לפעמים אתה קם בבוקר ותוהה מי הכוסית הרטובה שמסתובבת לך בדירה. כך חשב יוחאי ולחץ על הבלנדר המכיל עשר ביצים טריות. הוא סקר את הגב המושלם, והתלתלים הרטובים. הביצה קפצה והשפריצה על לוח השנה ועל גופיית הספורט. הוא קילל בשקט ושכח מהכוסית, מנגב את לוח השנה שהצביע על יום א בשבוע, ואח"כ משהתייאש מהכתם, הסיר את גופיית האדידס מעל שריריו האימתנים, ולגם את כל הביצים בשלוק אחד. פתאום הוא ניזכר בכוסית אבל היא נעלמה מהסלון... הוא הבטיח לעצמו שיטפל בה, מייד כשיחזור ממכון הכושר.
כשעמד בבוקר מול חלון המטבח המציץ לגינה היפה, הוא שמע את טיפוף רגליה. הוא ידע שהיא שם, אבל לא זכר מיהי או איך היא נראית. הוא זרק את עיתון הבוקר לתיק, והסתובב להביט. גוף ארוך ויפה ידים עדינות וארוכות האוחזות מגבת. היא נעה לכיוון החדר, משאירה שביל של טיפות. הוא ניער את ראשו, וניזכר שהיום יום ב' והוא עוד לא קנה לעוזרת האישית שלו מתנה ליום ההולדת. הוא זרק את הכל לתיק ומיהר לעבודה.
יוחאי אמר בוקר טוב, והביט בהשתאות בשני הילדים שישבו ואכלו ארוחת בוקר. "אבא היום יום ג' ואל תשכח שהתחרות בשעה 4 " אמרה הילדה, ויוחאי הופתע, אולם מצא שמוחו מכיל את נסיעתו לתחרות הפסנתר, ואפילו נזכר כי יש מתנה בבאגז' של המרצדס. הוא מזג לעצמו כוס קפה, והביט בדמותה של יפיפיה הממהרת לכיוון החדרים. הוא קצת נדהם, אבל נזכר שהיא שייכת לאותו חדר אליו נכנסה. הוא ניסה להיזכר בפניה וכל מה שזכר זה קפל הישבן הרוטט, שנמשך לרוחב אגנה האחורי. מבחוץ צפצף הנהג, מזכיר לו שהוא מאחר למגרש הגולף. הוא הניח את ספל הקפה ויצא.
"יום הולדת שמח" הוא שמע מאחוריו. חיוך רחב עלה על פניו כשהזקנה נתנה לו נשיקה, ונזהרה שלא לשפוך את הקפה. הפנים היו נעימות כמו של אמא. " מוזר מאוד שכמעט כל יום הולדת שלך חל ביום ד" היא אמרה ואספה את התיק והמעיל. היא פתחה את הדלת, חייכה ואמרה " להתראות, אני מקווה שמירי ארגנה לך מסיבת הפתעה טובה... הלכתי.. ביי " " מי זאת מירי ?" תהה לעצמו ושפך את הקפה לכיור, מכין לעצמו חדש עם סוכר. כשהסתובב ראה אותה מסדרת את השיער הרטוב, ושד מושלם פרץ מצד המגבת, עם פטמה זקורה. היא רק חייכה ומיהרה - מטופפת ברגליה הארוכות לאורך המסדרון הקצר, ונעלמת בחדר. הוא הביט בשעון ונזכר שהאוטובוס זקוק לעשר דקות הנעה... הוא הביט מהחלון לרחוב, רואה את האוטובוס במקומו.
על השולחן ניצב הספר החדש שלו. הוא נהנה מהקפוצי'נו, ותהה מדוע עד היום לא אהב קפוצינו. הוא פתח את הספר בסקרנות, וראה את ההערות המאוחרות הרשומות על דף הנאום הקצר. כששקע בכיסא, מדפדף ביראה בין דפי הספר, חש את הסיפוק הגדול. הטלפון רטט על השולחן, והוא הרים אותו מביט במקשים מנסה לחפש את הכפתור הירוק. " הללו ! " לחש לטלפון בחשש. " יוחאי בוקר טוב. זאת גילי. אני רק מזכירה לך שעוד שעה אנחנו צריכים להיות בטקס. אתה כבר על הרגלים ?" "כן !" הוא אמר בפליאה, כשפתאום היא עברה רטובה ועיניה החומות והיפות הביטו בו בחיוך. מהצד השני מישהו דיבר בטלפון, אבל הוא כבר לא הקשיב. הוא מתח את צווארו כדי להביט בדמות התמירה שנעלמה לה לחדר האמבטיה.
יוחאי נשען על שיש המטבח, מנסה למתוח את גופו ולנער את השינה. הוא ניער את ראשו והביט לעבר מתקן הקפה מתוכו בקע רייח משכר. לידו עמדה מכונת אספרסו דלוקה מוכנה לשימוש. הוא לא זכר מה הוא אוהב. הוא פתח את תיבת התה ורייח התיונים נישא באוויר מנסה להתחרות בקפה. הוא נע חזרה לכיוון השולחן מביט במראה הגדולה שעל הקיר מולו - הוא היה יחף, עירום לגמרי למעט תחתונים. כשהתקרב למראה ראה את עצמו, והמראה לא היה משהו. עיניים עדין אדומות משינה, שיער פרוע וקוצים מעטרים את לחיו. " לעזאזל! מי אני ? " ניער את ראשו וניסה להיזכר. משלא זכר כלום, הסתובב לאחור והביט במטבח שאחוריו. כלום לא עלה לראשו והוא לא ידע מה לעשות. לפתע נפתחה דלת, והוא נדרך. היא הצמידה מגבת לחזה, ומשערותיה הארוכות נטפו טיפות של מים. שניה הספיקה לו כדי לראות שהיא יפה מאוד, ועיניה היו גדולות ומחייכות. היא החלה לחצות את החדר בהילוך מעכס, וישבנה הגלוי היה רוטט ומזמין. התעוררות בגופו הסתמנה כשהתחתון נלחץ. כוח חיות חדש פרץ לגופו, והוא שכח מהכל. " עצרי " הוא קרא, והיא נעמדה כשגבה אליו באמצע המסדרון. הוא ניגש במהירות, נצמד לגופה, וחובק אותה בחוזקה. " מי את ? " לחש, ושחרר את המגבת מידיה. " לא חשוב " ענה לעצמו, נחנק כולו מהתרגשות, כשחפן את שדיה וקבר את ראשו בשיערה המריח פרחים. הוא מעך את שדיה, בועט בתחתוניו, מגשש לכל אורך גופה בפראות, כשידיה נתמכות בקיר מנסות למצוא אחיזה. משלא יכלה להחזיק מעמד, ורק נאנחה בקול, כרעה היא על ברכיה, בעוד הוא, לא מניח לה. התאווה השתוללה לה, כששלולית מים נקוות סביב גופה... רוטטת, והוא מעליה יודע בדיוק מה לעשות.
ביום שישי הם נפגשו. " נו ? אז מי לדעתכם הכי מתאים למירי ?" שאל המבוגר בחבורה. הצעיר החנפן מייד פצה את פיו ואמר " אני חושב שהסופר יהיה הכי מספק אותה... אישית, לא אהבתי את התכנות המוקצן שהכנסנו במובטל. הדוקטרנטית השמנה, תופפה עם העפרון על הקלסר שבידה, והמתינה שהחנפן יסיים. בסוף כשכולם הביטו בה, היא אמרה : אני דווקא חושבת שמנהל החברה יהיה הכי מתאים לה. מירי שישבה בצד והביטה בצוות, דווקה חלמה באותו רגע על המובטל חסר המעצורים, שהיווה דגם השוואה קיצוני לכל האחרים. |