תיאוריית הקשר
אי(ש) של מילים. בלוג חסר מיקוד במכוון. "הרצון לדייק במילים - תכונה מרגיזה מאוד".
פוסטים אחרונים
- פוטו-פוסט: פאריז, נובמבר 2011 + פרידה 6/12/11
- פוטו-פוסט: אמסטרדם, ספטמבר-אוקטובר 2011 10/10/11
- A gathering of grunts and greens 7/10/11
- R.E.M שלי 24/9/11
- פוטו-פוסט: וינה, יולי 2011 14/8/11
- פוטו-פוסט: ברטיסלבה, יוני 2011 31/7/11
קוסם של לילה אחד
לשמחתי, הקנאה אינה רגש דומיננטי אצלי. בשנים האחרונות אני נוטה להיות שמח בחלקי, ולא להשחית יותר מדי זמן ומחשבות בערגה לדברים שלאחרים יש ולי אין. אבל אתמול קינאתי לרגע בשני אנשים.
ר' התחתן, והזמין לחתונה שלו בין השאר אותי, כמה חברים משותפים וגם שני זמרים איתם הוא התיידד בשנים האחרונות - האחד ידוע מאוד, והשני היה צריך להיות ידוע מאוד.
אחרי החופה (בה תפקדו השניים כעדים), בין המנה הראשונה לעיקרית, עלה הראשון (באמת אחד האמנים הגדולים והאהובים ביותר בארץ) על הבמה הקטנה שהוצבה באולם, ושר לו שני שירים. מאוחר יותר, עלה גם השני (באמת אחד האמנים הטובים והמיוחדים ביותר בארץ), ושר לו את שירו המוכר ביותר, זה שאהוב בערך על כל מי ששומע אותו.
"אתה לא מבין", אמרתי לשני מתישהו במהלך הערב. "המאמץ הקטן הזה שאתה עושה במשך חמש דקות, נותן למישהו זכרון מתוק לכל החיים. כי אתה, מה בסך הכל עשית כאן? עלית על הבמה, אחזת בגיטרה אקוסטית, ושרת במשך כמה דקות שיר שלך ששרת כבר 1000 פעם, שיר שאתה יכול לשיר אותו בקלילות גם מתוך שינה וגם אם יבקשו ממך לשיר אותו הפוך. המחווה הקטנה הזו תיחקק עכשיו בזכרון של מישהו לשארית חייו. הוא תמיד יזכור איך ביום בו הוא התחתן שר הזמר שהוא כ"כ אוהב מיוחד בשבילו, ממש בתוך החתונה שלו. כל כך מעט מאמץ וטרחה, תמורת כ"כ הרבה אפקט ואימפקט.
אני לא חושב שיש משהו שאני יכול לעשות במשך חמש דקות שיגרום לצד השני התרגשות, הנאה ואסירות תודה כ"כ גדולה. לא חושב שיש משהו שאני יכול לבצע בכזו נון-שאלאנטיות, שיתפס בצד השני בתור הג'סטה הכי יפה שמישהו יכול לעשות עבורו. זו המתנה הנדירה שאנשים כמוכם קיבלו. היכולת לעשות פיזית וטכנית כ"כ מעט - אבל להשפיע בעשיה הקטנה הזו כ"כ הרבה".
ועל זה, לכמה רגעים, קינאתי. אח"כ הגיעה המנה העיקרית, וזה עבר לי.
|
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כתבת מקסים.
ובכל זאת, ישנם עוד דברים שגם אתה תעשה ושירגשו וישארו לנצח. אולי לא גרנדיוזיים כמו לשיר בחתונה אבל אצלי לדוגמא זה היה כבן זוגי שר לי בתחילת הקשר איזשהו שיר שלפתע קיבל משמעות שונה.
ולא, לא צריך קהל בשביל ליצור את אותה חוויה, צריך רק רגש.
אהבתי את זווית הראיה שלך, תפסת רגע קטן בחיים ועשית ממנו סיפור.
אני מחכה לפרק הבא: המנה העיקרית ותרומתה לחיי המזלג
*
נכון. לכן אני נוקט בגישת הספוג - תמיד מעניין ומסקרן אותי להכיר אנשים חדשים, לראות סרטים חדשים, לשמוע מוסיקה חדשה. כי מישהו יכול להגיד איזה משפט, חצי משפט, מילה, שתגרום לך לחשוב, שתשנה משהו, שתיצרב לך בתודעה.
פעם שמעתי באוטובוס מישהו אומר לחברו: "קלישאה זו אמת שקרתה הרבה פעמים". כ"כ אהבתי את המשפט הזה והסכמתי איתו, שאני מרגיש בר מזל שבשביל לשמוע אותו אפילו לא הייתי צריך לעשות מאמץ, אלא רק לשמוע מה אומר זה שיושב מאחורי באוטובוס.
פוסט מקסים.
ובכל זאת אני עם אסתי.
לפעמים אפילו מישהו שאתה בכלל לא מכיר
יכול פתאום ברחוב באמצע החיים להגיד לך משפט
שישאר איתך לנצח.
היו דברים מעולם :-)
Good point.
ועדיין אני חושב שיש מעט דברים שהיו מרגשים אותי יותר מאשר האמן האהוב עלי ביותר ששר במיוחד בשבילי בחתונה שלי.
זה יפה מה שאתה אומר.
אבל זה גם לא נכון. כלומר לא לגמרי.
יש דברים שאדם (כהגדרה לsomeone) לא מפורסם עשה בשבילי. ג'סטה קטנה. אמירה. שהולכים איתי כל החיים.
לא חייב להיות אמן גדול בשביל זה.
(נורא יפה. הכוכב יגיע בערב)
אחלה גבר!
א. תודה לכולם.
ב. אורית, נדמה לי שהגפני היחיד שאני מכיר זה הדר. that's the one?
היי אסף,
וואו!
הפוסט שלך החזיר אותי לרגע קסום...
את הבר מצווה של בני הבכור (שאת מכיר אותו...), ערכתי באיצטיון יד אליהו..
משחק של מכבי תל אביב... כאשר קראו לו בכרוז (הוא כמובן לא ידע מכלום)...
וגיא גודס העניק לו כדור סל עם חתימות!
זה היה רגע מרגש וניצחי לכל החיים (כפי שאת אומר)!
אז.. כל הכבוד לכל האנשים הטובים שיודעים להעניק מתנות שכאלה!
ותודה לך על שיתוף ברגש שמדליק ניצוץ...
אורית
אני לא מכיר אותך כלל
אבל עצם זה שאתה מספיק רגיש ואינטילגנט בשביל להיות מודע לסיטואציה שכזו
עד כדי כך, שאפילו העלת אותה בכתב כאן בקפה, אני בטוח שגם אתה
יכול לגרום תחושה כזו אצל אחרים.
אני מאמין שאפשר במילה קטנה לעשות למישהו את היום/שבוע/חודש/שנה/חיים
במינימום השקעה מצידנו
וזה יפה יפה
רשומה מדהימה.
כתיבה רהוטה. חשיבה איכותית.
המון 'חומר למחשבה'
אהבתי.