      יעל
        26/7/08 14:03:
      כנראה שבשביל לגונן על היונה צריך צבא.?

      שבת שלום.

      ברכה לעד ..

      לשובו של גלעד.

      4 יונים   -   http://cafe.themarker.com/view.php?t=535792

      שני אחים - http://cafe.themarker.com/view.php?t=529385

                                                 לחץ כאן !

       

        26/7/08 12:43:
      תיקון קטן:

      שני אחים יצאו לטייל,

      אחד עם יונה ועם צבא, ומסוקי קרב, וכדורי גומי, ומחסומים

      -השני עם אבן ומקל ויונה בהסגר.

       

      יכול להיות שפיספסתי משהו?

      כי מאיפה שאני מסתכלת הציור הזה הוא כל כך חד צדדי ומרוחק מהמציאות

      שזה מקומם.

      לא ידעתי עד עכשיו שהסיפור כל כך פשוט ובטח לא שיש רק צד אחד שמותר לו להחזיק את היונה.

      ליונה בצבעים כנראה נשבר מהאופן בו אנשים רואים את המציאות בשחור לבן.

        26/7/08 11:26:
      נוגע ללב. בכל זאת בואו נאמין שיש תקווה. העולם מתנהל כמו גרף סינוס, יש UPS ויש DOWNS, מקווה שה-UP הבא בפתח...
        26/7/08 11:01:

      ציור מקסים והלוואי ולא נחכה כל כך הרבה זמן עד שנגיע לשלום ולשקט.
        25/7/08 21:58:


      עצוב .

      ועדיין תמיד אשמור על היונה

        25/7/08 11:32:

      גם לך נשיקה

      שבת שלום.

      ברכה לעד ..

      לשובו של גלעד.

      4 יונים   -   http://cafe.themarker.com/view.php?t=535792

      שני אחים - http://cafe.themarker.com/view.php?t=529385

      לחץ כאן

        25/7/08 09:29:

      עצוב השכול הזה. קשה לי איתו.

      הציור יפה יפה.

      תודה עם חיבוק *

       

        25/7/08 02:17:

      צטט: the_one1211 2008-07-22 15:11:47

      זמן לעצב, זמן לשכול,

      גם לירקוד אני יכול..

         -       אז
      בואנה בואנה הבנות,

      ונצא  נא במחולות.

      -

      ולאחי גיבורי התהילה.

      שבזכותם יש לנו מדינה. 

      -

      כל כך אהובה וניכספת.,

      אך עדיין מתבוססת.

       -

      עורו אחי, המלאכה מרובה ,

      יש עדיין עוד המון עבודה.

       -

      או ניבנה מדינה חדשה.

      ונתחיל    הכל    מהתחלה......

       -

      מהפל"מח  לאצ"ל  וההגנה .

      עד שנצליח לעשות "מדינה"

       

      תנסה להעיר את אחי, לא חושב שתצליח. הוא בהר-הרצל.

      בלי קשר, ממש בלי קשר - אהבתי את הפוסט.

        25/7/08 02:14:

      צטט: the_one1211 2008-07-17 10:34:27

      מזכיר לי את ידידי דן שומרון ז"ל.

       במלחמת יום כיפור:

      כאשר שני שליש מהכח נפגע.!!!

      שאל את דן סגנו.-עד מתיי.??

       ענה לו דן:!!!

      עד שננצח.!!!!!

       

       

      ועל זה נאמר: עוד "נצחון" כזה - ואבדנו!
      קל היה לו לומר זאת למרות שאיבד שני שליש מהכוח - איש מהם לא היה קרוב משפחתו!

        25/7/08 00:53:


      שיר יפה ונוגה..

       

       

      אהבתי..

        24/7/08 20:44:

      את הכל כבר הטיבו לומר המגיבים לפני...

      אוהבת את מה שכתבת, מאד...

       

        23/7/08 21:38:
      איזה פיספוס!!!!!!!
        23/7/08 18:05:

      מק-סים 

      נפ-לא

      נ-ה-דר

      מקסים מקסים מקסים

        23/7/08 06:06:

      חבל שהסיפור לא הסתיים בצורה אופטימית יותר.....
        22/7/08 19:23:

      אני שואלת - מה צריכים לעשות כדי שזה יקרה.

      נראה לי שזה קשור למנהיגות משני הצדדים.

      יש שנות דור הצבועות בדם רע ואני מקווה שיום אחד נוכל להתגבר. 

      שיר יפה, כמו שכתבו קודם, יש בו תוכן עטוף בסגנון יחודי. שילוב.

      אן

        22/7/08 15:11:

      זמן לעצב, זמן לשכול,

      גם לירקוד אני יכול..

         -       אז
      בואנה בואנה הבנות,

      ונצא  נא במחולות.

      -

      ולאחי גיבורי התהילה.

      שבזכותם יש לנו מדינה. 

      -

      כל כך אהובה וניכספת.,

      אך עדיין מתבוססת.

       -

      עורו אחי, המלאכה מרובה ,

      יש עדיין עוד המון עבודה.

       -

      או ניבנה מדינה חדשה.

      ונתחיל    הכל    מהתחלה......

       -

      מהפל"מח  לאצ"ל  וההגנה .

      עד שנצליח לעשות "מדינה"

        22/7/08 08:50:

      חנה הנחמדה,

       את מאוד צודקת!

      את כל האנרגיה שאנחנו משקיעים בהנצחת המלחמה

      חייבים לכוון להנצחת השלום!

      וזה המרשם לשלום בטוח!

      בכבוד

      גבי

       

        21/7/08 17:53:

      טוב, התרומה העיקרית להנצחת המלחמה היא שלנו, בני האדם...
        21/7/08 17:30:

      לא אני צריך לעשות ,!!!

      ראש הממשלה צריך לעשות .

      רק הוא עסוק עם בלופים . ועם טלנסקי

      אין לו זמן לדברים אמיתיים.

        21/7/08 11:52:


      שלום לך.

       

      "מתחברים עם הכוח העושה כל דבר ביקום - לנגלה

      נגלה מה אנחנו באמת

      בידיעה טמונה היכולת להביא

       "כל חלום" להגשמה".

       

      מה אתה יכול לתרום למען גלעד שליט?

        20/7/08 22:04:

      עלינו לדאוג להחזיר את היונה שהיא סמל לפיוס ושלום

      אני עושה את זה בדרך שלי ופועלת כל הזמן במישורים שונים

      לא לוותר ולקחת על זה אחריות

        20/7/08 16:05:


      מרגש ועצוב!

      בינתיים נגהר אשראי הכוכבים שלי..

      אשתדל מאוחר יותר

        20/7/08 11:25:
      שיר מצויין... והציור שלך מדהים. יש לך יכולת ראיה למרחקים הכי הכי גבוהים... אתה אדם נבון שאין כדוגמתו... רק צריך להכניס בך מעט אופטימיות ופחות כעס... ואתה מושלם. ואמרתי לך כבר שאני אוהבת אותך?...
        20/7/08 07:04:

       

      ב"ה

       שלום לכולכם!

      זה שיר שכתבתי לפני שנתיים בזמן המלחמה.

       

      איך נראה שלום

       

      לפני שאמא עושה את העוגה הטעימה , היא מסתכלת במתכון.

      לפני שאבא הכין את השולחן היפה, הוא למד נגרות.

      לפני שאני כותבת שירה, אני מרגישה אותה בנשמתי.

       

      אנחנו רוצים שלום.

      אנחנו דורשים שלום מהשני.

      כדי להבין איך להגיע אליו, אנו חייבים לדעת איך הוא נראה.

       

      עכשיו אנחנו בתוך מלחמה והעם חולם על שלום.

      אז חובתנו מייד להזכיר לעצמנו, איך נראה עבורנו שלום.

       

      פעמים רבות הפה אומר שלום.

      כשפוגשים אדם

      כשנפרדים

      כשמדברים בטלפון

      ודרך הזכוכית של המכונית

      או כשכותבים מכתבים.

       

       

      כשאומרים שלום - מרגישים בידיים תחושת עדינות ורכות.

      את השלום אנחנו מסוגלים לחוש עם עיניים עצומות.

      כל כך שקט, ששומעים שירת ציפורים וצחוקם של ילדים.

      אנחנו מריחים שלום כריח של תינוק אחרי מקלחת, כמו פרח, כמו אדמה חרושה.

      תחושה של חיבוק,

      כמו ידיים שאתה אוחז במעגל הריקוד.

      טעמו של שלום מתוק לליבנו.

       

      לפני שנדרוש שלום מאויבנו, חובתנו

      במדויק לראות בעיני רוחנו, איך נראה שלום.

       

      ולזכור מה מותר לנו לבקש מהשני,

      ומה אנו חייבים לעשות בתוכנו, מסביבנו

      ובעצמנו

      על מנת לזכות בשלום.

       

       

        20/7/08 02:05:

      זה מרגיש

      בדיוק כמו שתארת:

      היונה התעופפה ואיתה עלה של זית
      והמקל נמצא בעמדת המתנה...

      מחכה לשעת כושר.

      כך גם הרגבים.

       

      כל בוקר כשפותחים את העיתון

      אנחנו מתבשרים עד כמה אנחנו קרובים

      לפצצה האירנית,

      לאיום הסורי,

      ועד כמה הטילים שמציבים החיבאללה קרובים אלינו.

      קבל כוכב*

        19/7/08 23:58:


      " HE  IS  NOT  HEAVY  -  HE  IS  MY  BROTHER"

        19/7/08 22:53:

      One U2

      Is it getting better
      Or do you feel the same
      Will it make it easier on you
      Now you got someone to blame

      You say
      One love
      One life
      When it's one need
      In the night
      It's one love
      We get to share it
      It leaves you baby
      If you don't care for it

      Did I disappoint you?
      Or leave a bad taste in your mouth?
      You act like you never had love
      And you want me to go without

      Well it's too late
      Tonight
      To drag the past out
      Into the light
      We're one
      But we're not the same
      We get to carry each other
      Carry each other
      One

      Have you come here for forgiveness
      Have you come to raise the dead
      Have you come here to play Jesus
      To the lepers in your head
      Did I ask too much
      More than a lot
      You gave me nothing
      Now it's all I got
      We're one
      But we're not the same
      We hurt each other
      Then we do it again

      You say
      Love is a temple
      Love a higher law
      Love is a temple
      Love the higher law
      You ask me to enter
      But then you make me crawl
      And I can't be holding on
      To what you got
      When all you got is hurt

      One love
      One blood
      One life
      You got to do what you should

      One life
      With each other
      Sisters
      Brothers

      One life
      But we're not the same
      We get to carry each other
      Carry each other

      One

      One
        19/7/08 21:24:


      כל פירוד ומחלוקת סופם בחיבורה

      אל דאגה,  אין עוד אלפיים שנה!

      כי יש תכלית בה נתעכבה הגאולה

      והנה משיח מתהווה ובא

      ואז ידעו כל עם וכל עדה

      כי השם אחד בשפה ברורה

       

      יצא לי :)

        19/7/08 20:58:

      כולנו מחפשים הדרך:

       ויפה כתב ד"ר מיהו.

      הללויה     "קדימה לשמוח" !!!!

       

      זמן לעצב.

      זמן לשכול.

       גם לירקוד אני יכול ,

      אז.........

       

       בואנה בואנה הבנות.

       ונצא במחולות.

        19/7/08 20:09:

      אם נתפס ליאוש לא נוכל למצוא דרך לשמור על שני האחים.

      הם גם תלויים בנו! 

      היות ואני יודעת רק שאין לדעת מה ילד יום אני אף פעם לא נתפסת ליאוש.

      תאר לעצמך שתהיה רעידת אדמה קשה באזורנו כפי שמאיימים עלינו חדשים לבקרים, האם האדמה הרועדת תבחין בין ערבי ליהודי? בין שחור ללבן? האם לא נאלץ אז למצוא דרך לתקן את הניתן לתיקון יחד אח עם אח? האם נזכור אז איבה ישנה?

      אני תמיד מחפשת את הדרך... 

        19/7/08 19:23:


      מציאות יפה ולא עצובה.

      הרי אריות טורפים צבאים הם יפים בעינינו.

      חורף וקיץ אנחנו אוהבים. יום ולילה אני מקבלים.

      בני אדם נלחמים, ככה זה היה תמיד.

      בוא לא נחלום ונקטר. בואו נסתגל ונחייה טוב.

      יאללה, מסיבה.

        19/7/08 18:14:

      זו המציאות הכואבת שלנו

      ע  צ ו ב

      * פוזית

       

        19/7/08 18:11:
      רק אחרי שהעורבים והניצים וכל שאר ציפורי הטרף יפנו את השמים , היונה תמצא את דרכה חזרה...
        19/7/08 17:45:


      חבל וטראגי שהיונה עפה לה לחפש אחר אופק אחר.

      החיים הם כאן

      ועכשיו !  ויפה שעה אחת קודם למעננו ולמען ילדינו

      וילדיהם.

       

      "הלנצח תאכל חרב ?!"

        19/7/08 17:36:


      *

      כבר נאמר...

        19/7/08 17:04:


      עצוב ביותר

      אולי קצת אופטימיות?

      רונית

        19/7/08 17:01:

      עצוב
        19/7/08 16:55:

      עצוב...........בוכה
        19/7/08 15:43:

      אנחנו מכונסים עכשיו בכאב ובצער על אותם נשמות יפות של בחורים צעירים שאינם עוד.

      אהבתי את הציור, אני מוצאת שהשיר חד צדדי.

      תודה לך על השיתוף

       

        19/7/08 14:20:


      עצוב לקרוא !

      אבל זאת צוואתם של אלה שקרבו נפשם

      אנחנו צריכים להאמין ולהמשיך בדרך !

      "עוד לא אבדה תקותינו...

      להיות עם חופשי בארצנו...."

       

       

        19/7/08 13:35:

      גיא שלום.          ותודה לכל המברכים

      נהנתי מכתיבתך.

      ומהאילוסטרציה שצרפת.

      עצם העובדה שציור יכול לעורר דיון כזה,

      עונה על השאלה ,?

      על מקומה של היצירה הפלאסטית בהוויה התרבותית שלנו.

       

      מיותר לציין שאת הרנסאנס התחיל "פופ" שאהב ציור .

      וקישטו את כל היכלי התפילה בסיפורי המיקרא.

      גם קרב העם לדת- וגם נתן דעת.! חינוך !לערכים! ומוסר.!!!

      חדש!!! 

      האם :

      יונה עפה מחלון לחלון. ? זה נכון.!

      אנא שילחי אותה לחלון שכניך.

      תודה ושבת שלום

      תודה לך

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=529385

       

        19/7/08 13:06:


      שיר עצוב והתמונה  גם ממחישה את הפער,

      הבטחת הבורא לאברהם לארץ המובטחת

      הבטחות שכמהים לקיים אחרי מלחמות

       

      מזכיר לי את השיר "חורף 73 "

       

      הבטחתם יונה

      עלה של זית

      הבטחתם שלום בבית

      הבטחתם אביב ופריחות

      הבטחתם לקיים הבטחות

      הבטחתם יונה.....

       

      יונה ,עלה של זית, וגם למרות וביגלל אותה הבטחה הנצחית

      אנחנו עוד ממשיכים....

       

      אזלו כוכביי אשוב...

        19/7/08 13:00:

      חדש!!! 

      האם : ?

      "יונה" עפה מחלון לחלון. ? ------זה נכון.!

      אנא שילחו אותה לחלון שכניכם.

      תודה ושבת שלום.

       

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=529385

       

        19/7/08 12:50:
      שנון ו...עצוב
        19/7/08 12:46:
      *
        19/7/08 12:38:
      עצוב ויפה.
        19/7/08 12:35:

      לא נשארו מילים

        19/7/08 12:05:

      שני אחים לעד

      שבויים ב

      זיכרון של אבות כל האחים

      קין והבל

      מי הוא קין? מי הוא הבל?

      לעד מחליפים תפקידים

      לעד רוצחים ונרצחים

      מעגל הדמים - מעגל ה

      אחים

        19/7/08 11:49:

      עצוב עצוב..):
        19/7/08 10:42:

      יכלתך להביע את הצער בצורה ציורית מרגשת

        19/7/08 10:38:

      הציור כל כך יפה

      אתה ציירת ?

      ותמונת החייל בכרטיסך

      תמונה מקסימה ונוגעת

      האתה הוא ?

      ולגבי השיר

      כולנו נכוסה רגבים רגבים .

      שיר חמוד בעיני

      שיר ללמד בגני ילדים ...

      כי זהו שיר חכם

      כי הוא אינו נוגע בכאב

      אבל הוא נכון בהרבה

      משפחות . הרבה פעמים

      יש מלחמות בין האחים .

      תמיד יש אח מקופח -

      ו..  את האח המוצלח !!!

                 *


      חד כתער

      וכואב.*

        18/7/08 22:27:


      טוב מאוד הציור הזה על שני האחים

      האחד עם חגורת נפץ השני עם יונת השלום

       

      והשאלה היא האם הם ייפגשו?

       

       

       גם השיר הנלווה.

       

       

      שבת שלום ותודה

       

      }{שטוטית_משוטטת

        18/7/08 22:05:

      מלא רגש,

      מלא עוצמה,

      כואב.

       

       

        18/7/08 21:54:

      ברגע שאנשים ימחקו ת'אגו שלהם, לא תהיה סיבה למלחמות..
        18/7/08 21:21:


      עצוב

       

      יהי זכרם ברוך *

        18/7/08 21:18:

      מרגש,

      נוגע,

      בהיר ,

      נוקב,

      ומורכב בפשטותו ! 

        18/7/08 21:07:

      יהיה טוב. ואם לא אז לא.
        18/7/08 19:39:

      ההיסטוריה שלנו אומרת הכל

      לעולם נילחם

      ולעולם נרדוף שלום 

      כתוב יפה וכייף לקרוא כאן את התגובות...

      שבת שלום * 

        18/7/08 19:34:

      "והארץ שקטה שלושת אלפים שנה"... לתקופה הזו מייחלת...

      שבת שלום.

        18/7/08 17:56:

      כשהמאבק נגד המלחמה והמאבק למען השלום

      הופכים להיות מאבק של כולנו

      הימים האלה נהיים הכי קשים לכל עם ישראל

      יפה כתבת..הלב נקרע ומדמם

      אבל תגיד לי, איך זה

      שלמרות כל מה שקורה לנו לכולנו

      אנו נשארים לעמוד זקופי קומה

      וגאים..נשארים הומניים ..בני אדם

      ולעולם לא מתייאשים

      איזה עם יש לנו

      זה נראה כאילו נבחרנו אחד אחד

      להיות עם ישראל

      בתקווה לימים טובים ושמחים יותר

      אני מצדיעה לחיילים שלנו שנלחמים בחזית

      ולעם הזה שנלחם בעורף

      שבת שלום

      דברת

        18/7/08 17:32:

      צטט: the_one1211 2008-07-17 10:00:35

      לכל המגיבים מברכים שלום .

      "אמת "

      מילה גסה .

      והגסות היא בחוצפתה .!

      אנו חיים אמת זו עוד מימי אברהם אבינו.

      ולא הישכלנו לשנותה.....

      האם שרה עשתה טעות .?

      ואברהם ששמע לה.?


       

       

      שאלתך נכונה, אני חושבת על זה רבות

      על סכסוך ובעקבותיו מרחץ דמים מתמשך אלפי שנים

      אולי בעצם מקורו בקנאת צרה בצרתה.

      ולחשוב על כך שבעצם יש לנו אב קדמון משותף...

       

      מעבר לכך, לדוד המלך היתה סבתא-רבא מואביה, (כלומר מירדן)

      הרי הוא היה הנין של רות המואביה, כך שהקשר הזה בינם לביננו לא נפרם,

      וכנראה גם לעולם לא ייפרם

       

      שבת שלום

        18/7/08 16:39:

      עצוב.
        18/7/08 13:30:

       

      לבמבי

      תודה איש יקר.

       

      כנראה שכולנו מרגישים בדיוק אותו הדבר. "כולנו מאותו הכפר".

      יש כאלה שמנגנים מנגינות יפות וכואבות, ומשמיעים אותם ברדיו יומם וליל.

      ציור , זה סיפור אחר והרבה יותר קשה.!

      ציור ושירה יחד זה עוד יותר קשה.

      וציור, ומוסיקה, ושירה, וריקוד, ביחד, בסימפוניה פילהרמונית .

      היא למעשה גולת הכותרת של היצירה . !!!!

      כל החושים פעילים  ומגיבים.

      וכאשר אנו מצליחים גם לגעת בזמן . קונטמפוררי.(בן זמננו).

      הצליל חזק יותר, והמשוב באופן טבעי מגיב בהתאם.

      ההרגשה שיש לי כל כך הרבה שותפים רק מוכיח שצדקתי,

       ואת השיר הזה צריך להמשיך לשיר למורת רוחם של כל שונאינו.... אמן.!

       

      ומודה אני לכם שהדרכתם אותי עד הלום.

      ובאלו שפגעתי חס וחלילה ,

      סליחה.

       

        18/7/08 13:18:


      הסיפור אמיתי ועצוב

      האיור יפה

        18/7/08 11:30:
      נקווה שלא נאלץ להמתין כ"כ הרבה שנים ושלא נצטרך לחכות שמשהו יזוז ביחסים ביניהם ולטובה רק כשיופיע גורם שלישי שיאיים על שניהם כמו כאן
        18/7/08 11:11:


      כנראה היונה הכירה במציאות,

      ועזבה אותנו לנפשנו

      נשארנו בלי יונה ובלי תקווה

      באופק חיינו נסראללה וחיזבאללה

      ועלינו לאמץ קודים אחרים שמהותם

      הישרדות!

      את זה היינו צריכים ליישם לאחר מלחמת לבנון

      הראשונה,

      לא הכרנו את אויבנו ונרדמנו בשמירה

      ואין לנו בעת הזו ממשלה

      כל נגיד ושר מתעטף בשררה ולכל אחד מהם

      קופת שרצים, בה הוא מקשקש בגאווה,

      אז לאיזו טלטלה אנחנו זקוקים

      כי לא מזמן היתה לנו שואה

       

       

       

       

       

       

        18/7/08 11:00:

      אחרי שני הארונות שהוא זרק שם לנו בפנים אני ממש בדיכאון.
        18/7/08 10:39:

      היי*

      עצוב,

      לפעמים פשוט צריך

      להתאמץ יותר כדי להחזיר את היונה

      מאשר לפתוח במלחמה

      נקווה שנבין את הצורך בחמלה

      באהבה לבנה טהורה של כולם כבני אדם

      בהרמוניה של האנושות.

      שבת מקסימה.

        18/7/08 09:25:


      נקווה שיונה תחזור במהרה

       

      שילוב מצויין בין תמונה למילה

      *

        18/7/08 09:23:

      שמעתי לפני זמן לא רב הרצאה של פילוסוף

      הוא דימה את האנושות ואת עולמנו לחיי אדם

      הוא הסביר שהעולם עכשיו נמצא בתקופת גיל ההתבגרות

      העולם והאדם נולדו ומאד מאד לאט, הם מתפתחים ולומדים

      זה עולמנו, אלה הם חיינו

      הגברים נלחמים וצדים

      הנשים יולדות

      יש קושי,  כאב,  שחיתות,  רשע, מחלות

      יש אהבה, חמלה, נתינה, עזרה, חברות

      מדינה למדינה כמו אדם לאדם

      חלק חברים וחלק אויבים

      יש אומרים שעולמנו הוא הגיהנום

      שהעולם הבא הוא גן העדן

       

      עצוב ומרגש
        17/7/08 21:16:

      טוב, כבר אמרתי לך שאהבתי את השיר הזה, עם הפסימיות שבו...

      * גם ממני 

        17/7/08 20:17:


      עוד לא אבדה תקוותנו,

      התקווה בת שנות אלפיים!

      להיות עם חופשי בארצנו,

      ארץ ציון וירושלים!

      .

      אולי אני נאיבית, אבל עדיין מאמינה שעוד יבואו ימים אחרים, בימינו, אמן!

         *

        17/7/08 19:56:


      והחבר עם היונה לא הצטייד גם כן באבן ומקל?

      ואיך היונה תביא שלום? היונה מוכנה לזכות השיבה?היונה מוכנה להכיר בנאכבה?

      היונה באמת רוצה לעוף מעל שמיים מעורבים?

      בתור שיר לילדים, הנחוצים להפרדות בינאריות של טוב ורע, הוא יפה.

      וכל התגובות לשיר מוכיחות שילדים היינו וילדים נשאר.

      אני צינית, גם היום, גם אחרי אתמול. גם אחרי אתמול, כי לא ניתן להפריד יום מהעבר, לא ניתן להפריד רגע מרגע.

       

      אני באה עם יונה ורואה מספיק חברים שבאים עם יונה. אבל היונה לא מספיקה. היונה היא שיר, סמל, דמעה בפריים טיים.

      צריך לפחלץ את היונה ולמאלה במהות. ואז את מה שהיא תכיל- אנחנו לא  נוכל להכיל.

      עצוב. גם לי.

        17/7/08 18:38:


      שערי השכינה

      זה לא תמיד מוות ...

      המילה והחוויה שהיא מתארת - לא שייכות לזמן .

      המילה היא סוג של אמת אחת אבסולוטית - לא משנה מתי אומרים , כותבים או קוראים אותה - היא תמיד נכונה .

      כמו שהחיים הם שיעור אחד בלבד שחוזר על עצמו מנקודת מבט אחרת , כך גם המילה .

      אני מנסה להיגמל מתגובות ארוכות צוחק

      לכן לשיר המרגש שלך אוסיף שיר מרגש אחר שאני די בטוחה שתאהב ( רק לפי הניק שלך ) , שיר שגם משקף את האמת האחת . חיוך

      http://www.youtube.com/watch?v=VeGPxEHBIHs&feature=related

       

       

        17/7/08 18:16:

      מכוסים רגבים

      מאד מאד עצוב

      *

        17/7/08 17:59:


      ניתן לראות את היצירה במבט פסימי חסר תקווה

      ניתן גם לראות ההפך, כמחאה ותאור מציאות קיימת ובעצם הכתיבה ואמירת הדברים מתוך רצון לעורר.

      אני מרגישה את היצירה הזו כקצה גבול היכולת, כמו כמעט צעקה אחרונה, כי אם היאוש היה משתלט לחלוטין גם היצירה הזו לא הייתה נכתבת...

      איני פוסלת את העובדה שהרגשות המתעוררים הם רגשות צער וכאב ואולי מתוך הכאב

      לעולם לא תאבד תקוותינו, ומילים וכאב צריכים להאמר בקול תרועה רמה.

       

       

       

        17/7/08 17:50:


      אכן, תאור מצמרר של המציאות העגומה, שיש מקום לשנותה.

      שינוי המציאות הזאת תלוי בנו ורק בנו.

       


      לכותב הבלוג אעיר, אם וכאשר תזדהה בשמך המלא

      כיאות לאיש אמיץ (או אישה אמיצה),

      תקבל ממני גם כוכבים וגם תגובות אישיות.

       

        17/7/08 17:42:

      יפה כתבת.

      עצוב בחיינו לעיתים, אך עם כל הקושי, ממשיכים.

        17/7/08 16:28:

      כל שאני יכול לתרום לקידום הבנה בין בני האנוש.

      אעשה ובשימחה רבה .

       

      חדש!.

      תודה לך

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=529385

        17/7/08 16:11:
      הייתה אופטימיות.

      אני מנהלת אומנותית של אתר  www.art1.org.il  לפני זמן לא רב העלינו לאתר תערוכה של אמן בשם "חביב" מאלג'יריה. ייתכן שציוריו אינם משהו משהו, אבל המסר שלו והרצון להידבר עם ישראלים דיבר אלי.

      בעקבות הדו שיח שנוצר בינו לבין אמנים ישראלים נוספים פתחתי ביוזמה לתערוכה בשם "דיאלוג" ויצאנו בקול קורא.

      מגיעות אלינו תמונות מישראל ומארצות נוספות, האמנים כנראה חוששים לגעת בנושא הסכסוך במזרח התיכון.

      רובם מצאו להם "דיאלוגים" יותר קלים "לעיכול".

      לאחר אתמול נמלאתי גם אני בספקות לאפשרות של דיאלוג?

      אשמח אם תרשה להשתמש בציור וב"שיר" כתוספת לתערוכה "דיאלוג".

       

       

        17/7/08 14:50:
      מאד עצוב
        17/7/08 14:48:
      *
        17/7/08 14:28:

      הגיע הזמן
        17/7/08 14:07:


      הכל כבר נאמר!

      *

        17/7/08 14:02:

      עצוב מאד
        17/7/08 13:32:


      כאב קשה ודומע,

      קורע את כנפי התקווה

        17/7/08 12:52:

      יפה ועצוב וכואב.
        17/7/08 12:50:

      מרגש ומצמרר, אבל אנחנו עם חזק וממשיכים הלאה
        17/7/08 12:25:


      כן...נכון...עצוב! וזו הקארמה שלנו אך אין לשכוח שמן הרגבים יכולה לנבוט התחלה חדשה ואחרת...צמיחה חדשה.

      צוהר קטן של אופטימיות למרות עצבו של היום.

        17/7/08 12:13:

      יפה כתבת!

      גלי

        17/7/08 11:38:


      ים המכאובים לא ינחם,שמים אמרו דברם

      ההולכים בתלם כסומים אחר התקוות

      רק בני האדם עם התקוות  לא יכחדו

      הבלי עולם יום יום ילוונו והלא אילו הם החיים

      והם ? שרגב כוסה בהם! אולי להם תהא המנוחה?

      מי ידע אלה? דכי עולם נסתרות הן,

      חיינו הן הרגע ומחשבותינו באין סוף וכול הבלותם

      שמה יטיילו ובבערותינו ניסחף באוהלם

        17/7/08 11:30:


      היי

      מקסים

      אחים של

      דם יזע ודמעות

      עד שיבוא המשיח

      יום צלול

      ברץ

        17/7/08 11:29:


      היי

      מקסים

      אחים של

      דם יזע ודמעות

      עד שיבוא המשיח

      יום צלול

      ברץ

        17/7/08 11:28:


      לא ברור לי עקב איזה עניין פנית אלי. אשמח אם תפרט.

      רות

        17/7/08 11:16:

      ואם יש עוד חומר .

      טוב לאסוף .

      מכאב יוצא כנראה החומר הטוב ביותר .

      אינדיקציה להיתנהגות אנושית חברתית. 

      וחינוכית.

      תודה לך באופן מיוחד. מווה

      http://cafe.themarker.com/view.php?t=529385

       

      ושוב תודה על ההיתיחסות.

        17/7/08 11:01:


      כדברי הנביא ירמיהו

      שלום ואין שלום

       

       

      תודה

        17/7/08 10:34:

      מזכיר לי את ידידי דן שומרון ז"ל.

       במלחמת יום כיפור:

      כאשר שני שליש מהכח נפגע.!!!

      שאל את דן סגנו.-עד מתיי.??

       ענה לו דן:!!!

      עד שננצח.!!!!!

        17/7/08 10:29:

      הבעיה אצלנו שאנחנו ניתלים בסמלים ונשארים עימם מבלי להבין בכלל מה מקורם.


      הלאה


       

      רבקה זוהר

       

      מילים: קובי לוריא


      לחן: יצחק קלפטר


       

      באתי מעולם מלא ספקות ודאגה,


      כל המזן קורים דברים, אין זמן להירגע.


      השנים חולפות וכבר חלף חצי חלום,


      אבל אני עוד מחפשת מקום.



      מבקשת דרך בין שבילים מפותלים,


      בתקווה שיום אחד אבין את הכללים,


      הסתובבתי די אך לא למדתי הרבה,


      רק דבר אחד ידעתי יפה:



      הלאה!


      צריך ללכת הלאה,


      לטפס למעלה,


      ולא להרתע.


      הלאה!


      עוד ללכת הלאה,


      רק ללכת הלאה,


      ולא להכנע.



      לא מצאתי את דרכי, ולא היה לי טוב,


      פעם פעמיים כבר ראיתי את הסוף.


      אך דווקא כשרגליי כושלות והכוחות כלים,


      משהו קורא אליי מבפנים:



      הלאה!


      צריך ללכת הלאה,


      לטפס למעלה,


      ולא להרתע.


      הלאה!


      עוד ללכת הלאה,


      רק ללכת הלאה,


      ולא להיכנע.

       

        17/7/08 10:22:

      כמה אנחנו כמהים למנוחה ,כמה הנפש  זועקת לקצת שלווה ואיך כעם אנחנו מטלטלים בין יאוש לתקווה.

      אין עוד עם שאינו יודע ,שניתן גם להתעורר בבוקר וסתם להתמתח ולפהק מעונג ועצלתיים, כמונו. אין עוד עם שיודע לעטות על עצמו בטון בעובי של מטר כדי לשמור על ציפור נפשו השברירית והכואבת ורק בימים כמו אתמול והיום, לאפשר לעצמו להציג אותו קבל עולם ולכאוב . אין עוד עם כמו זה שלנו שיש לו את תעצומות הנפש והעוצמה.

        17/7/08 10:13:

      כל כך עצוב.
        17/7/08 10:00:

      לכל המגיבים מברכים שלום .

      "אמת "

      מילה גסה .

      והגסות היא בחוצפתה .!

      אנו חיים אמת זו עוד מימי אברהם אבינו.

      ולא הישכלנו לשנותה.....

      האם שרה עשתה טעות .?

      ואברהם ששמע לה.?


       

        17/7/08 09:12:

      טראגי..
        17/7/08 09:04:

      היי עצוב ומרגש

      כוכב

      יום נעים

      טלי

        17/7/08 08:43:


      כ"כ עצוב

      בדיוק קוראת את הכתבות בעיתון של היום

      הגרון נחנק

       

      השם יקום דמם

        17/7/08 08:23:

      מזכיר לי קצת את "בשדה הקרב" של יהודה עמיחי. יפה.
        17/7/08 08:15:


      אני ממשיכה להיות אופטימית...

      אין דרך אחרת

      האמת היא שהיונה איננה סמל לנאמנות - לעומת הברבור שיש לו זוגיות אחת נצחית - כמו שלנו יש עם השכינה, בחיי הוה של כל אדם ואדם מישראל.

      הדרך שלך להציג את הכאב שלנו היתה עדינה יחסית ואומרת הרבה

      תבורך על כך.

      איחולי לך ולכל גולשת וגולש ליום אשר יחזק את העוצמה הפנימית בתפיסה האישית, החברתית והלאומית-ישראלית ויום שבו החמלה והאנושיות הטובה יהיו יסודות העשיה והמשוב של חיינו

        17/7/08 07:27:
      יפה כתבת
      יונה היא סמל לשלום,ראיתי את השיר כנבואה על ציר של זמן. ימי תיבת נח העליזים-היונה חוזרת עם עלה של זית. תם המבול. סר הכעס האלוהי ומתחילים חיים חדשים. נולדת אומה ובראשיתה נולדים הרגשות. השיר הזה הוא משל מטאפורי על שני עמים שלא מסוגלים לחיות ביחד:האחד פניו לשלום והאחר פניו למלחמה. דומה מאוד ליצרים ולקונפליקטים של הבריות בימים כתיקונם. זה רוצה להרוג את זה על חניה, האחר על אמירה טפשית. אלימות רבה אני מוצאת בשיר הזה. כאילו ברגע שעפה היונה אין תקווה לחיים. לעולם  לא יהיה שלום על פני האדמה. בעוד אלפיים שנה אם יגיעו לשם שני העמים מרוב התכתשות ואלימות הרי שמאף אומה לא תהיה המשכיות. המוות ישתלט על הכל. שיר מאוד פסימי. ביום שתמות התקוה ולא הייתי רוצה שיום כזה יגיע, לא תהיה לי תכלית לחיות.נשיקה
        17/7/08 05:35:

       


      כּל עוד בַּלֵּבָב פְּנִימָה
      נֶפֶשׁ יְהוּדִי הוֹמִיָּה
      וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה
      עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה.

      עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ
      הַתִּקְוָה בַּת שְׁנוֹת אַלְפַּיִם
      לִהְיוֹת עַם חָפְשִׁי בְּאַרְצֵנוּ
      אֶרֶץ צִיּוֹן וִיְרוּשָׁלַיִם.

       

       

        17/7/08 02:09:

      תודה רבה לכל המברכים.לפחות בנקודה זו יש הסכמה כללית

      על כן עלינו להיתאחד סביב אותם הדברים המוסכמים.

       

      ולא יהיה כח בעולם לעמוד לזה.!!!

      ולקלועת הצמה ,כל החוכמה היא לכתוב כך שכל ילד יבין.

      שוב תודה כייף לקבל חום כזה מכם.

        17/7/08 01:14:

      זועףעצוב...

       

      *

        17/7/08 00:51:
      שלום יהי בחיילך.
        17/7/08 00:42:
      עצוב ומצמרר זועף
        17/7/08 00:28:


      " לעוד אלפיים שנים   !!!!!!!! "

       

      נקווה שהאחים שלהם יתעשתו הרבה קודם לכן....

        17/7/08 00:26:


      עצוב ונכון ,

      מסוג העצב שבסוף מביא טוב.

      תודה לך וגם כוכב

        17/7/08 00:12:

      פוסט מקורי ומצויין, וגם עצוב מאד.
        16/7/08 23:53:


      זה לא כזה פשוט כפי שאתה מתאר

       

      כל אחד והצדק שלו..

       

      אבל ההמשך צריך לחיות את המציאות

       

      ולא לחפש את האתמול

       

      וצריך להתפשר ופה יש בעיה..

       

      כי צד אחד כבר הבין ואילו הצד 

       

      השני מונע באידאולוגיה דתית פנאטית.

       

      והאפוקליפסה של חוסר תקווה

       

      ומאבק עקוב מדם הוא מאד ריאלי במצב של היום.

       

       

       

        

       

        16/7/08 23:45:


      נראה כמצב ללא מוצא, אבל לנו אין ברירה. לקוות ולהאמין שהיא תחזור, היונה. ומתוך הרגבים יצמחו עצי זית לרוב ופרחים מרהיבים.

      נקרא כשיר קליל, חרוז, לילדים, והתוכן כבד. ניגוד מעניין.

        16/7/08 23:44:

       

       

      כל טוב

      שולמית

        16/7/08 23:41:

      איזה שיר מצוין...תמים
        16/7/08 23:35:

      עצוב וסימלי. כוכב. יעל

        16/7/08 22:59:


      עצוב

      ולמרות

      שעל חרבנו

      אנו חיים

      חייבים לעודד

      את בוא היונה

      רשומה יפה כתבת

        16/7/08 22:54:

      מצמרר
        16/7/08 21:26:


      יום בלי מילים....

      רק כאבב

      כוכב..

      קיםקים.

        16/7/08 20:36:

      אין מילים.

       

      Rחל

       

      (ככוב של ברוך הבא)

        16/7/08 20:02:

      עצוב
        16/7/08 19:47:

      תודה לבל המגיבים

      הדבר החשוב ביותר ביצירה היא היכולת לתאר את "הזמן."

      מה שנקרא קונטמפוררי = בן זמנו. קשה מאוד ליצור את העתיד ,

      אך ניתן להסיק מן העתיד הרצוי את  אופי התנועה קדימה.

      כאן באה הנבואה לא עלינו .

      ,"מאז חורבן הבית ניתנה הנבואה לשוטים בלבד."

      אך ראיית הנולד נחשבת לחוכמה. !

      בהליך היצירתי אני מחפש היכן יש צורך, ומנסה למלא את החלל הזה.

      כלאמר מה חסר להם כאן כדיי שיהיה קצת יותר טוב.

      ואם הצלחתי למלא חלל קטן אחד, של יצור זה או אחר ,על פניי היקום ,

      הרי שהצלחתי. !

      אומנם מחיאות הכפיים במדינתנו הקטנה אינם נכס ברור מאיליו.

       ומודה אני על תשומת ליבך .

      ובסופו ליצור 30 שנה קדימה זה עונש ! איש לא מבין אותך.

      כתבתי החומר הזה ,ועוד חומרים רבים הרבה.- לפני זמן רב.

      והיום זה יותר חזק.

      אך זה לא יותר נכון.

       

        16/7/08 18:43:


      עצוב לי היום.

      כוכב,

      איריתה

        16/7/08 18:25:


      עצוב.

       

      *

        16/7/08 18:04:

      ביום עצוב וקשה זה כנפי היונה שבאופק נראים כל כך רחוק.
        16/7/08 17:58:

      עצוב!
        16/7/08 17:50:


      עצוב .

      ה' יקום דמם.

        16/7/08 17:37:


      אסור שהיונה תעוף מאתנו, זה כוחנו המוסרי.

       

      אסור שהיונה תעוף מאתנו ,זה כוחנו הביטחוני.

       

      אסור שהיונה תעוף מאתנו, זה החזון שמעניק לנו את הזכות לחיות כעם יהודי חופשי במדינתנו.

       

      אסור שהיונה תעוף מאתנו, אסור שעלה הזית יפול מהיונה.

       

      גם ברעם התותחים ובתמרות עשן המלחמה אנו מחוייבים להחזיק את היונה אתנו, זה החיים שלנו כאומה.

       

      אסור ליונה לעוף מאתנו, זה עצמתנו.

        16/7/08 17:19:
      יום עצוב לכולנו היום
        16/7/08 17:18:
      עצוב מאד...שהיונה עפה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      the_one1211
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין