הרבנית.היא חבשה שביס לבן. פניה היפות ניבטו מבעד לדוק העצב. היא הרבנית. לבושה בסגנון עדות אשכנז. חרדית לדבר ה'.עזר כנגדו, עוזרת לבעלה הרב בכל הקשור לענייני נשים. הן באות אליה לשפוך את ליבן. והיא.. מקבלת, מחבקת, תומכת. מלטפת. היא הרבנית.צעירה יחסית, יפה, חסודה. אשת הרב.הגעתי אליה כדי להתייעץ. הייתה לי בעיה עם משפחה מסוימת . בעיה כמו רבות אחרות רק שבמגזר החרדי לרוב בעיות נפתרות אצל הרב. לא מערבים משטרה וכשכבר כן מערבים. רצוי לקבל את תמיכת הרב.
הנושא רגיש ולכן ביקשתי להתייעץ עם הרבנית. ידעתי כי תהיה לי אוזן קשבת. ביקשתי פגישה עם הרבנית, הוזמנתי ליום ושעה מסוימים. הגעתי. חבשתי את הכיפה הסרוגה הנמצאת ברכב באופן קבוע בדיוק למקרים כאלו. נקשתי בדלת, היא פתחה. היא הובילה אותי לסלון הבית, חדר עמוס מדפי ספרים עם ריח של קודש. "שב בבקשה... מקפידה להשאיר דלת פתוחה מחשש חלילה לעבור על איסור ה"ייחוד". מיד קלטתי היכן כסא הרב, שם כמובן לא אשב. "מיד מתפנה אליך... אמרה ויצאה מהחדר...
ישבתי ומבטיי שוטטו על מדפי הספרים, זה ריח של בית סבא.. ריח מעלה נשכחות. במרכז ארון הספרים ויטרינה מפוארת ובתוכה פמוטות כסף כבדים , נוצצים ומרשימים, גביע הקידוש וגביע של אליהו הנביא . מרשים ומעורר כבוד. שמעתי את צעדיה, היא נכנסה ובידה מגש, עליו קנקן מהביל, כוס וצלחת עוגיות. כבוד גדול. באתי לפגישת ייעוץ והיא מכבדת אותי. הניחה את המגש על השולחן. ובידה סימנה. בבקשה... ברך את הברכה ובתיאבון. מזגה לי תה בכוס היחידה שהייתה על המגש (ולא בכדי, כוס אחת משמעותה "רק אתה שותה, לא יושבים לשתות יחד"). לקחתי את הכוס בידי ולרגע הנחתי יד על ראשי כדי לברך, שכחתי כי יש כיפה על ראשי.
"מה מביא אותך אלי?.... "אז ככה, עניתי במבוכה. יש לי בעיה הדורשת פתרון, די דחוף. מדובר במשפחת*** יש שם בעיה של אלימות בתוך המשפחה. קבלתי מידע מאומת כי אם המשפחה מכה באופן קבוע את ילדיה, בוודאי כדי לחנכם. אבל. היא מחטיאה את המטרה. הילדים הגדולים כבר פורקים עול ומתחילים להסתבך בצרות על גבול הפלילי. בקיצור פרחחי רחוב. אני תולה את זה בצורת החינוך הנוקשה של האם.... ולכן גם פניתי אלייך הרבנית..
"אוי..... היא נאנחה. "הקדוש ברוך הוא לא אוהב את זה.... היא הוסיפה. "אתה מרשה לי לערב את הרב?... "ברור... בהחלט.. "טוב, בעזרת ה' בערב, יחזור הרב מבית המדרש ונדון בעניין... הרב יהיה איתך בקשר, הוסיפה.
יצאתי מבית הרבנית ונסעתי מהמקום אחוז הרהורים. האם נהגתי נכון? האם זו הדרך? האם היה ראוי לערב גורם רבני בבעיה זו? ימים יגידו.
עבר יום. עברו יומיים, לא שמעתי מהרב. הנושא קצת בוער, קצת דחוף . אבל לא אלך הרי לשאול מה קורה. הרב בוודאי עסוק. לאחר שלושה ימים קבלתי טלפון. שעת צהריים מנומנמת. קול עמוק ומעורר כבוד אמר לי: "שלום לך... באותו עניין קשה שפנית אלינו אז העניין טופל... "ושנשמע בשורות טובות....
עברו הימים, השבועות והחודשים. מידי פעם קפצתי לביקור במושב ההוא. לא משהו מיוחד. ביקורים כדי לשמור על קשר. פוגש את ההוא, את ההיא. שומע מפה ומשם. היו אירועים שטופלו כראוי ותמיד לנגד עיניי אותו סיפור עם הנעדרות. תמיד רגישות מלווה בנחישות.
ערב חג פסח. המושב החרדי בהמולה גדולה. נקיונות, קניות וסידורים. קולות חבטות השטיחים נשמעים למרחוק. חצרות הבתים הקטנים מלאים בריהוט ומזרנים שהוצאו על-מנת לאווררם. ילדים בחופשה מתרוצצים לכל עבר. זה רץ לצרכניה, ההוא רץ לסבתא. בחצר הרב ההמולה רבה. אנשים באים לשאול שאלות הלכתיות נכנסים ויוצאים במהירות. אני מהרהר לעצמי. "איך קורה הקסם הזה? איך באחת עם כניסת החג הכל נרגע ומשתתק? איך ערימות האשפה הרבות נעלמות להן בערב החג?
מסייר לי בניידת בכבישי המושב וכשמתקרב לבית הרב מוריד את הרגל מדוושת הגז. הרבנית עומדת במרכז החצר ומנהלת ביד רמה את עבודות הבית והנקיות ובמקביל גם את תור הממתינים להכנס לרב. עובר לי באיטיות מול החצר ואז....הרבנית מסמנת לי בידה, עצור.
עצרתי. ירדתי מהרכב וניגשתי. "שלום שלום. אתה זוכר את המקרה ההוא?... בוודאי שזוכר.. "אז ככה... רייזלה (שושנה באידיש) היום נשואה לאברך מכובד וירא שמיים, היא אם לארבעה ילדים... "ארבעה...? פערתי עיניים בתמהון.."כן, פעמיים תאומים.... "משפחה למופת... ברוך ה'.. "שידכנו לה בחור מתאים, הם התחתנו כמה חודשים אחרי המקרה. היא כמובן זנחה את דרכיה וברוך ה'. היום היא אם למשפחה לתפארת...
"אתה רואה את האברך הזה... היא מצביעה בחצי אצבע לעבר אברך עבדקן הממתין בקצה החצר. "זהו בעלה של רייזלה.... "שידוך לתפארת .... חייכתי חיוך גדול , איחלתי חג שמח וכשר ועזבתי את המקום . "הצליח לנו... |