אחד הזכרונות המכוננים של ילדותי התרחש בכיתה ד' (או ב' או ג' – בקיצור אי שם ביסודי). חברי הטוב ע' (השם שמור במערכת) קבע בנחרצות באחת ההפסקות, "נדב, אתה לא יודע לשיר!". וכך נקבעה לה טראומה. אמנם לא לאומית (כאלו יש כבר מספיק) אלא אישית, אבל בשביל ילד ירושלמי קטן גם מספיק מוחשית. ומאז בכל פעם שרציתי לשיר במלוא גרון הדהד בראשי קולו של אותו ע' והרצון התם נתחלף לו בבושה קשה. – הרי לכם רעות!השנים חלפו והפחד מלשיר המשיך לו גם בשעורי המשחק בניסן נתיב ואח"כ באודישנים להצגות כשנתבקשתי לא פעם להכין שיר. תאמינו לי אין דבר ששחקן מפחד ממנו יותר מאשר לשיר. בשביל השחקן מדובר בקרקע לא בטוחה. כשאתה שר אתה חשוף לחלוטין וכל זיוף הכי קטן הוא רעידת אדמה בלתי ניתנת לתיקון – עלו עלייך ועליך לתת את הדין!לפני שנה וחצי התקשרה אלי רילי (השם האמיתי שמור במערכת) חברתי הטובה מספסל לימודי המשחק שפנתה לאחר הלימודים אל הזימרה והחלה עובדת על מופע ודיסק משלה."נדב, בא לך לשיר איתי דואט במופע הבא שלי בקפה ביאליק?" שאלה במפתיע ותשובתי הראשונה היתה מהוססת ומגמגמת, "לא נראה לי..אני לא..תראי..הייתי שמח לעזור אבל.."ובראשי שוב הדהד לו בקמבק מזהיר ע' שמאז נישא, הביא לעולם שני צאצאים והספיק לסיים תואר שני (די חוצפה לגמור תואר שני בתקופה בה רוב האנשים לא מספיקים אפילו לגמור את החודש!). רילי בדרכה לא קיבלה את הלא כתשובה ולאחר שכנועים הלא הפך הפלא ופלא לכן. בקפה ביאליק ביצענו לראשונה את, 'קונצרטינה וגיטרה' מאת אלתרמן שביצעו במקור יונה עטרי ואילי גורליצקי במופע "שוק המציאות". אני רעדתי מפחד הקהל לא ראה (או כך לפחות אמרו ואולי סופסוף עשן הסיגריות הסמיך היה לטובתנו).חודש אח"כ שבתי אל מקום הפשע ושוב ביצענו את 'קונצרטינה' לתגובות נלהבות שאחת מהן הייתה: "למה שלא תעלו מופע ביחד?". וכך התגלגלו העניינים ונוצר לו המופע, "מאי נפקא מינה" (פרוש מארמית: מה יוצא ממנה).הגעתי אל המופע כבר שחקן מנוסה בתיאטרון ובטלויזיה וצללתי אל העולם הלא נודע של שירה ולא סתם אלא ממש אל המים העמוקים, אל שירים מופלאים כתובים לעילא ומולחנים לעילא ולעילא. ויתרתי על האגו ושבתי להיות תלמיד שקדן ולא יודע שרק רוצה לדעת עוד ועוד. לא הייתי עושה זאת בלי עזרתם ותמיכתם של נדב ויקינסקי, המנהל המוסיקאלי של המופע שממנו למדתי רבות איך להפיק את הצליל הנכון, איך לגשת אל המילים ובכלל כל הערה ממנו חצובה בסלע של ניסיון וחוכמה של רב אמן של ממש וכמובן מרילי שרק מלהסתכל עליה שרה אפשר ללמוד כל כך הרבה (זמרת אחת שווה אלף צלילים כמאמר המשורר). כמו כן אני רוצה להודות לאייל הלר הסובלני שמלווה אותנו במופע ולמורותיי לפיתוח קול מאיה אבידן וגלי אלון שיצקו בי יסודות של בטחון. ומה עם ע' אתם ודאי שואלים? נוסע עוד מעט להשלים דוקטורט באירופה והיום כשאני שר אני שומע רק את המוניטור. ובהזדמנות זו-למי שרוצה לחזות בפלא: יום חמישי ה-24.7.08 בשעה 21:00 ב"בית שמואל" בירושלים...כרטיסים בטלפון: 02-6203455/6 ולתל-אביבים: יום שבת ה-26.7.08 בשעה 20:30 תיאטרון "צוותא" 03-6950156/7 |
תגובות (1)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
איזה כיף! גם אני שמעתי משפטים כאלה אבל לא נותנת לזה להפריע לי לזייף במלוא גרון (במטבח ובמקלחת בעיקר...)
נשמע מאוד יפה, המופע הזה.