כותרות TheMarker >
    ';

    באיחור אופנתי...

    ביום כזה

    30 תגובות   יום רביעי, 16/7/08, 17:55


    כשהייתי בצבא, ממש מולי היתה עמדת תצפית סורית.

    דרך המשקפת יכולנו לראות את החיילים בה ממש מקרוב. גם להם הייתה אותה משקפת.

    כל בוקר הם נהגו לחכות עד שנסתכל, או משכו את תשומת ליבנו בעזרת מראה או משהו מנצנץ,

    וכשראו שאנחנו מסתכלים - נפנפו לעברינו לשלום, הפריחו נשיקות או סתם חייכו לעברינו (ולפעמים גם עשו תנועות מגונות).

    די חבבנו אותם, את "אחינו לנשק" מהצד השני. 

    נראה שהם כמונו היו משועשעים מהמצב: אנחנו מסתכלים עליהם, הם מסתכלים עלינו, מין שותפות גורל משונה שכזו.

    בינינו צחקנו שככה, דרך החיילים הפשוטים, יגיע השלום.

    ביום בו שמעתי שהיה פיגוע בחיפה, ממש בקרבת ביתי, לא התיחסתי לנפנופים שלהם ולא לכל הנסיונות למשוך את עיני.

    כל מה שהתחשק לי זה לקחת את אחת המרגמות ולהתחיל לרסס.

    כמובן שבחיים לא הייתי עושה את זה,

    אבל את התחושה הזאת, של זעם אלים, שהיתה כל כך חדשה ומוזרה לי - לא אוכל לשכוח.

     

    באוניברסיטה בה אני לומדת, שליש מהסטודנטים הם ערבים.

    כמה מהם גם לומדים איתי (בחוג ללשון עברית, למרבה הפלא, הם הרב).

    היחסים בנינו ידידותיים ביותר. לא אגיד חבריים וחמימים, אבל בהחלט נעימים.

    מובן שכל אחד נוטה להסתובב בעיקר עם הדומים לו, או עם הדוברים את אותה שפה,

    אבל בהחלט אפשר לומר שכולם מיודדים עם כולם. (שוב - שותפות גורל).

     

    היום הגעתי לאוניברסיטה כשבדרך שמעתי את הדיווחים על חילופי השבויים,

    על הארונות שקבלנו תמורת רוצחים חיים,

    על הערפל בו השאירו את המשפחות הדואגות עד לרגע האחרון.

    פתאום כל הערבית ששמעתי מסביבי הציקה לי באוזן, עצבנה אותי.

    פתאום מעצבן אותי שהם תופסים את כל המקומות באוטובוס.

    פתאום חשדתי בכל פוסטר דובר ערבית שהוא קורא להורגני,

    למרות שידעתי שרב הסיכויים שמדובר בפרסומת למשקה קל או דירה להשכרה.

    פתאום אני מכלילה, כועסת על כולם.

     

    אני יודעת שלא על ערביי ישראל אני כועסת.

    אבל מצד שני, היום התקיימו באוניברסיטה הבחירות לאגודת הסטודנטים הערבים.

    עד עכשיו - המפלגה השלטת פה היא בל"ד, ולפי כל התחזיות הם יבחרו גם היום.

    אז מה זה אומר על אלה שלומדים פה, איתי?

    או אולי אני סתם כועסת?

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        25/7/08 01:25:

      צטט: ליריתוש 2008-07-24 22:49:43


      קבלי את * המאוחר,

      מתוך הזדהות,

      לרוב אני רוצה להאמין שתהיה הידברות,

      שהאדם היומיומי רוצה בכך,

      רוצה שקט,

      רוצה לחיות,

      ולא משנה מהם דתו ואמונתו.

      וביום קשה,

      יוצא כעס מוכלל,

      שאפשר להבין, אך אסור לשמור.

       

      חס וחלילה לשמור,

      הכעס עבר, ביחד עם הכותרות בעיתון.

      הרי ככה זה תמיד, לא?

       

      גם אני מאוד רוצה להאמין שכולנו בעצם רוצים שלום

      ושהדברות תפתור הכל.

      ימים כאלה גורמים לי לחשוב שזה לא אפשרי.

      מקווה שאתבדה.

       

      תודה רבה, ליריתוש!

      חיוך

        24/7/08 22:49:


      קבלי את * המאוחר,

      מתוך הזדהות,

      לרוב אני רוצה להאמין שתהיה הידברות,

      שהאדם היומיומי רוצה בכך,

      רוצה שקט,

      רוצה לחיות,

      ולא משנה מהם דתו ואמונתו.

      וביום קשה,

      יוצא כעס מוכלל,

      שאפשר להבין, אך אסור לשמור.

        24/7/08 22:34:

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-24 18:01:19

       

       

      השיוך לא מונע ממני להביע דעה. פשוט יש דעות מסויימות שיתקבלו יותר בברכה דווקא כשהן נשמעות מאדם שלא מזוהה אוטומטית עם גישה/זרם מסויימים.

      אגב, את בטח זוכרת את השיחה שהיתה לנו לפני איזה שנה. למרות שניסיתי להסביר לך ולומר את הדברים בהם אני מאמינה בעדינות - היה לך ממש, אבל ממש, קשה לקבל...  /=

       

      אני משתדלת לא להתעצבן מטעויות של אנשים אחרים. שיחשבו מה שהם רוצים, שיחיו עם הטעויות שלהם. אם מישהו רוצה לדעת - הוא ישאל ויברר. אם הוא לא שואל - בעיה שלו.

      נתקלתי פעם במשפט שאני עד היום בשלבי הפנמתו: "להתעצבן פירושו להעניש את עצמך על טעויותיהם של אחרים".

       

      וכמובן - תודה על הרעיון, נראה איך אפתח אותו.

       נשיקה

      גישה חכמה, אשתדל לאמץ.

       

      בקשר לאותה שיחה שנה שעברה, הרשי לי לנסות להעמיד דברים על דיוקם בלי לפתוח את זה שוב:

      מה שעצבן אותי, זה שבדבריך שמעתי מין התנשאות וזלזול,

      כאילו השתמע מדבריך שאני לא מספיק יהודיה, או לא יהודיה מספיק טובה.

      אני יודעת שלא זו היתה הכוונה בדבריך, אבל זה מה שהכעיס אותי,

      ממש לא עניין של הבנה או קבלה.

      חוץ מזה, שכשמתחילים לדבר איתי "באוויר", ואומרים כל מיני דברים קצת יותר מדי מופשטים, כמו "תיקון עולם", זה מטריף אותי, וזה תקף לכל סוג של רוחְניות.

       

       

       

       

      Y, זה נראה לי מה זה לא המקום והדרך המתאימים לדבר על זה... (=

       

      ומלבד זאת, אנחנו מודעות לעניינים השונים האלה אצלנו, להבדלי החשיבה בינינו, ואנחנו חיות איתם יופי - מבלי לדבר עליהם יותר מידי...

      לא יודעת אם אני שלמה עם זה, אבל כל עוד החברוּת שלנו נשמרת - אני שמחה. 

       

      מסכימה, זו לא הפלטפורמה המתאימה.

       

      השוני בנינו הוא נפלא, הוא מאתגר, הוא מפרה.

      אבל אני לא מסכימה שצריך לא לדבר על זה כדי לשמר את החברות.

      להפך, לדבר ובפתיחות. ללמוד, להכיר.

      אחרת זו לא חברות, זה טאטוא מתחת לשטיח שיתפרץ בשלב מסוים.

      מה שכן צריך, זה לדבר על הכל בלי שום נסיון או כוונה לשנות את הצד השני,

      לקבל את השוני ככזה.

       

        24/7/08 18:01:

      צטט: drulll 2008-07-24 09:15:19

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-23 12:03:12

      צטט: drulll 2008-07-23 01:50:55

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-20 23:34:49

      צטט: drulll 2008-07-18 00:41:57

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-17 20:12:24


      זה בדיוק מה שאני מרגישה.

      בדיוק.

       

      היום, או בכלל?

      זה אחד מהרגעים האלה, שמשפיע על כולנו.

      מקווה שלא יהיו עוד כאלה.

       

      תודה, בובה.

       

       

      גם היום, גם בכלל.

      אני שותפה לתקווה הזו שלך

      אך נראה לי שהיא מנותקת מהמציאות.  זועף

       

      תודה לך.

      יש דברים שלי אין אומץ לומר אותם,

      בגלל ה"אדרות" השונות שכנראה אני לובשת ומייצגת.

       

      זהו, שאצלי זה זמני...

       

      למה השיוך החברתי שלך אמור למנוע ממך להביע דעה?

      כל דעה, כל עוד היא מנומקת כראוי ואין בה משום פגיעה או הסתה לפגיעה במישהו - זכותה להשמע.

       

      ובאותו עניין -

      לא מעצבן אותך שאנשים ישר חושבים שהם יודעים מה דעותייך בכל מיני נושאים?

      כאילו כל הדתיים חושבים אותו דבר?

      (קבלי רעיון לפוסט - עלי!)

       

      השיוך לא מונע ממני להביע דעה. פשוט יש דעות מסויימות שיתקבלו יותר בברכה דווקא כשהן נשמעות מאדם שלא מזוהה אוטומטית עם גישה/זרם מסויימים.

      אגב, את בטח זוכרת את השיחה שהיתה לנו לפני איזה שנה. למרות שניסיתי להסביר לך ולומר את הדברים בהם אני מאמינה בעדינות - היה לך ממש, אבל ממש, קשה לקבל...  /=

       

      אני משתדלת לא להתעצבן מטעויות של אנשים אחרים. שיחשבו מה שהם רוצים, שיחיו עם הטעויות שלהם. אם מישהו רוצה לדעת - הוא ישאל ויברר. אם הוא לא שואל - בעיה שלו.

      נתקלתי פעם במשפט שאני עד היום בשלבי הפנמתו: "להתעצבן פירושו להעניש את עצמך על טעויותיהם של אחרים".

       

      וכמובן - תודה על הרעיון, נראה איך אפתח אותו.

       נשיקה

      גישה חכמה, אשתדל לאמץ.

       

      בקשר לאותה שיחה שנה שעברה, הרשי לי לנסות להעמיד דברים על דיוקם בלי לפתוח את זה שוב:

      מה שעצבן אותי, זה שבדבריך שמעתי מין התנשאות וזלזול,

      כאילו השתמע מדבריך שאני לא מספיק יהודיה, או לא יהודיה מספיק טובה.

      אני יודעת שלא זו היתה הכוונה בדבריך, אבל זה מה שהכעיס אותי,

      ממש לא עניין של הבנה או קבלה.

      חוץ מזה, שכשמתחילים לדבר איתי "באוויר", ואומרים כל מיני דברים קצת יותר מדי מופשטים, כמו "תיקון עולם", זה מטריף אותי, וזה תקף לכל סוג של רוחְניות.

       

       

       

       

      Y, זה נראה לי מה זה לא המקום והדרך המתאימים לדבר על זה... (=

       

      ומלבד זאת, אנחנו מודעות לעניינים השונים האלה אצלנו, להבדלי החשיבה בינינו, ואנחנו חיות איתם יופי - מבלי לדבר עליהם יותר מידי...

      לא יודעת אם אני שלמה עם זה, אבל כל עוד החברוּת שלנו נשמרת - אני שמחה. 

        24/7/08 09:15:

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-23 12:03:12

      צטט: drulll 2008-07-23 01:50:55

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-20 23:34:49

      צטט: drulll 2008-07-18 00:41:57

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-17 20:12:24


      זה בדיוק מה שאני מרגישה.

      בדיוק.

       

      היום, או בכלל?

      זה אחד מהרגעים האלה, שמשפיע על כולנו.

      מקווה שלא יהיו עוד כאלה.

       

      תודה, בובה.

       

       

      גם היום, גם בכלל.

      אני שותפה לתקווה הזו שלך

      אך נראה לי שהיא מנותקת מהמציאות.  זועף

       

      תודה לך.

      יש דברים שלי אין אומץ לומר אותם,

      בגלל ה"אדרות" השונות שכנראה אני לובשת ומייצגת.

       

      זהו, שאצלי זה זמני...

       

      למה השיוך החברתי שלך אמור למנוע ממך להביע דעה?

      כל דעה, כל עוד היא מנומקת כראוי ואין בה משום פגיעה או הסתה לפגיעה במישהו - זכותה להשמע.

       

      ובאותו עניין -

      לא מעצבן אותך שאנשים ישר חושבים שהם יודעים מה דעותייך בכל מיני נושאים?

      כאילו כל הדתיים חושבים אותו דבר?

      (קבלי רעיון לפוסט - עלי!)

       

      השיוך לא מונע ממני להביע דעה. פשוט יש דעות מסויימות שיתקבלו יותר בברכה דווקא כשהן נשמעות מאדם שלא מזוהה אוטומטית עם גישה/זרם מסויימים.

      אגב, את בטח זוכרת את השיחה שהיתה לנו לפני איזה שנה. למרות שניסיתי להסביר לך ולומר את הדברים בהם אני מאמינה בעדינות - היה לך ממש, אבל ממש, קשה לקבל...  /=

       

      אני משתדלת לא להתעצבן מטעויות של אנשים אחרים. שיחשבו מה שהם רוצים, שיחיו עם הטעויות שלהם. אם מישהו רוצה לדעת - הוא ישאל ויברר. אם הוא לא שואל - בעיה שלו.

      נתקלתי פעם במשפט שאני עד היום בשלבי הפנמתו: "להתעצבן פירושו להעניש את עצמך על טעויותיהם של אחרים".

       

      וכמובן - תודה על הרעיון, נראה איך אפתח אותו.

       נשיקה

      גישה חכמה, אשתדל לאמץ.

       

      בקשר לאותה שיחה שנה שעברה, הרשי לי לנסות להעמיד דברים על דיוקם בלי לפתוח את זה שוב:

      מה שעצבן אותי, זה שבדבריך שמעתי מין התנשאות וזלזול,

      כאילו השתמע מדבריך שאני לא מספיק יהודיה, או לא יהודיה מספיק טובה.

      אני יודעת שלא זו היתה הכוונה בדבריך, אבל זה מה שהכעיס אותי,

      ממש לא עניין של הבנה או קבלה.

      חוץ מזה, שכשמתחילים לדבר איתי "באוויר", ואומרים כל מיני דברים קצת יותר מדי מופשטים, כמו "תיקון עולם", זה מטריף אותי, וזה תקף לכל סוג של רוחְניות.

       

       

        23/7/08 12:03:

      צטט: drulll 2008-07-23 01:50:55

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-20 23:34:49

      צטט: drulll 2008-07-18 00:41:57

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-17 20:12:24


      זה בדיוק מה שאני מרגישה.

      בדיוק.

       

      היום, או בכלל?

      זה אחד מהרגעים האלה, שמשפיע על כולנו.

      מקווה שלא יהיו עוד כאלה.

       

      תודה, בובה.

       

       

      גם היום, גם בכלל.

      אני שותפה לתקווה הזו שלך

      אך נראה לי שהיא מנותקת מהמציאות.  זועף

       

      תודה לך.

      יש דברים שלי אין אומץ לומר אותם,

      בגלל ה"אדרות" השונות שכנראה אני לובשת ומייצגת.

       

      זהו, שאצלי זה זמני...

       

      למה השיוך החברתי שלך אמור למנוע ממך להביע דעה?

      כל דעה, כל עוד היא מנומקת כראוי ואין בה משום פגיעה או הסתה לפגיעה במישהו - זכותה להשמע.

       

      ובאותו עניין -

      לא מעצבן אותך שאנשים ישר חושבים שהם יודעים מה דעותייך בכל מיני נושאים?

      כאילו כל הדתיים חושבים אותו דבר?

      (קבלי רעיון לפוסט - עלי!)

       

      השיוך לא מונע ממני להביע דעה. פשוט יש דעות מסויימות שיתקבלו יותר בברכה דווקא כשהן נשמעות מאדם שלא מזוהה אוטומטית עם גישה/זרם מסויימים.

      אגב, את בטח זוכרת את השיחה שהיתה לנו לפני איזה שנה. למרות שניסיתי להסביר לך ולומר את הדברים בהם אני מאמינה בעדינות - היה לך ממש, אבל ממש, קשה לקבל...  /=

       

      אני משתדלת לא להתעצבן מטעויות של אנשים אחרים. שיחשבו מה שהם רוצים, שיחיו עם הטעויות שלהם. אם מישהו רוצה לדעת - הוא ישאל ויברר. אם הוא לא שואל - בעיה שלו.

      נתקלתי פעם במשפט שאני עד היום בשלבי הפנמתו: "להתעצבן פירושו להעניש את עצמך על טעויותיהם של אחרים".

       

      וכמובן - תודה על הרעיון, נראה איך אפתח אותו.

       נשיקה

        23/7/08 01:50:

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-20 23:34:49

      צטט: drulll 2008-07-18 00:41:57

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-17 20:12:24


      זה בדיוק מה שאני מרגישה.

      בדיוק.

       

      היום, או בכלל?

      זה אחד מהרגעים האלה, שמשפיע על כולנו.

      מקווה שלא יהיו עוד כאלה.

       

      תודה, בובה.

       

       

      גם היום, גם בכלל.

      אני שותפה לתקווה הזו שלך

      אך נראה לי שהיא מנותקת מהמציאות.  זועף

       

      תודה לך.

      יש דברים שלי אין אומץ לומר אותם,

      בגלל ה"אדרות" השונות שכנראה אני לובשת ומייצגת.

       

      זהו, שאצלי זה זמני...

       

      למה השיוך החברתי שלך אמור למנוע ממך להביע דעה?

      כל דעה, כל עוד היא מנומקת כראוי ואין בה משום פגיעה או הסתה לפגיעה במישהו - זכותה להשמע.

       

      ובאותו עניין -

      לא מעצבן אותך שאנשים ישר חושבים שהם יודעים מה דעותייך בכל מיני נושאים?

      כאילו כל הדתיים חושבים אותו דבר?

      (קבלי רעיון לפוסט - עלי!)

        23/7/08 01:42:

      צטט: elshir 2008-07-22 19:17:29


      אין מילים *

       

      אפשר גם בלי מילים.

       

      תודה רבה!

        22/7/08 19:17:


      אין מילים *

        22/7/08 19:05:

      צטט: תומיש 2008-07-21 23:46:41

      צטט: drulll 2008-07-21 23:32:51

      צטט: תומיש 2008-07-21 19:58:22


      בוביק,

       

       

      כן?

       

       


      אני מבינה.

       

      תודה לך, בובה.

       

        21/7/08 23:46:

      צטט: drulll 2008-07-21 23:32:51

      צטט: תומיש 2008-07-21 19:58:22


      בוביק,

       

       

      כן?

       

       


      אני מבינה.

       

        21/7/08 23:32:

      צטט: תומיש 2008-07-21 19:58:22


      בוביק,

       

       

      כן?

        21/7/08 19:58:


      בוביק,

       

       

        20/7/08 23:34:

      צטט: drulll 2008-07-18 00:41:57

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-17 20:12:24


      זה בדיוק מה שאני מרגישה.

      בדיוק.

       

      היום, או בכלל?

      זה אחד מהרגעים האלה, שמשפיע על כולנו.

      מקווה שלא יהיו עוד כאלה.

       

      תודה, בובה.

       

       

      גם היום, גם בכלל.

      אני שותפה לתקווה הזו שלך

      אך נראה לי שהיא מנותקת מהמציאות.  זועף

       

      תודה לך.

      יש דברים שלי אין אומץ לומר אותם,

      בגלל ה"אדרות" השונות שכנראה אני לובשת ומייצגת.

        18/7/08 00:41:

      צטט: יעל הראשונה 2008-07-17 20:12:24


      זה בדיוק מה שאני מרגישה.

      בדיוק.

       

      היום, או בכלל?

      זה אחד מהרגעים האלה, שמשפיע על כולנו.

      מקווה שלא יהיו עוד כאלה.

       

      תודה, בובה.

       

        18/7/08 00:04:

      צטט: מיכל_ 2008-07-17 16:24:48


      איזו כתיבה עדינה, נוגעת, רפלקסיבית... משקפת את כל הצדדים של החוויה, של התחושה כלפיהם.

      אם אני אעלה את תחושותי בסוגייה על הכתב אני חוששת לקבל תגובות נאצה אז אני אשתוק. בכל אופן - מזדהה איתך במידה רבה.

       

      תודה, בובה.

      גם אני חששתי בהתחלה.

      לא היה נעים להודות, בפני עצמי וקבל עם ובלוג,

      שאני לוקה, גם אם זמנית, בדעות קצת חשוכות ולא סובלניות.

      אבל כאמור, זה מה שגורמת לנו הסיטואציה המוזרה שאנחנו חיים בה...

        18/7/08 00:00:

      צטט: cordelia427 2008-07-17 14:25:06


      כפי שכבר כתבו, רוב האנשים משני הצדדים רוצים לחיות בשלום. מיעוט קיצוני מחפש פרובוקציות. הצרה שהם מצליחים לעורר אצלינו את תגובת הנגד האוטומטית של כעס ושנאה. צריך לחזור לשיגרה מהר ככל האפשר. ואת לא צריכה לכעוס על עצמך על רגשות הכעס שעלו בך. זו תגובה טבעית בהחלט, ולמזלנו, אם חוזרים לשיגרה היא עוברת.

      חיוך

      צודקת.

      כבר היום די עבר.

      אבל גם זו בעיה:

      ככה, כל כך מהר עוברים הלאה, חוזרים לשגרה.

      והמשפחות נשארות לבד עם כל האבל הלאומי הזה.

       

       

        17/7/08 20:12:


      זה בדיוק מה שאני מרגישה.

      בדיוק.

       

        17/7/08 16:24:


      איזו כתיבה עדינה, נוגעת, רפלקסיבית... משקפת את כל הצדדים של החוויה, של התחושה כלפיהם.

      אם אני אעלה את תחושותי בסוגייה על הכתב אני חוששת לקבל תגובות נאצה אז אני אשתוק. בכל אופן - מזדהה איתך במידה רבה.

        17/7/08 14:25:


      כפי שכבר כתבו, רוב האנשים משני הצדדים רוצים לחיות בשלום. מיעוט קיצוני מחפש פרובוקציות. הצרה שהם מצליחים לעורר אצלינו את תגובת הנגד האוטומטית של כעס ושנאה. צריך לחזור לשיגרה מהר ככל האפשר. ואת לא צריכה לכעוס על עצמך על רגשות הכעס שעלו בך. זו תגובה טבעית בהחלט, ולמזלנו, אם חוזרים לשיגרה היא עוברת.

      חיוך

        17/7/08 08:32:

      צטט: ורד א. 2008-07-17 05:43:43


      כתבת מאד יפה.

      אתמול היה יום קשה לכולנו. היתה ציפייה, שאולי יקרה משהו טוב בכל זאת, אך זה לא קרה.

      התחושות היו קשות ונשאלו שאלות רבות כמו- האם זה הוגן שאנו מחזירים מחבלים חיים תמורת חיילים מתים?. למה הם שיחקו ברגשות שלנו עד הרגע האחרון ולא יכלו ליידע אותנו בקשר למצבם האמיתי של החיילים?. ועוד.

      באופן טבעי אתמול התעוררו רגשות כעס על הצד השני.

      אני כמוך, שופטת אנשים כבני אדם ולא כקבוצה.

      כי בסך הכל כולנו בני אדם. רובנו רוצים לחיות בשקט. הבעיה זה שהמיעוט בכל קבוצה מכתיב לנו את החיים.

      אני מקווה ורוצה להאמין שגם האדם הפשוט אצלם שואף לחיים שקטים ורגועים.

      זו המשאלה הבסיסית של רובנו. איש לא אוהב מלחמות.

      אני מאמינה שאת צודקת,

      שרובינו רוצים קצת שקט,

      ויש מיעוט קיצוני שממריד ומסיט.

       

      אני מניחה שחלק מתחושת הלכידות הפוקדת אותנו בימים כאלה,

      היא ההתלכדות מול אויב משותף.

       

      תודה, ורד!

       

        17/7/08 08:19:

      צטט: coachmaster 2008-07-16 21:06:52


      כל עוד את יודעת לראות את זה, להבחין בעצמך שאת היום שונה, שהיום את כועסת, זה בסדר. הידיעה העצמית הזו תשמור להחזיר אותך לעצמך. *

       

      צודק.

      זה יקרה, כנראה, כשנדחיק כולנו ונחזור לשגרת יומינו.

       

      אני מקווה לחזור לעצמי, שהכעס לא יצטבר.

      (הרי לצערי לא חסרים כאן ימים כאלה, של אבל מאחד)

       

      תודה!

        17/7/08 08:08:

      צטט: shayerel 2008-07-16 18:49:12


      היום זה יום לכעוס

      היום זה יום להיות עצוב

      היום זה יום שאזרחי ישראל מתפלגים

      יהודים לחוד

      ערבים לחוד

      והשאלה היא מה הלאה?

      האם לחזור ולהיות אומה רב גזעית

      האם להיות אומה גזענית ולעשות טרנספר ובגדול.........

       

      יום מלא שאלות, ותשובות לא יהיו כל כך מהר

      אני כולי תקווה שנעבור את זה בשלום

      ותשקוט הארץ 40 שנה........

       

      אמן!

      אני לא יודעת, בדרך כלל אני מאמינה גדולה בדו-קיום,

      אבל מקרים כאלה גורמים לי להבין כמה אני נאיבית.

      לגדולים ומושחתים ממני אין פתרון, אז אני באמת קטונתי.

       

      תודה על מתן הלגיטימציה חיוך

        17/7/08 05:43:


      כתבת מאד יפה.

      אתמול היה יום קשה לכולנו. היתה ציפייה, שאולי יקרה משהו טוב בכל זאת, אך זה לא קרה.

      התחושות היו קשות ונשאלו שאלות רבות כמו- האם זה הוגן שאנו מחזירים מחבלים חיים תמורת חיילים מתים?. למה הם שיחקו ברגשות שלנו עד הרגע האחרון ולא יכלו ליידע אותנו בקשר למצבם האמיתי של החיילים?. ועוד.

      באופן טבעי אתמול התעוררו רגשות כעס על הצד השני.

      אני כמוך, שופטת אנשים כבני אדם ולא כקבוצה.

      כי בסך הכל כולנו בני אדם. רובנו רוצים לחיות בשקט. הבעיה זה שהמיעוט בכל קבוצה מכתיב לנו את החיים.

      אני מקווה ורוצה להאמין שגם האדם הפשוט אצלם שואף לחיים שקטים ורגועים.

      זו המשאלה הבסיסית של רובנו. איש לא אוהב מלחמות.

        16/7/08 21:06:

      כל עוד את יודעת לראות את זה, להבחין בעצמך שאת היום שונה, שהיום את כועסת, זה בסדר. הידיעה העצמית הזו תשמור להחזיר אותך לעצמך. *
        16/7/08 18:49:


      היום זה יום לכעוס

      היום זה יום להיות עצוב

      היום זה יום שאזרחי ישראל מתפלגים

      יהודים לחוד

      ערבים לחוד

      והשאלה היא מה הלאה?

      האם לחזור ולהיות אומה רב גזעית

      האם להיות אומה גזענית ולעשות טרנספר ובגדול.........

       

      יום מלא שאלות, ותשובות לא יהיו כל כך מהר

      אני כולי תקווה שנעבור את זה בשלום

      ותשקוט הארץ 40 שנה........

        16/7/08 18:22:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-07-16 18:08:33

      זה שאת כועסת? אולי שאיכפת לך? שאת מבינה את המורכבות של המצב, ושלרגע אנחנו מרגישים אותם כבני אדם רגילים ממש כמו כל אחד מאיתנו ורגע אחרי האנשים האלה הופכם ל"הם" - קבוצה שמאיימת על קיומינו, שאינה רוצה אותנו כאן ולידם. מורכב... 

       

      כן, זה בדיוק העניין,

      הדואליות הזו, המורכבות ביחסים.

      זה מה שקורה כשיש הרוצים ברעתינו החיים בקרבינו -

      מתחילים להתיחס לכולם ב"כבדהו וחשדיהו".

      הגבול בין "גזען" ל"זהיר" מתטשטש.

      אני שונאת את עצמי ככה.

      מעדיפה נאיביות.


      תודה, ארטישוק!
        16/7/08 18:15:

      צטט: העולם החדש 2008-07-16 18:06:36

      זה יום כזה שירה,כולם קצת כועסים,קצת אבלים...............

       

      אל תחמירי עם עצמך,אין סיבה לכך!

       

      יפה כתבת,הרגשות הנכונים בזמן המתאים.

       

      המשך יום טוב

       

      העולם החדש 

       

      תודה לך.

      האמת היא שאני די מבולבלת, לא בטוחה מה אני מרגישה.

      אני כועסת על אנשים שלא מגיע להם, חושדת בכשרים.

      אני נוהגת להסתכל על אנשים, בני אדם, לא על קבוצות,

      לכן עכשיו אני כועסת על עצמי שאני לא מצליחה.

      כנראה שאני מחפשת כתובת לכעס.

       

      תודה על ההבנה.

      זה שאת כועסת? אולי שאיכפת לך? שאת מבינה את המורכבות של המצב, ושלרגע אנחנו מרגישים אותם כבני אדם רגילים ממש כמו כל אחד מאיתנו ורגע אחרי האנשים האלה הופכם ל"הם" - קבוצה שמאיימת על קיומינו, שאינה רוצה אותנו כאן ולידם. מורכב... 

      זה יום כזה שירה,כולם קצת כועסים,קצת אבלים...............

       

      אל תחמירי עם עצמך,אין סיבה לכך!

       

      יפה כתבת,הרגשות הנכונים בזמן המתאים.

       

      המשך יום טוב

       

      העולם החדש 

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      drulll
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין