עם הזמן, עקב מקרים מוזרים אותם אנחנו חווים בחיינו, אנחנו מתחילים לפתח תיאוריות סטייל מאלדר וסקאלי שילוו אותנו בדרך אל האושר. ואוקיי, אולי לא ממש תיאוריות כמו יותר שכנועים ושקרים שכאלה שאנחנו מספרים ומזינים את עצמנו איתם. אבל היי, מה רע בקצת לעגל פינות, וכשאני אומר לעגל פינות אני מתכוון בפנייה חדה של 180 מעלות למקום רחוק כל כך מהמציאות ששם האמרה  "כשהגיהינום יקפא" דווקא נשמעת הגיונית. אתם רואים, לשקר זה נהדר! עד שמתעוררים למציאות ורוצים להסניף את כל הטיפקס שלא הספקנו ביסודי.

יש את התיאוריה הנהדרת או אם לקרוא לה במילת הגנאי שלה – אמונה תפלה, שאומרת שאם שוברים מראה אז נידונים לשבע שנים רעות. ובכן, אני בצבא שברתי שבע מראות. זה לא שזה היה בכוונה מתוך התקפי קריזה. אבל ממתי מישהו שם מראה מתחת למזרון הצבאי שלו? וממתי מישהו שם מראה בארון שלו בדיוק בזמן שאני מחטט בו במטרה להשיג איזה משהו לנשנש (תקופת הצבא הייתה תקופה מאוד רעבה בחיי לאוכל.. מה הקטע של האורז הזה הא, טבח צבאי? הא???)

ולכן, החלטתי למצוא פתרון למצב. אני את חיי לא הולך להעביר מוצל בשבע מאות שנים רעות (כן, אני מצפה לחיים ארוכים). אני החלטתי שמראה מבטלת מראה. מראה אחת – שבע שנים רעות. המראה השנייה – מבטלת את שבע השנים הרעות. פתרון לא רע, נכון? רק חבל שבסוף נפלתי על המראה שנתנה לי בכל מקרה את שבע השנים הרעות. אבל היי, אני כבר בן 29, זה נגמר!!! אמנם המזל הטוב עוד לא הגיע, אבל לפחות השבע הרעות כבר מאחוריי. (אני די בטוח שהפעם באמת שכנעתי את עצמי..)

דבר נוסף שגיליתי הוא כוחו של היומן השבועי. לפני מספר שנים, עבדתי ככוריאוגרף בלהקת מחול. אני הבאתי את פן הפאנקי (איטס בריטני ביץ'!!!) ואת המגניבות לצעירונים החמודים שראו את עצמם אוטוטו ב-MTV (אני מקווה שהם יותר בנו על ערוץ 24.. כי המרחק היה רב! מדי!) .

זאת הייתה ללא ספק שנה מאוד אינטנסיבית, שמילאה את יומני הקטן במלא תכנונים עד כדי כך שמקום לכתוב, כבר לא היה בו. ולכן, לאחר שנה שלמה שכמעט לא ראיתי בה שקל (כיוון שהבוס המאוד מתחשב, אמין, וישר שלי החליט שאני בגיל שבו עדיין היצירתיות חשובה לי יותר מהכסף..) כבר תוכננה השנה השנייה לעבודתי. הלו"ז גדל, קיבלתי עוד כמה להקות וגורמים ריקודיים לעבוד איתם, ולכן קניתי יומן חדש. יומן גדול. יומן ממש ממש גדול!!! כזה של מפיקים הוליוודיים מאוד עסוקים.

ואז לפתע קיבלתי שיחת טלפון מהבוס היקר, שהודיע לי שכמה הפקות עתידיות, כרגע בוטלו מפאת חוסר כסף, ושבגדול נדבר כשנדבר. סיימתי את השיחה בסוג של תמימות (היות שאני על התקן ה"יצירתי ולא רוצה כסף") עד שאחרי שיחה עם אמי, היא בישרה לי באהבה שפוטרתי. פוטרתי כי לפתע הבוס שלי הבין שאני כן מבין בכסף, שהבנתי שמגיע לי הרבה יותר ממה שהוא חשב לשלם לי, ושבגדול אם כבר עליו להוציא כסף, הוא מעדיף שזה יהיה על עצמו. אגב, ההפקות העתידיות שהבוס היקר טען שאין כסף להעלותן, עלו גם עלו. ולא רק זה. הייתה כתבה גדולה בעיתון על כך שהכוריאורגף (שהיה הבוס בכבודו ובעצמו) קיבל סכומים ענקיים ביותר של כסף! המממ... מראה מראה שעל הקיר - היית קשורה לסיפור המזהיר?

וככה למעשה נשארתי עם יומן מאוד מאוד מאוד גדול. ועם כלום לכתוב. למרות שכשהיה לי תור לרופא שיניים, נתתי לו כותרת גדולה מאוד וצבעונית. ולכן!!! השנה קניתי יומן מאוד מאוד מאוד קטן. יומן כה קטן, שאם אצטרך לכתוב "תור לרופא שיניים" זה די סוגר את כל היום. והתיאוריה אותה פיתחתי, היא שאם יומן גדול הפיל אותי – יומן קטן יחזיר אותי לפסגת העולם! או לפחות ככה אני משכנע את עצמי ומחזיק אצבעות חזק חזק. ממש חזק. התחיל הנמק.

מעבר להכל, אני סבור שאני בחור די יצירתי. לכן רציתי להשאיר את חותמי בעולם. אך מכיוון שאני יותר מתקרב ללהיות אוויר מאשר לחותם, החלטתי להביא אותה בצורה אחרת. כשהייתי בלונדון לבדי, הסתובבתי לי ברחובות בהנאה (אחרי שעות של בכי שאני רוצה לחזור הביתה כי בכל הטיסה הלוך הייתי על תקן הנני של אחת הליידיז שם, שהחליטה שבזמן שהיא תישן אני אטפל בילדיה.) ולפתע בעודי הולך, בדיוק כשעברתי ליד קבצן שישב לו ברחוב והתחנן לכסף, ואני בתור אדם טוב ומסור ואוהב אנשים ניסיתי להתעלם ממנו בכל כוחי, התעטשתי בדיוק כשהייתי מולו. ואז החלטתי להמציא את האמונה התפלה הבאה (שכמובן לא תפעל עליי כי זה לא הגיוני, אני כבר עברתי את שבע השנים הרעות בחיי) – אם אדם מתעטש ליד קבצן, זה אומר שהוא עצמו יהיה קבצן בעתיד. מה, זה לא נשמע טוב? אמונה תפלה מדליקה כזאת ומסתורית. נא להפיץ! אני לא יודע מה אתכם, אבל הקבצן אהב את זה! (הוא היה מאוד שיתופי בעניין אני חייב לציין..)

אמונות תפלות זה נחמד. זה נותן טעם לחיים. נכון שצריך טיימינג מדויק לעניין. זאת אומרת, עד היום כשאני רואה חתול שחור, אני יודע שצריכים לומר טפו טפו טפו, ולירוק... ונכון שתמיד זה יוצא שאני יורק על עצמי.. בדרך כלל גם לפני פגישה חשובה.. ונכון שלאחרונה כל החתולים שאני רואה הם רק שחורים... ואולי מישהו רומז משהו מלמעלה... והיי, אני מקבל את זה.. כי זה לא שאני מרחם על עצמי, מה שאומר שאני כן מרחם על עצמי, שברור שהכוונה היא שאני לא מרחם על עצמי. אבל אני לגמרי כן.